תגית: כתיבה עיתונאית

אז זהו, שאם אכתוב לכם בקיצורים ובסלנג של השפה העברית ולא הבנתם - זב"שכם (=זו הבעיה שלכם). גם אם תגידו שזה סתם בבל"ת (=בלבולי ביצים) - אז"ש (=אז זהו שלא). סלחו לי אם אחפור לכם במוח. בטח תגידו: "עאלק, חבל"ז (=חבל על הזמן), ילצ"מ (=יש לי צרות משלי)! אבל, זה למל"מ (=לא מועיל, לא מזיק) לשמוע. בין סק"ס (=סדורים, קניות וספונג'ה) לגלח"צ (=גילוח, צחצוח), אקרא מה שכתוב פה, ואחר כך - חזל"ש (=חזרה לשגרה). זה יהיה סתם בשביל הכסת"ח (=כיסוי תחת) שלי". עכשיו, קבלו ח"ח (חיזוק חיובי) ויאללה, עאב"ש (=עזבו אותי, באימא שלכם)!

כשאנו מדברים על המין החזק, אנו מתייחסים תדיר למין הגברי. אז יש לי חדשות בשבילכם וגם בשבילכן, הטועות לחשוב שהם הם הגברים, רק הם החזקים. המציאות מראה אחרת, בנות. היא מוכיחה שוב ושוב שגם אנחנו שולטות בעניין החוזק, לא הכוח - אל נא תערבבנה מושגים. הכל אמת רק השמות בדויים, אז תשפטו בעצמכם/ן.

החלטה שגויה של הנהגת ההגנה, ונתן ברנבך, אז ילד בן 13 וחצי, תלוי בין שמיים לארץ. עשרים דקות מפרידות בינו לבין המוות, הוא אינו יודע לשחות, אינו יודע היכן אמו והאנייה שוקעת ושוקעת. אחיו עומד ממול, בנמל, ומשקיף. במוחו של נתן מנקר המשפט שאמר לו בכרתים חברו הטוב דן: "אתה קופץ למי הים המלוחים והמים מרימים אותך". בהחלטה של רגע ועם רצון להישרד, מחליק נתן אל המים, וניצל. גם אמו ניצלה בנס, אך לא כך היה גורלם של 267 מעפילים אחרים שנמלטו מציפורני הנאצים, ובמימי נמל חיפה, מול אורותיה המנצנצים של העיר הנכספת, מצאו את מותם. טרגדיה מיותרת.