באיחור של חודשיים בגלל משבר הקורונה, יחל מחר (שבת) בניס שבצרפת הטור דה פראנס, מרוץ האופניים היוקרתי ביותר בעולם, שיתקיים בפעם ה־107 בהיסטוריה ויהפוך גם לרגע היסטורי עבור הספורט הישראלי. הסיבה לכך היא שבין עשרות המשתתפים מ־22 הקבוצות השונות יהיה לראשונה אי פעם גם רוכב כחול־לבן. מדובר בגיא ניב, רוכב מוכשר שמייצג בשנים האחרונות את הקבוצה הישראלית "ישראל סטארט־אפ ניישן", שתרשום גם היא הופעת בכורה במרוץ היוקרתי.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:

המועדון הסגור של עיתונאי השמאל: ליברלים דה לה שמאטע

בין אומן לבלפור: אל תמהרו לשפוט את חסידי ברסלב

ספונטניות זה אוברייטד. מי שמתכנן יותר – נהנה יותר

"עבורי ההשתתפות בטור דה פראנס היא הגשמת חלום ילדות, והתרגשתי מאוד כשהודיעו לי שנבחרתי לייצג את הקבוצה", משתף ניב, שערך את ההכנות האחרונות לטור באתר סקי בעיירה צרפתית בשם איזולה 2000, שם התאמן ברכיבה בתנאי גובה. "כשהייתי בן 13 ביקשתי מאבא שלי שייקח אותי לראות את התחרות מקרוב בטיול הבר־מצווה. זו הייתה חוויה נהדרת ובמשך שנים דמיינתי וראיתי את עצמי שם. אז עוד לא ידעתי במה זה באמת כרוך ומה צריך כדי להגיע לתחרות כזאת, אבל באמת שרציתי את זה מאוד מגיל צעיר".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... Edit-Exposure-750x458.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

האתגר שניצב בפניו מורכב ביותר. מדובר בשלושה שבועות של רכיבה אינטנסיבית, שבמהלכם יחצה 3,400 קילומטר בתנאי שטח משתנים וקשים, בין השאר על פסגות הרי הפירנאים והאלפים. "מבחינה גופנית אני מרגיש מוכן לאתגר, אחרי חודשים ארוכים של עבודה יומיומית קשה. בימים שלפני התחרות המטרה היא להוריד קצת מהאינטנסיביות כדי להגיע רעננים למקצה הראשון", הוא מסביר, "מבחינה מנטלית, אין ספק שמדובר כאן בקנה מידה אחר, בהתחשב בסיקור העולמי הנרחב ובלחץ שנמצאים בו כל הרוכבים. כולם הרבה יותר עצבניים וחשוב להיות זהיר. זו הסיבה לכך שביקשתי מהקבוצה שיכריזו עליי כשמשתתף שבוע וחצי לפני הפתיחה, כדי שאוכל לעסוק במשך כמה ימים בכל הפניות אליי מהתקשורת, הודעות הברכה שקיבלתי וכיוצא בזה. חשוב מאוד שיהיה כמה שיותר שקט סביבי שבוע לפני שהכול מתחיל, כדי שאהיה בפוקוס".

מטרת העל של ניב היא לעבור את המרוץ בהצלחה ולסיים אותו בריא ושלם בשדרה הפריזאית המפורסמת, השאנז אליזה. "זה לא סוד שאחת המטרות של הקבוצה היא שהישראלי שהם בחרו יסיים את התחרות ויגיע לקו הסיום בפריז. זה יצריך ממני לנהל את הכוחות שלי נכון וגם לבחור בצורה נכונה את הסיכונים שאני לוקח. יהיו מצבים שאבחר בהם לא להגיע עם דבוקה אחת לקו הסיום, כדי לא להסתכן בנפילה ופציעה, ואעדיף לשחרר ולהפסיד כמה דקות בדירוג כדי לסיים את המקצה כשיר", הוא אומר, "ועדיין, אני מאמין שאוכל להשיג יותר מרק לסיים את הטור. מרוצי אופניים עובדים בדרך כלל לפי תסריט ידוע מראש – הפתיחה מאוד אגרסיבית, לאחר מכן הקצב נרגע ולקראת הסיום שוב האינטנסיביות עולה. אני ממש מקווה שבכמה מהשלבים אנסה לבצע בריחה קדימה ולהיות חלק מהדבוקה שמובילה את המקצה – קבוצת הבריחה, שלפעמים גם ממשיכה יחד עד קו הסיום של התחרות באותו היום".

אבנים על הראש

ניב קיבל את הזימון היוקרתי לתחרות אחרי שהציג יכולת משכנעת במרוץ "קריטריום דו דופינה", שהתקיים מוקדם יותר החודש בחבל דופינה במזרח צרפת ונחשב לתחרות הכנה חשובה לטור דה פראנס. מדובר במרוץ הרים קשוח, שקוצר השנה לחמישה ימים בלבד ובמהלכו טיפסו הרוכבים ב־27 עליות משמעותיות. לאורך השנים השתתפו וזכו בקריטריום דו דופינה רבים שהמשיכו לאחר מכן לזכייה בטור. "זה היה מרוץ ממש קשה ומאתגר, אבל יצאתי משם עם חוויה חיובית ובעיקר עם ההבנה מה אני צפוי לעבור בטור", מספר ניב, "בגלל הקורונה זה היה המרוץ הראשון שלי אחרי חצי שנה. בימים הראשונים הרגשתי קצת חלוד, אבל לאט־לאט נכנסתי לקצב, ובסך הכול הרגשתי בשליטה ועמדתי בציפיות שלי ושל הקבוצה".

ביום השני של המרוץ ציפתה לניב חוויה לא נעימה. "בשני הקילומטרים האחרונים של המקטע החל לרדת עלינו ברד פסיכי, ובמשך כמה דקות רכבתי כאילו זורקים לי אבנים על הראש. סבלתי מכל רגע ורק רציתי לסיים כבר. היה גם לא נעים לראות קהל לא מוגן בצדדים שחטף את זה כהוגן. ברגע שחציתי את קו הסיום נכנסתי לאוטובוס", הוא משחזר. "ברכיבה על אופניים אתה מתמודד עם איתני הטבע ועם כאבים פיזיים, שמתבטאים בדופק גבוה מאוד וברגליים ששורפות. מדובר באחד מענפי הספורט הקשים ביותר בעולם".

ניב, שהתחרה מוקדם יותר השנה במרוץ של פרובאנס ובוואלטה ולנסיה, שאותם סיים בהצלחה, מצא את עצמו מתמודד כמו כולם עם משבר הקורונה, שהשבית את הפעילות העולמית של הענף בחודש מרץ. "בתחילת אפריל, כשהדברים נראו ממש לא טוב באירופה, היה חשש אמיתי להמשך עונת המרוצים. זה הוביל אותי לחוות סוג של משבר, שנבע מחוסר הוודאות שהייתי בו", הוא נזכר.

איך צלחת את המשבר הזה?

"למזלי הצלחתי להתגבר עליו מהר יחסית, והעובדה שדמיינתי את עצמי כל הזמן משתתף בטור עזרה לי לשמור על מוטיבציה להתאמן בשיא הרצינות. עברתי בשנים האחרונות לקיבוץ דן באצבע הגליל, ועבורי זו חוויה מדהימה, לגור ולהתאמן שם בשטח אימונים עצום עם מגוון גדול של עליות וכבישים שקטים למדי. בחודשים האלה רכבתי בחרמון ועצרתי להתרעננות במי הירדן, שהשתמשתי בהם כתחליף לאמבטיית קרח, מה שגם מרענן מנטלית וגם עוזר פיזית. ביוני כבר התחיל להיות חם וביולי הלחות התחילה להקשות, אבל עד שהקיץ מתחיל, ישראל היא בין המקומות הטובים בעולם לאימון אופניים. המרכיב היחיד שחסר בארץ הוא גובה".

בחודש יולי החלו לחזור תחרויות הרכיבה בעולם, אך ניב וחבריו נתקלו בקושי לא צפוי. "רציתי מאוד לנסוע לאימונים ולתחרויות אבל בארץ החל הגל השני של הקורונה, הפכנו למדינה אדומה, ופתאום לא נתנו לנו לטוס ופשוט נתקענו בארץ. זה מנע ממני השתתפות בתחרויות נוספות", הוא מספר, "לקח זמן עד שקיבלנו את האישורים המיוחדים, גורמים כמו שר התרבות והספורט חילי טרופר ואנשי הלשכה שלו ניסו לעזור. לשמחתי לקראת אמצע יולי נמצא הפתרון וטסתי לאירופה".

מההרים לכביש

גיא ניב, 26, גדל ביישוב עצמון במועצה האזורית משגב. "הגעתי לעולם האופניים לגמרי במקרה", הוא מספר, "גדלתי ליד יער ובסופי שבוע היינו מטיילים יחד כל המשפחה על אופניים. כשנפתח חוג, כשהייתי בכיתה ד', ההורים חצי דחפו אותי לשם וחצי שאלו אם אני רוצה – ונרשמתי. הם חשבו שזה יהיה נחמד בשבילי, לרכוב קצת בטבע ולראות נופים. אף אחד עוד לא הבין אז מה זו באמת רכיבה מקצוענית על אופניים".

"אהבתי מאוד גם כדורגל ושיחקתי בשביל הכיף, ובמקביל נשאבתי לכל תחרויות האופניים, כי הייתי ילד תחרותי מאוד", הוא ממשיך לתאר, "משנה לשנה התקדמתי, ראו גם שאני טוב בזה, וכשהייתי נער הבנתי שאני רוצה לעשות מזה קריירה ולהגיע לרמות הגבוהות".

התוכניות של ניב, שבאותן שנים רכב והתחרה על אופני הרים, השתנו לבסוף לאחר שכבר קיבל מעמד של ספורטאי מצטיין. "בכיתה י"ב עברתי משבר אישי", הוא משתף, "מצד אחד, הלך לי מבחינה מקצועית פחות טוב ממה שציפיתי, ומצד שני היה עליי לחץ חברתי שהיה קשור לשירות הצבאי. בסופו של דבר החלטתי לוותר על מעמד הספורטאי המצטיין, התגייסתי לסיירת מטכ"ל והתחלתי שם מסלול".

כמה חודשים לאחר מכן, שוב שינה ניב את מסלול חייו. "בשום שלב לא הרגשתי שלם עם ההחלטה לעזוב את האופניים, ואחרי חצי שנה הבנתי שוויתרתי על החלום מהר מדי", הוא אומר, "לקח לי זמן להעז ולהגיד שאני רוצה לעזוב ולמצוא שוב את דרכי למסלול של ספורטאי. זה היה מורכב, כי ברגע שוויתרתי על התקן איבדתי אותו. בסופו של דבר קיבלתי אישור לדחיית שירות, חזרתי לאימונים אינטנסיביים, ואחרי שסיימתי את אליפות ישראל במקום השלישי, באופן אוטומטי הגיע לי שוב תקן של ספורטאי מצטיין וחזרתי לצבא במעמד הזה".

באותן שנים רכב ניב במגוון תחרויות של אופני הרים, ובין השאר היה חלק מקמפיין איגוד האופניים הישראלי להשגת ניקוד בתחרויות בינלאומיות, שאפשר לרוכב שלומי חיימי להשתתף באולימפיאדת ריו. ב־2017 צירפה אותו קבוצת "סייקלינג אקדמי", שהוקמה שנתיים קודם לכן במטרה לקדם רוכבים ישראלים לצד מקצוענים מרחבי העולם, לקבוצת הפיתוח שלה. "בקבוצה ביקשו אז לתמוך גם ברוכבי הרים והציעו לי להצטרף, ואחרי שראו אותי רוכב בכמה תחרויות המליצו לי לנסות להתחרות גם בכביש", עושה ניב סדר בדברים, "באותו שלב הבנתי בעצמי עד כמה קשה לבנות קריירה ולהתפרנס כרוכב הרים, ראיתי את ההתקדמות של סייקלינג והבנתי שזו אפשרות מצוינת עבור רוכבים ישראלים להגיע לצמרת העולמית. החלטתי שאני חייב לנסות ולראות אם יש לי את התשוקה גם בתחרויות כביש, לא רק שטח, ואם אני באמת טוב בזה. היו לי כמה מרוצי ניסיון שעבדו טוב והחלטתי ללכת על זה בכל הכוח. כבר באותו הקיץ קיבלתי מהם חוזה ראשון, של סטז'ר, שהקנה לי את האפשרות לצאת לתחרויות עם הקבוצה הבוגרת".

אני מקצוען והתפקיד שלי הוא לעשות מה שהמנהל הספורטיבי שלי מבקש ממני, כמו מאמן בכדורגל, ובמקרים רבים מדובר בלסייע למי שנבחר להוביל אותנו באותו יום או באותה תחרות. לפעמים זה לא קל. אבל יש בזה גם משהו כיפי, לעזור ולתת את כל כולך עבור מישהו אחר"

אחרי שהוא הוכיח את עצמו בכמה מרוצים, קיבל ניב ב־2018 חוזה מקצועני ראשון בקבוצה הבכירה. השנה שבה הוא הפך למקצוען באופן רשמי הייתה היסטורית עבורו ועבור הספורט הישראלי כולו, כאשר מרוץ הג'ירו ד'איטליה היוקרתי נפתח לראשונה בשלושה ימי רכיבה בישראל. ניב ולצידו גיא שגיב הפכו לישראלים הראשונים שמשתתפים במרוץ גדול מסדרת הגרנד טורס. השמחה הגדולה נקטעה כבר במרוץ החמישי, כשניב נאלץ לפרוש מהתחרות.

"ביום השני שלי באיטליה ובשלב החמישי של התחרות סבלתי מקלקול קיבה שמנע ממני לישון כל הלילה והוביל אותי למקצה בבוקר פשוט בלי כוחות ובלי אנרגיה", הוא נזכר, "ניסיתי לשרוד את זה אבל לא יכולתי. זה משהו שיכול לקרות לרוכב צעיר ולרוכב ותיק, והפרישה הייתה מהאכזבות הגדולות של חיי. ידעתי שאני מסוגל לסיים את הג'ירו, והייתי צריך לחכות שנה שלמה כדי להוכיח את זה".

ואכן, שנה לאחר האכזבה סיים ניב את ג'ירו 2019 במקום ה־113 מתוך 176 שהחלו אותו ו־142 שסיימו את המרוץ, כשהוא במקום הרביעי מבין שמונת חבריו לקבוצה. "היה לי חשוב מאוד לעשות את זה ולהוריד מהגב את הקוף של מה שקרה שנה קודם לכן. בתור ספורטאי אתה חווה הצלחות אבל דווקא הכישלונות הם אלו שבונים אותך".

מי שהביא את הג'ירו לישראל הוא גם אחד הבעלים של סייקלינג אקדמי, ששינתה את שמה השנה לסטארט־אפ ניישן – איש העסקים והפילנתרופ סילבן אדמס. "סילבן הוא אישיות יחידה ומיוחדת, שעושה ותורם רבות לספורט הישראלי ולתרבות הישראלית", אומר ניב, "האופניים היא האהבה הגדולה שלו, הוא מצטרף אלינו למחנות אימונים ואוהב מאוד לרכוב. יש לו חלומות גדולים והוא לוקח אותנו איתו. זו זכות להפוך אותו לגאה. כיף שיש לנו בעל בית כזה".

בקבוצה של מסי

ההצלחה בג'ירו הייתה רק חלק מהעונה הטובה של ניב בשנה שעברה, שכללה כמעט 90 ימי מרוצים מוצלחים, בין השאר בצרפת, טורקיה, איטליה וטייוואן, זכייה באליפות ישראל במרוץ נגד השעון ובחירה כפולה לטופ 10 בדירוג הרוכבים של ה־UCI, איגוד האופניים הבינלאומי.

ספר קצת על המעטפת שדואגת לרוכב מקצועני בשגרה.

"הקבוצה דואגת לנו לכל מה שמסביב ותפקידי הוא לרכוב על האופניים. ברגע שאני מסיים מקצה, יש טכנאים שדואגים לתחזוקה של האופניים, ואנשי צוות דואגים לעיסוי שאני מקבל בכל יום ולכביסה. אנחנו אוכלים ארוחות שף על פי הוראות מתזונאית, שמכוונת בדיוק מה צריך לאכול. היום אני כבר יודע בעצמי מה צריך לעשות. אנחנו מאבדים המון קלוריות ברכיבה, צריך לאכול הרבה, מה שלפעמים גם לא פשוט. בכל כמה ימים אנחנו מקבלים גם איזה קינוח מתוק ומפנק".

על כריס פרום: "הוא אחד הגדולים בהיסטוריה ותהיה זכות גדולה לרכוב לידו. במרוץ בצרפת הוא ניגש אליי להחליף כמה מילים ועושה רושם שהוא אדם נחמד מאוד, עם הרבה מוטיבציה לקראת העונה הבאה איתנו. הוא עוד מתאושש מפציעה קשה שעבר בשנה שעברה, אבל אני מאמין שהוא יגיע אלינו בכושר מצוין"

חלק מהעבודה בקבוצת רכיבה מקצוענית הוא לתפקד כפועל עבור מי שנבחר להוביל אותה ונחשב לבעל המעמד הבכיר בקבוצה. "אופניים זה ענף מורכב ויש לזה יתרונות וחסרונות, כי מדובר בקבוצה אבל גם בענף אישי, ומישהו בסופו של דבר חוצה את קו הסיום ומנצח", מסביר ניב, "אני מקצוען והתפקיד שלי הוא לעשות מה שהמנהל הספורטיבי שלי מבקש ממני, כמו מאמן בכדורגל, ובמקרים רבים מדובר בלסייע למי שנבחר להוביל אותנו באותו יום או באותה תחרות. לפעמים זה לא קל. לדוגמה עכשיו במרוץ בצרפת, כבר במקצה השני רציתי לקבל את האופציה להצטרף לקבוצת הבריחה, והמנהל שלנו סירב. הוא אמר לי שדן מרטין (רוכב אירי מוביל, שניצח בכמה תחרויות יוקרתיות ובשני קטעים בטור דה פראנס והצטרף לקבוצה בשנה שעברה, ד"מ) מוביל אותנו, שהוא בכושר טוב, ושהוא מבקש שאשאר לידו ואסייע לו כמה שאפשר – וזה מה שעשיתי. יש בזה גם משהו כיפי, לעזור ולתת את כל כולך עבור מישהו אחר, שבין אם הוא מנצח בסוף ובין אם לא, הוא בא ומודה לך על העבודה הקשה שעשית. לצערי ב'דופינה' מרטין נפצע בגב במקצה השני ולא סיים אותו, אבל אם הוא יצליח להחלים עד לפתיחת הטור, הוא יוביל אותנו גם שם".

בקבוצת הפיתוח שלנו יש רוכבים ישראלים מצוינים, ואני משוכנע שבשנים הקרובות נראה עוד לפחות שניים־שלושה ישראלים בקבוצה הבכירה. אנחנו חיים בישראל, תמיד לאנשים יהיה מה להגיד. גם את מכבי תל־אביב האשימו שאין בה ישראלים, אבל כשהם זכו ביורוליג כולם שמחו"

ניב נחשב היום בקבוצה לבן טיפוחיו של בן הרמנס, רוכב בלגי בן 34 שזכה בשנים האחרונות בטורים בעומאן, באוסטריה וביוטה. "הרמנס הגיע יחד איתי לקבוצה ב־2018, יש לנו חיבור טוב, אנחנו אוהבים לצאת למחנות אימונים יחד וכשהוא יוצא לתחרות שהוא המוביל בה, הוא מבקש שיכללו גם אותי בסגל. כיף לעבוד עבור רוכב כזה, שגם רוצה לעזור לך, נותן לך טיפים מהניסיון שלו, ובמרוץ עצמו נותן את כל כולו ומוציא ממך עוד כדי לעבוד בשבילו. הוא תמיד מכיר תודה ואוהב לעדכן את ראשי הקבוצה על העבודה הטובה שעשית. לפעמים הם לא רואים הכול כי הם נמצאים בכלי הרכב מאחור".

בשנה הבאה יצטרף לסטארט־אפ ניישן כריס פרום בן ה־35, מהרוכבים הטובים ביותר בכל הזמנים, שזכה לאורך השנים ארבע פעמים בטור דה פראנס, והשיג זכיות גם בוואלטה אספניה ובג'ירו. הבריטי יליד קניה ירוויח 5 מיליון דולר לשנה בחוזה עד לסיום הקריירה. "זה כמו לקבל את מסי לקבוצה שלך. זה מדהים. הוא אחד הגדולים בהיסטוריה וזו תהיה זכות גדולה לרכוב ליד מישהו כזה", אומר ניב, "בדופינה הוא ניגש אליי להחליף כמה מילים ועושה רושם שהוא אדם נחמד מאוד, עם הרבה מוטיבציה לקראת העונה הבאה איתנו. הוא עוד מתאושש מפציעה קשה שעבר בשנה שעברה, אבל אני מאמין שהוא יגיע אלינו כבר בכושר מצוין. זה יהיה אתגר רציני לקבוצה שלנו, ובתור מטפס אני מאמין שיצוותו אותי איתו להרבה מרוצים ואצטרך לעשות עוד קפיצת מדרגה, כדי שאוכל לשמש פועל טוב עבורו".

זה לא סוד שאחת המטרות של הקבוצה היא שהישראלי שהם בחרו יסיים את התחרות ויגיע לקו הסיום בפריז. יהיו מצבים שאבחר בהם לא להגיע עם דבוקה אחת לסיום המקצה, כדי לא להסתכן בנפילה ופציעה. ועדיין, אני מאמין שאוכל להשיג יותר מרק לסיים את הטור"

אתה מודע לביקורת על כך שבמקום לקדם ישראלים, בקבוצה שלך מחתימים כוכבים בינלאומיים?

"אני מודע לביקורת הזאת, אבל החזון של הקבוצה היה ויהיה קידום הרוכב הישראלי. אני בטוח שבעלי הקבוצה היו שמחים שיהיו 15 ישראלים בקבוצה הבוגרת, אבל כרגע עדיין אין מספיק רוכבים טובים ברמה הזאת. אני יכול להגיד לך שנעשית עבודה נהדרת בקבוצת הפיתוח שלנו, שם יש רוכבים ישראלים מצוינים, ואני משוכנע שבשנים הקרובות נראה עוד לפחות שניים־שלושה ישראלים בקבוצה הבכירה. אנחנו חיים בישראל, תמיד לאנשים יהיה מה להגיד. גם את מכבי תל־אביב האשימו שאין בה ישראלים, אבל כשהם זכו ביורוליג כולם שמחו".

מה דעתך על מצב ענף הרכיבה היום בישראל?

"מצד אחד, זה אחד מענפי הספורט המתפתחים ביותר אצלנו בשנים האחרונות, ואתה יכול לראות בכל סוף שבוע המוני אנשים שיוצאים לרכוב. מצד שני, מבחינה תחרותית הענף עדיין לא מפותח מספיק, אין מספיק ילדים שרוכבים ברמה תחרותית ואין מספיק מועדונים. גם כאן רואים שיש התקדמות בשטח, ויש תקווה שהחשיפה וההצלחות שלנו יעודדו עוד ילדים להצטרף".

אחרי שנים שבהן נתפסו רוכבים רבים שהשתמשו בחומרים אסורים, כולל לאנס ארמסטרונג, מה דעתך על מצב הענף כיום בתחום הזה?

"אי אפשר להשוות את מה שקורה היום בטור מהבחינה הזו למה שקרה עד לפני כמה שנים, ומדובר בענף שנמצא בתהליך התנקות. אתה רואה את זה גם בזמנים שקובעים במקצים ובעליות, הם לא דומים לתוצאות שהשיגו מתחרים תחת השפעת סמים. היום הענף שלנו נתון לבדיקות שוטפות, ואני בתור רוכב מקצוען חייב ליידע בכל יום איפה אני ישן ובאיזו שעה אהיה זמין לבדיקת פתע. אני מדבר על זמינות בכל אחד מימי השנה, בנוסף לבדיקות במרוצים עצמם. ועדיין, בכל מקום שיש בו תהילה וכסף, תמיד יהיו כאלה שינסו לרמות. אבל זה נכון לגבי כל הענפים כולם".

אפשר גם לנהל חיים אישיים בשגרה אינטנסיבית כמו שלך?

"מה שאני עושה זו עבודה במשרה מלאה, גם מבחינת הזמן וגם מבחינת ההשקעה, שמלווה בהרבה נסיעות וימים בחו"ל. כשאני בארץ חשוב לי גם לשלב חיים רגילים עם חברים ומשפחה, ובפגרה אני יוצא, מבלה ומטייל. אורח חיים של ספורטאי הוא לא קל, קשה ליצור זוגיות בסגנון חיים כזה, אבל אני מאמין שזה יקרה בזמן הנכון. בחרתי בזה עם כל החסרונות והיתרונות, ואני שלם עם הבחירה שלי".

על מה אתה חולם?

"קודם כל על טור דה פראנס מוצלח וטוב, שאעמוד בכל המשימות שלי ואסיים בריא ושלם. אחרי שהוא יסתיים, אשמח לנצל את החשיפה שנקבל עבור קמפיין להעלאת המודעות לבטיחות הרוכבים אצלנו בכבישים ולשיפור יחס הנהגים אליהם. אני מאמין שהמצב יכול להיות הרבה יותר טוב".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?

"אני בחמש. כמובן יש עוד דברים שאני רוצה להשיג, וגם אם זה נראה ככה לפעמים, החיים שלי רחוקים מלהיות מושלמים ולא הכל ורוד, אבל אני בוחר להסתכל על מה שטוב ושמח בחלקי".

אישיות מיוחדת. סילבן אדמס

צילומים: Gettyimages ,AFP

חיבור טוב. גיא ניב לצד בן הרמנס

ברד פסיכי. התנאים הקשים במרוץ קריטריום דו דופינהמענפי הספורט הקשים ביותר. ניב במסע גלגלי אהבה של בית חולים אלי"ן 2019

The post שער הגיא: סיפורו של הישראלי הראשון בטור דה פראנס appeared first on מקור ראשון.