פרסום | קשרו אלינו
נט4יו
כל הרשת הישראלית במקום אחד
1/10/2020 23:03

מצמיחים את הנפש: תורה וחקלאות בכפיפה אחת

השעה שש בבוקר, ובית המדרש של ישיבת "רגבים בנגב" ביישוב בני־נצרים כבר הומה תלמידים מעוטרים בתפילין לתפילת שחרית. מי שמכיר מעט את עולם הישיבות התיכוניות יודע שנוכחות כזו של נערים בתפילת שחרית מוקדמת, מדי יום ביומו, היא לא דבר מובן מאליו. אבל תלמידי "רגבים" חייבים להתפלל כבר בשעה כזו, כי השדות והחממות מחכים להם. הטמפרטורה באזור חולות חלוצה מחייבת יציאה מוקדמת לשטח, לפני שיכה החום.


כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

דעה: נפקד-נוכח: הסיבה האמיתית לפרויקט עם אהוד אולמרט


– "אני תמיד זוכר למה נטשתי את השמאל"

– נתניהו מזהיר: "מאגרי הנשק של חיזבאללה צמודים למאגרי גז"


מיד לאחר התפילה פונים הבחורים לארוחת בוקר זריזה, ובשעה שבע ורבע, ההסעות לעבודה והתרמוקנים האישיים המלאים במים כבר מחכים להם ליד שער הישיבה. כל קבוצה יוצאת למשימה שונה, בהתאם לתקופה. בבוקר הזה חלקם יוצאים לשתילות בחממות, חלקם קוטפים חסות, וחלקם ממיינים אתרוגים לקראת סוכות.


רגבים בנגב

אני מצטרף לקבוצת תלמידים שמתבקשת הבוקר להרים צינורות בחממות לצורך מעבר של טרקטורים. אושרי, מכיתה י"ב, אחראי על הקבוצה שמורכבת ברובה מתלמידי כיתה ט'. הוא גר ברמת־גן, ולרגבים הגיע כדי "לנצל את הפרעת הקשב שלי לדברים טובים". אחרי שלוש שנים, הוא מספר בגאווה על ההתפתחות האישית שלו בישיבה. "נותנים לנו פה הרבה אחריות ואמון מלא כדי שנהיה אנשים יוזמים ויוצרים. אני למשל ביקשתי להיות אחראי חדר תחזוקה של הישיבה. אני לומד לבגרות של ארבע וחמש יחידות, ולצד זה רוכש כלים להיות אדם טוב להמשך החיים".


דביר, תלמיד כיתה ט' מקיבוץ שעלבים, מספר שבחר ללמוד ברגבים כי הוא אוהב חקלאות ועבד בתחום עוד לפני שהגיע לישיבה. כמה מאות מטרים משם עובדת קבוצה אחרת במטע האבוקדו, מחברת את השתילים הרכים למקלות במבוק שיתמכו בצמיחתם. ארי מגינות שומרון, תלמיד י"ב, אחראי על הקבוצה. גם הוא מספר על קושי לשבת וללמוד גמרא כל היום, ומודה בכנות שנדרשו לו שנתיים להתרגל לעבודה. "בהתחלה לא היה קל לקום כל כך מוקדם בבוקר, אבל בסוף אתה מבין וגם מתחבר לאדמה. אני לא יודע אם ארצה להיות חקלאי כשאהיה גדול, אבל היום אני מאוד נהנה, בעיקר מקטיף כי רואים תוצאות בעיניים. מצד שני, יש גם עבודות מאתגרות יותר כמו ניכוש עשבים".


בלי חיי לילה


מהשדות והחממות אנחנו חוזרים לישיבה. הרב ישי בן־פזי מכהן זו השנה הרביעית כראש הישיבה. הוא הגיע לכאן מהישיבה התיכונית במצפה־רמון, שם כיהן כר"מ. משם הוא הביא איתו משם תפיסת החינוך לאחריות ולבחירה, שמוביל הרב דוד אביחיל מייסד הישיבה במצפה־רמון.


"אנחנו קודם כול מוסד חינוכי", אומר הרב בן־פזי. "תפקידנו לחנך, ובלשונם של הרב קוק והאדמו"ר מפיאסצ'נה, 'להכניס כלי לשימושו'. אין לי יומרות להוציא מפה את דור החקלאים הבא או אברכים שבבין הזמנים יגדלו חסות, אלא שכל אחד יגדל להיות גדול בתחום שלו. מיקדנו את עצמנו בשתי מידות מרכזיות בנפש – עמל ואחריות. במילים פשוטות זה אומר שכל מה שאפשר לעשות קשה נעשה אותו עוד יותר קשה, ושנעמיס כמה שיותר אחריות על כתפיהם של הנערים. כששתי המידות הללו יהיו בנויות אצל הנער באופן משמעותי, שיבחר לעשות מה שהוא רוצה – חקלאי או מהנדס. אני מאמין שבסוף יצא מפה אחוז מסוים של תלמידים שהחקלאות תהיה עבורם המשך טבעי. כשעוסקים בכך ארבע שנים וזה בונה אותך, הגיוני שיהיה מי שיבחר להמשיך בתחום".


אבל אני מבין שעבודת האדמה היא בלאו דווקא, זה יותר החינוך לעמל.

"מבחינתי, החזון הרחוק הוא שאחרי התפילה בבוקר יהיו לתלמידים כאן שלוש או ארבע מגמות לבחירה: חקלאות, מכונאות רכב, סייבר ובניין. החקלאות היא כלי, אבל מבין כל האפשרויות היא כן ראשון בין שווים. קודם כול, מצד מה שהיא פועלת על הנפש. מי שמתעסק בצומח, זה מצמיח אצלו תהליכיות וסבלנות. כאנשים דתיים ודאי שלעבודת האדמה יש משמעות נוספת, כחלק מדור הגאולה. המטרה שלנו היא לחזור לאדמה לא רק כדי לשבת עליה, אלא כדי להצמיח ולהחיות אותה. ואם נתייחס לחולות פה סביבנו נראה לי שמאז בריאת העולם הם היו חולות שוממים, והיום אפשר למצוא פה הכול חוץ מנשירים. אין לך קץ מגולה מזה".


בשובם מהשדות בסוף הבוקר התלמידים מתקלחים ואוכלים ארוחת צהריים, ולאחר תפילת מנחה לומדים שלושה שיעורים במקצועות תיכון לבגרות ושני שיעורים במקצועות קודש. לאחר מכן הם לומדים בחבורות בבית המדרש, ומקיימים לימוד קצר עם הרב בן־פזי. "אני מלמד על ערך החקלאות ועל העמל, בעיקר ממשנתו של הרב קוק אבל גם מהחת"ם סופר". את היום מסיימים התלמידים ב"סדר ערב" שמוגדר כרשות ובפעילות ערב בלתי־פורמלית אצל המחנך, עם המדריכים או בחוגים. בשעה 11, מספר הרב בן־פזי, הפנימייה כבר שקטה ורוב הנערים ישנים. "אין פה חיי לילה, שזו ברכה גדולה כשלעצמה…".


בחמש וחצי בבוקר כבר נדלק האור בבית המדרש, כשראשוני התלמידים משכימים כדי לפתוח את היום בלימוד עצמי או עם המחנך. נאמנים לגישה המחנכת לאחריות אישית, האחריות להשכמה המוקדמת מוטלת על הנערים. "אין השכמה מסודרת והם צריכים להעיר את עצמם, אבל מצד שני אנחנו פה כדי לעזור. מי שצריך עזרה כדי לקום אין בעיה שאיש צוות יעיר אותו, אבל הוא צריך כל ערב 'לכוון אותו' ולבקש השכמה. לי יש כשבעה תלמידים שאני מעיר, ופעם בכמה זמן מישהו מהם שוכח לבקש השכמה. אני לא אעיר אותו גם אם הוא שכח, כי אני רוצה להשאיר אצלו את האחריות. אני מעדיף לקחת את האחריות שהוא לא יתפלל יום אחד במניין, כדי שהתפילות הבאות שלו יהיו שלו ולא שלי".


לאה קליינשפיז, רגבים בגולן: הבנות יוצאות לעבוד ממקום עמוק של חיבור פנימי ואהבה, והחקלאים למדו להעריך את זה. יש להן מסירות, עדינות, יסודיות ודיוק. במשך חצי יום הן נמצאות עם השמיים, האדמה והעצים, ובלי פלאפונים. זה משהו מאוד חזקעמל ואחריות. תלמידי ותלמידות רגבים בעבודת האדמה צילומים: באדיבות צוות רגבים בגולן


עד כמה המסגרת הזאת היא בסופו של דבר מענה לתלמידים עם בעיות קשב וריכוז?

"זה נכון שיש פה בערך 40 אחוזים עם בעיות קשב וריכוז או בעיות התנהגות, שבאו לפה כי חיפשו מענה, אבל עוד 60 אחוזים התקבלו לישיבות תיכוניות מצוינות ובחרו לבוא דווקא לפה. חלקם גם לומדים לחמש יחידות במתמטיקה. מבחינתי הישיבה הזאת מתאימה לכל נער שרוצה לפתח את עצמו בצורה משמעותית ולבנות אישיות חזקה".


הצוות החינוכי בישיבת רגבים בנגב כולל גם רכז חקלאות שאחראי לקשר עם החקלאים ולשיבוץ התלמידים לעבודה. לרכז יש ניסיון חקלאי, בעקבות עבודה של כמה שנים בכרם במצפה־רמון. הרב בן־פזי עצמו עבד בעבר בכרם. לאחר שחרורו משירות צבאי חילק את יומו בין עבודה בכרם ללימוד תורה בישיבה הגבוהה של מצפה־רמון.


חווית על עצמך את הערך המוסף של עבודת האדמה.

"חד־משמעית. הכי קל להרגיש את זה בסופו של תהליך, כשמלווים את הפירות משתילה עד קטיף. אני מאוד מאמין בהשפעה הברוכה של עבודת האדמה על הנפש. יש פה תלמיד שבעת לימודיו בבית הספר היסודי היה נשלח כל שני וחמישי לביתו בגלל מריבות עם תלמידים. כשהוא הגיע לפה הוא היה נוטל כמות מטורפת של ריטלין. היום הוא ירד למינון אפסי, וגם זה רק לצורכי למידה. אני זוקף את זה בעיקר לעבודה החקלאית שלו עם האדמה. אם הייתי נותן לו לעבוד כל היום עם שק אגרוף, הוא רק היה מוציא אנרגיות ופורק אותן. אבל בעבודת החקלאות הוא משתמש עם האנרגיות שלו לטובה ומצמיח דברים, ולא פועל רק להוצאת כעסים".


במקום שבו עוברת המחרשה


ישיבת רגבים בנגב, שכיום לומדים בה כשבעים תלמידים, הוקמה לפני כעשר שנים על ידי הרב מאיר כהן ונקראה בראשיתה "חלוצי דרור", על שמו של אל"מ דרור ויינברג הי"ד. בשלב מסוים הצטרפה לרשת ישיבות רגבים, המופעלת על ידי עמותת "רוח הגולן". חלוצת ישיבות רגבים הייתה רגבים בעמק, שהוקמה בעמק בית־שאן בשנת 2009 – בתחילה ככיתה בתוך הישיבה התיכונית בבית־שאן, ובהמשך כמסגרת עצמאית בקיבוץ טירת־צבי. בניגוד לרגבים בנגב, שמוגדרת כישיבה, רגבים בעמק מוגדרת גם היום כ"תוכנית", והעומד בראשה, עוזי רמון (צוקר לשעבר), אינו מוגדר כראש ישיבה אלא כ"ראש התוכנית". בין מטרותיה המוצהרות אפשר למצוא גם מתן מענה לחקלאי ישראל המתמודדים עם מחסור בידיים עובדות, והקמת כוח משימתי שיוכל לעזור לחקלאים שנאבקים על אדמתם. אחרי רגבים בעמק הוקמו מסגרות רגבים נוספות, בגולן ובבנימין.


בגולן פועלות במקביל מסגרות כאלה לבנים ולבנות. המסגרת של הבנים, שהוקמה לפני שש שנים, פועלת כיום ביישוב נטור ולומדים בה כמאה תלמידים. משה עופר, מנהל התוכנית, שאינו מגדיר עצמו כרב, הוא בן רמת־מגשימים שבגולן. את ניסיונו בעבודה חקלאית חווה כבן משק בחופשות הקיץ, וכשעבד מעל חצי שנה בגידולי שדה לאחר שחרורו משירותו הצבאי. לפני שהגיע לנהל את רגבים בגולן, הוא חינך בתיכון דנציגר בקריית־שמונה.


https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/09/לחוש-את-החמשוש-יד-בכסלו-4-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
תלמידי רגבים בגולן. צילום: באדיבות צוות רגבים

"אדם מגיל צעיר צריך להיות בהבנה שהוא נמצא בעולם בשביל לעמול לעבוד ולהתאמץ, ולהוציא את כוחותיו", אומר עופר. "אנחנו רואים את עבודת האדמה כמתאימה ביותר להגשמת המטרה הזו, מכמה סיבות. קודם כול, קיים צורך אמיתי וגדול בידיים עבריות עובדות שבאות לעבודה מתוך הזדהות, כדי לתת מענה לחקלאים יהודים בארץ ישראל. שנית, עם ישראל תמיד היה מחובר לאדמה, ולא לחינם הרבה מצוות קשורות לחקלאות, כך שוודאי שיש פה גם ערך של עיסוק ביישוב הארץ ובאדמת ארץ ישראל. בנוסף, עבודת האדמה היא מנוף חינוכי לקידום הרבה תהליכים וערכים חשובים כמו עמל, חריצות, התמדה, עזרה לחבר, אמונה ויושר, מסוגלות מול קשיים, חיבור לטבע ולעצמיות, ויציאה למרחבים הפתוחים. הנפש של התלמידים מרוויחה המון בעבודה הזאת".


גם עופר משוכנע שהמסגרות של רגבים מתאימות לכל סוגי התלמידים, ולא רק למי שמתקשים ללמוד יום שלם. "המסגרות הללו מוכיחות שאפשר לעשות את לימודי הבגרות באופן קצר וממוקד יותר. עובדה שגם בשנה שעברה, למרות הקורונה, תלמידי ישראל הצליחו לעמוד ביעדים הלימודיים. בשני המחזורים הראשונים שסיימו אצלנו יש מאה אחוז זכאות לבגרות, ובמחזור השלישי 95 אחוזי זכאות, ויש לנו את כל מגוון סוגי התלמידים. יש כאלו שהיו יכולים להשתלב בכל מוסד אחר ובחרו להגיע לפה כדי לקבל ערך נוסף, ומצד שני גם תלמידים מעולים שפחות מתאימים לישיבה פסיבית בכיתה משמונה בבוקר עד שש בערב, ומצאו אצלנו את ההזדמנות לבטא את הכוחות שלהם. העבודה במשך חמש שעות בשמש או בקור של הגולן בחורף, הוכיחה להם שהם יכולים גם לעשות מבחני בגרות".


קרנה של החקלאות יורד בשנים האחרונות, וגם בציונות הדתית יש כאלה שמדברים עליה היום רק במונחים כלכליים ולא רואים בה ערך.

"אנחנו רואים עין בעין לאורך מאה שנות ציונות, שבמקום בו תעבור המחרשה שם יעבור הגבול. רואים את זה מהערבה והנגב בדרום דרך לב הארץ – גב ההר ויו"ש – ועד הגבולות המזרחיים. בסוף, במקום שיש לנו אחיזה באדמה ובשטח, זה בזכות החקלאים שמחזיקים באדמות בעצמם. לא במקרה יש בכל הארץ פשיעה שמכוונת במיוחד נגד החקלאים. אני מאמין שאם נתנתק מהאדמה, לא נוכל להמשיך לאחוז בארץ לטווח ארוך. לכן יש פה ערך שגדול יותר מהתועלת הכלכלית שלו, וצריכים להחזיק בו גם כשהוא פחות משתלם ולתת לחקלאים עדיפות".


לא לגברים בלבד


לא הרחק מ"רגבים בגולן" של הבנים, פועלת ביישוב רמת־מגשימים מסגרת מקבילה לבנות שהוקמה לפני ארבע שנים. כמו הבנים, הבנות יוצאות מדי בוקר לחצי יום עבודה במשימות שמתאימות להן. לאה קליינשפיז, שמנהלת את התוכנית מאז הקמתה, משוכנעת שחקלאות היא לא מקצוע לגברים בלבד. "הבנות יוצאות לעבוד ממקום עמוק של חיבור פנימי ואהבה, והחקלאים למדו להעריך את זה. יש להן מסירות, עדינות, יסודיות ודיוק לעשות את המשימות שלהן בלי לנוח ובלי לדבר בפלאפון. החקלאות היא אמנם עשייה פיזית, אבל בארץ ישראל של היום היא מאוד רוחנית. במשך חצי יום הן נמצאות עם השמיים והאדמה ועם העץ שעליו הן עובדות, ובלי פלאפונים. זה משהו מאוד חזק. זה גם מזַמן מפגש עמוק של כל בת עם עצמה, מפגש שאי אפשר להגיע אליו בעשייה אחרת".


קליינשפיז מספרת שהבנות שמגיעות היום לתוכנית רגבים מחפשות משהו מעבר לתעודת בגרות. "הן נדרשות לעבודה קשה, בעיקר מבחינה מנטלית. ההשכמה היא על אחריותן, אבל הן חייבות להתייצב בשעה 6:20 בדיוק כדי לצאת לעבודה. מי שמאחרת אפילו בדקה, לא יוצאת".


החלק של העבודה החקלאית מסתיים בין 12 לאחת בצהריים, אחריו מגיע החלק של הלימודים עד השעה חמש, והחלק השלישי שמתקיים בערב נקרא 'מדרשה' וכולל תוכן ערכי וחברתי. קליינשפיז גדלה במושב קשת, ולדבריה את שנות התיכון שלה העבירה במטעים של המושב. לרגבים הגיעה לאחר שנים של עיסוק בחינוך במוסדות שונים.


"במשך שנים פגשתי בנות עם כוחות ורצון טוב, שהלימודים לא הדליקו להן את האש בעיניים", היא מספרת. "ברגע שקבוצת נשים בקשת העלו את הרעיון לפתוח מסגרת של רגבים לבנות, מבחינתי זה היה מתבקש לתת מענה לבנות הללו". כמו ראשי המוסדות לגברים, גם קליינשפיז מבהירה שמטרת התוכנית אינה דווקא לגדל חקלאיות. "המטרה היא לגדל בוגרות עם אחריות ואכפתיות לעם ישראל, שיתאמצו ויתמידו במשימות שהן לוקחות על עצמן. אצלנו הן מתרגלות לעבוד במשך חודשים על קשירת עצי תפוח, ועדיין לקום כל בוקר מוקדם כדי להמשיך במלאכה הזאת. אני מתרגשת כל בוקר מחדש כשאני רואה אותן. המחזה הזה נותן תחושה שיש על מי לסמוך".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 200922-WA0029-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
עמל ואחריות. תלמידות רגבים בעבודת האדמה. צילום: באדיבות רגבים

מסגרות התיכון ששילבו לימודים וחקלאות הולידו צורך גם במסגרות המשך. לפני ארבע שנים הוקם בקיבוץ שדה־אליהו שבעמק בית־שאן, בית המדרש "אדמת שמיים" עבור בוגרי כיתה י"ב. שנתיים לאחר מכן הוקם בית מדרש דומה, "נטע ימינך" ביישוב יתיר שבדרום הר חברון. הבחורים במסגרות אלו יוצאים השכם בבוקר, לאחר לימוד קצר, לעבודה חקלאית שנמשכת עד שעות הצהריים, ואז חוזרים לבית המדרש ללימוד תורה עד הערב. חלק מלימוד התורה מוקדש גם להעמקה בערך החקלאות, והשנה יוקדש חלק מהלימוד לשנת השמיטה שתחול בשנה הבאה. שני בתי המדרש נמצאים בשלבי הסדרה כישיבות מוכרות מול משרד הביטחון ומשרד החינוך.


הרב ישי בן־פזי מודה שהוא לא מכוון את בוגריו לבתי המדרש הללו. "השאלה מה המטרה של המסגרות הללו. אם המטרה היא ליצור מסגרת עבור בחורים שלא יכולים לשבת יום שלם וללמוד תורה, זה פתרון מצוין, אבל לכתחילה אני מאמין שכל יהודי צריך שנה או שנתיים לשקוע בעולמה של תורה, ולכן אני לא מכוון את הבוגרים למסגרות כאלו".


גם ב"רגבים בגולן" אין הכוונה מיוחדת לבתי מדרש שמשלבים חקלאות. "אנחנו מכוונים כל אחד בהתאם למה שמתאים לו, ויש פיזור גדול ומבורך של הבוגרים", מספר משה עופר. "אנחנו גם צריכים לשים לב שהם צולחים את המעבר מאיתנו לישיבה הגבוהה בצורה טובה. אלו שיש להם יכולות לימודיות טובות משתלבים מצוין, כי יש להם גם משמעת עצמית חזקה שהם רכשו כאן. אבל יש גם כאלה שמתקשים, וחלקם כן מגיעים לאחר מספר חודשים לבתי המדרש שמשלבים חקלאות".


The post מצמיחים את הנפש: תורה וחקלאות בכפיפה אחת appeared first on מקור ראשון.


מחבר: nachumw | מקור ראשון חשיפות: 2 | דירוג: 2/77 ( 5 4 3 2 1 )




 

האחריות על התגובות למאמרים השונים חלה על שולחיהן. הנהלת האתר אינה אחראית על תוכנן.
השולח דיון
נט4יו
×

הצהרת נגישות

אתר זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות על פי Web Content Accessibility Guidelines 2 ברמה AA.
האתר נמצא תמידית בתהליכי הנגשה: אנו עושים כל שביכולתנו שהאתר יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות.
אם בכל זאת נתקלתם בבעיית נגישות אנא שלחו לנו הערתכם במייל (אל תשכחו בבקשה לציין את כתובת האתר).

אודות ההנגשה באתר: