יש סדק בכל דבר, שר לאונרד כהן, וכך האור נכנס פנימה. בספרה היפהפה מספרת לנו אליקס א. הארו שעולמנו נשמע לחוק של המשורר, ודרך הסדקים נכנסים לא רק אורות אלא גם ריחות, צלילים, חפצים וישויות מעולמות אחרים. אלו מגיעים במקרה וקונים את מקומם במיתולוגיות ובסיפורי העמים שלנו, או מהגרים בכוונה כדי לפתוח דף חדש בסיפור שלהם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "חקירת השתקה": סערה לאחר חקירתו של ח"כ מיקי זוהר

– עושות עלייה: ספינות טילים חדשות בדרכן לארץ

– מכון ויצמן: כך המוח שלנו מייצר רעיונות יצירתיים

"עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי" הוא סיפור מלא קסם, תרתי משמע, על סדקים, מעברים או דלתות – לאו דווקא במובן היומיומי של המילה. "דלתות" הן כינוי לפתחים שמחברים בין עולמות, גם כאלו שלא מתאימים למוסכמות שלנו: עולם הכתוב, שבו למילים עצמן יש כוח; עולם שבו מתקיימים גברים ונשים מכונפים; עולם שבו היבשות נישאות על ידי צבי ענק, ועוד כעשרת אלפים עולמות פלאיים אחרים.

הארו מגלה לנו שהסדקים אכן נחוצים כדי לאפשר לאור להיכנס. "בלי דלתות היו העולמות קופאים על שמריהם, מתנוונים, נטולי סיפורים". אבל תאונות מוזרות מתרחשות במקומות שפעם היו בהם דלתות – שריפות מסתוריות, מפולות הרים פתאומיות והשתלשלויות אירועים שנראות לכאורה סתמיות ומותירות אחריהן עיי חורבות.

מועדון לאספנים חובבים

ג'נוארי היא חובבת סיפורי הרפתקאות עקשנית ומרדנית, בת חסותו של מר לוק, "כמעט מיליארדר שבנה את עצמו בכוחות עצמו… אדם המקדם ערכים כמו סדר והלימות". הוא יו"ר האגודה הארכיאולוגית של ניו־אינגלנד, "מועדון חברתי לגברים עשירים ובעלי עוצמה שהם גם אספנים חובבים". הבית שבו הם מתגוררים בקנטאקי כולל, כמו מוזיאון, ארונות תצוגה ואוספים מרובים, "עד שנדמה היה שהוא בנוי מפרטים ולא מלבנים ומלט".

אביה, שעורו אדום־שחור בוהק ומעוטר בקעקועים, משמש כסוכן שטח של לוק. תפקידו לשוטט בעולם ולאסוף עבור מעסיקו פריטים "בעלי ערך ייחודי ומובחן". בהיותה יתומה מאם, מר לוק פרש עליה את חסותו כבת מאומצת, כדי לאפשר לאביה לצאת למסעותיו. הוא נוהג כלפיה בחביבות גם אם בנוקשות, דואג להשכלתה ומנסה להפוך אותה ל"בת תרבות". אף שג'נוארי מרגישה לעיתים כמו עוד פרט באוסף שלו, היא אוהבת אותו ומבלה בחברתו יותר מכפי שהיא מבלה עם אביה, שממנו היא מקבלת גלויות – מילים מעטות ספוגות ניחוחות של מקומות רחוקים, שמנכיחות את ההיעדר.

היא עצמה מעין "משהו שבין לבין". "אנשים תמיד מהססים בגללי: לעורי יש מין גוון אדום־נחושתי, כאילו הוא מכוסה כולו בנסורת ארזים, אבל העיניים שלי עגולות ובהירות ובגדיי יקרים. האם אני ילדת מחמד מפונקת או משרתת?" זוהי תחילת המאה העשרים, חוקי ההפרדה הגזעית עדיין לא בוטלו, ומר לוק נהנה לטפח ארשת של שמועות באשר למקורה. נצר למשפחת המלוכה של הוואי, בת של כורה יהלומים בורי ואישה הוטנטוטית, יורשת הון אינדיאנית ועוד גרסאות מושמעות ומבלבלות את האנשים הלבנים שפוגשים בה.

החבר הלא־דמיוני היחיד שלה הוא הילד שמגיע לבית לוק עם המשלוח מהמרכול. בין המצרכים הוא מגניב אליה כתבי עת ובהם סיפורים מסעירים. כילדה כתבה בעצמה סיפורים כדי להפיג את בדידותה. כך עשתה גם כאשר הגיעה אל שדה שחת, ומצאה בו דלת כחולה בודדה. תקוותיה לעבור לעולם אחר מתבדות כשהיא מנסה לפסוע דרכה ומוצאת את עצמה בצידה השני, עדיין באותו השדה. מאוכזבת מכך שהדלת לא העבירה אותה למקום פלאי, היא כותבת סיפור שבו הדבר כן קורה. "…רציתי לכתוב סיפור מסוג אחר. מין סיפור אמיתי, שאוכל להזדחל לתוכו אם רק אאמין בו מספיק".

שערי כניסה מיתולוגיים

נדמה שזה בדיוק מה שאנחנו מבקשים לעצמנו כשאנחנו בוחרים לקרוא ספרות פנטסטית, ובין השאר בשל כך הספר קונה את מקומו במדף הספרים האהובים, אלו שהיינו רוצים לכתוב בעצמנו או להזדחל לתוכם. מילותיה של ג'נוארי מצליחות להניע משהו במציאות. העולם מתנשף סביבה והיא פותחת את הדלת ועוברת דרכה. בעברה האחר נגלה בפניה ים כסף אינסופי וריח של מלח, עיר מנוקדת בבנייני אבן שמסודרים בספירלות, מגדלים ותרני אוניות לאורך החוף.

קריאותיו של מר לוק המחפש אחריה מגיעות אליה. היא שבה לשדה, ולוק הנסער חוקר אותה. הילדה התמימה מספרת לו את האמת, בדיונית ומופרעת ככל שהיא נשמעת. הוא מפציר בה לשכוח מכל השטויות הללו ומצית את הדלת באש. כדי לטפל בתסמיני "הפעלת יתר של הדמיון", נגזר עליה לחיות בסביבה רגועה ללא הסחות דעת. כל דבר עם ניצוץ של צבע או שובבות מסולק מחדרה, נאסר עליה לצאת לשחק, הספרים וכתבי העת המסעירים נלקחים, והיא נותרת רק עם תנ"ך מאויר לילדים. היא מרגישה כמו כלב מאולף כשמר לוק ומבטו מורים לה: "את תדעי את מקומך ותהיי ילדה טובה".

בגיל 17 קורים לה שני דברים שמסיטים את חייה הנוחים ממסלולם: ספר מסתורי מתגלגל לידיה, והיא מאבדת את אביה שנעדר זמן רב וסביר להניח שהוא מת. מוכת אבל היא פונה אל הספר שמצאה כפתח מילוט, ו"עשרת אלפי הדלתות" בכריכתו המרופטת סוחף אותה ואת הקוראים שנחשפים לפרקיו לסירוגין. כותב הספר מתחקה אחר "דלתות", שהן שערים בין עולמות. "המעברים, השערים ופתחי הכניסה המשותפים לכל המיתולוגיות, מקורם באנומליות פיזיות שמאפשרות למשתמשים לעבור מעולם אחד למשנהו". לא סתם פשה המוטיב החוזר של שערים ופתחי כניסה במיתולוגיה העולמית, היא מבינה, וכך גם באשר למוטיב החפצים שנחשבים בעולמנו לקסומים ומניעים אגדות ומיתוסים. "הן שרביטי קסמים והן סנדלי זכוכית קיימים בשפע, בעולם זה או אחר".

במהרה מתברר לג'נוארי כי יש מי שמשתמש בדלתות. זרים שעברו בין העולמות והגיעו לעולמנו עם יכולותיהם המיוחדות, ואנשים שמגיעים לידיהם חפצים מעולמות אחרים שמאפשרים להם לייצר רווח. אלו רואים באחרים שחקנים על לוח שחמט שהם מניעים בהתאם לצרכיהם ומשחקים בגורלותיהם ובנפשותיהם, בחסות המוסכמה כי "החזקים תוקפים את החלשים, בכל זמן ובכל מקום שהם רוצים". כן מתברר כי בעלי אינטרסים שהצליחו להגיע לעמדות כוח והשפעה רוצים שהעולם הזה יישאר כמו שהוא. הם קוראים לדלתות "סטיות" וסוגרים אותן, מבקשים בשמרנותם למגר את מה שחורג מהנורמה, שמערער על הסדר.

מחירי ההרפתקה והקסם

כדי לשמר את המעברים בין העולמות ולגלות מה קרה לאביה, על ג'נוארי להיאבק באלה שמאמינים כי בפעולותיהם הם "תורמים לעידן חדש של שלום ושל שגשוג". הם מבקשים לסגור את הפתחים שבין העולמות כי "דלתות פירושן שינוי. ומן השינוי נובעים כל הדברים: מהפכה, התנגדות, העצמה, התקוממות, המצאה, התמוטטות, רפורמציה – בקיצור, כל הרכיבים החיוניים ביותר של תולדות האנושות".

אביה של ג'נוארי הבטיח שיום אחד ייקח אותה למסע. עם היעלמו היא לא מחכה עוד ויוצאת. בתחילת הסיפור היא ילדה שרוצה שאביה יהיה לצידה, עם התבגרותה זהו כוח מניע – היא רוצה להפוך עולמות ולפתוח דלתות כדי לגלות מה עלה בגורלו. היא מגלה כי "בסיפורים יש תמיד גרעין של אמת", וכן ש"למילים ולמשמעותן יש משקל בעולם החומר, הן מעצבות ומעצבות מחדש מציאויות באמצעות אלכימיה עתיקה ביותר". מכאן ואילך הספר מזמן הנאה גדולה לחובבי קרוא וכתוב, שנופלים בשביו של עולם שבו מילים יכולות לא רק "להניע את לבו של אדם או לספר סיפור או לקבוע אמיתות", אלא ממש "לעצב מחדש את טבעה של המציאות". הספר הולך ומבסס את עצמו כשיר הלל לדמיון ולכוחן של מילים.

"עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי" הוא סיפור על אנשים שמונעים מתוך אהבה. אהבה בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין חברות וחברים, בין דודות לאחייניות, בין אנשים וכלבים. זהו סיפור על האופן שבו אהבה מחברת ונותנת בית לחסרי שורשים, מציעה סוף טוב או התחלה מלהיבה, ולעיתים אף ממיטה אסון, כי "לאמיתו של דבר אהבה אינה אלא דלת שכל מיני דברים פלאיים ומסוכנים יכולים להיכנס בעדה". ולאהבה, להרפתקאות וגם לקסם יש מחיר – ויפה שהארו מזכירה לנו את זה.

למרות המחיר האישי, האנשים שמונעים מתוך אהבה נאבקים לאורך הספר באלו שמונעים מתוך פחד – פחד משינוי ופחד מחוסר ודאות, פחד מדברים שאינם בשליטתם. התמה הזו מעלה נושאים כמו פמיניזם וגזענות, ומספקת מדי פעם הנאה וניצחונות קטנים על ההגמוניה. כך למשל, כשמתברר שהנשים הן הפועלות הנחושות והדבקות במטרה שמצליחות להתגבר על קשיים ולהשיג את מטרותיהן, בעוד הגברים במקרה הטוב מנסים או עוזרים, ובמקרה הרע מזיקים ומתגלים כאויבים. או כאשר נערה שמפצירים בה להשלים עם המציאות ו"ללמוד לחיות עם מה שיש לך" נשמעת למנוע הפנימי שלה, מצוידת ב"מילותיי שטרם נכתבו, הממתינות לשנות את צורת העולם". יתומה חסרת כול, בעלת גוון עור שזוקף גבות, שמצליחה לעמוד אל מול מועדון גברים מבוססים שצבע עורם נכון וערכיהם הפוכים בתכלית.

מסתורין לכאורה

הארו, זוכת פרס הוגו, שספר מרשים זה הוא ספר ביכוריה, היא בוגרת תואר שני בהיסטוריה וידיעותיה ניכרות. לצד ההערכה לכתיבה היפה ולעלילה הטוויה היטב, קשה היה להעלים עין מהמסתורין המאולץ שנמשך יתר על המידה. הארו נהנית למתוח את קוראיה, להסוות את האמת על אודות דמויותיה ולחשוף אותה באופן שמביא את הגיבורים לתדהמה – אך הדבר לא תואם בהכרח את החוויה של הקוראים. רמזים עבים ששזורים בספר לא מותירים פתח למסתורין רב או חקירה מתמשכת, ואף עשויים לגרום לאכזבה כשהדמויות לא מצליחות לזהות אותם בעצמן. המסתורין־לכאורה הזה מיותר, ההנאה מהתפתחות העלילה קיימת גם בלי המתח המדומה, והארו מצליחה ליצור תחושת סכנה מצמיתה ולהעביר לקוראים שלל רגשות נחוצים אחרים באמצעות תיאוריה מלאי החיים.

בין השבחים חשוב להזכיר את התרגום המשובח של לי עברון, שתמיד מהנה לקרוא את תרגומיה והפעם במיוחד. בספר הזה השפה היא חומר בעל ערך רב – יש בה כוח, ולכן יש לתת עליה את הדעת. תשומת הלב של הקוראים מופנית שוב ושוב לשפה, אל מילים ואל אותיות ומאפייניהן, ובמקרה של קוראי העברית תשומת הלב מופנית באופן טבעי אל העבודה של עברון. הבחירות שלה מעוררות הערכה ומוסיפות עוד ממד של עונג לקריאה, ולעיתים אף תחושה שהרווח בקריאת התרגום גדול יותר. החיסרון היחיד שחשתי בו, שנובע בעיקר ממגבלות העברית, הוא חוסר אחידות במושא שאליו הספר פונה. לעיתים הפנייה היא לקוראת ולעיתים לקורא, באופן שהולם את המתרחש בעלילה, אך לפעמים מופיעות פניות אל קוראים בלשון רבים, שעל פניו אין להן צידוק עלילתי והן פוגעות באחידות.

בתום הקריאה נותרת הקנאה. העטיפה המרהיבה, שמעוצבת כמו דלת מהודרת ומסתורית, מעוררת חשק להיכנס דרכה אל הספר ולהיעלם לתוך העולם שמתקיים בו כמקום מפלט. אבל הספר הנפלא הזה מזכיר לנו שהפלאי קיים גם מסביבנו. "אם את תוהה מדוע עולמות אחרים נשמעים גדושים כל כך בקסם לעומת כדור הארץ האפרורי שלך, שווי בנפשך עד כמה העולם הזה נראה קסום מנקודת מבט אחרת".

עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי

אליקס א. הארו

מאנגלית לי עברון

תמיר 2020

432 עמ'

The post דרך הסדקים נכנסים ריחות, צלילים וישויות מעולמות אחרים appeared first on מקור ראשון.