ר' חסדאי קרשקש נודע לרוב בעיקר כמחברו של "אור ה'", ספר הגות ובו ביקורת נוקבת על אריסטו ועל הרמב"ם. אולם הוא היה גם מנהיג, שהנהיג את קהילתו בעת משבר ובעקבותיו. בשנת קנ"א (1391) שימש קרשקש (להלן רח"ק) ברבנות בסרגוסה אחרי שנים שמילא תפקיד זה בברצלונה, ולאחר שכבר ב־1390 נתמנה לשופט עליון של היהודים בממלכת אראגון. כשפרצו הפרעות בקיץ קנ"א ניצלה מהן שכונת היהודים בסרגוסה הודות לנוכחות המלכים בעיר, אולם קהילות רבות ברחבי ספרד נפגעו קשות. במהלכן נהרג גם בנו היחיד של רח"ק. בשנים שאחרי כן ראה רח"ק בשיקום הקהילות את משימתו העיקרית. למפעלו העיוני יש דימוי של טקסט קשה, אשר מעטים מחוקרי ההגות היהודית בימי הביניים המאוחרים עסקו בו. הספר שלפנינו מפריך את הדימוי הזה, ומעורר להערכה מחודשת של האיש ומפעלותיו.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "חקירת השתקה": סערה לאחר חקירתו של ח"כ מיקי זוהר

– עושות עלייה: ספינות טילים חדשות בדרכן לארץ

– מכון ויצמן: כך המוח שלנו מייצר רעיונות יצירתיים

ראשיתו של הספר בכנס חוקרים בינלאומי שהתקיים בירושלים לפני כעשור (שבט תשע"א), ובסופו אף נחנך רחוב על שמו בשכונת חומת שמואל (הר חומה) שבדרום מזרח העיר. עתה ראה אור כקובץ מאמרים של חוקרים מובהקים מן הארץ ומחוצה לה, המושתתים על ההרצאות שנישאו בכנס, בעריכתם הקפדנית והמצוינת של פרופ' זאב הרוי, מגדולי חוקרי ההגות היהודית שחיים בינינו, ושל תלמידתו ד"ר אסתי אייזנמן, חוקרת פורייה ומוכשרת בזכות עצמה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... cas_jerusalem-750x602.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בספר שבעה־עשר מאמרים המאוגדים בארבעה שערים. בראש הספר סקר הרוי את "אבני הדרך" בהתמודדות עם הגותו של רח"ק: תחילה בקרב חכמי ישראל במאה ה־15 בחצי האי האיברי, ואחר כך באיטליה. עליית הדפוס הביאה להדפסות חוזרות של "אור ה'", ומן המחצית השנייה של המאה ה־19 עד ימינו עמלו עליו חוקרים במקומות מגוונים. כל אלה נדונים בסקירה התמציתית והחיונית הזאת.

הורדת גשמים ופולמוסים

בשער הראשון נידונים היבטים היסטוריים. פרופ' אסונסיון בלסקו מרטינס מאוניברסיטת סרגוסה נברה בארכיון המקומי ודלתה פרטים מרתקים על חיי רח"ק, על משפחתו ועל מעמדו המיוחד בארמון המלוכה ובקהילות שבצפון ספרד. ממנה למדתי ש"קרשקש" אינו שם משפחתו, אלא השם הקאטאלאני של אביו יהודה, אשר נקרא קרשקש חסדאי בנו של חסדאי קרשקש, הסבא. היינו, כל בן נשא כשם שני את שם אביו, תופעה המוכרת גם מקהילות אחרות. כוחו הגדול של המאמר לא רק בליקוט רסיסי מידע, אלא בשזירתם לאריג סיפורי ססגוני.

זאב הרוי ההדיר, תיאר וניתח את איגרתו של רח"ק ליהודי אביניון שמצפון לפירנאים בעקבות הפרעות. מדובר במסמך קצר ומכמיר לב, שבו תיאר רח"ק מקצת האסון. השער נחתם במאמר ארוך ורב עניין של רם בן־שלום, המנתח כיצד עוצבה דמותו של רח"ק בכתבי בני זמנו ובעיני דור הגירוש. מסקנתו היא ש"אצל הכרוניקאים היהודים (כולם מקסטיליה) נותר רושם צנוע ומועט של פעילותו האינטלקטואלית בלבד… ואולם בחינת המיתוסים או סיפורי העם שבהגות הפרשנית והמוסרית, שחשיבותם לזיכרון הקולקטיבי איננה נופלת מן ההיסטוריוגרפיה ואולי לעיתים אף עולה עליה, מלמדת שהיהודים בני קסטיליה לא השכיחו את זכרו של קרשקש. אמנם העוצמה הפוליטית חסרת התקדים שלו בבית המלוכה האראגוני ויכולת המנהיגות הציבורית שלו בשעת המשבר של קנ"א לא נזכרו בכתביהם, אולם דמותו כמנהיג יהדות ספרד בכל זאת השתמרה, ולו באמצעות סיפור אחד על הורדת גשמים" (עמ' 100).

השער השני יוחד לענייני הלכה ופולמוס ובו ארבעה מאמרים. ארי אקרמן בחן דרכי מיון (טקסונומיה), מתודולוגיה וטכניקות פילוסופיות בדרשת הפסח של רח"ק. פרופ' אבי רביצקי ההדיר אותה כבר לפני יותר משלושים שנה, והיא רסיס כמעט יחיד ממפעלו ההלכתי של רח"ק. אקרמן היטיב לחשוף תבנית כוללת ועקרונית בחלק ששרד מדרשת הפסח, תבנית שרח"ק שאף להחיל על כל תרי"ג המצוות. בשולי דבריו בחן את האפשרות שרח"ק הושפע מטקסטים דומים במרחב הנוצרי, וחתם את דבריו במסקנה זהירה ש"היה רצון משותף (למלומדים נוצרים בני הזמן ולרח"ק – נ"א) לשלב בין כתיבה משפטית לבין מתודות פילוסופיות" (עמ' 113).

אבירם רביצקי השווה בין ר' יצחק בר ששת (ריב"ש) לחברו רח"ק (שניהם היו תלמידי הר"ן) בסוגיית סמכות המסורת הדתית בנושאים מדעיים, והראה כי על אף הקרבה המתודולוגית ביניהם הם נחלקו מחלוקת עמוקה בשאלה מי מכריע בעת סתירה בין התורה למדע. דני לסקר סקר וניתח את הפעילות הפולמוסית של רח"ק לאור הוויכוח היהודי־נוצרי בימי הביניים. רח"ק כתב חיבור קטן שכותרתו "ספר ביטול עיקרי הנוצרים", ולסקר ההדירו והוציאו לאור לפני שלושים שנה. הוא הסיק כי חיבור זה "השתלב יפה בתוך מפעל הביקורת היהודית על הנצרות המיועד לקהל קוראים יהודי. למרות החידושים האפשריים בטיעון ובשפה או עובדת חיבורו לבקשת 'שרים ונכבדים', בסופו של דבר הספר הזה הוא רק חוליה בשרשרת של ספרים יהודיים פולמוסיים שהחלה במאה התשיעית וממשיכה עד היום" (עמ' 150).

השער נחתם במאמר מאת מאורו זונטה ז"ל מאוניברסיטת רומא, העוסק ב"ר' דוד מרוקה מרטינה והסכולסטיקה היהודית בקטלוניה בימי ר' חסדאי קרשקש". עולה ממנו שר' דוד היה נציג מובהק של הלמדנות היהודית בשלהי המאה ה־14 בפרובנס, ונראה שעמדותיו וגישותיו דמו לאלה של רח"ק ב"ביטול עיקרי הנוצרים". מתברר אפוא כי משני צדי הפירנאים רווחו השקפות דומות. רושם זה משתלב היטב עם ממצאים ותובנות קודמים על זיקות גומלין בין צפון ספרד לפרובנס.

הרב קוק והנזיר לומדים קרשקש

בשער השלישי – הגות – חמישה מאמרים, ויש בהם חידושים מרעננים על עולמו הרוחני והתרבותי של רח"ק ועל מגמות רחבות יותר ביצירה העיונית היהודית במאות ה־14 וה־15. גבריאלה אלגרבלי־ברזין העירה על יחסו של רח"ק לאבן־סינא והראתה כי רח"ק התוודע להשקפותיו של המלומד המוסלמי הדגול באמצעות אלגזאלי, ר' אברהם אבן דאוד ור' משה הלוי. שלום צדיק בחן את השפעתו של אבנר מבורגוס – שלאחר שהמיר דתו לנצרות נקרא אלפונסו דה־ויאדוליד והיה מראשי המתפלמסים והתוקפים את יהודי ספרד – על עמדתו של רח"ק בסוגיית תארי הא־ל. צדיק כבר הראה במחקרים קודמים שהשפעתו של אבנר הייתה רבה משחשבו בעבר. בה בעת הראה כי רח"ק אימץ מהשקפותיו של אבנר, תוך שינויים שנבעו מהתנגדותו לנצרות.

אסתי אייזנמן השוותה בין מושג האהבה של רח"ק לזה של ר' משה בן יהודה, אנציקלופדיסט יהודי שקדם לו בדור. כדין כל השוואה ראויה היא חשפה היבטים משותפים אצל שניהם ולצידם היבטים שונים, והציעה הסבר לַשוני הזה. חיים קרייסל ניתח את המקורות הפילוסופיים לגישת רח"ק למצוות השמעיות, מושג שרח"ק אמנם נמנע מלהשתמש בו, אך התייחס אליו כשדן והתעמת עם גישות של קודמיו. קרייסל היטיב להראות את זיקת רח"ק לעמדותיהם של רב סעדיה גאון, ר' יהודה הלוי והרמב"ם, ואת תפיסתו הייחודית לעומתם. השער נחתם בהשוואה מרתקת של דב שוורץ בין הסבריהם של רח"ק ושל ר' שמריה האקריטי איש כרתים בשאלת זמן הבריאה. שני מלומדים אלה דגלו בעמדות לא אריסטוטליות, ועם זאת מצא שוורץ הבדלים מהותיים בין תפיסותיהם. עוד עמד על הבדלים סוגתיים וסגנוניים ביניהם.

בשער הרביעי ארבעה מאמרים שעניינם השפעת משנתו של רח"ק במהלך הדורות. משה אידל דן בנוכחות של "אור ה'" בפירנצה בתקופת הרנסנס, בעיקר בקרב מלומדים יהודים אך גם בקרב נוצרים. לדעתו הסיבה לכך היא שלקראת סוף המאה ה־15 הגיעו לאיטליה חיבורים עבריים שהיה בהם תמהיל של השקפות פילוסופיות מגוונות ורעיונות קבליים, מאגיה ואסטרולוגיה. מכיוון שבמקביל פשט העניין ברעיונות כאלה בקרב הוגים נוצרים בפירנצה, גלשה התעניינותם גם לחיבורו של רח"ק.

שמואל ויגודה ניתח את השקפותיו של רח"ק כמכונן אסכולה פילוסופית אנטי־פילוסופית, ובהקשר זה בדק את השפעתו על הרמן כהן, פרנץ רוזנצווייג ועמנואל לוינס. ולבסוף, נתן אופיר (אופנבכר) הציג וניתח את ההתעניינות של רבנים וחוקרים ברח"ק מראשית המאה העשרים וכמעט עד ימינו. תחילה דן בכתביו של ר' חיים ירמיהו פלנסברג במזרח אירופה. בהמשך סקר את מפעלי המחקר האקדמיים של צבי (הרי) אוסטרין וולפסון, של יצחק הוזיק בארה"ב ושל יוליוס גוטמן בגרמניה, ואחר כך בארץ. בהמשך דן בקצרה בפועלו של הברון דוד גינצבורג באקדמיה ללימודי היהדות בסנקט־פטרבורג לפני מלחמת העולם הראשונה; בזלמן שזר וברב דוד כהן, "הנזיר". מרכיב מרכזי במאמר הוא העיסוק המרובה והמגוון של הרב אברהם יצחק הכהן קוק והנזיר ברח"ק, בישיבת מרכז הרב.

השפעות מוסלמיות ונוצריות

אסופת המאמרים שסקרתי מציעה לחוקרים מקצועיים ולקוראים תאבי דעת וסקרנים יריעה רחבה וססגונית של מאמרים, אשר תרומתם בארבעה מעגלי עניין. ראשית, כל המעיין בכרך זה, ובוודאי מי שיקרא אותו מהחל ועד כלה, יצא נשכר הרבה בידיעותיו על רח"ק כמנהיג וכהוגה. בה בעת, מספקת האסופה מידע רב אך בעיקר תובנות על עולמם של יהודי חצי האי האיברי במחצית השנייה של המאה ה־14 ובמהלך המאה ה־15, ובמרקם הזה רח"ק ומפעליו הם פרט חשוב ורב ערך בתוך הכלל.

נוסף על אלה, אמנם מן המפורסמות הוא שבכל מקום ובכל זמן הושפעו יהודים מסביבתם במישרין ובעקיפין, בגלוי ובסמוי. בעצם הממצא הזה אין חדש, אולם הספר מזמן לקורא עוד דוגמאות רבות מהקשרים מגוונים, המעשירות בכמות ובאיכות. רושם זה תקף בין יהודים לאחיהם ובין יהודים לנוצרים ולמוסלמים בסמיכות מקום, וגם כשהמרחק עלה על אלף קילומטרים ויותר. עד כאן סימנתי מעגלים שהם בעיקרם בני אותו הזמן, כלומר סינכרוניים. מעלה יתירה יש בפריסה על ציר הזמן, כלומר בראייה דיאכרונית. רושם זה תקף במיוחד במאמר המקדים של הרוי ובמאמר החותם של אופיר, אך בהחלט לא רק בהם.

כללו של דבר, הספר מלא כל טוב, עשיר ועסיסי, איכותי וערוך בקפידה. הכנס שביסודו והספר ראויים לשמש דגם מעורר השראה לעיון במפעליהם של הוגים ומנהיגים יהודים נוספים. מרכז זלמן שזר הוציא לאור לפני כ־11 שנים (תשס"ט) שני ספרים עתירי מאמרים חשובים מאת מיטב החוקרים והמלומדים – האחד על רש"י והאחר על הרמב"ם. הספר הנדון כאן מצטרף באיכותו לשניים הקודמים, מלמד שוב על פועלו האיכותי של מרכז זלמן שזר כמתווך תרבותי, וכמובן מעורר ציפייה לספרים נוספים במגמה זו.

חייו, פועלו והגותו של ר' חסדאי קרשקש

עורכים: אסתי אייזנמן וזאב הרוי

מרכז זלמן שזר, תש"ף, 337 עמ'

The post ר' חסדאי קרשקש – מנהיג בימי משבר appeared first on מקור ראשון.