פרסום | קשרו אלינו
נט4יו
כל הרשת הישראלית במקום אחד
6/2/2021 10:28

כך הביסה איראן את חקלאי ישראל בקרב על הסלרי

הסלרי הזה הוא כמו תינוק. כל טעות שאתה עושה איתו – הוא מיד משדר לך את זה", כך אומר לי אבי מימוני, דקות ספורות לפני שטרקטור עולה על החלק ומשמיד כחצי מיליון ראשי סלרי. "אתמול בערב הוצאתי את מערכת ההשקיה בטפטוף, והנה, הסלרי כבר נשכב על האדמה".


כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "גיליתי שאפשר גם לקנות משאית ולהפוך אותה לבית"


– חלפה עם הרוח: האם חיסלנו את השפעת?

– מחנות שיקום וחינוך צבאי: התוכנית לילדי הרחוב במצרים


מימוני, האחראי על התחזוקה בחברת "יראון עבודות חקלאיות", בא לכאן היום רק כדי להכין את השטח להשמדת הסלרי. כשהטרקטור יתחיל בפעולתו הוא מתכוון להיעלם מהמקום. "אני לא אוכל לראות את זה בעיניים, אסע לתחנת הדלק הקרובה לשתות קפה. מבחינתי, מה שאנחנו עושים פה היום זה כמו פקודה בלתי חוקית בעליל.


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02111_58_03-4-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
עופר טרבלסי. צילום: לירון מולדובן

עופר טרבלסי: "בשלב מסוים הפסדנו לספרדים במכרז באנגליה, וחשבנו שסיימנו עם הסלרי. החלטתי להשקיע יותר בצנונית ולייצא אותה לרוסיה. חשבו שאני משוגע, אבל זה תפס. התחלתי לשווק להם גם סלרי, וזה הצליח עוד יותר מהצנונית. ככה גידלתי את הילדים שלי, והכנסתי אותם לעסק"


"בחמשת החודשים האחרונים נתתי לילות וימים לחלקה הזאת, מכל הלב והנשמה. קיבלנו שטח חלק, הנחנו את מערכת ההשקיה הממוחשבת, רישתנו את השדה בצינורות וברזים, עיבדנו את האדמה, סימנו, הרטבנו, תיחחנו, זיבלנו בזבל אורגני ודשן. ואז, אחרי חודשיים בערך, שתלנו והתחלנו לעקוב אחרי הגדילה. התהליך הזה כלל לפעמים הקפצות באמצע הלילה, לטפל בתקלה במערכות הדישון או ההשקיה".


וכמה זמן ייקח להשמיד את כל זה?

"שעתיים עבודה של טרקטור קטן, או שעה אחת אם יש טרקטור גדול. להשמיד זה תהליך מהיר מאוד".


השטח שאנחנו עומדים לצידו, לא הרחק מהעיר אופקים ומקיבוץ אורים שבנגב המערבי, הוא רק אחד משדות הסלרי המיועדים להשמדה הבוקר. מגדלי הסלרי לייצוא – בארץ יש כשבעה כאלה – נקלעו בחודשים האחרונים למשבר חמור, שלדבריהם מאלץ אותם לנקוט את הצעד הכואב. רוסיה, יעד הייצוא לאלפי טונות של סלרי מדי חורף, ויתרה השנה על מרכולתם, והעדיפה את הירק הגדל באיראן. גרם לכך צירוף של נסיבות כלכליות, מדיניות ומגפתיות, שבסופו מייצאי הסלרי הישראלים עמדו בפני שוקת שבורה. כדי להתמודד עם העודף העצום שנותר בשדה, ובתקווה לשנות את היחס בין היצע לביקוש בשוק הרוסי, הם החליטו יחד, בלב כבד, להשמיד כ־15 אחוזים מהיבול שלהם.


לירון הצלם ואני הגענו לשדה של משפחת טרבלסי, ממגדלי הסלרי הגדולים והוותיקים בארץ, כדי לראות מקרוב איך עולה הכורת על הגבעולים הירוקים. אלא שבחברת "מושבי הנגב", המאגדת 32 מושבים חקלאיים בנגב המערבי, לא התלהבו מהנוכחות התקשורתית והחליטו לדחות את ההשמדה עד ששנינו נעזוב את השדות.


בינתיים אנחנו מרוויחים הצצה לקומביין יחיד מסוגו בעולם, שנכון יותר להגדירו "מפעל נייד". הכלי החקלאי הענקי, שנבנה בהשקעה של 2.5 מיליוני שקלים, נמצא כאן כעת כדי לקטוף את הסלרי בחלקה הסמוכה לזו שמיועדת להשמדה. מי שלוקח אותנו לסיור בתוכו הוא ניר טרבלסי (29), אגרונום במקצועו והאחראי על הגנת הצמחים ב"יראון עבודות חקלאיות". שבעה אחים יש במשפחת טרבלסי, וכולם מתגוררים סמוך לבית ההורים במושב שרשרת ועובדים בחברה המשפחתית שהקים אביהם עופר באמצע שנות התשעים. כיום מעסיקה החברה 15 עובדים קבועים, ובעונות הקטיף נוספים עוד כמאה עובדים זרים. השם "יראון" מורכב מראשי תיבות של שמות חמשת הבנים שנולדו לפני הקמת החברה: יקיר, רון, אופיר, אביב וניר.


שני ילדיו הקטנים של ניר, עברי ועלמה, מתלווים גם הם אלינו לתוך הקומביין. בפנים אנחנו מוצאים 25 פועלים תאילנדים העובדים בסרט נע. הקומביין קוטף בצידו האחד את גבעולי הסלרי, ובתוכו פנימה נחתכים מהם העלים ונשארים רק הקלחים. אלה נשטפים, נארזים, מסומנים בתוויות ומוכנסים לקרטונים, והכול תוך כדי נסיעה בשדה. הטרבלסים מייצאים לרוסיה רק את קלחי הסלרי, מכיוון שאלו נשמרים לאורך זמן: תהליכי קירור פיזיקליים ואריזת ואקום מאפשרים להם להישאר רעננים במשך כארבעה חודשים.


"הסלרי שאתה פוגש בחנות יפה לשבוע בלבד", מסביר ניר. "גם זה שהאיראנים משווקים עכשיו לרוסים לא מחזיק יותר משבוע. אנחנו מספקים מוצר איכותי הרבה יותר, שמגיע לרוסיה בתוך שלושה שבועות ונשמר שם עוד שלושה חודשים. אבל הרוסים, במצב הכלכלי הנוכחי שלהם, מעדיפים את השינוע היבשתי מאיראן, שהוא מהיר וזול, ומתפשרים על האיכות".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02111_58_05-7-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
עובדי פס. הפועלים בתוך הקומביין. צילום: לירון מולדובן

אנחנו יורדים מהקומביין וחוזרים לשדה המיועד להשמדה. כל דריכה על עלי הסלרי גורמת להם להדיף ניחוחות עזים של מטבח. "הופכים פה הבוקר חמישים דונם", אומר ניר. "הערך הכלכלי של החלקה הזאת הוא כמיליון שקלים. בעבר קרה שנאלצנו להשמיד יבול בגלל מזיקים, אבל זו הפעם הראשונה שאנחנו משמידים בגלל מצב השוק. התקופה הזאת אמורה להיות מבחינתנו שיא העונה, שבו אנחנו לא נושמים מרוב עבודה ומוכרים הרבה. השנה בתי הקירור שלנו מלאים, יש שטחים, יש פועלים, יש כלים – אבל אין למי לשווק. בשוק המקומי אין מה לעשות עם כל כך הרבה סלרי; השדה הזה לבדו מספיק לכל מדינת ישראל לשבוע. מדי שנה אנחנו מגדלים כאלף דונם סלרי, והשנה כבר ירדנו ל־750. כדי לפזר סיכונים התחלנו לגדל גם תפוחי אדמה, בצל ושומר. אין ספק שבשנה הבאה נקטין עוד את נפח הסלרי בגידולים שלנו".


פאב של סלרי


את עופר טרבלסי, אביו של ניר, אנחנו לא מוצאים בשטח. גם הוא לא מסוגל לראות את השמדת הסלרי, ולכן הבוקר הוא נשאר לעבוד בבית האריזה של יראון במושב שרשרת, הצמוד לעיר נתיבות. עשרים דקות נסיעה מביאות אותנו לבית האריזה, שמשתרע על 5,000 מטרים רבועים ומכיל מכשור חדשני ו־12 חדרי קירור. מכאן יוצאות המכולות גדושות בתוצרת חקלאית, מוסעות אל הנמל ומפליגות אל מעבר לים.


עופר טרבלסי, בן 56, נכנס לעסקי הסלרי כשהיה בן 16. שבע שנים קודם לכן נהרג אחיו אברהם בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, ומאז הייתה המשפחה שרויה במשבר מתמשך. "אבא הפסיק לתפקד, והאח שהיה אמור לנהל את המשק עזב את המושב לאחר שהתחתן", הוא מספר לנו. "כך אני מצאתי את עצמי מחזיק את הרפת של המשפחה, ובמקביל גם התחלתי לעבוד בשדות. אני זוכר איך כתלמיד תיכון לקחתי איתי את החברים מהכיתה, שיעזרו לי להעביר קווים של צינורות. כבר אז התחלתי לגדל סלרי".


במשך שנים הוא שיווק את תוצרתו לחו"ל באמצעות אגרקסקו, החברה הממשלתית למחצה שריכזה את רוב יצוא הירקות מישראל. בראשית שנות האלפיים החליט טרבלסי, כמו חקלאים אחרים, להתחיל לייצא באופן עצמאי כדי לקבל שיעור גבוה יותר מהרווח. "עד 2003 מכרתי סלרי לאירופה, עד שבשלב מסוים הפסדנו את המכרז באנגליה לספרדים, וחשבנו שסיימנו עם הסלרי. המשכתי לגדל כמות קטנה ממנו, והחלטתי להשקיע יותר בצנונית ולייצא אותה לרוסיה. חשבו שאני משוגע, אבל זה תפס. התחלתי לשווק לרוסים גם סלרי, ופתאום זה הצליח עוד יותר מהצנונית. כך נשארנו עם שני הענפים האלה. מהסלרי והצנונית גידלתי את הילדים שלי, והכנסתי אותם לעסק. ניר הכשיר את עצמו להיות אגרונום, בן אחר הוצאתי מההייטק לעבוד בחקלאות, בן נוסף למד כלכלה ועסקים, וכולם עובדים איתי במשק".


אצלו בבית אין סלט או תבשיל שלא מעורב בהם סלרי. "זה המאכל היחיד ששורף לגוף יותר קלוריות משהוא מכניס. הוא מלא סיבים, ולכן המעיים נדרשים להרבה אנרגיה כדי לפרק אותו, וכך יוצא שאם אתה אוכל סלרי שיש בו מאה קלוריות – הוא שורף לך מאתיים. ברוסיה משתמשים בו בעיקר לסלטים במסעדות ובבתי מלון, אבל יש גם מיץ סלרי ויש כאלו שמכניסים אותו לוויסקי. יש שם אפילו פאב סלרי".


לפני כשבע שנים, בעקבות התערבותה של רוסיה במלחמת האזרחים באוקראינה, הטילו עליה מדינות המערב סנקציות כלכליות, וכתוצאה מכך איבד הרובל כמחצית מערכו. התמורה שקיבל טרבלסי לירקות שלו צנחה, ובכל זאת הוא המשיך לשווק לרוסים סלרי וצנונית, ועדיין הצליח להרוויח. בינתיים, הנתח שלו בייצוא הסלרי מישראל הצטמצם מחצי לשליש. "בחמש השנים האחרונות היינו במאבק הישרדות, אבל השנה כבר מדובר בנוק־אאוט, בעיקר בגלל הקורונה. בשנה רגילה המחזור הוא 13 מיליון שקלים, אבל ב־2020 ירדנו ל־800 אלף שקל בלבד. סחורה ששלחנו הושמדה בחו"ל, ולא שילמו לנו. אני מרגיש שהעסק הזה לא נופל, אלא מתרסק".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02111_42_04-4-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
בשם המחירים עוקרים נטוע. טרקטור בשדות הסלרי. צילום: לירון מולדובן

ניר טרבלסי: "הופכים פה הבוקר חמישים דונם. התקופה הזאת אמורה להיות מבחינתנו שיא העונה, שבו אנחנו לא נושמים מרוב עבודה ומוכרים הרבה. השנה בתי הקירור שלנו מלאים, יש שטחים, יש פועלים, יש כלים – רק אין למי לשווק. מדי שנה אנחנו מגדלים כאלף דונם סלרי, והשנה כבר ירדנו ל־750"


אין בפיו תלונות לאיראנים, שגנבו לו כביכול את השוק. "בעבר איראן הייתה גורם קטן בשוק הרוסי; עכשיו הם סללו כביש מהיר לשינוע הסחורות, ואילו אצלנו ההובלה הימית התייקרה. ועדיין, אנחנו יודעים להתמודד עם מתחרים. נכון שפועל באיראן מקבל שכר זעום לעומת מה שאנחנו משלמים כאן, ונכון שיש להם הסכמי סחר עם רוסיה ולנו אין – מה שאומר שאני משלם על כל מכולה מכס של 8,000 דולר, והם לא משלמים – אבל אנחנו טובים ויעילים מהם, והמוצר שלנו איכותי יותר. הבעיה היא שהקורונה גרמה לירידה ברמת החיים. הביקוש פחת, המסעדות ובתי המלון נסגרו, ולא נותר מי שיקנה מאיתנו. הסלרי האיראני לא איכותי, אבל בגלל המשבר אנשים מעדיפים לקנות אותו ב־60 רובל (2.6 שקלים, א"ר) לקילו, ולא את הסלרי שלנו ב־120 רובל לקילו".


בתגובה למצב החדש החליטו יצואני הסלרי הישראלים לנקוט כמה צעדים. "יש לנו איגוד של כל המגדלים, כמעט כולם תושבי המועצה האזורית שדות נגב", מספר טרבלסי. "כדי שלא נתחרה זה בזה אנחנו מחלקים בינינו את עוגת הייצוא באופן יחסי לשטח שכל אחד מגדל. זה מותר בחוק, ומשרד החקלאות מעודד את זה. אבל גם כך, אנחנו לא מצליחים לשרוד. יצרנו קופה משותפת, והשנה לקחנו הלוואה כדי לממן לפחות חצי מההוצאות שלנו. אני מקווה שנחזיר את ההלוואה בחמש השנים הבאות. במקביל החלטנו להשמיד 10־15 אחוז מהתוצרת כדי להוריד לחץ מהשוק. כך המחירים ברוסיה יעלו מעט, כי הם עדיין לא יכולים להסתדר לגמרי בלעדינו. אני מקווה שלא ניאלץ להשמיד יותר".


מכירה לחנויות בישראל אינה רלוונטית מבחינתו. "בגלל המשבר בייצוא נכנסנו מעט גם לשוק המקומי, אבל אנחנו מזיזים את כל חקלאי הגינה הקטנים – וזה לא טוב. בסוף אנשים עם פוטנציאל שיווק כמו שלי יכולים להציף את השוק ולגרום לירידה במחירים ולחוסר כדאיות של הייצור. כבר עכשיו רשתות השיווק קונות ממני סלרי בשקל וחצי לקילו, ומוכרות אותו בשמונה או תשעה שקלים".


הסלרי נידון אם כן להשמדה. הוא נקבר באדמה, ובשנה הבאה יזרעו באותה חלקה גידולים אחרים, חיטה או תפוחי אדמה. השטח עצמו אינו שייך לטרבלסי; הוא שוכר אותו מ"מושבי הנגב". "היו לי בעבר שלושים דונם מהמדינה, ולקחו לי עשרים מהם להקמת פארק התעשייה נעם ולעיר נתיבות. היום אני שוכר שטח, משלם על הקרקע אלף שקל לדונם, על המים כמעט שני שקלים לקוב, על הפועלים התאילנדים אני משלם גם מס על הוצאות, וכשאני מייצא, במקום לקבל עידוד, אני נדרש לשלם אגרת ייצוא. אנחנו עובדים בימים ובלילות, מוציאים המון כסף – ואחרי הכול צריכים לזרוק את התוצרת. זה הזוי".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _202111_42_12-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
לסלט, למיץ, לוויסקי. אבי מימוני (מלפנים) וניר טרבלסי בשדות הסלרי. צילום: לירון מולדובן

יש סיכוי שתקבלו פיצוי מהמדינה?

"אנחנו יודעים שהמצב במדינה קשה בגלל הקורונה, אבל צריך להבין במה מדובר אצלנו. אדם שסגר חנות בגלל הסגר ממשיך אמנם לשלם ארנונה ושכירות, אבל העובדים שלו בחל"ת והוא גם לא קונה סחורה. אנחנו דומים יותר לבעל אולם שממשיך לקנות אוכל ולשלם את כל ההוצאות, אבל לא מקיים אירועים. כדי לקבל פיצוי אנחנו צריכים להציג ירידה של ארבעים אחוזים במחזור הכללי שלנו – אבל זה אומר שאני צריך לפשוט רגל. הגשנו בקשות לפיצוי, כרגע עוד לא קיבלנו כלום, ואני לא יודע אם נקבל".


בנינו על הבצורת באירופה


אברהם (נונה) ארליך, מנהל ענף הירקות במועצת הצמחים, אומר שמשבר הסלרי הוא רק דוגמה אחת קטנה למצב יצוא הירקות מהארץ. "ישראל מאבדת בהדרגה את המקום שלה בשוקי היצוא, והסיבה המרכזית לכך היא הפערים בשערי המטבע. המגדלים כאן פשוט לא מסוגלים להמשיך לייצא בתמורות שהם מקבלים. נתחיל בכך שעובד ישראלי יקר יותר מעובד גרמני או אמריקני. זה נכון גם בתחום ההייטק, אבל הנפגעים הראשונים מפערי השכר הם המעסיקים בענף החקלאות, שמייצר מוצרים מתכלים. בכל העולם החקלאים מתבססים על עבודה זולה, ובישראל אין כזו, גם לא כשמביאים עובדים תאילנדים.


עופר טרבלסי: "נכון שפועל באיראן מקבל שכר זעום לעומת מה שאנחנו משלמים, ונכון שיש להם הסכמי סחר עם רוסיה, אבל המוצר שלנו איכותי יותר. הבעיה היא שהקורונה גרמה לירידה ברמת החיים. הביקוש פחת, המסעדות ובתי המלון נסגרו, ולא היה מי שיקנה. הם מעדיפים לקנות את הסלרי האיראני ב־60 רובל לקילו, ולא את שלנו ב־120 רובל"


"בעיה אחרת היא המרחק משוקי היצוא. אנחנו רחוקים מאירופה, וההובלה הימית הפכה ליקרה יותר בתקופה האחרונה. עכשיו מדברים על דובאי, אבל גם זה לא יעד קרוב, אלא מרחק של שבועיים הפלגה. מלבד זאת עלויות הייצור בארץ גבוהות מאוד: המים יקרים, יש מחסור בקרקע ויש יותר מזיקים. לכך צריך להוסיף שאגרקסקו, חברת הדגל הממשלתית ליצוא, נסגרה בעשור האחרון, וחברות אחרות לא משתוות לה. כשאתה בא עם כוח גדול, אתה יכול להתחרות טוב יותר בשווקים באירופה; כשאתה בא לבד, זה קשה. מה גם שהיום האירופים מעדיפים את התוצרת שלהם, ולא רוצים להיות תלויים בישראל או במדינות אחרות.


"ישראל חשבה כל השנים שאפשר לבנות על כשלי שוק באירופה: אם למשל היה חסר שם גזר, אנחנו מכרנו להם. אבל זה לא קורה כל הזמן. החקלאות האירופית תלויה בגשם ולא משתמשת במערכות השקיה, אז בנינו על שנות בצורת, אבל גם זה משתנה. מדינות מערב אירופה עשו עבודה ענקית בתמיכה בחקלאים המקומיים ובחיזוק היכולת שלהם להאריך את מועדי האספקה. כך בהדרגה השוק האירופי נסגר בפני מוצרי דגל שלנו, כמו גזר אורגני, עגבניות שרי ובטטות. פעם היה לנו יתרון איכות, היום אנחנו לא יודעים להיות טובים יותר מאחרים".


לפי מה שמספרים מגדלי הסלרי, ביצוא לרוסיה עדיין יש לנו יתרון איכות על המתחרים האיראנים.

"כשנפתחו השווקים ברוסיה חשבנו שהיא תהיה פח הזבל שלנו, ושלחנו אליה את כל עודפי היצוא. פיתחנו שם שוק ומכרנו להם בעיקר ארבעה מוצרים – גזר, סלרי, צנונית ופלפלים. ואז הגיע משבר אוקראינה. בהתחלה פוטין הטיל חרם על תוצרת ממערב אירופה, ואנחנו חשבנו שזו הזדמנות. בשנה הראשונה ההזמנות רק גדלו, אבל אז הרובל צנח והדולר צנח. כל היצוא נבנה על כך ששערי המטבע מאפשרים לייצר סלרי יקר ולמכור אותו שם. צריך גם לזכור שרוסיה זה פוטין, והחלטות מתקבלות מהרגע להרגע. בעלי הרשתות שם חזקים מאוד, וגם איתם אנחנו מתקשים להתמודד.


"הסיפור על איראן שמוכרת סלרי לרוסים זה סיפור נחמד, אבל גם הטורקים והסינים מייצאים לשם תוצרת חקלאית. למדינת ישראל אין אינטרסים ברוסיה, ולרוסיה אין אינטרסים פה. אנחנו לא מנהלים איתם מסחר כמעט, אין לנו שם הסכם סחר, והמשמעות היא שעל תוצרת ישראלית מוטל מכס של מאה אחוז. יש להם גם דרישות מטורפות בתחום הגנת הצומח ומניעת מזיקים, ולא פעם הם החזירו מכולות מלאות בתוצרת. מי שבנה על השוק הרוסי היה צריך להבין שזה שוק מזדמן, שלאט־לאט ילך וייעלם".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... es-1215440722-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
עניין של רובלים. שוק ברוסיה. צילום: גטי אימג'ס

ארליך, בעצמו חקלאי ממושב גן־יאשיה בעמק חפר, מבין היטב שהשמדת ירקות אינה תורמת ליחסי הציבור של עמיתיו. "גם בשנות שגרה קורה שמצמצמים ומשמידים תוצרת של תפוחי אדמה, גזר או בטטות. עושים את זה כשהקטיף עולה יותר מהתמורה, והמטרה היא לאושש את השוק. פעם היה מנגנון כזה למדינה, והיא גם שילמה על מה שהושמד. ההשמדה נראית רע, אבל אפילו ל'לקט ישראל' אין מה לעשות עם כמויות כאלו. כמה סלרי אדם אוכל? אחד בשבוע, במקרה הטוב".


איך המדינה יכולה לעזור ליצואני הסלרי?

"יש בארץ כעשרה מגדלי סלרי, וזה לא מעניין את המדינה. זו לא קבוצת לחץ ואין להם כוח פוליטי. בעבר המדינה סייעה למגדלי הפלפלים בערבה כשהם נקלעו למשבר, אבל זה היה מכיוון שהערבה כולה נשענת על החקלאות.


"לגבי היצוא בכלל – מה שהמדינה יכולה לעשות הוא להבטיח לחקלאים שער חליפין קבוע. היה פעם מנגנון כזה, וחברה ממשלתית ביטחה את השער. מעבר לכך, צריך לשנות את היחס ולהבין שהחקלאות בארץ קודם כול שומרת על שטחים. אנחנו אלה שיושבים בגבולות. בנוסף, החקלאות היא מנוע צמיחה. לא מדובר רק על 3,000 מגדלי הירקות, אלא על מעגלים רחבים יותר – האנשים שעוסקים בדשנים, הדברה, השקיה, הובלה, טרקטורים ומיכון. קו ההגנה האחרון של החקלאים הוא המכס על היבוא, והשאלה היא מה הגובה שלו. כשאתה יודע שמי שירצה לייבא כרוב מהולנד יצטרך לשלם עוד שקל, אתה כחקלאי יכול לקבל כאן שלושה שקלים לקילו על הכרוב שלך. אם מורידים את המכס, לא תוכל להתמודד עם היבוא, כי רמי לוי יביא מכולות מחו"ל. בטורקיה שכר העבודה נמוך מאוד והמים כמעט חינם, איך אפשר להתחרות בזה?"


אברהם ארליך, מועצת הצמחים: "גם בשנות שגרה קורה שמצמצמים ומשמידים תוצרת תפוחי אדמה, גזר או בטטות, כשהקטיף עולה יותר מהתמורה. ההשמדה נראית רע, אבל אפילו ל'לקט ישראל' אין מה לעשות עם כמויות כאלו. כמה סלרי אדם אוכל? אחד בשבוע, במקרה הטוב"


מצד שני, יבוא ירקות בזול יוריד את יוקר המחיה.

"אם תבדוק מה ההוצאה לנפש על צריכת ירקות, תגלה שמדובר בכ־1,500 שקלים בשנה לאזרח ממוצע. זה הכול. צריכים למצוא את האיזון בין כלכלה חופשית לייצור מתוכנן. צריכים מכסות ייצור, כי רק כך אתה יכול לשלוט באספקה של התוצרת. נכון שמכסה פירושה מחיר מאובטח ויש בזה חוסר יעילות, אבל היא מייצרת שקט ויציבות לשוק, וזה יותר חשוב בעיניי. בינתיים משקים חקלאיים נסגרים, מספר המגדלים הולך ויורד, והגיל שלהם הולך ועולה. מהחברים בגיל שלי במושב יש אולי עוד חקלאי או שניים. לי יש מאה דונם, וגם אני לא מתפרנס מהמשק. החקלאים לא רוצים להיות נתמכי סעד. צריכים ליצור להם קו הגנה חוקתי, כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד".


*


ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר נמסר בתגובה: "בעקבות משבר הקורונה עשה המשרד מאמצים רבים לשמור על מסגרת התמיכות והמענקים לחקלאים שנפגעו ולהרחיב אותה. המאמצים הללו ברובם נשאו פרי, אף שהמשרד פעל בתקציב המשכי.


"בין המענקים הייחודיים שיזם המשרד: תמיכה ישירה בחקלאים שנפגעו מהקורונה, בעיקר אלה שמייצאים בהטסה – כמו שוק הפרחים וצמחי התבלין, שספגו מכה אנושה; ותוכנית סיוע לעצמאים חברי קיבוץ מתחדש או מושב שיתופי שאינם משלמים מיסים ישירים על הכנסתם, ולכן לא היו זכאים לקבלת המענק לפי תוכניות הסיוע הממשלתיות.


"המשרד ממשיך לבחון את הנתונים הרלוונטיים כדי להמשיך לעזור לחקלאים שנפגעו, ולתת להם תמיכה כספית. כרגע נבדקים נקודתית ענפי חקלאות רבים, ובהם גם הסלרי. לצד זאת חשוב לציין כי לא מדובר בשנת כספים רגילה, ותמיכות כאלה דורשות אישור ועדת חריגים משרדית ואישור ועדת חריגים של החשב הכללי במשרד האוצר".


לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il


The post כך הביסה איראן את חקלאי ישראל בקרב על הסלרי appeared first on מקור ראשון.


מחבר: Elchanan Speiser | מקור ראשון חשיפות: 2 | דירוג: 2/72 ( 5 4 3 2 1 )




 

האחריות על התגובות למאמרים השונים חלה על שולחיהן. הנהלת האתר אינה אחראית על תוכנן.
השולח דיון
נט4יו
×

הצהרת נגישות

אתר זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות על פי Web Content Accessibility Guidelines 2 ברמה AA.
האתר נמצא תמידית בתהליכי הנגשה: אנו עושים כל שביכולתנו שהאתר יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות.
אם בכל זאת נתקלתם בבעיית נגישות אנא שלחו לנו הערתכם במייל (אל תשכחו בבקשה לציין את כתובת האתר).

אודות ההנגשה באתר: