פרסום | קשרו אלינו
נט4יו
כל הרשת הישראלית במקום אחד
9/2/2021 5:55

גילי ורמוט מסכם קריירה כשחקן ומביט ליעדו הבא בכדורגל

התקופה הסוערת שעוברת על כולנו, עם סגר שלישי, בחירות חדשות בפתח ואירוע שרודף אירוע, הותירה בצל את הודעת הפרישה של גילי ורמוט, אחד הכדורגלנים הבולטים והמעוטרים בדור האחרון בישראל. ורמוט שיחק בקבוצות הבכירות בארץ, יצא פעמיים לאירופה, רשם 28 הופעות בינלאומיות במדי הנבחרת, ומחזיק בשיאים אישיים שספק אם יישברו בקרוב – שבע זכיות בגביע המדינה במהלך הקריירה, ו־17 בישולי שערים בעונה אחת. ברוח התקופה, הוא בחר לתלות את נעליו בהודעה שפרסם ברשתות החברתיות, ולא במסיבת עיתונאים מהסוג ששחקנים ברמתו נוהגים לכנס ערב פרישתם.


כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– סופו של עידן: ארה"ב תשוב למועצת זכויות האדם של האו"ם


– פגישה עם רובין הוד של חיות הבר בישראל


– תעשיית הזיופים שמאיימת על המכירות הפומביות


"אני מניח שגם אם לא הייתה קורונה ולא היה סגר, לא הייתי עורך מסיבת עיתונאים. מי שמכיר אותי יודע שאני ביישן, היה מביך אותי לבכות ליד כולם וזה ממש לא בשבילי. אם הייתי חלק ממועדון אולי הוא היה מקיים אירוע כלשהו, אבל לעשות דבר כזה לבד – מבחינתי זה לעשות מעצמך עניין גדול מדי", אומר ורמוט. "הפרישה התבשלה אצלי במשך תקופה בראש, אבל הכול השתנה ברגע שהודעתי את זה לעולם. קיבלתי המון תגובות, מחמאות ופרגונים, ומעט מאוד הודעות אחרות. התחושה היא מוזרה מאוד, כזו שמעולם לא חוויתי עדיין, ובימים הראשונים כל הקריירה וכל החוויות שעברתי בדרך עברו לי בראש. בסופו של דבר אחרי שהכול חלף, הגיעה גם תחושה של הקלה ורוגע".


ורמוט, קשר התקפי מוכשר, אמנם כבר בן 35, אבל כאשר סיים את העונה הקודמת במדי קבוצת נעוריו, הפועל חיפה, הוא האמין עדיין שכוחו במותניו ורצה להמשיך לשחק. "בחודשים הראשונים המשכתי להתאמן מדי יום, לבד עם תוכנית אישית או יחד עם מאמן, והמשכתי לחיות חיים ספורטיביים. אבל ככל שעבר הזמן, הבנתי שהאפשרויות היחידות שעומדות בפניי הן לשחק בקבוצות שנאבקות על החיים בליגה הבכירה ומשחקות בעיקר הגנה, או לעבור לליגה הלאומית – שם הייתי יכול להרוויח שכר גבוה, אבל זה אתגר שאני פחות מתחבר אליו. יכול להיות שאם הייתי מקבל בספטמבר את מה שהציעו לי בנובמבר הייתי הולך על זה, אבל הייתי כבר בתהליך קבלת ההחלטה לפרוש והבנתי שהגיע הזמן".


"אני מניח שגם אם לא הייתה קורונה ולא היה סגר, לא הייתי עורך מסיבת עיתונאים כדי להודיע על הפרישה. מי שמכיר אותי יודע שאני ביישן, היה מביך אותי לבכות ליד כולם וזה ממש לא בשבילי"


מה התוכניות שלך לזמן הקרוב?

"לאחר שהודעתי על הפרישה החלו להגיע אליי הצעות. אני מקיים פגישות, בודק אפשרויות ובקרוב אחליט. יש לי תעודת מאמן, עשיתי קורס מנכ"לים בספורט, ולשם אני מכוון. כדורגל זה מה שאני מבין, יודע ואוהב, והשאיפה היא להמשיך בתחום".


ורמוט נולד וגדל בקריית־חיים. "אבא שלי חולה כדורגל והחלום שלו היה שאהיה שחקן. הוא לקח אותי לראות משחקים והכדורגל היה מהרגע הראשון חלק בלתי נפרד מהחיים שלי", הוא מספר, "לכל מקום הלכתי עם כדור, תמיד שיחקתי ובלטתי מול השאר".


להפועל חיפה הוא הצטרף לראשונה בגיל שש. "הייתי ילד מאוד ביישן וסגור, המאמן לא היה נחמד אליי, ובשלב מסוים החלטתי לעזוב", הוא נזכר, "במשך תקופה אבא שלי ניסה לשכנע אותי לחזור ולנסות שוב. בגיל תשע ניסיתי פעם נוספת, ומשם הכול קרה מהר. אחרי האימון הראשון בבית הספר לכדורגל, לקחו אותי מיד לאימון נוסף בקבוצת הליגה, הוציאו לי כרטיס שחקן והתחלתי לשחק".


צילום: AFPhttps://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /000_DV850262-750x658.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
שנות השיא. ורמוט במדי הפועל תל–אביב בליגת האלופות. צילום: AFP

ורמוט הפך לשחקן בולט במחלקת הילדים ובחיפה, וכבר בגיל צעיר נחשב לאחד הטובים בישראל לגילו. "בגיל 15 קיבלתי זימון לנבחרת נערים ב', אבל ניפו אותי בשלב מסוים, מה שהפך לשברון הלב הראשון שלי בכדורגל. אבל אז זומנתי שוב לנערים א', הפכתי לשחקן בולט שם וגם הקפיצו אותי שנתון לנבחרת שמעליי. אז גם הבנתי שאני בכיוון הנכון", הוא מספר, "בגיל 17 כבר העלו אותי לבוגרים בחיפה, שיחקנו אז בליגה הלאומית, והמשחק הראשון שלי היה מול רעננה, במסגרת גביע הטוטו. אני זוכר שממש התרגשתי, אבל בניגוד לעובדה שמחוץ למגרש אני ביישן ושקט, על המגרש אף פעם לא היה לי פחד במה או חוסר ביטחון. תמיד רציתי לבלוט, היה לי את הביטחון לבקש את הכדור ולנסות ליזום מהלכים, ורציתי שאהיה זה שידברו עליו בסיום המשחק".


במבט לאחור אתה מרגיש שבגילים הצעירים קיבלת את כל מה שהיית צריך כדי לממש את הפוטנציאל?

"ממש לא, רחוק מזה, והשחקן שהפכתי להיות זה נטו אני, בלי עזרה של אף אחד. בזמני כל האימונים היו קבוצתיים, לא הייתה עבודה אישית על פיתוח אלמנטים שאתה פחות טוב בהם, ובתור הכוכב של הקבוצה הרשו לי לעשות הנחות לעצמי. זו הסיבה לכך שסבלתי מחסרונות מקצועיים, שאני מניח שהייתי עובד עליהם כמו שצריך אם הייתי גדל במקום כמו ספרד. זה לא סוד שאנשי המקצוע בישראל, בכל גיל, הם לא מספיק טובים. הפוטנציאל שלי היה גדול והגעתי למקומות יפים, אבל ברור שיכולתי לעשות יותר".


"בגיל צעיר הרשו לי לעשות הנחות לעצמי. לכן סבלתי מחסרונות מקצועיים, שאני מניח שהייתי עובד עליהם כמו שצריך אם הייתי גדל במקום כמו ספרד. זה לא סוד שאנשי המקצוע בישראל לא מספיק טובים"


תור הזהב


בקיץ 2005 עבר ורמוט לראשונה להפועל תל־אביב, שם הפך בשלוש עונות לשחקן אהוב מאוד במועדון. "ביני ובין המועדון והאוהדים, שראו בי שחקן בית לכל דבר, היה חיבור מדהים מהרגע הראשון", מסביר ורמוט את הקשר המיוחד שלו למועדון, "דבר כזה תמיד מתחיל מיכולת מקצועית טובה, שמחברת אותך לקהל. לדעתי הם אהבו גם את הצניעות והפשטות שלי, וגם את העובדה שבמשך שנים, עד שלא היה אפשרי יותר, תמיד בחרתי לחזור לשם, גם במחיר של הרבה ויתורים".


ב־2007 חתם ורמוט בגנט הבלגית ויצא להרפתקה אירופית ראשונה, שהסתיימה תוך שנה עם 21 הופעות, שער וחזרה זריזה לקדנציה שנייה של עוד שלוש שנים בהפועל תל־אביב. "חתמתי בגנט ממש צעיר, מיד אחרי שסיימתי צבא. ברוב המשחקים שם עליתי מהספסל והאמת שזה לא התאים לי", הוא מסביר, "מבחינתי בלגיה זו לא ליגה גדולה, ובאותו שלב העדפתי להיות שחקן משפיע בקבוצה בכירה בישראל ועדיין להרוויח הרבה כסף. עד היום אני שלם עם ההחלטה הזו".


בתקופה השנייה של ורמוט באדום, הוא היה משחקני המפתח באחת מהקבוצות הגדולות בתולדות הכדורגל הישראלי. השיא עבורו נרשם בעונת 2009/10. זה החל בסדרת הופעות הרואיות, שכללו בישולים וכיבושים, במסגרת הליגה האירופית, ונמשך בתשעה שערים לצד שיא ישראלי של 17 בישולים בדרך לזכייה בדאבל – גביע נוסף ואליפות שהושגה במחזור האחרון, מול בית"ר ירושלים בחוץ, שם גם כבש את השער הראשון במשחק. "זה יום שלא אוכל לשכוח אף פעם, עם תסריט מושלם ודרמה מושלמת, חוויה שלא כל אחד עובר בקריירה שלו. הייתי בסך הכול בן 25 ואני זוכר שאמרתי לאלי גוטמן בסוף: 'זהו, עכשיו אפשר למות'", צוחק ורמוט, "הקסם של הקבוצה שלנו נבע מזה שהיינו חבורה של צעירים מוכשרים בעונת פריצה. הייתה לנו היררכיה מקצועית ברורה, גוטמן שלט בהכול ביד רמה, והכול פשוט התחבר לנו ביחד. זו הייתה תקופה תמימה יותר, עדיין בלי רשתות חברתיות חזקות, והיינו כולנו כמו להקה".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201622_25_15-750x623.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
מקרה חריג. ערן זהבי. צילום: דני מרון

"גוטמן הוא הדמות המקצועית שהכי השפיעה על הקריירה שלי", הוא מציין, "אני באותו שנתון עם הבן שלו אורי, ולימים הוא סיפר לי שאהב מאוד את הסגנון שלי, כבר שראה אותי משחק בגיל צעיר. הוא זה שהעלה אותי לבוגרים, שרצה אותי בהפועל כשחזרתי מבלגיה וזימן אותי גם לנבחרת".


שיתפת פעולה גם עם ערן זהבי. האמנת אז שהוא יגיע רחוק כל כך?

"בתקופה איתנו בהפועל, זהבי היה בקריירה אחרת בתפקיד אחר (שיחק בתור קשר התקפי, ד"מ). את השדרוג שלו הוא עשה בהמשך, כשעבר לשחק בתור חלוץ. הוא מקרה חריג, כי בדרך כלל מעבירים שחקני התקפה שפחות הולך להם לתפקידים אחוריים. לזהבי יש הרבה תכונות טובות בתור כדורגלן, אחת מהן היא הרעב הגדול שלו לעבודה קשה ולהצלחה".


עונה לאחר מכן, עדיין עם חבורת הכוכבים סביבו, העפיל ורמוט לראשונה לשלב הבתים בליגת האלופות. "כולנו בחרנו להישאר כדי להגשים את החלום של ליגת האלופות, ואני שמח שהצלחנו להעפיל. גם במשחקים עצמם בשלב הבתים הוכחנו שאנחנו לא באים לטייל, אלא מהווים יריבה לכל קבוצה מולנו. זו הייתה חוויה מדהימה".


בקיץ 2011 יצא ורמוט להרפתקה האירופית השנייה שלו, הפעם בבונדסליגה הגרמנית, שם חתם בקייזרסלאוטרן יחד עם איתי שכטר. "בדיעבד זו הייתה בחירה גרועה", מודה ורמוט, "החלום שלי היה לשחק בליגה הספרדית, לשם כיוונו ומשם אמורה הייתה להגיע הצעה, אבל פתאום הגיעה ההצעה מגרמניה. היה חשש לאבד אותה, כי היה מדובר בהרבה כסף, והחלטנו ללכת על זה".


על משחק האליפות עם הפועל תל–אביב ב–2010: "זה יום שלא אוכל לשכוח אף פעם, עם תסריט מושלם ודרמה מושלמת. הייתי בסך הכול בן 25 ואני זוכר שאמרתי לאלי גוטמן: 'זהו, עכשיו אפשר למות'"


הקשר, שסבל מפציעה במשך חודשים רבים בעונה שלפני כן, נאלץ לעבור ניתוח בקע בפגרה, מה שגרם לו לפספס את כל ההכנות לעונה בגרמניה. "בעיה נוספת הייתה העובדה שזו הייתה קבוצה חלשה, שלא שיחקה כדורגל. ידעתי שזו לא אחת מאריות הליגה, אבל אם הייתי יודע שכל מה שהמאמן שם ירצה זו קבוצה של לוחמים, בלי אף שחקן טכני, ושכל אימון יהיה כמו קרב קראטה אחד גדול, לא היה סיכוי שהייתי חותם שם", מנתח ורמוט, "ועדיין, התנהלתי אז באופן קצת ילדותי, ויתרתי מהר ולא נלחמתי בשיניים, כי בסך הכול התאמתי שם לרמה הפיזית וגם הייתי טוב באימונים".


לאחר ארבע הופעות בלבד ומעט מאוד דקות משחק, עבר ורמוט לקבוצת דה חראפסחאפ ההולנדית. "זה מועדון קטן, ביתי וחם עם מגרש של 15 אלף איש שתמיד מלא, ונהניתי שם מכל רגע", הוא נזכר, "הפכתי לסוג של כוכב בקבוצה והרגשתי מוערך, אבל היינו חלשים מבחינה מקצועית וירדנו ליגה". בסיום אותה עונה, מתוקף החוזה שלו, חזר ורמוט לקייזרסלאוטרן, והיא נשרה גם כן לליגה השנייה. "המאמן אהב אותי ונתן לי קרדיט במשחקים הראשונים, שבהם שיחקתי ממש טוב – ועדיין, הודעתי לסוכן שלי שאני מעוניין לעזוב לקבוצה אחרת באירופה", הוא אומר, "לצערי ההצעות שקיבלתי לא היו מספיק טובות וחזרתי שוב לארץ. היום ברור לי שיכולתי להשתלב בליגות הבכירות כשחקן הרכב משפיע, אבל זה ענף שלא הכול בו מדויק ומדעי. צריך לבחור נכון, לשחק תחת מאמן שמאמין בך, וגם שיהיה קצת מזל ולא תיפצע. לצערי לי זה לא קרה, אבל היום אני לא בוכה על זה".


הבגידה הגדולה


רבים לא יודעים זאת, אבל כבר בתקופה שלו בהולנד, החל ג'ורדי קרויף במסע חיזורים אחר ורמוט במטרה להחתים אותו במכבי תל־אביב. "הוא סיפר לי שחתם במכבי ורוצה שאהיה הרכש הראשון שלו, אבל גם במקרה הזה, בחרתי לוותר על המון כסף וחזרתי לקדנציה שלישית בהפועל תל־אביב".


ורמוט מצא קבוצה שונה מזו שעזב, גם מקצועית וגם ניהולית, לאחר שאלי טביב עזב והאדומים החלו לסבול מקשיים כלכליים. "גם בימים של ההצלחות, בהפועל תמיד היה בלאגן וחוסר שקט מבחינה ניהולית. בעונות עם שחקנים ומאמנים טובים פשוט פחות הרגישו את זה", הוא מציין, "ועדיין, בשנה הראשונה עלינו שוב לבתים בליגה האירופית, בשנה השנייה הייתה עונה לא רעה עם רן בן־שמעון, ורק בשלישית הבעיות הכלכליות הפכו דומיננטיות יותר. כל הזמן הזה, בכל חלון העברות, קרויף המשיך עם החיזורים וההצעות לעבור למכבי".


"הרגשתי בהפועל תל–אביב בבית, וגם את המעבר למכבי עשיתי למען עתיד המועדון. אם בהפועל היה בעלים נורמלי, כמו יעקב שחר או גולדהאר, כנראה הייתי משחק שם עד היום"


עם התגברות הקשיים הכלכליים גבר גם הלחץ על ורמוט להסכים למעבר, והוא הופנה גם מתוך הנהלת הפועל תל־אביב עצמה. "מבחינה חוזית הייתי עול כלכלי על המועדון, וגם היחיד בסגל שאפשר היה להרוויח כסף טוב מהמעבר שלו", מסביר ורמוט, "מכבי הייתה הקבוצה היחידה שהסכימה לשלם את הסכומים האלה, והעסקה סוכמה". ואכן, בפברואר 2015 התרחשה רעידת אדמה בספורט הישראלי, כאשר ורמוט חצה את הקווים והפך ליריבה הצהובה. בבת־אחת, הסמל האדום הפך לבוגד הגדול. "קיבלתי המון הודעות נאצה וברגע אחד נשכחו כל הוויתורים שעשיתי לאורך השנים, שכללו חוזים גדולים בקבוצות בכירות, בנוסף לקיצוצים בשכר שלי שהסכמתי להם כל הזמן. הרגשתי בהפועל בבית, כאילו נולדתי שם, וגם את המעבר הזה עשיתי למען עתיד המועדון. אם בהפועל היה בעלים נורמלי, כמו יעקב שחר או מיץ' גולדהאר, אני מאמין שהייתי משחק שם עד היום".


חלמת לסיים שם את הקריירה?

"תמיד האמנתי שאסיים את הקריירה בהפועל תל־אביב או הפועל חיפה, הבעיה היא שבכל פעם שבתל־אביב רצו, וזה קרה גם עכשיו, בגלל לחץ של גורמים מסוימים זה ירד בסופו של דבר מהפרק, וזה בסדר מבחינתי. אני יודע שלפחות 80 אחוז מהקהל היה שמח אם הייתי חוזר, וגם עכשיו מבין 300 הודעות שכתבו לי אחרי שפרסמתי על הפרישה, אולי ארבע היו לא מפרגנות".


ההתאקלמות של ורמוט בצהוב לא הייתה פשוטה. "הביקור הראשון במתחם האימונים של מכבי היה מוזר והזוי עבורי", הוא משחזר, "כשאתה בהפועל, גם כשאתה על אזרחי אסור לך ללבוש צהוב, וכשלבשתי את החולצה בפעם הראשונה הרגשתי כאילו זה פורים, ושאני נמצא במקום של האויב. בניגוד לשחקנים אחרים, אני לא חתול רחוב שברגע אחד עובר למועדון אחר ומנשק את הסמל החדש שלו. המעבר היה לי קשה מאוד מבחינה רגשית".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201620_39_00-750x649.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
השפיע יותר מכולם. אלי גוטמן. צילום: דני מרון

לאחר ארבע הופעות בלבד במכבי הוא נפצע, מה שהוביל להיעדרות בת כמה חודשים. עונה לאחר מכן, העפיל עם הקבוצה לשלב הבתים של ליגת האלופות. "מכבי זה מועדון שמתנהל כמועדון אירופי לכל דבר, אבל עדיין לא היה לי טוב שם", מודה ורמוט, "אני לא אוהב את שיטת הרוטציה שהונהגה שם, שיש הרכב שונה לכל מפעל. הייתי רגיל להיות שחקן הרכב, מאוד לא אהבתי את זה וביקשתי לעזוב. בהתחלה הם סירבו ונוצר בלגן שלם, אבל התעקשתי ובסוף ועברתי למכבי חיפה".


הפוטנציאל לא מוצה


בעונה הראשונה של ורמוט בירוק, בהדרכת רוני לוי, זכתה הקבוצה בגביע. את העונה השנייה החל מחוץ לסגל של המאמן רנה מלנסטיין, היה כבר במגעים למעבר לבית"ר ירושלים, אבל מהר מאוד חזר להרכב והפך לאחד הבולטים בקבוצה. "לצערי הייתי במועדון בשנים פחות טובות שלו, ואחרי שגיא לוזון החליף את מלנסטיין העפלנו לפלייאוף העליון אבל לא השגנו הרבה יותר מזה".


בהמשך לוזון הוחלף בצוות מקצועי הולנדי. "אחרי שלושה הפסדים, שבהם נכנסתי כמחליף, רוב מאס המאמן דיבר איתי ואמר שהוא בונה עליי כשחקן מוביל להמשך העונה. הוא תרגל אותי בהרכב במשך כל השבוע, אבל ביום המשחק קמתי עם 40 מעלות חום", הוא מספר, "הודעתי למועדון על המצב שלי והם ביקשו שאבוא להיבדק אצל רופא הקבוצה. הרגשתי נורא ונרדמתי על הספה, וכשהתעוררתי הלכתי לרופא שנמצא מתחת לבית שלי כדי שייתן לי חוות דעת. מאותו רגע פשוט מחקו אותי בחיפה. לקח לי כמה שבועות להבין את זה, ואחרי כמה משחקים מחוץ לסגל עברתי להפועל חיפה".


על המעבר מהפועל למכבי תל–אביב: "בהתחלה הרגשתי שאני נמצא במקום של האויב. בניגוד לאחרים, אני לא חתול רחוב שברגע אחד עובר למועדון אחר ומנשק את הסמל החדש שלו. היה לי קשה מאוד מבחינה רגשית"


"אחרי כל המועדונים הגדולים עם כל הפוזה, אהבתי לחזור לבית חם, פשוט ונעים", אומר ורמוט על קבוצת נעוריו, "התנאים שם כמעט ולא השתנו בכל התקופה הזו, זה היה קצת כמו חזרה בזמן, אבל רוב הזמן היה לי כיף". הקשר הוותיק השתלב היטב אצל האדומים, עלה איתם לפלייאוף העליון וקינח בזכייה שביעית בגביע, לאחר ניצחון בהארכה בגמר בטדי, מול בית"ר. "בסיום המשחק פרצתי בבכי וזו הייתה סגירת מעגל מרגשת מאוד עבורי, לאחר שבעונה הראשונה שלי במועדון עלינו לגמר הגביע והפסדנו".


הוא המשיך עונה נוספת בהפועל חיפה, שהפכה לאחרונה בקריירה שלו. "התאכזבתי שלא המשכתי בחיפה, אבל המאמן חיים סילבס לא רצה שזה יקרה, ומשום מה יואב כץ הבעלים זרם איתו".


אתה מרוצה מהקריירה שלך?

"אני מסכים עם מי שטוען שלא מיציתי את הפוטנציאל שלי ואפילו רואה בזה מחמאה, כי בכל זאת הייתה לי קריירה יפה מאוד שאני מרוצה ממנה. הגעתי הרבה מעבר למה שחלמתי, למרות שאשתי טוענת שהבעיה איתי היא שאני לא חולם מספיק רחוק. גם בנבחרת הלאומית, למרות 28 הופעות, הייתי צריך לשחק ולהשפיע יותר, אבל כאן היו כמה מקרים של חוסר מזל ופציעות ששינו מומנטום. עכשיו אני חולם למצוא תפקיד חדש, שימלא אותי ויעשה לי טוב".


אשתו של ורמוט ואם שני ילדיו, איריס, הקימה בשנים האחרונות יחד עם שותף חברה מצליחה לגידול קנאביס רפואי באזור השרון. "החווה מצליחה מאוד ובקרוב תיפתח עוד אחת, בנוסף למפעל שייצר תרופות מקנביס", מספר גילי, "זה פרויקט ענק שרק הולך וגדל, איריס חרוצה מאוד וחולמת בגדול ובאמת השראה לכולנו".


 בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?

"אני בארבע וחצי. יש לי ילדים בריאים ואישה מדהימה, והייתה לי קריירה נהדרת. אני יודע להעריך כל דבר שיש לי, וגם אם לפעמים נראה שדברים באים לי בקלות, אני לא לוקח כלום כמובן מאליו. יש לי חיים טובים בלי עין הרע".


גילי ורמוט. צילום: אבישג שאר-ישוב

The post גילי ורמוט מסכם קריירה כשחקן ומביט ליעדו הבא בכדורגל appeared first on מקור ראשון.


מחבר: ohadr | מקור ראשון חשיפות: 2 | דירוג: 2/60 ( 5 4 3 2 1 )




 

האחריות על התגובות למאמרים השונים חלה על שולחיהן. הנהלת האתר אינה אחראית על תוכנן.
השולח דיון
נט4יו
×

הצהרת נגישות

אתר זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות על פי Web Content Accessibility Guidelines 2 ברמה AA.
האתר נמצא תמידית בתהליכי הנגשה: אנו עושים כל שביכולתנו שהאתר יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות.
אם בכל זאת נתקלתם בבעיית נגישות אנא שלחו לנו הערתכם במייל (אל תשכחו בבקשה לציין את כתובת האתר).

אודות ההנגשה באתר: