פרסום | קשרו אלינו
נט4יו
כל הרשת הישראלית במקום אחד
18/2/2021 11:08

התנועה לקבלת הגוף: פאולה רוזנברג לא עושה עניין מהגזרה

פאולה רוזנברג פותחת לי את הדלת בביתה הפרוק למחצה. "סליחה על הבלגן, לא מזמן עברנו דירה", היא מתנצלת ומעבירה סמרטוט על השיש. ליד הכיור עומד איש השירות שבדיוק התקין לה טוחן אשפה. "אמרו לי שזה ישנה לי את החיים", היא אומרת, "בואי נראה אם זה נכון".


כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– די לטרור: בית המשפט מחזק נשים להעיד על אלימות נגדן

– בדירה אחת: לא כל בית צריך מרפסת

– נפרדים מהסגר: המדינה מתכוננת לחיים על פי התו הירוק


לא ששינויים בחיים הם עניין חדש בשבילה. במהלך 44 שנותיה על הפלנטה הספיקה לשנות ארץ מגורים, לשנות קריירה, להתגרש ולהתחתן וללדת, וגם לשנות את היחס שלה לגזרה.


סביבה מתרוצצים שלושה כלבים מסוגים שונים, אחת מהם, פודלית קטנה וזעירה, מתנהלת בעולם עם עין אחת בלבד. "כשהודיעו לי שאי אפשר להציל לה את העין התבאסתי בשבילה. ואז גיליתי שלא רק שהיא יכולה להמשיך כרגיל, היא בכלל לא עושה מזה עניין. זה היה אחד הדברים שגרמו לי להתבונן מחדש על כל הנושא של דימוי גוף".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02113_35_32-3-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
לסקר את הזווית השונה. אירוע לזכרה של דיאנה רז. צילום: יהונתן שאול

כבר תקופה ארוכה שהיא חוקרת את התחום כסטודנטית לתואר שני במחקר תרבות. באחד הפוסטים הוויראליים שכתבה סיפרה על ההערות שהיא מקבלת על ממדי גופה ופרסמה בלי להסס שהיא מידה 40 במכנסיים, 39.5 בנעליים, שמשקלה 67 קילוגרמים המתפרשׂים על גובה של 168 סנטימטרים, ושכל הנתונים האלו מעולים בעיניה.


מצד אחד את לא רוצה שהגוף יהיה אישיו, אבל מצד שני את מאוד מנכיחה אותו.

"דימוי גוף זה לא אומר שהגוף לא יהיה אישיו. לפעמים כשאני מעלה תמונות אומרים לי 'למה את מתאפרת'. התנועה של דימוי גוף, לפחות איך שאני רואה אותה, לא אומרת שלא צריך להתייחס לגוף שלך. אם הייתי יכולה לבחור לה שם הייתי מעדיפה לקרוא לה 'התנועה לקבלת הגוף'. זה אומר שמותר להתעסק בגוף, מותר גם לרצות לשנות פרופורציות, זה נורא אנושי. השאלה היא אם זה קורה מתוך קבלה של מה שיש ורצון לשלוט, או מתוך שנאה עצמית.


"ישבתי וקראתי את כל הפרוטוקולים, ועכשיו זו כבר לא שאלה של נכון או לא נכון. כל פרופסור יגיד לך שעכשיו זה עניין של ניהול סיכונים. כל עוד לא היו חולים בני 40-50 חשבתי שלא כזה חשוב לי להתחסן, אבל ברגע שהודיעו שבטיפול נמרץ יש אנשים בני 45 בלי מחלות רקע אמרתי לעצמי 'אוקיי, אני צריכה להתחסן'"


"במשך המון זמן דיברו על או־או. או שיש לך הפרעת אכילה או שאת במשקל יתר. אבל אני מאמינה ש־90־80 אחוז מהנשים נמצאות על הגוונים האפורים של הפרעות בדימוי גוף, כי אנחנו מנרמלים את זה. אנחנו מסתכלים על שנאת הגוף כמובנת מאליה. התרגלנו לתעב את הגוף אחרי הלידה ולחשוב שאנחנו לא ראויות להיראות עד שלא נחזור לעצמנו. אני יכולה להראות לך תמונות שלי בגיל 30 כשאני במידה 36, וגם אז הרגשתי שהגוף שלי לא מספיק טוב".


ואז את מוצאת את עצמך מגישה באולפן, ורואה שאף אחד מהמנחות לא בממדים שלך ושהעולם עדיין תקוע בתפיסת יופי אחרת.

"כשהגעתי לטלוויזיה ראיתי שכולן נורא רזות סביבי. אמרו לי שתוך חודש־חודשיים גם אני אהיה כזאת. שאלתי למה והם ענו 'כי את תראי את עצמך על המסך, ואת לא תאהבי את מה שאת רואה. זה מה שקורה לכולן, לאט־לאט הן מצטמצמות'. אני מודה שברגע הראשון התבלבלתי. את רואה שכל המנחות צובעות את השיער שלהן פעם בשלושה שבועות, עושות לק, טיפולים קוסמטיים. הרבה מהן גם באו מתעשיית היופי. בשלב הראשון חשבתי שאני צריכה להתאים את עצמי, אבל לא הרגשתי טוב עם זה. הרגשתי שאני לובשת תחפושת. ואז אמרתי רגע, יכולה להיות מנחת טלוויזיה שלא תהיה מידה 34־36 ולא תהיה כל הזמן הכי הכי? למה לא בעצם? הבנתי שאת מה שאני עוברת בטלוויזיה עוברות נשים אחרות".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2/F210204MA29-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
השתכנעה. מתחם חיסוני קורונה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

לא בא בקלות


היא נולדה לפני 44 שנים בארגנטינה. בשנת 82' עלתה המשפחה לארץ ממניעים ציוניים, בהיותה בת שש. "עזבנו ממש שבוע אחרי שהסתיימה מלחמת פוקלנד, והגענו לארץ בדיוק כשהתחילה מלחמת לבנון הראשונה. אני זוכרת שבאנו ממלחמה והגענו למלחמה". אבל גם בכיתה חיכתה לה מלחמה משלה. "לא היו אז שום כלים לעזור לעולים חדשים בהשתלבות, ואותי זה פגש במקום שקיים אצלי מאז שאני תינוקת. כשלא נותנים לי את היחס שמגיע לי אני אומרת 'לעזאזל, אני אהיה יותר טובה מכולכם'. בכיתה א' צחקו עליי שאני לא יודעת לכתוב בעברית, אמרתי – אני אהיה טובה יותר מכולכם בעברית. הייתי הילדה הראשונה שהמורה הרשתה לה לכתוב בעט, כי לא היו לי שגיאות כתיב. לא הרשיתי לעצמי. אני חושבת שזו תסמונת של מהגרים".


זוגיות טלוויזיונית שזכתה לחיקוי. ארץ נהדרת. צילום מסך קשת 12

אחרי שסיימה את שירותה הצבאי כקצינת חינוך בנח"ל, פנתה ללימודי משפטים ותקשורת ועבדה כעורכת דין במשרד גדול. "אמא שלי תמיד אמרה לי 'אל תהיי פסיכולוגית, זה לא טוב בשבילך לטפל, את רגישה'. אז הלכתי ללמוד משפטים. אבל תמיד ידעתי שהייעוד שלי הוא לטפל. באותה תקופה הייתי בן אדם מאוד לא אנרגטי. תמיד עייפה. בכל מקום ישר מתיישבת ונרדמת. אחרי שלא מצאתי מענה בשום מקום, הדבר היחיד שעזר לי היה שינוי תזונה. החלטתי שאני רוצה ללמוד איך עוזרים עם זה לאנשים אחרים. זה היה בסוף שנות התשעים, לא היה פייסבוק, היה אפס ידע בנושאים האלה. התחלתי ללמוד במכללת רידמן את כל מה שיש להם להציע בערך, וזה עזר לי לצאת מהברוך שבו הייתי – מאישה עייפה הפכתי לאישה אנרגטית".


"עצם העובדה שהאישה שליד הגבר היא לא קטנת ממדים זה כבר משנה את כל האנרגיה. ברגע שאני גדולה והקול שלי הוא לא מתנחמד ואני לא נותנת מבטים פתייניים למצלמה, אז כל האנרגיה באולפן היא אחרת. אני לא מאשימה אנשים שראו את זה ואמרו 'מה זה הדבר הזה? אנחנו רגילים בבוקר לראות מנחה קטנת ממדים ומהודקת'"


במהלך השנים היא צרכה כל ידע שהיה זמין בתחום – נטורופתיה, צמחי מרפא, ארומתרפיה, תזונה טבעית, ובהמשך החלה לטפל באנשים. "אחד הדברים הכי מדהימים שקרו לי בקליניקה זה שנמחקו לי כל הסטיגמות. יש יישובים והתנחלויות שלמדתי להכיר דרך המטופלים שלי. מגיעים אליי חרדים ודתיים. את יכולה להיות חמש דקות עם הסטיגמה, אבל כשבן אדם נכנס ואת שומעת ממנו איך הוא מרגיש, כמה הוא ישן ומה הוא אוכל, זה כבר לא משנה אם יש לו פאות. היו לי מטופלים חרדים שבאו והאישה ישבה עם הפנים אליי והגבר התיישב עם הגב. אבל אחד הדברים שלמדתי עליהם זה שכמטופלים הם נורא טובים. מתייחסים ברצינות למה שמבקשים מהם. הם רגילים לקבל משהו ולעשות אותו".


כשרוזנברג לא בכובע המנחה או המטפלת, היא מרצה לארגונים וחברות, ולאחרונה השיקה קורס בנושא דימוי גוף וקורס נוסף לנשים בלבד תחת השם "איך להיות (קצת יותר) בריאה ומאושרת".


https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/02/אופירה-וברקוביץ-ערן-לוי-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
סימנו את ליאון כגבר חלש וכנוע. אופירה וברקו. צילום: ערן לוי

"כשדיברתי על זה עם איש שיווק הוא אמר לי 'למה קצת?', אבל אני לא מוכנה למכור לנשים את השקר הזה. אנחנו עושות לעצמנו עוול בזה שאנחנו בוחרות למכור תדמית של 'אני יכולה הכול ובקלות'. לא, זה ממש לא בקלות. הרבה פעמים אני אהיה עייפה והרבה פעמים אני איפגע והרבה פעמים לא יצליח לי והרבה פעמים אני אתעצבן. אז אני יכולה הכול, אבל זה לא בקלות. גם להחזיק קריירה וגם להיות עם הילדים וגם להיות בזוגיות וגם לטפח את המראה וגם להתמיד בספורט וגם לדאוג לטיפוח שלך – זה דורש מחיר, והמחיר הוא שלא יהיה לך כמעט זמן לבהות בקיר או סתם לשבת עם הרגליים למעלה ולראות איזו סדרה. הרבה נשים מתוסכלות היום בגלל האינסטגרם והפייסבוק שמוכרים לנו שהכול קל ובלי מאמץ. עשיתי פעם רשימה של כל מה שאומרים לנו שלוקח 'רק חמש דקות'. יצאו לי איזה 200 דברים. תעשי לעצמך עיסוי בטן, זה רק חמש דקות. תעשי פילינג, זה רק חמש דקות. תעשי סקווטים, זה כולה חמש דקות. ואז את רואה שזה יוצא בערך 250 שעות. אני לא מוכנה לספר לנשים את השקר הזה".


למה לא את?


את השחקן והמגיש ליאון רוזנברג הכירה אחרי נישואין ראשונים שלא צלחו, ובשנת 2006 הם נישאו וכיום הם הורים לשתי בנות – שילה וארבל. כבר שש שנים שהם מגישים יחד תוכנית בוקר בקשת, פורמט שנוצר לגמרי במקרה. "הבנתי שאני לא רוצה להמשיך להיות עורכת דין, והתחלתי לעשות סדנאות בישול ולבשל לאנשים עובדים. הייתי באה ומסדרת להם במקרר של העבודה קופסאות עם מדבקות. באותה תקופה בישלתי גם לאברי גלעד. כל פעם הייתי אומרת לו 'אתה יודע, יצא מחקר על תירס', דברים כאלה. ואברי נדלק. הוא רצה שאבוא ואספר על זה לכולם בתוכנית. אמרתי לו 'עזוב, אני מסבירה לך, ואם תרצה אביא לך מישהו'. והוא שאל, 'למה לא את?'. זה מסר שחשוב לי להעביר לנשים: תמיד אנחנו חושבות שיש מישהו אחר שיכול לעשות את זה יותר טוב מאיתנו".


פאולה רוזנברג. צילום: שי פרנקו

גלעד לא ויתר. "הוא שאל אותי 'מאיפה את יודעת את כל הדברים האלה?' אמרתי לו שאני קוראת מחקרים באנגלית באתרים של האוניברסיטאות ומתרגמת לעצמי. ואז הוא אמר 'אם ככה, את ראויה לדבר על זה'".

במשך שלוש שנים התארחה בתוכנית של אברי גלעד ברשת, והפינות שלה הניבו רייטינג גבוה. קשת ראו כי טוב והציעו לה לעבור אליהם. "באותה תקופה לליאון הייתה פינה בתוכנית של גלית ויואב ואז הם הציעו לאחד אותנו לתוכנית משותפת".


והתלבטתם אם זה יעשה לכם טוב?

"ברור שכן. זה התחיל מזה שאני נכנסת לשטח של ליאון והיה לי חשש תמידי שאני דורכת לו בתוך הנעליים. נכנסתי עם המון כבוד של 'אתה איש טלוויזיה ואני מביאה תכנים של בריאות'. לקח לי המון זמן להגיד שאני משהו. רק אחרי ארבע שנים של הגשה העזתי לומר שאני מנחת טלוויזיה".


אבל איכשהו, במהלך השנים, ההגשה הזוגית והחשיפה האישית של שניהם שינתה את תפיסת מאזן הכוחות בעיני הצופים, שדווקא ראו את פאולה כמובילה והדומיננטית. היחסים בין השניים על המסך זכו לחיקוי בארץ נהדרת, והשיא היה בנובמבר האחרון, כאשר רוזנברג התארח בפאנל אצל אופירה וברקוביץ' ומצא את עצמו תחת מתקפה כאשר ברקוביץ' ואיציק זוהר סימנו אותו כגבר חלש וכנוע בזמן שאסייג מגחכת להנאתה.


"אני חושבת שמה שקרה בעיקר זה שהבאנו מודל שהיה פחות מקובל. אני מאוד מאמינה שהמרחב הפיזי קובע. עצם העובדה שהאישה שליד הגבר היא לא קטנת ממדים זה כבר משנה את כל האנרגיה. ברגע שאני גדולה והקול שלי הוא לא מתנחמד ואני לא נותנת מבטים פתייניים למצלמה, אז כל האנרגיה באולפן היא אחרת. אני לא מאשימה אנשים שראו את זה ואמרו 'מה זה הדבר הזה? אנחנו רגילים בבוקר לראות מנחה קטנת ממדים ומהודקת'.


"גם מבחינת תוכן יש המון תחומים שבהם אני המובילה של האג׳נדה, למשל אם אלה נושאים של מגדר או זכויות. אנחנו מתעסקים בסיפורי צרכנות ובעוולות חברתיות, אנחנו עוסקים גם בבישול. בהרבה מהתכנים האלה אני המובילה מבחינה מקצועית. אז מה? יש כל כך הרבה תוכניות שבהן הגבר הוא הפרשן וזה נראה סבבה".


וליאון מתבאס מזה?

"עברנו עם זה הרבה שלבים. בשלב הראשון מה שהיה לנו טבעי בבית פתאום הופיע על המסך. בבית תמיד היה ברור שיש נושאים שבהם אני מובילה יותר ויש נושאים שליאון מוביל יותר, אבל פתאום כשזה על המסך – כמה שנרצה לספר לעצמנו שאנחנו בעולם שוויוני, אנחנו לא. יש סטנדרטים של מה שמצופה מאישה או מגבר. בהתחלה זה הימם אותנו, התגובות האלה. אנשים כתבו לי בטוקבקים 'תני יותר כבוד לבעלך' או 'לא ככה מתייחסים לבעל'. כשגבר אומר לאישה 'טוב, בואי נסיים עם זה ונעבור לנושא הבא' אז הוא סמכותי ומקצוען ומוביל. כשאישה עושה את זה זה חוסר כבוד לגבר.


"עשיתי פעם רשימה של כל מה שאומרים לנו שלוקח 'רק חמש דקות'. יצאו לי איזה 200 דברים. תעשי לעצמך עיסוי בטן, זה רק חמש דקות. תעשי פילינג, זה רק חמש דקות. תעשי סקווטים, זה כולה חמש דקות. ואז את רואה שזה יוצא בערך 250 שעות. אני לא מוכנה לספר לנשים את השקר הזה"


"כל העניין הזה – ששומרים על הכבוד של הגבר בצמר גפן כאילו הוא בובה מזכוכית פגיעה, שאם חס וחלילה מישהו פוגע בכבודו אז הוא יישבר – הוא חלק מהזרעים של אלימות במשפחה ואלימות בכלל. חברה סיפרה לי שמישהו אמר לה בנוגע לרצח של דיאנה רז שהוא יכול להבין איך נשים יכולות לפעמים להוציא גברים מהכלים. כמטפלת אני רגע מתחרפנת, ואז אני מנסה להבין מה קורה מהזווית של הגבר הזה. הרי מה, גברים לא מעצבנים אותנו כל הזמן? אבל אישה אמורה להכיל. היא אמורה לדעת להרגיע את העצבים. למה אישה נתפסת כיותר מעצבנת מגבר? כי גבר פחות מכיל מאישה. אז כשאני שומעת שמישהו אומר 'פאולה מעצבנת, איך היא משתלטת על השידור', אני יודעת בתור חוקרת תרבות שהוא בעצם אומר 'אני יכול לראות גבר שהוא מוביל וסמכותי וקוטע שצריך, וזה אומר שהוא עושה את העבודה שלו. אבל כשאישה עושה את זה אז היא אגרסיבית ושתלטנית".


https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/02/שער-מוצש-1228-750x874.jpg 750w" sizes="(max-width: 824px) 100vw, 824px" />
צילום: שי פרנקו

מה קורה אם רבתם בבוקר ועכשיו אתם צריכים להגיש תוכנית?

"אתמול למשל רבנו. לפעמים אנחנו מספרים את זה לצופים. אבל אתמול למשל לא סיפרנו ואז הצופים הקבועים כתבו לנו בתגובות 'תודו שאתם לא מדברים, אנחנו רואים אתכם'. לנו יש את האתגר הזוגי של לעבוד יחד ואני יכולה לחשוב על אנשים שיש להם חמישה ילדים ולשאול איך הם מתפעלים את עצמם כשהם במריבה. המדיום הזה של המסך הוא די טבעי לנו וזאת גם האג'נדה שלנו. אני לא מתחברת להנחיה הטלוויזיונית של פעם, שהכול בסדר ומשאירים את החיים מחוץ למסך. להפך".


יש פעמים שאת כל כך כועסת עליו שאת לא רוצה להיות באולפן?

"הרבה, כל שבוע. מה זאת אומרת? אני בן אדם. אתמול היה קטע שהוא לא רצה שאני אגיד משהו אז הוא לחץ לי על הרגל. הרגשתי שהוא סתם לחץ לי, אז לחצתי לו בחזרה. בהמשך יצא שהורדתי לו את היד תוך כדי שידור והוא אמר לי אחר כך 'הגזמת, את לא מורידה לי את היד תוך כדי שידור'. אמרתי לו 'אוקיי, בסדר'. אז זה למשל משהו שלא יקרה בהנחיה שהיא לא של בני זוג. אבל זה האתגר שלנו, ולאנשים אחרים יש אתגרים אחרים".


ג'חנונים בסטורי


רוזנברג מעידה על עצמה שהיא אוהבת להתראיין. "זה עוזר לי לנסח מחשבות", היא מסבירה. את שטף הדיבור בינינו עוצרת דפיקה בדלת, ולבית נכנס שליח ומגיש לה אריזת מתנה.


"יש נשים שכל הזמן שולחות לי דברים כי הן רוצות שאפרסם את המוצרים שלהן. אלה מתנות, אבל מתנות מחייבות. אני לא אומרת לא לאף אחד, אלה עסקים קטנים בקורונה. אם מישהי כותבת לי שהיא רוצה לשלוח לי תכשיט אני כותבת לה 'תקשיבי, אין לי צורך שתשלחי לי עכשיו שרשרת. אני אפרגן לך'. כל מי שיש לו עסק קטן וצריך עכשיו פרגון, אפרגן לו. יש איזו שכנה מהבניין הקודם, הבן שלה עושה ג'חנונים. כל יום שישי היא הייתה אומרת לי שהוא עושה משלוחים. אמרתי לה שתשלח לי תמונות של הג'חנונים ואעלה את זה. העליתי ג'חנונים לסטורי".


אפרופו קורונה, כמי שמאוד מאמינה ברפואה טבעית, מה העמדה שלך לגבי החיסונים?

"התחסנתי לפני שבוע וכבר יש לי המון תגובות. תמיד במקומות של חוסר ודאות רמת הסטרס עולה. כל אחד רוצה למצוא ודאות בדרך שלו, ואני בכלל לא מאמינה ב'או־או'. אני מאמינה ב'גם וגם'. כל דרך העבודה שלי שונה. אני לא קוראת למה שאני עושה 'רפואה אלטרנטיבית', אני קוראת לה 'רפואה אינטגרטיבית'. עבדתי באשפוז יום אונקולוגי באיכילוב. נתתי שם ייעוץ תזונתי לאנשים לצד הטיפולים הכימותרפיים. היום בבתי החולים בניו־יורק ובלונדון התזונה הטבעית וצמחי המרפא הם חלק מתהליך טיפולי. לכן חלוקה דיכוטומית בין התומכים בחיסונים ובין המתנגדים להם כאילו הם בעד או נגד רפואה טבעית זו תפיסה עתיקה.


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2/F191124OF23-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
לא מוכנה למכור שקרים לנשים. אילוסטרציה, למצולמות אין קשר לכתבה. צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90

"אני חושבת שזה מתחלק אחרת. כל ההרצאות שלי, כל מה שאני עושה, זה מבוסס מחקר. אני קוראת מחקרים על תזונה ומתרגמת אותם לדברים אופרטיביים שאני מעבירה בהרצאות. אלו לא דברים ששמעתי מסבתא שלי. אם אין מחקר שמוכיח את העניין אני לא אדבר עליו, כי אני מרגישה צינור של ידע. אותו דבר לגבי החיסונים. ישבתי וקראתי את כל הפרוטוקולים, ועכשיו זו כבר לא שאלה של נכון או לא נכון. כל פרופסור יגיד לך שעכשיו זה עניין של ניהול סיכונים. כל עוד לא היו חולים בני 40־50 חשבתי שלא כזה חשוב לי להתחסן, אבל ברגע שהודיעו שבטיפול נמרץ יש אנשים בני 45 בלי מחלות רקע אמרתי לעצמי 'אוקיי, אני צריכה להתחסן'. זה לגמרי ניהול סיכונים".


לאט ובהדרגה התוכנית של בני הזוג רוזנברג מיצבה את עצמה ככזו שמטפלת בסוגיות חברתיות מזווית שונה. כך למשל, בשיאה של מחאת 'למה לא התלוננתי' סיפרה רוזנברג באומץ רב על ההטרדה שעברה על ידי המפקד שלה בצבא. בימים האחרונים, בעקבות מקרי הרצח במשפחה שיצאו לתקשורת, נדרשים שם בעקביות גם לסוגיה הזאת.


"בקליניקה נמחקו לי כל הסטיגמות. יש יישובים והתנחלויות שלמדתי להכיר דרך המטופלים שלי. מגיעים אליי חרדים ודתיים. את יכולה להיות חמש דקות עם הסטיגמה, אבל כשבן אדם נכנס ואת שומעת ממנו איך הוא מרגיש, כמה הוא ישן ומה הוא אוכל, זה כבר לא משנה אם יש לו פאות"


"אני חושבת שהמציאות לא השתנתה. תמיד היו הדברים האלה, רק שהרשתות החברתיות מאפשרות לנו לדעת בזמן אמת שהדברים האלה קורים והן משמיעות. את קוראת את הפוסט של החברה של דיאנה רז שמספרת כמה היא אהבה את הילדים שלה ומעלה תמונה שלהם מערב ביחד, ואז את קוראת את בן־דוד שלה שכותב שרק לפני שבוע הוא נפגש איתה. האנשים האלה הם כבר לא רק כותרת בחדשות, הם הופכים להיות חלק מהחיים שלנו".


כואב לך שתופסים את התוכנית שלכם בצורה שטחית יותר ממה שהיא?

"אין מה לעשות. במשך שנים ארוכות הרצועה הזאת, מתשע עד אחת־עשרה, הייתה רצועה של לייף סטייל".


תכנים שרואים בתור בקופת חולים.

"נכון. ולוקח המון שנים לשנות תודעה. אבל אני חושבת שזה כבר שם. לאחרונה היו לנו שתי ביקורות מהממות על התוכנית, בטיים אאוט כתב עלינו ספי קרופסקי ש'דווקא במדבר הצחיח של שידורי הבוקר מצאתי אג'נדה וכנות'. כשרועי בר־נתן העביר דאחקות על הדברים שקורים אצלנו באולפן זה לא ביאס אותי, אבל חבל בעיניי שאנשים שלא רואים את התוכנית אומרים שהיא רדודה, כי זה פשוט לא נכון. אנחנו באמת מקדמים אג'נדות חברתיות. אבי ניר, מנכ"ל הערוץ, אומר שזאת הרצועה הכי אישית שיש בקשת.


https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/02/צילום-טל-גבעוני-קשת-12-750x562.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
הצופים יודעים מתי אנחנו בריב. עם בן הזוג ליאון. צילום: טל גבעוני קשת

"אני יודעת שאנחנו עושים טלוויזיה מסחרית אבל אני עומדת מאחורי התוכנית שאני עושה. היא מאפשרת לנו להביא לקדמת הטלוויזיה דברים שבדרך כלל לא רואים. אם אצל רסקין ידברו על זה שמישהו עצוב או לא עצוב, אנחנו נביא את החברה של דיאנה רז שתספר מה המשפחה צריכה. וכשהיא אומרת 'המשפחה מבקשת שהתקשורת לא תגיע לשבעה ולא תפנה לבני המשפחה הקרובה', אני מרגישה צורך להעביר את המסר הזה. אנחנו מביאים את האנשים שמאחורי הסיפורים, ובעיניי זה דבר מדהים".


מהומה קטנה נרשמה כאשר במהלך אחת התוכניות ניסו השניים לקדם קמפיין להעלאת מודעות לתקיפות מיניות, אך שקופית שהוצגה על המסך בטעות גרמה לקמפיין להיראות כאילו הם מעודדים את גולשי הפייסבוק לספר על הטרדות מיניות שעברו, בתמורה לכרטיסים להופעה. "לפעמים קורה שאת קוראת משהו בפרומפטר ורק במשפט השני את קולטת מה את אומרת, ובאותו רגע של שידור חי קיבלתי שיקול דעת לסיים את המשפט, אז זה התחבר בצורה מכוערת ומפגרת".


קשה כשנתפסים לך על המילה?

"האמת שלא. אני לא אמרתי אף פעם שאני מושלמת. מבאס לטעות, אבל אין לי מין תפיסה כזאת שאם אטעה זה סוף העולם. כל מי שנמצאת בקורסים שלי יודעת שאני מדברת על תסמונת התלמידה המצטיינת. תמיד סיפרו לנו שאם נהיה תלמידות מצטיינות הכל ילך לנו טוב. אבל אבא שלי אמר לי כשיצאתי לקורס קצינות 'רק אל תצאי לי קצינה מצטיינת'. כי להצטיינות יש מחיר אישי. את תמיד תוותרי על הקול האישי שלך ועל הרצון לעשות את הדבר המיוחד שלך".


בכלל, נראה שבתקופה האחרונה למדת קצת יותר להניף את היד בביטול.

"זה לא שאני מניפה את היד בביטול. פעם הייתי נכנסת לחדר ומחכה שכולם יגידו 'איזו מקסימה פאולה'. היום אני נכנסת לחדר ושואלת את עצמי עם מי בכלל בא לי להיות באינטראקציה. לא ממקום מתנשא אלא ממקום שבו כבר פחות אכפת לי מהתגובות. מגיע גיל כזה שבו את פורשת את הידיים לצדדים ואומרת לכולם 'זה מה יש'. בגיל 40 זה קרה לי. אין לי כוח להשתנות כדי שיתאים לכם".


The post התנועה לקבלת הגוף: פאולה רוזנברג לא עושה עניין מהגזרה appeared first on מקור ראשון.


מחבר: aviyas | מקור ראשון חשיפות: 3 | דירוג: 2/62 ( 5 4 3 2 1 )




 

האחריות על התגובות למאמרים השונים חלה על שולחיהן. הנהלת האתר אינה אחראית על תוכנן.
השולח דיון
נט4יו
×

הצהרת נגישות

אתר זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות על פי Web Content Accessibility Guidelines 2 ברמה AA.
האתר נמצא תמידית בתהליכי הנגשה: אנו עושים כל שביכולתנו שהאתר יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות.
אם בכל זאת נתקלתם בבעיית נגישות אנא שלחו לנו הערתכם במייל (אל תשכחו בבקשה לציין את כתובת האתר).

אודות ההנגשה באתר: