פרסום | קשרו אלינו
נט4יו
כל הרשת הישראלית במקום אחד
28/2/2021 1:47

פורים שפיל בארון הספרים: גילויים בכתביו של משה אריון

יש לי חבר טוב שבביתו יותר מ־20 אלף ספרים, ואף שכבר עבר את גיל הגבורות, הוא אינו מוכן לשמוע על פירוק ופיזור ספרייתו. "לא אוכל להישאר בבית הזה אפילו לילה אחד אם הספרייה לא תהיה סביבי", הוא אומר לי תמיד. אוהב ספר לא ישבע ספר, וגם אם ספרייתו עמוסה הוא תמיד ימשיך לרכוש ולאסוף עוד ספרים. חבר אחר אומר לי לא פעם: "אני מביא ספרים רק בלילה, כשאשתי ישנה. אם היא ערה אני משאיר אותם בארון החשמל עד שתצא לענייניה". קשים חייו של אוהב ספר, וקשים לא פחות חייהם של בני ביתו.


לראות איך מפרקים ספרייה שנבנתה במשך שבעים שנה, יש בכך מרכיב משמח אך גם הרבה עצב. אתה נכנס לבית שיש בו יותר מששת אלפי ספרים, והמשפחה המפרקת מציעה בגלוי: "קח כל מה שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה". העיניים מסתחררות, הלב פועם במהירות אסורה, תאוות הספרים מתעצמת לכדי סכנה, והרצון עז לטעון ספרים רבים ככל האפשר. מעכבת אותך רק הידיעה שבביתך שלך אין מקום פנוי, ושכל ספר שתיקח עמך יחייב פינוי של ספר אחר מהספרייה הפרטית. הפיתוי קשה, ההחלטה צריכה להתקבל במהירות, שכן המפרקים מצויים כבר בעיצומה של אריזת הבית והפינוי הסופי.


כך מצאתי את עצמי ביום שישי של שמש חורפית בבית משפחת אריון בחולון. משה אריון היה מחנך ומנהל בית ספר במשך שנים רבות. הוא נפטר ב־1992, ואלמנתו חנה, סופרת שבעצמה כתבה ארבעה ספרים, עברה השנה להתגורר סמוך לבתם חגית בקיבוץ בית־אלפא. שניים מספריה של חנה הוקדשו לעיירה שבה גדלה, קוריץ, ואחד, "כחותם על ליבו" , למזריץ' הסמוכה לה, שממנה בא בעלה, משה.


שלוש הבנות מפרקות את הספרייה ונפרדות מהעולם שעיצב את זהותן: ד"ר ענת נבות, העובדת במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית; חגית לירון, במאית סרטים, זמרת־יוצרת ומנהלת להקת "האירוסים" של בית־אלפא; ורחל שלום, גמלאית השוקדת על קיום צוואת אביה, להפיץ ולעודד את לימוד פרקי אבות. שלוש בנות, שלושה עולמות של תרבות עברית־ישראלית.


אביהן, הן מספרות, מעולם לא כפה עליהן לקרוא. הוא עצמו, כאוטודידקט מובהק, היה יושב שעות ארוכות ליד שולחן העבודה, קורא, לומד וכותב, יוצר חומרים שישמשו אותו בעבודת ההוראה. ממנו למדו בנותיו וכמותו עשו בבגרותן. את היום החופשי שלו מהוראה היה מקדיש מדי שבוע ללימוד וכתיבה בספרייה.


לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– פרס־פקטיבה: מצעד הספרים המועמדים לפרס ספיר לשנת 2020

– פורים בפרס: במדינות האסלאם מתכוננים לחג

– המוח היהודי: הפיתוחים הישראליים שמדהימים צבאות בעולם


אני נזכר בימים שבהם נאלצנו אנחנו לפרק את ספריית אבי, פרופ' דב רפל ז"ל. האתגר היה גדול קצת יותר, שכן בספרייתו היו 12 אלף ספרים ב־14 שפות שונות. במאמץ משותף התגברנו ולא זרקנו ולו ספר אחד. אני מקווה שכך יקרה גם כאן, בספרייתו של משה אריון.


"לא נזרוק אף ספר"


מרבית הספרים, אני מבחין, נוגעים בתחומי התעניינותי: יהדות, חסידות, שואה, ספרות עברית והיסטוריה של עם ישראל. ויש ספרייה נוספת, במרפסת הסגורה, והיא גדושה ספרים ביידיש. "לספרים ביידיש", אומרות הבנות, "מצאנו פתרון. הם עוברים ל'יונג יידיש', מועדון לאוהבי שפת היידיש שפועל בתחנה המרכזית החדשה של תל־אביב". ובכן, לכ־500 ספרים יש כתובת. ומה על השאר? "לא נזרוק אף ספר", הן משיבות כאחת, "לכל ספר נמצא בית חדש".


אני מתחיל לנבור, ומיד עולים פנינים שקשה לוותר עליהם. ספרונים מסדרת "דורון" של ספריית פועלים שראו אור בשנות הארבעים. מהדורות מוקדמות של כתבי עגנון, ביאליק, טשרניחובסקי, ברדיצ'בסקי, אלתרמן, הזז, דב סדן ושמשון מלצר, ולצידם מבחר מהספרות הרוסית במיטבה במאות האחרונות. בארון ספרי החסידות אני מוצא כמה אוצרות, בהם ספרים שחיפשתי תקופה ממושכת ועתה הם נופלים לידי כפרי בשל. למשל, הסדרה הגדולה על גדולי החסידות שכתב אליעזר שטיינמן. חלק ממנה יש בידי, ועתה אני משלים את הסט.


משה אריון היה בן העיר מזריץ' שבאוקראינה, הידועה בהיסטוריה היהודית בכלל והחסידית בפרט כעירו של המגיד ממזריץ', מי שלמעשה בנה וכונן את התנועה החסידית. כמעט כל דבר שנכתב על "המגיד" עד 1992, נמצא בספרייתו של משה אריון. לזכרו של אביה יזמה הבת רחל הקמת אתר על העיירה מזריץ', ומדי יום היא משקיעה מזמנה לתחזק אותו.


השאלה המטרידה אותי היא, היכן אניח את כל שאני רוצה לקחת? אני חושב גם על חברים לפי תחומי עניינם, ולוקח כמה ספרים עבורם. בין הספרים אני מוצא, למשל, אחד מספריו של בן־דודי ע' הלל, ספר שלא היה ברשותי.


משה אריון. צילום: באדיבות המשפחה

השוטטות בין הספרים חושפת נסתרות. לפתע אני מוצא תיק ועליו כתוב "פרשות השבוע ביידיש". וכי אתחיל ללמוד פרשת השבוע דווקא ביידיש? אלא שהתיק צופן בתוכו מטמון, גיליונות עיון בפרשת השבוע, מראשית שנות החמישים, שכתבה (לימים פרופ') נחמה ליבוביץ. על המפעל הזה, שנמשך עשרות שנים, היא קיבלה את פרס ישראל. הכרתי את נחמה ליבוביץ היטב, והנה היא חוזרת אליי ואני נזכר בשאלות שהייתה שואלת אותי בצעירותי, וכעת שאלות חדשות־ישנות שלה ישמשו אותי מדי שבת בשנה הקרובה. אחר כך אעביר את התיק עם הדפים ללומד נוסף, ודאי לאחד מאחיי.


אני חש שאם נתעכב עוד בבית משפחת אריון, סופנו שנצטרך משאית כדי להעביר את כל שעיניי מתאוות לראות בספרייתי. אבל אז מגיע מטמון נוסף. תיק ועליו כתוב א.צ.ג. – אורי צבי גרינברג. בתיק מאות פריטים, קטנים וגדולים. מתברר שמשה אריון אסף כל שהשיגה ידו ואשר נכתב על יצירותיו של אצ"ג בעיתונות העברית והיידיש ובכתבי עת שונים. אוסף ענק, שכאילו הובא ישירות מארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים. אני ממהר לכנוס את תוכן התיק, שקריאתו ומיונו ידרשו שעות רבות, אל קופסאות הקרטון שאשתי, דורית, מסדרת ואורזת. כאשר אני מספר על כך לידידה טובה, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בר־אילן, היא ממהרת לומר: "ודאי שאני רוצה את התיק". פירות המחקר בעקבות התיק ודאי יבואו בעתיד.


בר־סרגיתא ואנפפתא


מתחת לתיק אצ"ג נמצא תיק נוסף, שתוכנו נדיר אף יותר מזה הראשון. תיק איציק מאנגר. מאנגר, מגדולי משוררי היידיש, הוא אחד מכוכבי המסעות־סמינרים שאנחנו עושים באוקראינה. בצ'רנוביץ עירו היינו פעמים רבות, ובדרך כלל אנחנו עושים בעיר האוסטרו־הונגרית היפה את השבת. גם קולומיי שבה נולד אביו – שהקהילה היהודית בה הייתה השלישית בגודלה בגליציה המזרחית, ואשר מאנגר היה קשור בה מאוד – היא חלק בלתי נפרד מהמסע. האזור שבין צ'רנוביץ לקולומיי, שבו הסתובב מאנגר, מתואר בבלדות, בשירים ובסיפורים שכתב. הקהילות הללו נמחקו באופן מוחלט כמעט; ברובן המכריע לא נשארו יותר מחמישה יהודים בעיירה. מאנגר מנציח את החלל הזה, ושיריו, שתורגמו לשפות שונות, הם פסיפס תיעודי לעולם שהיה ואיננו.


איציק מאנגר

בתוך התיק אני מוצא שלל תרגומים לשירתו של מאנגר, מאת יותר מ־15 יוצרים ששיקעו עצמם במלאכה הזו. בהם נתן יונתן ואברהם שלונסקי, יוסי גמזו ויעקב אורלנד, שמשון מלצר ואהרן אשמן, דב סדן ובנימין טנא ומרדכי אמיתי ועוד נוספים, שעבודתם העידה על גדולת יצירתו.


שתי יצירות של מאנגר זוכות לכבוד גדול באוסף הזה: שירי המגילה, ושירי החומש. בהקדמתו ל"מגילה לידער", כפי שנקראו במקור היידי, מנחה מאנגר את הקורא להבנת סיפור העלילה שהוא רוקם, על רקע מציאות החיים היהודיים באזור שבו היה חי. וכך הוא כותב (בתרגומו של מרדכי אמיתי):


שירים אלה שנאספו בקובץ זה… מעשה צחוק וליצנות הם, על דרך ליצני פורים מאז ומעולם. בספר זה מסופר אותו מעשה נאה מימי קדם, מעשה במלכה אסתר, שיד ביד עם דודה מרדכי לימדו את המן פרק בהלכות דרך ארץ ולא הניחו לו עד שהובס כפגר, זכותם יגן עלינו מעתה ועד עולם. אמת, מעשה זה מסופר בשינוי גרסה, כותבי המגילה מטעם דנו בשתיקה דמות כה חשובה כדמותו של שוליית החייטים בר־סרגיתא, אף על פי שאהבתו הרועשת לאסתר המלכה ופרשת התנקשותו בחיי המלך אחשורוש הכריעו לא מעט בהשתלשלותם של מאורעות רבים וחשובים. האי גברא, אומן החייטים, אנפפתא הזקן, אפילו אותו העלימו רושמי רשומות כלא היה.


מאנגר מוצא לנכון לעדכן את הקורא כבר מתחילה כי לסיפור העלילה נוספו שתי דמויות שסיפורן משנה את סיפור המגילה כולו. בכך יוצר מאנגר "פורים שפיל" על פי רוחו, כפי שהעיד על המחזה שעלה במועדון החמאם ביפו, כי "מלאכה זו מקרבתו לאותו מחזה היתולים שהנו חלומו בהקיץ מזה שנים".


כמו ב"פורים שפיל" הקלאסי, יש ב"שירי המגילה" משחק בתוך משחק, עלילה בתוך עלילה. שחקני "פורים שפיל" לא היו מקצוענים, כי אם בחורי ישיבה מדלת העם ושוליות אמנים. יום אחד בשנה הותרו להם קלות הדעת, השחוק וההתהוללות. קריאת מגילת אסתר במניין הייתה עבורם מצווה, אך הם חיפשו את הדרך "לנקום בגויים", והמחזה הקליל סיפק את ההזדמנות הטובה ביותר ביום הבלתי־מחייב ביותר.



סיפורי המגילה של מאנגר התפרסמו בוורשה ב־1936, ותוך זמן קצר כבשו לבבות אלפי יהודים במזרח־אירופה, שראו בגיבורי המגילה דמויות הלקוחות מהווי חייהם היומיומי. ביצירתו זו של מאנגר היה שילוב כובש לב של הומור, עממיות וליריות, וגם תרכובת מחוכמת של מסורות מדרשיות וספרותיות עתיקות עם המסורת החיה של ה"פורים־שפיל", שהרחיבה את סיפור המגילה והוסיפה לו דמויות ועלילות חדשות.


משה אריון לא הכיר את תרגומו המופתי של היסטוריון יהדות מזרח־אירופה פרופ' דוד אסף, שבמהדורתו המפוארת והדו־לשונית שיצאה לאור ב־2010 הוא מעניק רקע היסטורי מורחב להבנת כל אחד מהשירים, על יסוד מגילת אסתר מכאן והחיים שהכיר מאנגר מכאן. אסף הוא האחרון, לפחות עד כה, שהעניק לקורא העברי מפתח לעולמו ויצירתו של איציק מאנגר


אחרי המטמון הנפלא הזה, ובילוי של כמה שעות בבית משפחת אריון, אנחנו ממהרים לצאת ושללנו בידינו, מתוך הבנה שאם לא אמהר לעשות כך, אעמיס על עצמי מעמסה שקשה להתמודד איתה. תאוות הספר חזקה אך חובה להיות חזק ממנה, שאלמלא כן, נגזר עלי "שעבוד" קשה יותר לספרים מזה שאני כבר רגיל בו.


The post פורים שפיל בארון הספרים: גילויים בכתביו של משה אריון appeared first on מקור ראשון.


מחבר: ohadr | מקור ראשון חשיפות: 2 | דירוג: 2/67 ( 5 4 3 2 1 )




 

האחריות על התגובות למאמרים השונים חלה על שולחיהן. הנהלת האתר אינה אחראית על תוכנן.
השולח דיון
נט4יו
×

הצהרת נגישות

אתר זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות על פי Web Content Accessibility Guidelines 2 ברמה AA.
האתר נמצא תמידית בתהליכי הנגשה: אנו עושים כל שביכולתנו שהאתר יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות.
אם בכל זאת נתקלתם בבעיית נגישות אנא שלחו לנו הערתכם במייל (אל תשכחו בבקשה לציין את כתובת האתר).

אודות ההנגשה באתר: