"סגן־ניצב (שמואל) מרמלשטיין הרשים את הוועדה כקצין מנוסה, שקול ורציני. תפקודו באירועים קשים במהלך אירועי אוקטובר היה, במרבית המקרים, ללא דופי ואף ראוי לשבח. כך בהתמודדות עם מתפרעים ביום 1.10.00 באזור צומת בית־רימון ובצומת טורעאן, ובהצלחתו, בדרך כלל, למנוע עימותים אלימים עם מתפרעים" (מתוך דו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000, בראשות השופט תיאודור אור, אוגוסט 2003).

בתחילת אוקטובר 2000 מצא עצמו סנ"צ מרמלשטיין מתרוצץ בין הגזרות השונות שבהן פרצו המהומות, אלה שהובילו למותם של 12 ערבים־ישראלים ויהודי אחד. אלפי ערבים יצאו אז לצירים המרכזיים, יידו אבנים ובקבוקי תבערה ואף השתמשו באש חיה. יהודים הותקפו בדרכים, והיו נתונים בסכנת חיים ממשית. בכמה מקרים נעשו ניסיונות לעלות על ישובים יהודיים ולהתקיפם. באותם ימים שימש סנ"צ מרמלשטיין כמפקד תחנת עפולה, ובעקבות האירועים מונה לפקד בפועל גם על תחנת נצרת, כדי לתרום מניסיונו הרב בהשבת הסדר לעיר.

לרוע מזלו, שלושה ערבים נהרגו בנצרת מירי צלפי המשטרה. הוועדה הטילה תחילה על מרמלשטיין את האחריות לירי, כמי שהציב את הצלפים ותדרך אותם. כך העידו נגדו כמה מחבריו, ואולם בהמשך קבעה הוועדה כי מדובר בהאשמת שווא, וקיבלה את עדותו כי לא היה מודע להצבת צלפי הימ"מ ולירי שבוצע. "מה שיש לי זה כבודי ואמינותי", אמר לחברי הוועדה. "ואני מבקש מכם, הפעם תאמינו לי. לא ידעתי שמגיעים לשטח צלפים. לא אמרו לי על הכוח. זה כוח מיוחד ולא ראיתי הצדקה לעשות בו שימוש. השימוש בצלפים נודע לי מהעיתונות".

עד היום תוהה מרמלשטיין כיצד אחרי כל התשבחות שציטטנו בפתיחה, ולאחר שקבעו כי הכשל בהפעלת הצלפים לא היה שלו, שכן אלה הפרו הוראה מפורשת שלא לירות ללא אישורו, קבעו חברי הוועדה – שופט בית המשפט העליון תיאודור אור, פרופ' שמעון שמיר והשופט האשם חטיב – כי מרמלשטיין כשל ב"נתינת אישור ירי ללא סכנת חיים" וב"אי־קבלת דיווח מסודר על הירי", והשיתו עליו עונש של עיכוב קידום למשך שנה.

"באולם הדיונים הממוזג והשקט מקבלים החלטות ללא קשר למציאות", הוא אומר לנו. "לא על חברי הוועדה זרקו בקבוקי תבערה וקראו לעברם 'אטבח אל יהוד'. אלא עליי".

מרמלשטיין: "צפיתי בטלוויזיה בימים הראשונים ולא ראיתי גז מדמיע. זה לא במקרה. ברור שהתקבלה הוראה לא לעשות בו שימוש. נגד החרדים השתמשו בזה יופי"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... AFP_99K8GT-1-1-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... FP_99K8GT-1-1-750x529.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כעת, בעקבות הפרעות שהתחוללו בשבועות האחרונים בערים המעורבות, ושבהן התגלתה המשטרה בחדלונה, למרמלשטיין אין ספק: הזרעים הבעייתיים שנשתלו בוועדת אור, לפני 17 שנה, נבטו והבשילו עכשיו.

"ברור שהמלצות הוועדה כובלות את ידי השוטרים", קובע קצין המשטרה בדימוס. "אולי זה לא פופולרי, ואני האחרון שיאמר 'תנו למשטרה להשתולל', אבל בין זה ובין לכבול את ידיהם יש הבדל. כמו כל אזרחי ישראל צפיתי בטלוויזיה, ובימים הראשונים לא ראיתי גז מדמיע. זה לא במקרה. ברור שהתקבלה הוראה לא לעשות בו שימוש".

בגלל שמדובר בערבים?

"בוא נגיד שנגד החרדים השתמשו בזה יופי. שם לא הייתה בעיה. אני לא רוצה לקחת את זה למקומות רחוקים מדי. אני לא רוצה לומר שלמישהו לא היה נוח, אם זה נתניהו או השני (לפיד; מ"ט) כי הם צריכים את הערבים לקואליציה, אבל עובדה. איפה היו המכת"זיות בימים הראשונים? בבלפור היו, שם לא. זה עניין של מדיניות".

הוועדה הצמיחה פירות באושים?

"לא יודע אם הייתי משתמש במילים האלה, אך אני בהחלט מסכים שהוועדה קיבלה החלטות במילים גבוהות ובניסוחים ספרותיים נאים, אבל נטעה סוג של אשליית דו־קיום שאין לה כל אחיזה במציאות. זה נראה מאוד יפה כשזה כתוב בספר, בעיתון או בדו"ח רשמי, אבל בשטח המציאות שונה. כעת זה מוטח בפנינו".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /F0800309YZ16-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

האם ההימנעות מכניסה לכפרים ולריכוזים הערביים כדי לאכוף את החוק, לחקור מקרי רצח ולאסוף נשק בלתי חוקי, והפקרת כבישי הנגב לשלטון הבדואים – הן לא סימפטומים לאוזלת יד ולגישה סלחנית לאלימות הערבית, שהשורשים שלהן בגישה של ועדת אור?

"זו שאלה של מדיניות. לא אגיד שהמשטרה מפחדת. לשוטרים צריך לתת הוראה, וכשההוראה אינה מתקבלת, זה מה שאנחנו רואים. אם התיק ייפול על מפקד התחנה או מישהו כזה, הוא לא ייקח את זה על הגב שלו. גם אז וגם היום", מוסיף מרמלשטיין, "לא כל האוכלוסייה הערבית מרדה, אבל הציבור השקט פוחד פחד מוות מהבריונים של המגזר, והם אלה שנותנים את הטון".

האם לדעתך התעלמות הוועדה מהקשר בין ערביי ישראל לפלסטינים ומהשפעתם של גורמים קיצוניים, ראויה גם היא לביקורת?

"נכון שגם אירועי 2000 התחילו מאל־אקצה, בעליית אריאל שרון להר הבית, אבל באותם ימים לא היה קשר כל כך חזק בין ערביי השטחים לערביי ישראל, אם כי בין הפורעים היו לא מעט תושבי השטחים. היום הקשר הוא מובהק. כמו אז גם היום ישנה הסתה רבה מצד מנהיגי הציבור הערבי, במסגדים, בבתי הספר, בכנסים ובנאומים, וגם מצד חברי הכנסת הערבים. ברור שלא למדו את הלקחים מאז, וחבל".

ללא גיבוי מלמעלה

כאשר הוא עוקב אחר התנהלות הדרג הפיקודי של המשטרה כיום, מרמלשטיין מביע געגועים לאליק רון, מפקד מחוז הצפון בימי פרעות 2000, שלגביו קבעה הוועדה כי לא יוכל למלא כל תפקיד פיקודי או ניהולי בתחום ביטחון הפנים. אלמלא פרש מהמשטרה קודם לפרסום המסקנות, סביר להניח כי הוועדה הייתה ממליצה לשחררו מתפקידו.

"חשבתי בימים האלה כמה חבל שאליק רון אינו מפקד המחוז כעת אלא מישהו אחר", אומר מרמלשטיין. "אליק רון היה מפקד שנתן גיבוי מלא לשוטריו, בלי תירוצים ובלי 'אבל'. אם לא עשית עבירה מטומטמת, קיבלת ממנו את מלוא הגיבוי. הוא נתן רוח גבית לשוטרים, וגם עמד איתנו באבנים ובבקת"בים. באירועי הימים האלה לא ראיתי אף מפקד מחוז עומד בשטח עם שוטריו. כשבאים להתראיין בטלוויזיה בזמן שהשוטרים חוטפים זה מאוד יפה, אבל בשטח לא ראיתי אותם. אני לא מותח ביקורת על איש, אבל התחושה שלי היא שפעם המפקדים התנהלו אחרת".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _F2003FF00041-750x467.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מרמלשטיין פרש מהמשטרה שש שנים אחרי מאורעות אוקטובר, לאחר שקידומו עוכב במצוות ועדת אור. הוא נשוי ואב לשלושה, מתגורר כיום בקריות ועד פרוץ הקורונה עבד כמורה דרך, בעיקר לתיירים מהונגריה; הוא יליד טרנסילבניה, והונגרית היא שפת אם עבורו. כעת הוא מקווה שבקרוב תתחדש התיירות הנכנסת. הוא אוהב את הארץ ושביליה, ובקי בהם לא פחות מאשר בנתיבי המשטרה.

הוא דוחה את ההאשמות כלפי המשטרה בעקבות האירועים, וסבור שהמחדל נעוץ לא רק בהנחיות שהיא מקבלת אלא גם במשאבים הדלים העומדים לרשותה. "כמה ניידות יש בלוד, לדעתך? לדעתי לא יותר משלוש. בכל ניידת יש שני שוטרים, או שוטר ושוטרת. אתה באמת מאמין שכשיש המון משתולל שני השוטרים הללו ייכנסו מול אותה מהומת א־לוהים?! עד שמגיעה העזרה ועד שכוחות היס"מ מגיעים, האזרח הוא מסכן. הוא יכול להתחנן והמשטרה לא תבוא, לא כי היא לא רוצה לבוא אלא אין מי שיבוא. אם באוכלוסייה של תשעה וחצי מיליון איש השארת את המשטרה באותו סד"כ ותקציבים כמו לפני חמש, שש או עשר שנים – אל תצפה לכלום".

מעבר לתגובה בשטח, האם לא היה כאן כשל מודיעיני או מחשבתי? סוג של קונספציה? האם לא צריך לצפות שעם התחממות גזרת הר הבית תהיה זליגה גם לערי ישראל?

"יכול להיות, אבל צריך להביא בחשבון שבימים כאלה כל המחוזות מתגברים את ירושלים הבוערת. תאמר לי שהיו צריכים להביא בחשבון גם התחממות במקומות אחרים, כמו יפו? נכון, וזה לא קרה, אם כי אני לא בטוח שזה כישלון קולוסלי. אבל מי אני שאחווה דעה?"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 5/F210424YS23-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מה דעתך על התבטאותו של המפכ"ל קובי שבתאי, שאמר "נטפל בטרוריסטים משני הצדדים, יהודים וערבים"?

"קוראי מקור ראשון אולי לא ישמחו לשמוע את תשובתי, אבל לדעתי המפכ"ל לא טעה. אולי הדברים אינם מוצאים חן בעיני השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, אבל יש צדק בדבריו. הוא לא עשה סימטרייה, ואין סימטרייה. אנחנו לא נמצאים בשיעור שבו מגדירים במדויק מספרים, אבל פורע יהודי שהולך להרוג נהג ערבי רק בגלל שהוא ערבי, במה הוא שונה מאלה שדפקו אבן בראשו של היהודי בעכו?".

בעדותו לפני הוועדה תיאר מרמלשטיין את האיפוק שלדבריו ניסה להנחיל לפקודיו. "אף פעם לא שכחתי שבצד השני עומדים בני אדם, אזרחי המדינה, ולמרות מה שקרה, וקרו דברים קשים, אותנו זה מחייב טיפה יותר", אמר אז.

"כשהגיעה התגבורת של יס"מ ומג"ב", תיאר את האירועים באוזני חברי הוועדה, "אמרתי להם 'חברים, לאנשים האלה יש תעודות זהות כמו שלנו, אנחנו לא בשטחים ויש לפעול כמתחייב. באיו"ש ההתנהגות שונה, כאן חלים חוקי המדינה ויש להקפיד שאף שוטר לא יסתבך בלהט הקרב'. במילים אחרות, האצבע לא צריכה להיות קלה על ההדק".

לבוא בטענות אל השוט

ביקורת חריפה אף יותר כלפי ועדת אור והשפעותיה משמיע השר לשעבר אפי איתם, שהיה חבר בוועדת השרים שהקימה הממשלה ליישום דו"ח אור. "מאז ועדת אור המשטרה עברה מטמורפוזה", סבור גם איתם, ומצביע על שורש הבעיה בהנחות היסוד של הוועדה. "היא תפסה את האירועים כבעלי אופי אזרחי ופלילי, ולא כקריאת תיגר על זהותה של ישראל כמדינת העם היהודי. לכן היא ראתה באירועי אוקטובר 2000 רשלנות של המשטרה והפעלת כוח מופרז מול אזרחים שבאו כביכול להביע מחאה ומצאו את מותם. זו משוואה בלתי נסבלת. כל הטענות על קיפוח ואפליה הן כיסוי למרד במהות השלטון ולסירוב לקבל את מדינת ישראל.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0902210211069-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"הפרות סדר הן לגיטימיות בהפגנות של אנשים דורשי טובת מדינתם. במקרה שלנו זה לא המצב. רצינו להאמין שלערביי ישראל יש לאומנות אחרת או אסלאם אחר, ובינתיים נרקם מרד אזרחי מול פנינו ונוצרו שטחים אקס־טריטוריאליים בנגב ובגליל שאיש לא מעז להיכנס לשם. להאשים עכשיו את המשטרה בגלל ההתפכחות הכואבת של רבים מהאזרחים זה לבוא בטענות אל השוט ולא אל מי שהיה צריך לאחוז בו".

לעומת זאת, רב־ניצב בדימוס אסף חפץ, ששימש מפכ"ל המשטרה בשנות התשעים, גורס כי הבעיה איננה במגבלות שהוטלו מתוקף ועדה זו או אחרת, אלא בכך שלרשות המשטרה לא עומדים כלים שיאפשרו לה לטפל במהומות בהיקף נרחב כזה.

"אף שהיקף ההשתוללות כעת עלה בהרבה על אוקטובר 2000, המשטרה הגיבה מאוחר מדי והייתה בדיליי של יום־יומיים בהיערכות הכוחות" אומר חפץ. "מכל המסקנות והלקחים, לא יישמו את הצורך להכין עתודות גדולות מראש. היה צריך להכין 1,500 או 2,000 שוטרים ולהביא אותם בזמן".

ואולי מה שראינו כאן הוא מאבק לאומי, ובמקרה כזה צריך להפעיל את צה"ל אפילו שמדובר באוכלוסייה אזרחית?

"להכניס צבא זה צעד שעושים אך ורק במקרה חירום, כשאין די כוחות, כפי שאכן קרה. המשטרה בנויה על התפיסה שהציבור משתף פעולה או מורתע, ואין צורך בכוחות גדולים לטפל באירועים. במצב חירום שבו כל כוחות המשטרה אינם משתלטים, יש מקום להכניס כוחות אחרים. אולי יש מקום לבנות משהו דומה למשמר הלאומי בארה"ב, או להגדיל את כוחות המילואים של משמר הגבול".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 5/F170115MA22-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

חפץ שולל את הקביעה כי המיעוט הערבי הפך לאויב. "רוב האוכלוסייה לא משתפת פעולה עם האלימות. אמנם השוליים הקיצוניים התרחבו, אבל לא מדובר בהתקוממות של כלל הציבור. יש גורמים שאינם מורתעים על ידי מערכת אכיפת החוק ובהם יש לטפל, בעיקר על ידי מודיעין ושימוש במערכות איתור וצילום מתוחכמות. יותר הרתעה תקטין את כוחם של השוליים הקיצוניים".

המפכ"ל בדימוס מזכיר כי תופעות כמו צבירת אבנים בהר הבית ואף יידוי שלהן אינן חדשות. "גם בתקופתי היו אירועים כאלה. ב־1990 נהרגו 17 ערבים בפריצה של המשטרה להר הבית, בעקבות יידוי אבנים לכותל. הפעם לא היה אפילו הרוג אחד, וזו נקודת אור למשטרה. אני לא יודע מה היו השיקולים של המשטרה לפרוץ לאל־אקצה. יש להימנע מזה ככל האפשר. זה הביא לתגובות בכל המגזר הערבי, גם חמאס נכנס לפעילות כתוצאה מכך, וזה גם השפיע על המעגל הבינלאומי".

חולשת המשטרה בלטה במהומות האחרונות, אך למעשה היא מצויה במשבר מתמשך שאפשר לכלול בו את אירועי אום אל־חיראן, מעשי הרצח במגזר הערבי והאנרכיה בנגב. חפץ מטיל את האשמה על הדרג המדיני. "בשנתיים וחצי האחרונות המשטרה התנהלה ללא מפכ"ל. המשמעות היא שאין היערכות אסטרטגית והגדרת מטרות ותוכניות פעולה. הפיקוד דולל. אנשים טובים בדרג הפיקודי הגבוה התייאשו מהמעורבות הפוליטית ופרשו, אלה שהייתי בטוח שיהיו המפכ"לים הבאים. זה גרם לבינוניות הארגון והחלשתו. האחריות היא בדרג הפוליטי. המשטרה אינה יכולה לפעול ללא אמון הציבור, ואת זה הפוליטיקאים ערערו. טענות בדבר 'תפירת' תיקים פוגעות בפיקוד. נשארו קצינים חסרי ניסיון, ופיקוד בינוני וחלש".

The post קצין המשטרה שהואשם בוועדת אור: "כבלו את ידי השוטרים" appeared first on מקור ראשון.