חברת הכנסת שרון רופא-אופיר נכנסה היום (ד') לכנסת בעקבות התפטרותו מן הכנסת של השר אלי אבידר, בכך הגיעה הכנסת ה-24 להחזיק בשיא המפוקפק של 21 ח"כים שנכנסו לכנסת במסגרת החוק הנורווגי. במקביל, הממשלה ה-36 למדינת ישראל מונה 28 שרים ושישה סגני שרים וזאת, מתוך 61 ח"כים של הקואליציה בלבד, כל זאת כשנדמה כי היד עוד נטויה.

עלות העסקתו של כל חבר הכנסת מוערכת בכ-1.7 מיליון שקלים לשנה, כך השיב למקור ראשון חשב הכנסת. בסכום זה מגולמים משכורת חודשית, תקציב הקשר עם הבוחר, לשכה, רכב ושלושה עוזרים. במידה והח"כ הוא גם יו"ר ועדה מגיע לו עוזר נוסף וסגן יו"ר הכנסת מקבל גם תוספת שכר.

שכר של שר בממשלה הוא 47,265 שקלים ושכרו של סגן שר הוא 41,866 שקלים בדומה לשכר שמקבל חבר כנסת. לסכום זה מתווספים דמי כלכלה בשווי 1330 שקלים בחודש וכן תוספות כמו ביגוד, הפרשות לקרן השתלמות, תקשורת ולינה במלונות לשרים שמקום מגוריהם רחוק מירושלים. עלות ההעסקה השנתית של שר נאמדת בכ-800 אלף שקלים יותר מהעסקת חבר כנסת.

בהנחה שהשר מתפטר מדובר למעשה במשכורת כפולה כשהמדינה ממנת גם את עלות לשכת השר המתפטר וגם את עלות חבר הכנסת הנכנס. סך הכול המדינה מוציאה עשרות מיליוני שקלים בכל חודש עבור 140 שרים, סגני שרים וחברי כנסת.

על אף שבכירים בקואליציה הביעו בעבר את מורת רוחם על החוק הנורווגי, הוא המשיך גם השבוע לשמש כלי למען אינטרסים פוליטיים וסידור עבודה. השרה מיכאלי העניקה את הביטוי "ממשלה מנופחת" לממשלה שהשתמשה בו, השר ניצן הורוביץ אמר עליו שהוא " קומבינה של מיליונים" והשר יאיר לפיד התנגד אליו בחריפות שוב ושוב וכינה אותו "חוק הג׳ובים". כשנשאל על כך לאחרונה לא חזר בו, זאת על אף שמפלגתו מחזיקה בחמישה מינויים כאלו. "זה רע מאד, אני לא מעמיד פנים שזה טוב. זה לא מה שקיווינו, זה גורם לכך שתהיה ממשלה, שתתפקד. זה צורך פוליטי וזה צורך פוליטי גרוע. אין לי שום כוונה לעמוד פה ולהגן עליהם".

איך הגענו למצב הזה? לפי ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו לטובת הקמת ממשלת בנט-לפיד, נקבע כי החוק הנורווגי הוא עיקרון מרכזי שיורחב ויאפשר התפטרות גדולה יותר של שרים לטובת הכנסת חברי כנסת חדשים שימלאו את מקומם בוועדות ויבצעו את העבודה הפרלמנטרית השוטפת. כך למשל בסיעה המונה 6 ח"כים יוכלו להתפטר 3 מהם, בסיעה המונה 7-9 ח"כים יוכלו להתפטר 4 מהם ובסיעה המונה 9 ח"כים ומעלה יוכלו להתפטר 5 מהם.

"נראה שהקשר בין גודל הסיעה לבין מספר השרים וסגני השרים שרשאים להתפטר נקבע באופן שרירותי או לפי האינטרסים הספציפיים של סיעות בקואליציה", העירו ד"ר אסף שפירא וד"ר עמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בחוות דעת שכתבו לשר המשפטים.

הפרלמנט הישראלי הוא אחד מבתי המחוקקים הכי קטנים בעולם, ומדורג במקום ה-70 מתוך 197 המדינות החברות באו"ם, מתחת לחצי. יצוין כי מבין כלל הדמוקרטיות המערביות בעולם, היחידות בהן ישנו פרלמנט קטן מהכנסת שלנו, הינן לוקסמבורג (60 חברי פרלמנט), איסלנד (63 חברי פרלמנט) וכן לטביה (100) אסטוניה ומולדובה (101). המשותף לכולן הינו שמדובר במדינות קטנות מאוד בהן פחות מ-3 מיליון תושבים. זאת אומרת, הכנסת היא פרלמנט קטן ביותר בהשוואה לגודל האוכלוסייה ולדמוקרטיות אחרות.

גם אצל המבקרים הגדולים ישנה מחשבה כי החוק הנורווגי הוא דווקא פתרון טוב כדי להגדיל את עבודת הפרלמנט והגברת יכולת הפיקוח שלו על הממשלה.

אולם הח"כים החדשים לא באמת מכניסים דם חדש למשכן, כיוון שהם מחויבים לחלוטין למי שהכניס אותם. ח"כ שנכנס בנורווגי לא יכול למרוד בהצבעה נגד הקואליציה כיוון שהשר "שלו" יכול פשוט להדיח אותו ולהצביע לפי הצורך הכללי. כל שהכנסת קיבלה תוספת כוח אדם אבל הוא לא באמת חופשי.

בכדי להילחם בתופעה, בתנועה למשילות ודמוקרטיה הציעו שינוי בנוסח החוק כך שכל השרים וסגני השרים (למעט לראש הממשלה ולראש הממשלה החלופי אשר על פי חוק יסוד מחויבים להיות חברי כנסת) יוכלו לממש אותו ללא מגבלה, אולם יוכלו לחזור רק במקרה בו הממשלה מתפזרת. במצב הזה ה"איום" על חברי הכנסת הנורווגים הוא קטן, כי אי אפשר לפטר אותם בהתפטרות פשוטה של שר ומצד שני השרים יודעים שבמקרה של פיזור הממשלה, יהיה להם לאן לחזור.

The post כך השתלטו הנורווגים על כנסת ישראל appeared first on מקור ראשון.