לפני ארבעים שנה, ב-ד' באלול תשמ"א (3.9.81), נחל הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל את מפח הנפש הנורא בחייו. כך כתב באותו לילה ביומנו: "באו אלי ידידים רבים מחוגים שונים לעודדני. ראיתי את השלטון בכל חולשתו ובהתקפלותו המוחלטת והמשפילה ואין לי לתלות בהם כל תקווה. כל משענתי באבינו שבשמים. אפילו הבריטים בשעתם העמידו פנים לפחות, אך שלטוננו הריבוני נכנע לאורך כל הדרך, לבושתנו ולכלימתנו".

הוא היה רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, מחדש פועלה של ישיבת המקובלים בית אל והרוח החיה מאחורי חפירת מנהרת הכותל. הוא היה יוזם החפירות במסגרת פעילות משרד הדתות, זה שגייס עבורן כספים והתרגש עם כל התקדמות. את כלל מאורעותיו ותחושותיו תיעד הרב גץ ב"יומן הכותל", שלמעשה הוא המשכו של יומן הכותל שכתב הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, רבו של הכותל המערבי שנהרג במלחמת העצמאות. יפתח גץ, נכדו של הרב, מצא את תיעוד הדברים ביומן הכותל. ב-כ' בתמוז תשמ"א (22.7.81) כתב שם הרב גץ שבמהלך החפירות הארכיאולוגיות במנהרות הכותל התגלתה קשת שהיתה בעבר חלק משער קדום מתקופת הבית השני:

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 21/08/BB4-2-1-750x524.jpg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/08/BB4-2-1-1140x796.jpg 1140w" sizes="(max-width: 1260px) 100vw, 1260px" />

"הוזעקתי באופן בהול על ידי מנהל העבודה. הוא מסר לי על גילוי מדהים של אולם גדול מאחורי הכותל המערבי. ניגשתי תכף ומיד למקום ונאחזתי התרגשות עצומה. שעה ארוכה ישבתי מוטל ללא אונים כשדמעות רותחות זולגות מעיניי, ולבסוף אזרתי עוז ובדחילו ורחימו נכנסתי, ישבתי על המדרגות ואמרתי תיקון חצות כמנהגנו".

מיד עם הפריצה לחלל השער – שלמעשה כבר היה ידוע לחוקר צ'ארלס וורן במאה ה-19 (ובשל כך כונה "שער וורן") אך מאז התכסה ונשכח מלב – יודעו כל הרשויות על כך שלראשונה מתנהלת חפירה מתחת להר הבית מטעם מדינת ישראל. רפי איתן המנוח, אז יועץ ראש הממשלה לענייני טרור, המליץ לשרון וידין שלא ליידע את ראש הממשלה בגין שמא יטרפד את החפירה ואף יסתבך בשלה בעצמו. מנכ"ל משרד הדתות הוכנס גם הוא בסוד העניינים ואף הארכיאולוג מאיר בן דב – הפעיל ביותר בארכיאולוגיה של הר הבית ומחוצה לו באותה התקופה – אם כי המליץ לרב גץ לסגור אותה מבחינה פוליטית וביטחונית.

זו היתה החפירה הממוסדת היחידה של מדינת ישראל מתחת לרחבת הר הבית. הנכד, יפתח, מספר שהרב גץ האמין שבמידה שיצליח למצוא את כלי המקדש יביא הדבר לקץ הימים המיוחל ולביאת המשיח. כבר בשנת תשל"ו (1976) ביקש הרב לחפש אחרי כלי המקדש, ובתוכם ארון הברית שלפי המקורות נגנז בידי יאשיהו מלך יהודה בשלהי ימי הבית הראשון. ואולם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל הניא אותו באותה העת מהיוזמה. "אל תחטטו", אמר לו. הרב גץ היה מאוכזב מאוד, אך קיבל את הדין. גם הרבי מלובביץ', מנחם מנדל שניאורסון, המליץ לרב לא לחפור מתחת להר מחשש שעם ישראל איננו מוכן עדיין לגילויו המחודש של ארון הברית, וכן משום שחשש שבדומה לסיפורים המתוארים במקורות בהקשר לארון הברית, הרב גץ ייאלץ לשלם בחייו על חשיפת הארון. ואולם באותה עת, לאחר גילוי שער וורן, החליט הרב גץ להמשיך בחפירה בכל מחיר. לאחר תום האירוע, ב-ה' באלול תשמ"א, כתב ביומנו: "באתי להרוג ולהיהרג". על החפירה הזו הוא היה מוכן ללכת עד הסוף.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1091981P002-1-750x508.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

באופן מעניין השיג הרב גץ את הסכמת שני הרבנים הראשיים דאז, הרב גורן והרב עובדיה יוסף, להקמת בית כנסת בחלל שער וורן, מתחת להר הבית. בכך הורה הרב גץ להתקדם בחפירה. הוא חש שזו הזדמנות חייו, הזדמנות נדירה להבין מה באמת מתחולל מתחת לפני הר הבית. מהם הפתחים, המחילות והממצאים הקדומים מימי הבית הראשון והשני.

אחרי שבירת קיר החוסם את השער התגלה חלל ענק – בור מס' 30 על פי צ'ארלס וורן. הרב גץ כינה אותו "שער הכהנים". הבור הענק התגלה כמוצף בוץ ומים מעופשים. חפירה רגילה, הבין הרב גץ, לא תועיל במקרה הזה. לאחר שמכבי האש שהוזמנו לשאוב את מי הבור התגלו כערבים, הם הושבו לתחנתם. המנהרות נסגרו לתפילה ולביקור למשך חודש וחצי, שבמהלכם נרתם קיבוץ שדה אליהו למשימת שאיבת מי הבור, דבר שהתגלה גם הוא כבעייתי מאוד בשל בעיות הנדסה וחשמל. עקב כך, נאלצו אנשי משרד הדתות לעבור לריקון ידני של הבור – דלי אחד דלי, מריצה אחר מריצה. הרב גץ הגיע בכל שעה לבדוק איך מתקדמים העניינים. הוא תיעד כל מטר ביומנו, התרגש והמתין להצלחת החפירה.

מתי הפך בית השער מימי הבית השני לבור מים? זה מעשה ידיהם של הצלבנים שכבשו את ירושלים בשנת 1099. קודם לכן התקיים כנראה בית הכנסת המרכזי של ירושלים בבית השער הזה. לדעת פרופ' דן בהט החלל התת-קרקעי הפך לבית כנסת כנראה בימי החליף הפאטמי עלי א-ט'אהר (1021-1036). הכינוי שניתן למקום באותם ימים, ומופיע באגרות שאותרו בגניזה הקהירית מאותה עת, הוא "המערה". האיגרת הראשונה שמזכירה אותו בכינוי הזה מתוארכת לשנת 1029, כינוי שאכן הולם את החלל התת-קרקעי.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1091981P008-1-750x501.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

שתי רעידות אדמה גדולות שהחרידו את הארץ בשלהי שנת 1033 ובראשית 1034 עשו שמות בבית הכנסת ושוב נשלחו אגרות לגולה המצרית האמידה בבקשות תרומה עבור שיפוצו. המערה המשיכה לשמש כבית כנסת עד לחורבן הגדול, המוחלט, של קהילת ארץ ישראל עם הגעת מסעי הצלב ארצה בשנת 1099. על פי הסופר הערבי אבו זייד אחמד בן סהל, הצלבנים שרפו חיים את היהודים הירושלמים בבית הכנסת שלהם – ככל הנראה באותה מערה החודרת אל תוך שטח הר הבית.

ובקפיצה של 900 שנים קדימה בזמן נשוב לרב גץ ולימי שלטון ישראל במקום הזה, לפחות להלכה. החפירה הוסיפה אם כן להתקדם. אחרי חודש של התנהלות סודית ושקטה החלו להתגלות בה סדקים ראשונים ברוח הפוליטיקה הישראלית. הארכיאולוגים התנגדו לחפירה של אנשי משרד הדתות ולמטרותיה, המוסלמים חשדו שמשהו קורה מתחת לרגליהם הניצבות בהר הבית, ובינתיים טדי קולק, ראש העיר שהתנגד מאוד לחפירה, גילה לקול ישראל את דבר קיומה. צוות כתבים הגיע בצהלה לחפירת מנהרות הכותל ובמהרה הופץ הסיפור בתקשורת. וכך כותב הרב ביומנו:

00:00, יום ה', כ"ז במנחם אב. המנכ"ל הופיע זה עתה עם כתבים מקול ישראל אשר גונבה להם הידיעה על תגלית המחילה, והם טוענים כי טדי קולק רוצה לשלוח לי שוטרים מחר על שאני כביכול חופר מתחת להר הבית.

07:30 – הוא אשר ממנו חרדתי. בראש החדשות המשודרות הופיעה ידיעה על גילוי המנהרה, ובצורה מאד דרמטית שיש בה לשלהב את הערבים ולחולל סערה. נצפה בהתפתחויות.

והדבר אכן צבר תאוצה ככדור שלג המתגלגל במורד הר הבית. רעש תקשורתי, פוליטי ומדיני הביא לאחר סדרת התייעצויות ממשלתיות להחלטה על סגירת החפירה באופן זמני. שבוע לאחר סתימת הפרצה בשער בעזרת קרשים, ב-ד' באלול, ניצלו המוסלמים את השקט במנהרות הכותל ויצאו למבצע איטום עצמאי של השער ופגיעה באנשי המנהרות. בשעה 14:00 השתלשלו עשרות ערבים מרצפת הר הבית כלפי מטה, לחלל הבור, ניפצו את הקרשים החוסמים וירדו עם חומרי בנייה ליצור סתימה פנימית לבור. השוטרים המבוהלים שהיו במקום ברחו, והרב גץ, נותר לבדו בשטח. על הרב הושלכו עשרות בקבוקים וברזלים, ואף אבן עצומה בגודלה כמעט שמחצה אותו לאחר שהושחלה מתוך חלל שנפער מעל ראשו. לאחר שהוזעקה תגבורת הצטרפו אליו למאבק אנשי ישיבת "עטרת כהנים".

לאחר קרב קצר, מוסיף גץ הנכד לספר, הגיעו שוטרים והחלו לעצור דווקא את היהודים. הרבנית אסתר גץ ז"ל ששהתה ברחבה בזמן המהומה רצה לרב והפצירה בו להציל את עצמו ולנוס על נפשו. הרב גץ הסתובב אליה ואמר: "בנך אבנר נהרג כאן (א"ס: במלחמת ששת הימים, במהלך הקרב לשחרור ירושלים). גם אני, בעלך, אפול כאן". האירוע היה קשה מאוד מבחינה נפשית לרב גץ, והוא אף פונה לטיפול ולבדיקות לאחר האירוע.

בסרט שהפיק בית הרב גץ לפני כשנה במלאת חצי יובל למותו, "רב הנסתר" שמו, סיפר אחד מאנשי משרד הדתות ש"הם [הערבים] פתחו את מכסה הבור וגילו אותנו חופרים שם". "אני עמדתי בודד בפניהם. לא הייתי מוכר את חיי בשקט", נשמע הרב גץ בהקלטה נדירה שהובאה בסרט. הארכיאולוג פרופ' דן בהט מספר שם שעלה להר וראה מערבלי בטון יוצקים פנימה טונות של בטון ברוחב של כארבעה מטרים. בה בעת התקבלה אז הוראה מהממשלה לא להסתפק בכך ולאטום את בית השער באטימה נוספת גם מצדו החיצוני של הכותל.

על פי הארכיאולוג מאיר בן דב השער נסתם באותו יום בהוראת ראש הממשלה בגין ושר הדתות והפנים מטעם המפד"ל, יוסף בורג. "בגין ובורג קיבלו בעניין הזה הוראות מ'הנציב העליון', השגריר האמריקני דאז סמואל לואיס, שהורה להם לסגור את השער", משוכנע בן דב. לטענתו, סגירת השער תוכננה מראש בידי ראשי המדינה בעקבות ההוראה האמריקנית. להערכתו בגין, בורג, טדי קולק ומפכ"ל המשטרה יזמו את הההתנגשות בשער כך שיוכלו לחסום אותו – כביכול כתגובה למריבה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1091981P012-1-750x572.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"לואיס עדיין לא היה מרוצה", ממשיך בן דב. "הוא אמר לבורג שהוא מבקש לדעת מה היה הסיפור שהוביל לחדירה מתחת להר. מינו אז ועדת חקירה שבה ישבתי גם אני. ראיינו את כל המעורבים, כולל הרב גורן, וכל החוטים הובילו לאריאל שרון, שהיה אז שר הביטחון. באותה עת חשבו לקיים שיחות שלום עם ירדן, והתעורר ויכוח מה יעלה בגורל הר הבית".

"בעיתונים בארץ הופיעה אז כותרת 'דגל סעודי על הר הבית', מפני שאחת ההצעות לפתרון היו להעניק את ההר לסעודיה. שרון עוד לא סיגל אז לעצמו את הכלל שמה שרואים מפה לא רואים משם, ובנוסף רצה לסבך את בגין. לכן הוא הורה לרב גורן – שהעביר את ההוראה לרב גץ – להיכנס לתוך שער וורן. בעניין הזה הרב גץ היה פקיד קטן, שביצע את העסק עבור שרון שרצה לייסד בית כנסת מתחת להר הבית. הכל היה ברור. הכנו דו"ח ומסרנו אותו לבורג, אבל בורג אמר שלא נעים לומר לאמריקנים שכל העניין נבע מריב פנימי בממשלה, והורה לנו לכתוב שהיתה במקום דליפה של מים ופתחו את השער כדי לתקן אותה. מאז אינני מאמין למסקנות של ועדות חקירה".

ובחזרה לגיבור הטרגי של האירוע, הרב גץ. "לאבא הייתה אכזבה גדולה מאוד", מתבטאת ב"רב הנסתר" בתו של הרב, לילי. "לקח לו זמן רב להתאושש מזה. החלום שלו להחיש את הגאולה נגוז".

בליל התקרית הוסיף וכתב על כך הרב ביומנו: "הרגשתי קרובה לזו של אבותיי בראותם במו עיניהם את הלהבות העולות מבית א-לוהינו בשעת החורבן. כל הלמות של הערבים בתוך המנהרה הסותמים כנראה בבטון עבה את פנים הקיר, כל צעקה שלהם, היא כמדקרת חרב בלבי הפצוע. בכל חריפותה יצאה מפי הצעקה 'א-לוהים באו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קדשך'. אך עלי להתחזק ולא להישבר כי עלי להמשיך בתפקיד אפילו בדד במערכה, ולוואי וזוהי התחינה 'כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועלייך יזרח ה' וכבודו עלייך יראה'".

The post כשלונו של אחרון הנסיונות לקנות אחיזה יהודית בהר הבית appeared first on מקור ראשון.