כפר־קאסם, יום שני השבוע, שעת ערב. אני מחנה את רכבי ליד הכיכר הראשית בכניסה לעיר, ומתקרב למבנה עץ המעוטר בדגלים ירוקים. "התנועה האסלאמית כפר־קאסם", נכתב על שלט ירוק, לצד תמונת הקוראן ומסגד אל־אקצא. שלט נוסף קורא למאמינים: "התפלל לפני שיתפללו עליך". בתוך המבנה עומדים שלושה גברים ליד מכונת הקפה ומשוחחים. שניים מהם צעירים, אחד מבוגר יותר, בעל גוף שרירי וזקן ארוך לבוש אימונית ספורט כחולה.

השיחה בינינו מתנהלת בערבית קולחת וידידותית. אני שואל אם הם חלק מארגון אל־חראסה, והם משיבים בחיוב. "אנחנו עכשיו בסיור בשכונות הכפר", מסביר בחור גבוה המכונה אבו־אחמד. "פעילות שגרתית, לא משהו מיוחד. אנחנו פה בנוכחות קבועה. כל ערב יש קבוצה של אנשים שמקבלת שיחות מהמוקד ויוצאת לשטח אם צריך".

כשאני מנסה לשמוע מה הם חושבים על האירוע שהתרחש בסוף השבוע האחרון, שבו אחד מאנשי אל־חראסה צולם מכה באגרופים שוטר ישראלי שהגיע לבצע פעילות אכיפה בעיר, האווירה נעשית מתוחה יותר. המבוגר שבחבורה בוחן אותי בחשדנות ושואל מה אני עושה פה. החיוכים הקודמים נמחקים כשאני מציג עצמי כעיתונאי ישראלי. "יאללה בואו נלך", הוא אומר, ומזרז את חבריו לצאת ממבנה התנועה האסלאמית לעבר רכבם בחוץ. שאלותיי הבאות, בדבר אופי הארגון ופעילותו, כבר לא מקבלות תשובה. האיש מסתפק במשפט אחד: "מאז המקרה, הורדנו פעילות. מחכים שיהיה קצת שקט".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... t-14.19.31-3-750x354.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ראש העיר ובכירי הכפר גינו את האלימות הקשה של איש אל־חראסה כלפי השוטר, אך בשיחות סגורות הם מגמדים את האירוע ומציינים שאם הוא לא היה מתועד ומשותף בחראסה החברתיות, סביר להניח שהיה נשאר מתחת לרדאר. מבחינת המשטרה – מדובר בחציית קו אדום. "למשטרה אין בעיה שארגונים התנדבותיים יפעלו ביישוב למען שמירה על הסדר הטוב, כל עוד מדובר בפעילות שמתבצעת על פי חוק. אבל לא ייתכן מצב שארגון מסוים יחשוב שהוא בעל הבית על החוק מלבד המשטרה", אומרים לנו גורמים במשטרה.

השר עיסאווי פריג': "הם לא מיליציה ולא מאפיונרים. נכון, הם ג'בארים גדולים ולפעמים בטעות חלק מהם לוקחים את העניינים צעד אחד קדימה, אבל לא מדובר בגוף עברייני. יש שם מנגנון מסודר, פיקוד והיררכיה"

השר לביטחון הפנים עמר בר־לב כינה את הארגון "מיליציה מקומית" והודיע שאין שום קשר בינו לבין המשטרה. מלשכתו נמסר כי אל־חראסה נכנס לתוך ואקום האכיפה ששרר בערים רבות במגזר הערבי. "המענה לכך הוא הוליסטי וכולל עיבוי הנוכחות של המשטרה, מתן מענה משפטי מורחב ורתימת רשויות נוספות. אך בראש ובראשונה יש לנהוג כפי שנהגו השוטרים, שלא שעו לאיומי הארגון וחתרו להשלמת משימתם. משטרת ישראל לא תתכופף בפני שום גורם שחושב שהמשילות בידיו", אמרו בלשכת השר בר־לב.

אימונים ליליים בהרים

החשאיות של ארגון אל־חראסה, כוח האכיפה של התנועה האסלאמית בכפר־קאסם, היא שם דבר. תושבי הכפר ידברו איתנו בפתיחות על נושאים רבים, אבל בעניין הזה הם מקמצים בפרטים. "הם עובדים כמו כוח צבאי לכל דבר", מתאר תושב הכפר, שמבקש כצפוי לשמור על עילום שמו. "יש להם חדר כושר משלהם, והם מפתחים שרירים לא רק להצגה אלא בשביל להשתמש בהם במקרה הצורך. בלילות הם הולכים להרים סביב הכפר ועושים שם אימונים. הם בוחרים את האנשים שלהם אחד אחד, ולא כל אחד יכול להיכנס אליהם. אם בחור רוצה להצטרף, הם מבררים עליו ועל המשפחה שלו. אם מדובר במישהו שלא מזוהה עם התנועה האסלאמית, סביר להניח שלא יתקבל. אם אתה שייך למשפחות הנכונות שמזוהות עם התנועה האסלאמית, זה כרטיס כניסה לארגון כמעט במאה אחוז". מעבר לאימונים, יש גם פעילות חברתית שנועדה ללכד את החברים. "לוקחים אותם לטיולים, עושים להם פעילויות משותפות. זאת קבוצה מלוכדת, מאומנת וממושמעת".

ראשית צמיחתה של התנועה האסלאמית בישראל הייתה בכפר־קאסם בשנות השבעים, בהובלת השייח' נימר דרוויש. בשנת 1996 התרחש הפיצול הגדול בתנועה. השייח' ראאד סלאח הקים בעיר הולדתו אום אל־פחם את הפלג הצפוני, שמאוחר יותר הוצא אל מחוץ לחוק בעקבות הסתה ואלימות. הפלג הדרומי נשאר בכפר־קאסם, והמשיך לטפח את ארגוניו ואת מוסדותיו.

בדומה לתנועה־האם, האחים המוסלמים, גם התנועה האסלאמית בישראל התרכזה בפעילות "דעוה", כלומר סיוע סוציאלי לאנשים תוך קירובם לדת. בין השאר הקימה התנועה מרפאות ומעונות יום. אלא שלצד העשייה החברתית והדתית, בכפר־קאסם מקיימת התנועה פעילות ייחודית וחריגה של שמירה – למעשה שיטור – במסגרת ארגון אל־חראסה, "השמירה" בעברית.

ד"ר רנא אסעיד, מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, חקרה את פעילותה של התנועה האסלאמית. במאמר שפורסם ב־2019 היא מתמקדת בפעילות התנועה בכפר־קאסם. "המחקר שעסקתי בו נועד לבחון את פעילותה החברתית של התנועה האסלאמית בישראל", היא מספרת. "לא הכרתי קודם לכן את הפעילות של אל־חראסה, וגיליתי אותה במהלך המחקר. אנחנו מכירים מהספרות האקדמית מגוון רחב של שירותי רווחה, חינוך ובריאות שארגוני דת מספקים כשהמדינה לא עושה את זה. התחום של שמירה באמצעות סיירת תושבים, בדומה למודל של אל־חראסה, פחות מוכר".

במחקרה מציינת ד"ר אסעיד כי אל־חראסה הוקם בשנת 1991 כדי לסייע לביטחון האישי של התושבים, בהיעדר תחנת משטרה במקום; זו הוקמה רק ב־2015. אלא ש"בניגוד לשירותי התנדבות דומים הפועלים בעיריות יהודיות, המשמר המקומי אינו מתאם את פעילותו עם המשטרה", היא כותבת.

עם זאת, תושבים שפגשתי באחד מבתי הקפה בכפר־קאסם מתארים דווקא שיתוף פעולה הדוק בין אל־חראסה למשטרה. לטענתם, הארגון ממלא את החלל ופועל היכן שלמשטרה לא נוח לפעול.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _202119_57_16-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"היו כאן תקופות קשות מאוד של גנבות, סמים, אלימות ורציחות. בזכות ההתערבות של התנועה האסלאמית הדברים האלה ירדו", אומר סאמי, תושב הכפר, שלדבריו הוא עצמו אינו משתייך לתנועה האסלאמית. "אחרי כמה פעמים שקורה משהו ואתה מתקשר למשטרה ולא מקבל מענה, אתה מחפש גורם אמיתי שיכול לעשות סדר בעניינים. אני לא אוהב אותם, אבל אין מה לעשות. אנשי התנועה האסלאמית הכי חזקים והכי מתואמים ביניהם. אם מישהו עושה בעיות, גונב משהו או שובר דברים כי הוא שיכור או מסומם, הם באים ומרגיעים אותו, ואם צריך גם מרביצים לו כדי שילמד לקח. לפעמים הם לוקחים אותו למשטרה, אבל בגדול מעדיפים לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית, במקום לפתוח עוד ועוד תיקים במשטרה לתושבים בכפר".

האם אין חשש שאנשי אל־חראסה מחזיקים בידיהם כוח רב מדי, אני שואל את סאמי, והוא מהנהן בהסכמה: "תשמע, הם פה כבר שלושים שנה. בגדול הם אנשים טובים שרוצים לשמור על הכפר, אבל יש באמת בעיה שהם התחילו להרים ראש ולעשות מה שהם רוצים פה. המשטרה היא זו שנותנת להם עוד ועוד כוח, בזה שהיא לא מתפקדת. יכול להיות שזה נוח לה".

במשטרת ישראל דוחים את הטענות על חלל במשילות ובאכיפה, שמאפשר את צמיחתם של גופים כמו אל־חראסה. לדברי גורמים במשטרה, הטענות הללו הן נחלת העבר, "לימים שבכפר־קאסם הייתה רק נקודת שיטור שהייתה כפופה לתחנה אחרת באזור, ולא הייתה נוכחות מספקת של המשטרה. אבל לפני שנים אחדות הוקמה בכפר־קאסם תחנה עצמאית עם עשרות שוטרים, והחלו לאכוף את החוק בצורה רצינית. הפיצוץ הגיע בשבת האחרונה. לכולם, כולל לארגון הזה, ברור שמי שאמון על אכיפת החוק היא משטרת ישראל והיא לא תאפשר לארגונים לפעול מחוץ לחוק באופן עצמאי".

גם הטענה בדבר תיאום המתקיים כביכול בין אל־חראסה למשטרת ישראל, נהדפת מצד גורמי המשטרה. "יכול להיות שהארגונים האלה מעבירים מידע למשטרה כשזה נוח להם על פי האג'נדה, אבל לומר שיש שיתוף פעולה עם המשטרה – זו אמירה לא נכונה. לא נקבל פעולה של ארגון שסוטה מהחוק, ולא נאפשר פעילות עצמאית של ארגונים שעושים מה שהם רוצים".

מבחן התוצאה

השר לשיתוף פעולה אזורי עיסאווי פריג', תושב כפר־קאסם, מכיר היטב את הפעילות של אל־חראסה והוא מסנגר עליה. "הם מקבלים את האהדה של תושבי היישוב, וההיסטוריה שלהם מלאה במהלכים חיוביים כמו עצירת הפרוטקשן ופתרון סכסוכים. המשטרה דחפה אותנו להקים ולחזק אותם ככלי עזר שלה. הם עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה ובהסכמתה. אם המשטרה לא הייתה רוצה אותם, הם לא היו קיימים".

מתוקף תפקידם כגוף שאמור להשליט סדר ולפתור סכסוכים שמידרדרים לעיתים לאלימות, פעילי אל־חראסה אינם בוחלים בכוח הזרוע. "הם יודעים להרביץ מכות כדי לגרום לאנשים להגיע לפשרה, או כדי 'לשכנע' פושעים להפסיק את הפעילות שלהם", מספרים התושבים. גם השר פריג' מכיר את האלימות של אל־חראסה, ומגלה שבמקרים מסוימים חברי הארגון נקראו לסדר על ידי בכירי ההנהגה בעיר. "זה גוף שקם כדי לספק ביטחון והגנה לתושבים, ולפעמים הם מרחיקים לכת בפעילות. במקרים כאלה אנחנו מכנסים אותם, מדברים ומסבירים להם, ואחרי כן הדברים מסתדרים וזורמים".

בעיני פריג', מבחן התוצאה הקובע הוא טובת התושבים. "אני רואה את המציאות מול העיניים, וזה גוף שיתרונותיו גדולים מחסרונותיו. הם לא מאפיונרים ולא מיליציה. נכון, הם ג'בארים גדולים ולפעמים בטעות חלק מהם לוקחים את העניינים צעד אחד קדימה, אבל לא מדובר בגוף עברייני. יש שם מנגנון מסודר, פיקוד והיררכיה. הם אנשים בריאים שעובדים טוב וזוכים לאהדה, כי הם מביאים תוצאות בשטח.

"אני מאוד מצטער על האירוע שהיה עם תקיפת השוטר", מוסיף פריג', "אבל אל־חראסה פועלים למען התושבים ומצליחים ליישב מחלוקות בנושאים משפחתיים ולהביא קבלות, בניגוד למשטרה שלה אין קבלות. כדי להבין למה האזרחים לא אוהדים את המשטרה, צריך להסתכל על הלך הרוח היומיומי. התושב רואה סוחרי סמים, חנויות מכולת שהן מוקדי סמים והימורים, רוצחים מסתובבים ברחוב, והמשטרה לא עושה להם כלום. האזרח שואל את עצמו איפה המשטרה. לא סתם אם יש גנב בבית אנשים לא יתקשרו למשטרה אלא לחראסה".

"האהדה כלפיהם בציבור היא לא סתם", אומר גם ד"ר אורי מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז משה דיין. "הם נחשבים לכאלה ששילמו דם והקריבו את עצמם במלחמה נגד הפשיעה. יש שלושה 'שהידים' של הכוח שנהרגו במהלך פעילות נגד עבריינים. לא ידוע לי בדיוק איך הם נהרגו, אבל זה לא משנה. הנרטיב בכפר־קאסם הוא שהם גיבורים שעמדו בחזית". מילשטיין מטיל ספק באמירות ששמעתי מתושבים על כך שאנשי אל־חראסה מחזיקים בנשק חם. "אני לא יודע על נשק כזה. לדעתי הם נזהרים מלגעת בנשק, כי זה היה מסמן אותם בשב"כ ובמשטרה באופן מיידי".

בין ארגון השיטור המקומי ובין עיריית כפר־קאסם, שבראשה עומד באופן מסורתי נציג התנועה האסלאמית, מתקיימים יחסים הדוקים ומחבקים. למעט תקופה שבה עמד בראש העיר עו"ד נאדר סרסור החילוני, שניסה להקים ארגון שמירה משלו, אל־חראסה פועלת בעיר ברציפות בעשורים האחרונים.

גם ד"ר אסעיד מציינת במחקרה את הסתמכותו של הארגון על המשאבים העירוניים. "היחסים ההדוקים בין התנועה האסלאמית לעירייה באים לידי ביטוי גם במימון חלק משירותיה. דוגמה מצוינת היא משמר הלילה הקהילתי, שאין לו אח ורע בשום עירייה ערבית אחרת בישראל. המשמר לא היה יכול לפעול בלי שימוש במשאבים עירוניים, כולל שימוש במערכת מצלמות המעקב של העירייה ומשרדים בבניין העירייה, שלא לדבר על התמיכה הפוליטית הנדרשת לשמירה על השירות הזה מול ההתנגדות של משטרת ישראל".

האירוע בסוף השבוע האחרון איננו העימות הראשון בין אנשי אל־חראסה למשטרת ישראל. באוקטובר 2017 נפער קו שבר משמעותי בין ארגון השמירה המקומי למשטרה, על רקע מהומות שהתרחשו אז בכפר־קאסם. המשטרה סיכלה אז מחסומים שהקימו אנשי אל־חראסה כדי ללכוד עבריינים, וביקשה לעצור אנשים מהארגון. תגרה שהתפתחה בין הצדדים הידרדרה לאלימות, ובמהלכה נהרג צעיר בן 17 בידי שומר בחברת אבטחה שעבד בתיאום עם המשטרה. אנשי אל־חראסה לא נותרו חייבים. הם התפרעו ושרפו ניידות משטרה ונקודת שיטור. המהומות הובילו למעצרו של מפקד ארגון אל־חראסה, השייח' עבד א־סמיע טאהא, ובכירים נוספים בארגון.

המשפחות שבניהן ממלאים את שורות אל־חראסה הן משפחות מוכרות בכפר־קאסם. המרכזית שבהן היא משפחת טאהא, שאחד מבניה הוא יו"ר ועדת הפנים, ח"כ וליד טאהא. משפחות נוספות המזוהות עם אל־חראסה הן משפחת בדיר, שראש העירייה עאדל בדיר הוא אחד מבניה, ומשפחת עאמר שבניה היו בין העצורים במהומות ב־2017.

בראש הארגון עומד כאמור השייח' עבד א־סמיע טאהא. לאחר מעצרו במהומות ב־2017, בא לבקרו ראש העיר בדיר בראש משלחת ובה נציגים ממשפחות טאהא ועאמר. ראש העיר פרסם בחראסה החברתיות את תמונתו מתחבק עם השייח' טאהא, וניהל קמפיין מתוקשר לשחרור השייח' ואנשי חראסה נוספים שנעצרו עימו.

המודל של נתניה

בשיחה עם ראש עיריית כפר־קאסם, מנסה בדיר להמעיט מכוחה של אל־חראסה בעירו. לדבריו, "בכפר־קאסם פועלות שלוש חברות שמירה שזכו במכרז, והן מחליטות מי יעבוד אצלן. לא מדובר דווקא באנשים של חראסה או מהתנועה האסלאמית. 'כוכב עירון' נותנת שירותים בבתי הספר. חברה אחרת, בבעלות סרסור שהין, נותנת שירותי אבטחה באזור התעשייה, וחברת השמירה שפועלת בתוך העיר היא 'מוקד גל', שהבעלים שלה יהודי והם נותנים שירותים לעשרות עיריות בארץ. החברות האלה זכו במכרז לאספקת שירותי שמירה, והעירייה מתקצבת אותן".

הפגישה עם ראש העיר מתקיימת מטרים ספורים ממבנה העץ של "התנועה האסלאמית כפר־קאסם", אבל בדיר מתעקש שהמבנה משרת את כלל המתנדבים בעיר. "מי שהתחיל את הפעילות של הארגון בשנות התשעים היה אדם ממשפחת בדיר, שעשה סיורים כדי למנוע גנבות שהיו אז בשיאן בכפר. אחר כך היו ועדי שכונות, ועם הזמן התפתח גוף התנדבותי. הפעילות של הארגון היא לא בהכרח של התנועה האסלאמית. הנה מסביבך יש אנשים שהם לא מהתנועה, ובכל זאת הם מתנדבים. גם המבנה שבכניסה לכפר, בית המתנדב, לא שייך לחראסה והוא משמש מתנדבים מכלל התנועות".

סעיד עיסא, יו"ר הוועדה העממית בכפר־קאסם ואיש הרשימה המשותפת, הוא מתנדב בחראסה. "המטרה שלנו היא לשפר את פני העיר, וזו מטרה משותפת לכל תושבי הכפר בלי קשר להשתייכות פוליטית. הכוח של החראסה והנשק שלה הוא האהדה של הציבור. אין מישהו בכפר־קאסם שלא יודע מיהם האנשים העיקריים והמרכזיים בארגון. אין פה עניין פוליטי. אני לא הצבעתי לראש העירייה מהתנועה האסלאמית, ובכנסי הבחירות תמכתי במועמד היריב. אם נפתח עכשיו ויכוח פוליטי הוא יכול להסתיים במכות כי יש קיטוב פוליטי בינינו, אבל למרות זאת אנחנו משלבים ידיים סביב הפעילות של החראסה. שמירה היא מושג שהוא עמוק בהרבה".

עיסא מציג מקרים שלמשטרה אין אפשרות לטפל בהם, ושמגיעים לפתחו של אל־חראסה. "אחוז גדול מהרציחות במגזר הערבי הוא בגלל ויכוחים על נכסים ואדמות. כששני אחים רבים על ירושה או על חלקת אדמה, הם לא ילכו למשטרה כי היא לא מבינה בזה. הם ילכו לחראסה כי הם סומכים עליהם ויודעים שהם מבינים את העניין. הם ממלאים תפקיד של גישור, שבעבר היה אצל המשפחות הגדולות. היום המשפחות האלה קצת איבדו את כוחן בגלל המעבר מחברה כפרית לחברה עירונית. כמתנדב בחראסה הייתי בוויכוח בין שני שכנים על 20 סנטימטרים של שטח. בלי ההתערבות שלנו המקרה היה נגמר ברצח ובנקמות דם. בסופו של דבר המחלוקת הסתיימה ברוח טובה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 985430-e1633586872734.jpg 483w" sizes="(max-width: 211px) 100vw, 211px" />

תמונת המצב המושלמת שמציגים אנשי כפר־קאסם ביחס לחראסה מתעלמת מכך שמדובר בארגון דתי אסלאמי, שהערכים שהוא דוגל בהם עלולים במקרים רבים לפגוע בתושבים שאינם מיישרים קו עם חוקי השריעה. ניסיונות להעתיק את מודל אל־חראסה ליישובים ערביים אחרים כמו אום אל־פחם נכשלו, אולי משום שכוחה של התנועה האסלאמית אינו חזק שם כמו בכפר־קאסם.

האם הפתרון לאלימות הגואה בחברה הערבית מצוי בידיהם של ארגוני שיטור מקומיים? בני שיחי שוללים את האפשרות הזאת, ומטיחים האשמות במשטרה ובממשלה.

"משטרת ישראל חיסלה את הפשע המאורגן בנתניה, ובנתה מודל שהיא מלמדת נציגי משטרה מכל העולם, תחת הכותרת איך להתמודד עם משפחות הפשע", אומר עיסא. "אבל פה בכפר־קאסם או בערים הערביות האחרות לא עושים כלום. לפני חודש השיק בנט את יחידת סיף לסיכול פשיעה בחברה הערבית, הם יצאו רעולי פנים עם כאפיות ועשו הצגה זולה. מדינת ישראל עם ידה הארוכה, שיכולה לפגוע במהנדס הגרעין האיראני, לא יכולה לטפל באלימות בכפר־קאסם, בחורה או בג'לג'וליה. רשויות החוק לא עובדות, האכיפה לא נכונה ואין הרתעה.

"פעם כשהיו סכסוכים בחברה הערבית, המשפחות הגדולות של השבט היו מטילות עונש כבד. פגיעה באדם הייתה נגמרת בתשלום של שני דונם אדמה למשפחת הנפגע. היום סוחר נשק שמרוויח 80 אלף שקל בחודש ממכירת נשק לא חוקי נתפס על ידי המשטרה, ועם עורך הדין הנכון משתחרר מהכלא בתוך תקופה קצרה".

השר פריג' מבטל גם הוא את האפשרות שהאחריות תועבר לידי ארגוני אכיפה מקומיים. "הפתרון לאלימות בחברה הערבית הוא שהמשטרה תיכנס לתפקיד, תאכוף ותשליט חוק, ותספק קבלות לתושבים. צריך לסגור חנויות לממכר סמים, לתפוס רוצחים שמסתובבים ולהתחיל לפעול".

בלשכת השר לביטחון הפנים אומרים כי: "הטיפול בנושא הוואקום המשילותי והאתגרים ברחוב הערבי המגבירים פשיעה ואלימות נמצא בראש סדר העדיפויות בתוכנית למיגור האלימות והפשיעה ברחוב, של השר וצוות השרים המוקדש לנושא ומוביל ראש הממשלה".

The post כוח האבטחה של התנועה האסלאמית נחשף appeared first on מקור ראשון.