פרסום | קשרו אלינו
נט4יו
כל הרשת הישראלית במקום אחד
23/10/2021 9:26

עורך "מהצד השני" יואב רבינוביץ' רוצה לנער אתכם

"קבל סקופ", מכריז יואב רבינוביץ' בחיוך אי שם באמצע השיחה שלנו, "כשהתחלנו לעבוד על 'מהצד השני' הרעיון המקורי היה לקחת דברים שפוליטיקאים אמרו שקרה, ולהוכיח שזה לא קרה, באמצעות דברים שאמרו עיתונאים. היום בתוכנית אנחנו עושים בדיוק את הדבר הזה – אבל לדברים שאמרו עיתונאים. מה שהבנו הוא שאם עיתונאי אמר שמשהו קרה, אנחנו צריכים להקשיב לו כמו שאנחנו מקשיבים לפוליטיקאי. וזה לא כי הוא שקרן או רמאי או בא ממוטיבציה לא ראויה, אלא כי גם הוא בן אדם".


מתוך שיחה שמלאה בניתוחים מעניינים על שלל הבעיות של עולם התקשורת הישראלי, נדמה שמשהו בסיפור הזה מבטא בצורה יפה את הייחודיות של "מהצד השני" בנוף התקשורתי הרווח. זו לא רק האמירה שעיתונאים סובלים גם הם מהטיה פוליטית, אלא גישה אחרת לגמרי בשאלה מי החשוד המיידי שמועד לשקר או לטעות. תפיסה שלא רואה סיבה להאמין לעיתונאי יותר מאשר לפוליטיקאי, אבל גם לא מייחסת לאף אחד מהם מניעים של רוע או שקרנות, אלא מנסה להבין אותם.


צילום: אריק סולטן
נתניהו. צילום: אריק סולטן

רגע. בואו נתחיל מההתחלה, או נפרק ונרכיב, כמו שגיא זהר אומר. "מהצד השני" היא תוכנית המשודרת מדי ערב ב"כאן 11", ולאחר מכן רצה בכל רחבי הרשת. 13 דקות שמורכבות מקטעים קצרים של שלוש־ארבע דקות העוסקים בעיקר בביקורת תקשורת, אבל לא רק בה. את התוכנית מגיש העיתונאי הוותיק גיא זהר, לצד פינות של חברי מערכת ואורחים, בתוכם גם כותב שורות אלו (והנה הגילוי הנאות). עורך התוכנית הוא יואב רבינוביץ' (34) שכפי שהוא מעיד על עצמו, יושב בדיוק על הטייפ־קאסט של איש תקשורת ממוצע – גבר, שמאלני, אשכנזי, בוגר לימודי משפטים באוניברסיטה העברית, שגר בתל־אביב. גם בין שאר חברי המערכת אין ולו דתי או ימני אחד. "הסנדלר הולך יחף", מודה רבינוביץ' בחוסר גאווה.


ובכל זאת, "מהצד השני" מצליחה להביא אל המסך קול אחר. להיתפס כתוכנית הגונה יותר, כזו שמקבלת אהדה רבה בקרב ימנים ברשתות החברתיות, וזוכה לחשיפה אפילו בקבוצות ווטסאפ של הציבור החרדי, כפי שגיליתי באופן אישי. איך זה קורה? כיצד קאדר של שמאלנים מייצר תוכנית שדווקא ימנים אוהבים? רבינוביץ' מעניק את רוב הקרדיט לזהר, שמגיש ומוביל את התוכנית, אבל מודה שגם לו יש חלק בעניין.


צילום: אבישג שאר-ישוב
מירי רגב. צילום: אבישג שאר-ישוב

"גיא רצה מההתחלה שאהיה העורך של התוכנית, ורם לנדס, שהיה שותף להקמת התוכנית, לא הבין למה לקחת אותי, אדם חסר כל ניסיון עריכתי. בסוף לנדס שאל אותי דבר אחד – האם כשאני צופה בטלוויזיה אני מתעצבן. הוא הבין שבסוף, המוטיבציה המרכזית שאמורה להוביל את התוכנית שלנו זו התחושה שאתה יושב מול הטלוויזיה, ומה שאומרים שם ממש־ממש מעצבן אותך. ההרגשה הזו שהאנשים על המסך שבויים באיזו קונספציה שצריך לשחרר אותה, לחשוף את הבלוף".


רבינוביץ' מבקש שאזכור את המילה "קונספציה" כי מבחינתו היא אחת הנקודות המרכזיות להבנת התקשורת, אבל לפני כן יש משהו שחשוב לי להבין. לקונספציה עוד נחזור.


"רם לנדס, ממקימי התוכנית, שאל אותי דבר אחד – האם כשאני צופה בטלוויזיה אני מתעצבן. הוא הבין שבסוף המוטיבציה המרכזית שאמורה להוביל את התוכנית שלנו זו התחושה שאתה יושב מול הטלוויזיה, ומה שאומרים שם ממש־ממש מעצבן אותך"


להתעצבן מול החדשות זו חוויה שהקורא הימני הממוצע בוודאי מכיר, אבל מה יש לשמאלני תל־אביבי להתעצבן? מספרים שם בדיוק את מה שנוח לך.


"השאלה היא מאיזו פוזיציה אתה בא. האם אתה בא מפוזיציה מחנאית שחושבת שהתקשורת צריכה לשרת את המחנה שלך, או שאתה בא מפוזיציה שאומרת שהתקשורת צריכה לשרת אותך כאזרח. כשהתקשורת מבטאת את המחנה שאני מצביע לו, מלטפת פוליטיקאים שאני אוהב ומבקרת פוליטיקאים רק מהמחנה השני, היא לא משרתת אותי. היא משרתת את הפוליטיקאים ואת מי שמרגיש שהוא חלק מהמחנה. אני מתיימר, ואני מודה שזו יומרה, לא לחשוב כחלק ממחנה.


"אם בסופו של דבר יש פער (עוד ביטוי שגיא זהר אוהב, ג"ד) בין המציאות לבין מה שהתקשורת מספרת לי בגלל שזה משרת איזושהי אידיאולוגיה, אז זה מעצבן אותי כצרכן. אני רוצה שאקבל משהו שלפחות משתדל להיות האמת, ולא ניסיון לשרת רעיון כזה או אחר. וכשזו התודעה שלך, אז לאט־לאט אתה לומד שלשמוע בגל"צ את רינו צרור זה מעצבן בדיוק כמו לשמוע את ברדוגו. ברור שבהתחלה התעצבנתי יותר מפרשנים ימנים, וכנראה שגם היום זה המצב, אבל אז אתה מתחיל לשים לב להטיות גם לצד השני, וזה מעצבן אותך. ופתאום אני מגלה שיש בי אמפתיה לאנשים שמוחים על כך שאין בתקשורת את השאלות הנכונות. אני מתחיל להבין את החוויה של הצופה הימני. אם תרצה, מבחינת היחס שלי לתקשורת אני רואה את עצמי היום כביביסט, עם הבדל אחד קטן: אני בחיים לא אצביע לביבי".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02116_31_38-3-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
יאיר לפיד. צילום: גדעון מרקוביץ'

פוזיציה או קונספציה


בגיל 34 רבינוביץ' מחזיק ברקורד מכובד. הוא הספיק לעבוד ככותב עבור מולי שגב יוצר ארץ נהדרת, עם אסף הראל וגם עם ליאור שליין. בהמשך היה מיוצרי תוכנית המערכונים "טלוויזיה מהעתיד" ששודרה ב"רשת", ואף הנחה דוקו־ריאליטי בשם "אף פעם לא מאוחר". בין לבין הגיש פינה של מונולוגים סאטיריים בתוכנית "היום שהיה" שאותה הגיש גיא זהר, שם נוצר הקשר בין השניים.


"גיא הציע לי להיכנס לתוכנית שתעסוק בפייק־ניוז וביקורת תקשורת, ומה שאני הבנתי הוא שבסופו של דבר זו עומדת להיות תוכנית סאטירה. זה נשמע מוזר, אבל מבחינתי גם היום 'מהצד השני' היא תוכנית סאטירה. אומנם מה שאנחנו עושים זו בדיקת עובדות, אבל הכתיבה והמנגנון של מה שאנחנו מראים הוא סאטירי".


תוכניות הסאטירה הקלאסיות שכתבת עבורן בעבר נתפסות כשמאלניות. אתה חושב שגם כאן דרוש תיקון?


"קשה לדבר על תיקון כשלמעשה אין היום תוכניות סאטירה בטלוויזיה. כרגע יש רק אחת, וגם זה רק לכמה חודשים בשנה, שגם אם היא מזוהה כשמאלנית לדעתי חלק גדול מהסאטירה שלה רלוונטי לכל הקהלים (מתכוון ל"ארץ נהדרת", ג"ד). אני מאמין שיש צמא היום לסאטירה שנתפסת כאובייקטיבית, ואני אפילו חושב שזו הנישה שבאיזשהו מקום 'מהצד השני' הצליחה להיכנס אליה. מה שאני מקווה לראות בשלב הבא הוא דווקא סאטירה חרדית, שכרגע יש לה ניצנים ראשונים ומצוינים ברשת, כמו 'ברדק'".


בין שהיא מוגדרת כסאטירה או לא, "מהצד השני" יצאה לדרך, וגם רבינוביץ' מודה שבהתחלה היא לא הייתה ממש מאוזנת. "כשהתוכנית התחילה, אחד העובדים בדיגיטל של 'כאן' פתח לנו קבוצת ווטסאפ וקרא לה 'השמאלנים', כדי להזכיר לנו איך אנחנו נתפסים ציבורית. ובאמת בהתחלה עסקנו הרבה במשפט נתניהו, רצינו כל פעם לפרק את האמירות שלו, ומי שכל הזמן ניער אותי שנחפש משהו אחר היה גיא. ואז, אחרי לא מעט זמן, היה מקרה שבו תקפו את מירי רגב על כך שבטקס האזכרה הממלכתי של בן־גוריון, משרד התרבות שרגב עמדה בראשו הוציא הזמנה עם תמונה של לוי אשכול. גיא רצה שנעשה על זה אייטם כי הוא טען שתוקפים אותה לחינם, ושהאשמה היא לא עליה אלא על ההפקה. אני לא הסכמתי, וזה הגיע למצב נדיר שבו הוא ממש צעק עלי: 'תדמיין רגע שזו טעות שעשה מישהו מהצד השני'. בסופו של דבר זה היה אחד האייטמים הבודדים ששידרנו כשאני לא הסכמתי לגמרי, אבל זרמתי איתו.


"אם בסופו של דבר יש פער בין המציאות לבין מה שהתקשורת מספרת לי בגלל שזה משרת איזושהי אידיאולוגיה, אז זה מעצבן אותי כצרכן. אני רוצה שמה שאני אקבל יהיה משהו שלפחות משתדל להיות האמת"


"רק אחרי שזה שודר הבנתי שהוא צדק ושהייתי שבוי בקונספציה. הבנתי שזה סוג של קיבעון מחשבתי שבו כשמישהו מהצד שלי אומר משהו לא מדויק או אפילו פייק, אני פחות אתעצבן מאשר אם הוא יהיה מהמחנה השני, ולפעמים אני אפילו לא אבין איזה שקר זה. הרי על הבטחות הבחירות של נתניהו אני יכול לתת מניפסט שלם של איזה שקרן הוא, אבל רק לאחרונה עשינו אייטם על כך שבמערכת הבחירות האחרונה יאיר לפיד נתן שש הבטחות לביצוע במאה הימים הראשונים, והנה חלפו מאה ימים ולפיד לא עמד באף אחת מההבטחות. כמובן שבשיח התקשורתי כל זה בכלל לא נמצא, וזה לא מעניין אף אחד. ואם להיות כן – ברור לי שאפילו אצלי לפיד נתפס פחות שקרן מנתניהו, וברמת התחושה אני לא כועס עליו כמו שאני כועס על נתניהו".


האייטם על הפרת ההבטחות של לפיד קיבל אלפי שיתופים ברשת, אבל גם שם רבינוביץ' שם לב לתופעה מעניינת. "היית חושב שמי שיתעצבנו על לפיד זה שמאלנים, אלו שהצביעו לו והוא עבד עליהם, אבל בפועל מי שהפיצו את זה היו ימנים שרצו להתנגח בלפיד. כי מתברר שהחשיבה המחנאית היא לא רק בתקשורת, אלא גם בקרב הציבור ברשתות".


הסלחנות כלפי הצד הפוליטי שלך לעומת התוקפנות כלפי הצד השני, מוסברת לרוב באמצעות ה"פוזיציה", אבל רבינוביץ' מתעקש שזו לא פוזיציה אלא "קונספציה".


מה בעצם ההבדל ולמה זה כל כך חשוב לך?


"גם בפוזיציה וגם בקונספציה אני אומר שיש כאן הטיה, אבל בפוזיציה אני מייחס לצד השני מניע זר שגורם לו לטעות או לשקר במודע. בקונספציה לעומת זאת אני מניח שזה באמת מה שהוא חושב, חש כלפיו אמפתיה, וזה מאפשר לי לבדוק בצורה נקייה יותר למה הוא טוען את הטענה שלו. בסוף אני אולי אוכיח שהוא טעה, אבל לא אייחס את זה למניעים זרים.


"ההבדל בין פוזיציה לקונספציה נכון גם ביחס לעיתונאים ופרשנים. פעמים רבות מתייחסים אליהם כאל 'שופר', כדוברים שמבקשים להדהד תפיסת עולם או מחנה. אבל למעשה הם הרבה יותר 'צינור' שפשוט מעבירים מסרים שהמקורות שלהם חפצים בהם, בלי יותר מדי סינון".


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 409IHFF07-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
להקשיב לעיתונאי כמו לפוליטיקאי. אולפן חדשות. צילום: יצחק הררי, פלאש 90

ואז הגיע האמבוש


אם להודות על האמת, אני מוצא הרבה אמת בדברים של רבינוביץ'. בשיחות עם קולגות מכלי תקשורת אחרים אני מתרשם שחלק גדול מההטיה היא לא מודעת, כזו שהם אפילו לא שמים לב אליה. אבל לפני שאני מספיק לשתף את רבינוביץ' בתובנה, הוא מספר בחיוך שהוא הכין לי הפתעה לריאיון, והוא מתעקש שלא מדובר ב"אמבוש". אני, מקונספציה או מפוזיציה, טיפה מתקשה להסכים. תשפטו אתם.


"אחד האייטמים הראשונים שלנו שעשה רעש ברשתות, עסק באמירה של סמוטריץ' שישראל היא המדינה היחידה שבה שופטים בוחרים שופטים. אנחנו הראינו שיש עוד מדינות שבהן שופטים בוחרים שופטים, וביססנו את זה על דו"ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה. סמוטריץ' בתגובה טען שהוצאנו את דבריו מהקשרם וכתב על זה פוסט מאוד ויראלי. זו בעצם הייתה פעם ראשונה שהרגשנו רעש גדול סביב התוכנית, ולא באופן חיובי, כי מאוד הותקפנו.


"ואז קרה משהו שהוא אחת הסיבות שהסכמתי להתראיין אליך. בדו־שיח ציוצים בטוויטר, עיתונאי בשם גדעון דוקוב כתב לי ככה: 'כן. זה בכלל היה קטע נגד רידוד השיח וחידוד הקונטקסט, ובכלל לא הגנה על מערכת המשפט. ברור'. אתה בעצם לעגת לי והאשמת אותי בהגנה על מערכת המשפט. וכשאני ראיתי את זה פתאום הבנתי שאני, עם כל הסטריאוטיפ שלי, נתפס על ידי גדעון כמישהו שבא להגן על המערכת. אמרתי לעצמי שזה הגיוני שתראה אותי ככזה, והתפיסה שלי ביחס למערכת המשפט באמת יותר שמאלנית משלך, אבל כששופטים מתראיינים אני לגמרי שומע את הפער בין מה שהם חושבים שיש להם לגיטימציה ציבורית לעשות לבין הלגיטימציה שבאמת יש להם, ובניגוד למה שכתבת – באמת־באמת לא באתי להגן על מערכת המשפט.


"לא אגיד שזה היה רגע מכונן, אבל אני גם בדרך כלל לא זוכר ציוצים ברמה כזו. זה עשה אצלי שינוי, כי הבנתי שבדיוק כמו שאתה החלת עליי מניעים זרים, ככה גם אני מחיל על הצד השני דברים שהם לא נכונים. וההבנה הזו, שיכול להיות שלצד השני יש אידיאולוגיה אבל הוא גם באמת מאמין בטענה שהוא אומר, מאפשרת לי לבחון את הדברים שלו בעיניים הרבה יותר נקיות. הבידול בין פוזיציה לקונספציה, העובדה שאנחנו לא מייחסים למושאי הסיקור שלנו מניעים זרים, הם חלק מהדברים שגורמים לתוכנית שלנו להיות יותר אובייקטיבית. להימנע מפרשנויות ולעסוק עד כמה שאפשר בבדיקת עובדות".


לאורך כל השיחה, אחרי כמעט כל קטע, רבינוביץ' עוצר ומסתייג, מדגיש שהאמירות שלו הן יומרניות. העמדה הנפשית שלו, כמי שרגיל לבקר אמירות עיתונאיות, מביאה אותו לבקר כל הזמן גם את אמירותיו שלו. "כל דבר שאני אומר פה הוא יומרה, הדבר היחיד שאני באמת יכול לעשות הוא להיות מודע להטיות שלי ולנסות להתמודד איתן". אבל ההסתייגות העצמית החריפה ביותר שלו היא ביחס לשימוש שלו במושג "בדיקת עובדות".


"אני לא רוצה להגיד שאני עוסק בבדיקת עובדות, כי אני מתייחס למושג הזה בחרדת קודש. בפועל כיום הסוגה העיתונאית של בדיקת עובדות, גם היא לא אובייקטיבית ונתונה להטיות. בדיקת עובדות אמיתית צריכה להתייחס לשתי שאלות, הראשונה היא האם הנושא שאתה בודק יכול בכלל להיבחן בכלים עובדתיים, והשנייה היא האם הבדיקה עצמה היא אובייקטיבית".


"אני לא רוצה להגיד שאני עוסק בבדיקת עובדות, כי אני מתייחס למושג הזה בחרדת קודש. בדיקת עובדות אמיתית צריכה להתייחס לשתי שאלות, הראשונה היא האם הנושא שאתה בודק יכול להיבחן בכלים עובדתיים, והשנייה היא האם הבדיקה עצמה היא אובייקטיבית"


דוגמה לאי־עמידה בקריטריון הראשון מביא רבינוביץ' מאייטם שהם עשו על "בדיקת העובדות" שערכו בחדשות 13 בזמנו על נאום נתניהו. "כשהם סיימו לשדר את הנאום שבו נתניהו טען שגנץ הוא זה שהפר את ההסכם הקואליציוני, הם אמרו שהעובדות הן שנתניהו לא העביר תקציב ממשלה ולכן הוא זה שהפר ראשון את ההסכם הקואליציוני. דעתי האישית היא שנכון שנתניהו היה האשם בפירוק הממשלה, ושזו הפרשנות המתבקשת, אבל שזו פרשנות. לא עובדות. אם בוחנים את העובדות נטו, גנץ היה זה שהפר את ההסכם ראשון. מה שהצגנו שם היה עמדה סופר־פורמליסטית, אבל המסר שלה היה שמה שחדשות 13 עשו היה פרשנות, לא בדיקת עובדות".


דוגמאות לבדיקת עובדות אמיתית רבינוביץ' רואה בחו"ל, בגופי התקשורת הגדולים וברשתות החברתיות, אולם גם שם הוא מזהה את ההטיות. "קח לדוגמה את טוויטר. ח"כ גלית דיסטל־אטבריאן העלתה סרטון מהפגישה של ביידן וטענה שהוא נרדם. באתרים הבינלאומיים עשו 'בדיקת עובדות' שהראתה שהסרטון שדיסטל־אטבריאן העלתה נחתך לפני שביידן עונה לבנט, ולכן הם סימנו את הסרטון הזה כ'תוכן שעבר מניפולציה' (manipulated media). אבל דיסטל לא עשתה מניפולציה. בין אם אתה חושב שביידן נרדם או לא, דעתך לא תשתנה בגלל מקום החיתוך. גם אם תראה את הסרטון המלא שבו ביידן ענה לבנט, זה לא מוכיח שבאמצע הוא לא נרדם. אני אישית היום די משוכנע שהוא לא נרדם, אבל זה בעקבות עבודה יפה שעשה כתב טכנולוגיה שביצע הגדלה שמראה שהעפעפיים של ביידן לא נסגרו. אותי זה שכנע, אבל זו לא הבדיקה שהאתרים עשו. הבדיקה שהם עשו הייתה מוטה".


נרדם או לא? ביידן בפגישה עם בנט. צילום מסך מהתוכנית

סיפורים, לא חדשות


הפינות שזוכות למספר החשיפות הרב ביותר מתוך "מהצד השני" הן אלו שנוגעת להטיות פוליטיות, בעיקר נגד הימין, שלדבריו רבינוביץ' מפגין הרבה יותר עוצמה ברשת. אלא שלדבריו, ההטיה החזקה באמת של התקשורת היא לא פוליטית, אלא מקצועית.


"מהדורות החדשות כיום נתפסות כזירה להבאת סיפורים, ולא להעברת אינפורמציה שחשובה לציבור. למשל, כשעסקו לאחרונה בסיפור של תוספות הפנסיה לאנשי הקבע, באחת ממהדורות הערב הביאו 'הקלטה בלעדית' של הרמטכ"ל מישיבת הממשלה, שבה שומעים אותו מנסה לשכנע את השרים מדוע לתת את מענק הרמטכ"ל לאנשי הקבע.


"אחרי ההתרגשות מהסקופ של השמעת ההקלטה הבלעדית, הסבירו את ההסכמות שנסגרו בין הפוליטיקאים. כלומר, במקום להסביר לצופה מה זו פנסיה תקציבית, למה הצבא מנסה פתאום לעגן בחוק משהו שלא היה לפני כן בחוק, ומה הטיעונים בעד ונגד הצעד הזה שעולה יותר ממיליארד שקל, הביאו הקלטה עם הצד של צה"ל ואת הרכילות הפוליטית של איך התנהל האישור. שום כלי שיכול לאפשר לצופה להחליט אם זה ראוי או לא ראוי, אם הוא בעד או נגד. וזה לא שהכתבים לא בקיאים בחומר. אותו ערוץ נתן את כל ההסברים, אבל את זה עשו בתוכנית שמשודרת בשעה הקודמת בתור אייטם קטן למי שמתעניין בכלכלה. הסיפור למהדורה המרכזית הוא זה שהשיגו הקלטה. זו דוגמה אחת לכך שמה שאנחנו מקבלים במהדורות זה סיפורים ולא חדשות".


ניער אותי. גיא זוהר. צילום מסך מהתכנית

לדעתך התקשורת יותר רדודה ושטחית מאשר מוטה פוליטית?


"לגמרי, ואתה רואה את זה היום בצורה הבולטת ביותר, סביב הקורונה. בקורונה פתאום התדרוכים שהכתבים והפרשנים מקבלים הפכו לבולטים יותר. פתאום שמעת כל מיני עיתונאים מתחילים לדבר על הניסוי של מודרנה מול הניסוי של פייזר, ועל היתרונות של זה מול זה, ואתה שומע שהם לא עוסקים בביולוגיה ושאין להם את היומרה להבין בעצמם בביולוגיה, אלא הם מציגים כפרשנות שלהם דברים שמישהו תדרך אותם לומר.


"וזה לא נגמר שם, כי אז מתרחש אירוע כמו האסון ברכבל באיטליה, ופתאום יושב באולפן הפרשנים לענייני חוץ, ורגע אחרי ניתוח על חיסוני MRNA ואיך זה עובד, הם באים לאולפן ומדברים בידענות על התקנות הרגולטוריות של רכבלים באיטליה. ולי כל מה שחסר אלה המילים 'לפי המומחה שדיברתי איתו'. כי לא יכול להיות שאתמול היית מומחה ל־MRNA והיום אתה מומחה לרכבלים איטלקיים. וזו בעיה בסיסית בתפקיד הכתב או הפרשן, שמכיוון שלא נהוג לייחס את הדברים שלהם למומחים שהם דיברו איתם, אז הם מציגים את זה כפרשנות שלהם, וברגע הבא הם בטוחים שזה שהם חושבים משהו הופך את זה לבעל חשיבות, למרות שזו דעה כמו שלי או שלך".


The post עורך "מהצד השני" יואב רבינוביץ' רוצה לנער אתכם appeared first on מקור ראשון.


מחבר: aviyas | מקור ראשון חשיפות: 4 | דירוג: 2/95 ( 5 4 3 2 1 )




 

האחריות על התגובות למאמרים השונים חלה על שולחיהן. הנהלת האתר אינה אחראית על תוכנן.
השולח דיון
נט4יו
×

הצהרת נגישות

אתר זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות על פי Web Content Accessibility Guidelines 2 ברמה AA.
האתר נמצא תמידית בתהליכי הנגשה: אנו עושים כל שביכולתנו שהאתר יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות.
אם בכל זאת נתקלתם בבעיית נגישות אנא שלחו לנו הערתכם במייל (אל תשכחו בבקשה לציין את כתובת האתר).

אודות ההנגשה באתר: