השקט הציורי ששורר ביישוב אביגיל באמצע השבוע, לא מספק אפילו רמז למהומה המתחוללת בשעריו מדי יום שישי. היישוב שוכן באחת מפסגותיו של רכס הר חברון, במקום שנראה כמו גלויה מכפר נופש אירופי. ילדי הגן מבלים בחיק הטבע, מרחבים מדבריים פרושים מכל צד, ואחת מנשות היישוב מראה לנו שתי ביצים שהטילו תרנגולות מקומיות לפני זמן קצר.

מקדמת את פנינו רכזת הקהילה ביישוב צביה בזק. היא גדלה בעתניאל, ותמיד חלמה לפרוש כנפיים ולבנות את חייה הבוגרים רחוק ממקום הולדתה. אבל אז גילתה את אביגיל. "חברה טובה שגרה פה הזמינה אותי לשבת, ואמרה לי 'על הדרך תעשי כבר שבת קליטה'. מיד כשבאתי לכאן אמרתי לעצמי 'הגעתי לבית שלי'".

היישוב, שהיה אז בחיתוליו, לבש בינתיים פנים חדשות. "הייתה אז הרגשה של יישוב בהתהוות. באמצע היישוב היה דיר עזים, ארבעה סוסים, תרנגולות וכלבים. היום אנחנו מתחילים לראות את הישוב שחלמנו עליו. הוא משתנה כל הזמן. כל קבוצת משפחות שמגיעה לכאן משנה את היישוב".

התושבים שהגיעו לכאן גם משום שחיפשו מקום שקט ורגוע, מצאו עצמם בשבועות האחרונים בלב סערה תקשורתית ובתוך מאבק שהם לא ביקשו להשתתף בו. מדי יום שישי מגיעים לשערי היישוב פעילי שמאל ופלסטינים, מתעמתים עם כוחות הביטחון, מפירים את הדממה של רכס הר חברון ופוגעים בשגרת חייהם של התושבים.

שרה ובניה הגר גרים ביישוב כשש שנים, מגדלים בו את ארבעת ילדיהם. שרה מורה ללימודי ארץ ישראל ומדריכת טיולים, ובניה איש הייטק. "אנחנו חיים פה, קהילה של דתיים, חילוניים, משפחות מגוונות". מקורו של שם היישוב בדמות מקראית שחיה ופעלה באזור, אביגיל, המתוארת בספר שמואל כ"טובת שכל ויפת מראה", ולימים אחת מנשותיו של דוד המלך.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/11/שרה-הגר-ישוב-אביגיל890-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מעבר לאיכות החיים, הגר מתארת גם את חשיבותו הלאומית של היישוב בשטח שבו הוא ממוקם. "אביגיל הוקם בשנות האינתיפאדה הראשונה במטרה להשלים רצף ההתיישבות על גב ההר. כך נוצרה שרשרת יישובים: כרמל, מעון, חוות־מעון, אביגיל, חוות־יאיר, יתיר. קו היישובים הזה מונע התרחבות של הכפר הערבי יטא לכיוון המדבר, מה שעלול להביא לרצף התיישבות ערבי בין יטא, חברון והכפרים כאן ליישובים הבדואיים בנגב".

טבעת חנק

בשנת 2009 הציג ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר סלאם פיאד תוכנית שמטרתה ליצור רצף טריטוריאלי בין נקודות התיישבות ערביות ברחבי יו"ש, ולמנוע רצף התיישבותי בין הישובים היהודיים. כחלק מהתוכנית, הזוכה לתמיכה כספית זרה, בכל מקום שבו הבנייה היהודית מתרחבת, מורחב במקביל גם יישוב ערבי, ובמקומות שיש בהם "חשש" להיווצרות רצף יישובים – נבנה כפר או נקודה ערבית. "החלטנו לנקוט יוזמה ולזרז את סוף הכיבוש באמצעות קביעת עובדות בשטח", הצהיר פיאד בהצגת תוכניתו.

"אנחנו רואים פה את תוכנית פיאד קמה לנגד עינינו", אומרת שרה, ומצביעה לעבר נקודות ההתיישבות הערביות שנראות מחלונות ביתה. "מדרום אפשר לראות את הפזורה הבדואית קאוויס, מצפון את אל־מופקרה, ממזרח נקודה נוספת – בכל צד יש פזורה. הרעיון הוא לכתר אותנו מכל כיוון. זו בנייה בלתי חוקית על אדמות מדינה, ואנחנו מרגישים טבעת חנק שהולכת ומתהדקת סביבנו. הם עושים את זה מתוך הבנה ברורה שאם ההתיישבות היהודית תהפוך למובלעת, יהיה קשה מאוד לחיות פה".

"בחודשים האחרונים אנחנו רואים מודדים ערבים שמסתובבים בשטח", היא מעידה, "מסמנים אדמות ומחלקים אותן לאנשים פרטיים. אלה אדמות מדינה. באתר הרשות הפלסטינית אפשר לראות תוכניות בנייה מסודרות שעתידות לקום בשטחים האלה סביב אביגיל. זה לא סתם מישהו שמרחיב את הבית, זו תוכנית מאורגנת עם מטרות ברורות, כשהכול מנוהל ומתוקצב בידי האיחוד האירופי".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/11/אביגיל-צילום-יוסי-אלוני743-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לאחרונה הפכה הפלישה הפלסטינית, בעידוד גורמי שמאל קיצוני, להפרות סדר והפרעות מכוונות לחיי התושבים. "מגיעים לכאן באוטובוס אנרכיסטים ישראלים ואירופים, אוספים פלסטינים מהאזור במטרה לעורר התגרות ולהתסיס את השטח. חוסמים את הכניסה ליישוב, מתעלמים מהוראות הצבא וגוררים אליהם את כל תשומת הלב של גורמי הביטחון".

וכך, בחודשים האחרונים מוצאים עצמם תושבי אביגיל ספונים בבתיהם בסופי השבוע, ממתינים שהפרות הסדר בשער היישוב יסתיימו. "הם קוראים במגפונים, יוצרים תחושה מאוד לא נעימה. הסעות של התלמידים מבתי הספר עומדות בשער זמן ממושך. הילדים שרוצים להגיע הביתה, מוצאים עצמם בלב הפרות סדר. אנשים שיוצאים לקניות לא מצליחים להגיע הביתה. בכל גל כזה של מהומות כוחות הביטחון מבקשים מאיתנו, התושבים, להישאר בבית ולא לנסות לצאת מהיישוב, כדי לא להוסיף שמן למדורה. אנחנו מצייתים, אבל ללא ספק מדובר בהבערה של השטח".

לפני כחודשיים ננזף סגן מפקד גדוד שתועד דוחף פעיל שמאל שהפגין במקום. ארגוני השמאל תבעו לנקוט נגדו צעדים חריפים יותר, אך התחקיר הצבאי העלה כי הכוח שהוצב באזור, הותקף באלימות מצד המפגינים שניסו לעורר פרובוקציה. על פי דובר צה"ל, "הכוח ביצע מאמצים רבים באופן מילולי ובאמצעים לפיזור הפגנות על מנת למתן את ההפגנה".

בסוף השבוע שעבר יצא ארגון השמאל "שלום עכשיו" בקמפיין שבו התריע כי "בשבת הקרובה מתנחלים יבצעו פיגוע", וקרא לשר הביטחון גנץ לבלום את המתיישבים. "הכול שקרים והסתה כדי להפוך אותנו לאנשים אלימים", אומרת שרה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/11/אביגיל-צילום-יוסי-אלוני850-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אירוע מחאה נוסף שקיימו פעילי שמאל במקום היה "צעדת המים", ובה עשרות פעילים הגיעו לבטא את זעמם על כך שצה"ל לא מאפשר לפלסטיני להביא מכלית מים לביתו. שרה מציגה את ההקשר המלא, לדבריה, של הסיפור: "ערבי מיטא, שכולם פה מכירים אותו, בנה בית נוסף ברכס במטרה לתפוס את האדמה. רוב הזמן הוא לא נמצא בו, זה לא בית למחיה. מה שהם עשו זה שוב לעורר פרובוקציה. הצבא הכריז על שטח צבאי סגור בדיוק בזמן שבו הוא מעביר את המכלית שלו, וכך נוצר רושם שלא נותנים לערבי להוביל מים, למרות שכל שבוע הוא מביא את המכלית בלי שום בעיה".

שרה הגר: "הם קוראים במגפונים, יוצרים תחושה מאוד לא נעימה. הסעות של התלמידים מבתי הספר עומדות בשער זמן ממושך. אנשים שיוצאים לקניות לא מצליחים להגיע הביתה"

"האדמה של דוד המלך"

אביגיל הוקם בערב יום כיפור לפני עשרים שנה. קבוצת גברים בוגרי צבא עלו להר הקירח במטרה לקיים בו מניין לתפילות הצום. אחד מאלה שדחפו לרעיון הוא אל"מ דרור וינברג ז"ל, מפקד חטיבת חברון, שהציע להוסיף נקודות התיישבות כדי לצמצם את המרחקים בין היישובים הגדולים. ראש המועצה אז, צביקי בר־חי, הגיע להיות עשירי למניין. בימים שלאחר מכן הצטרפו מכלית מים ובעלי חיים.

כמו תושבים אחרים, שרה מוטרדת גם מהתדמית שמנסים כעת להדביק להם. "אנחנו אנשים ממלכתיים", היא מדגישה. "אנשים פה חיים חיי קהילה פשוטים, באו לפה בגלל החיבור לטבע, לאדמה, לפשטות ולשקט. יש פה רופאים, מהנדסים, אנשי חינוך, דוקטורנטים, עובדות סוציאליות וגיאולוגים. אנשים טובים, בוגרי יחידות מובחרות ומשרתי מילואים. מה שהביא אותנו לפה זה מקום שיש בו הרבה טבע, מרחב. רצינו להיות חלק מבנייה של יישוב עם צעירים, ולא לבוא למקום שהכול כבר מסודר בו".

בערב חג סוכות האחרון פגעו השכנים הערבים בזדון בכבל החשמל הראשי של היישוב, וגרמו להפסקת חשמל ממושכת. "שבוע שלם היינו מנותקים", מספרת שרה. "קנינו סולר לגנרטור בעלות יקרה מאוד. זו תוצאה של התססת השטח", היא מאשימה. "כשגורמי השמאל לא נמצאים יש יחסי שכנות עם הערבים, אפילו יחסי ידידות".

הפסקת החשמל המדוברת מובילה את שרה לציין אתגר אחר שהתושבים מתמודדים איתו. אביגיל מוגדר כ"התיישבות צעירה", חלק מרשימת יישובים שמעמדם טרם הוסדר ואינם זוכים לשירותים בסיסיים. "אנחנו חיים בלי אספקה סדירה של חשמל ומים, התשתיות פה לא מותאמות לחיי התושבים. חצי מהיישוב על גנרטור. כדי שנצלח את החורף בלי קפיצות פיתחנו אמצעי חימום בלי חשמל. בכל בית יש תנור עצים, וחימום המים למקלחת הוא על גז כדי לא להעמיס על המערכת. אני לא אפעיל בערב מכונת כביסה ולא אכניס עוגיות לתנור כי זה יפיל את החשמל לכל היישוב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/11/אביגיל-צילום-יוסי-אלוני766-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"באמצע הקיץ יכולנו למצוא את עצמנו שבוע שלם בלי מים, בעקבות הפסקות מים. לפעמים הערבים מחברים צינורות למים של המועצה וגונבים מים. אלה תנאים לא פשוטים אבל זה לא מה שיפיל אותנו, אנחנו חזקים ואיתנים. זה הסיפור של מדינת ישראל, לא של אביגיל. המיקום שלנו פה הוא מה שמונע חיבור בין חברון וכפר יטא ובין הנגב ועזה. הרצף פה יושב על צירי הברחות של סמים, נשק. בעבר היו פה גם הברחות של סחר בנשים".

רעות מליחי היא תושבת אביגיל זה 12 שנים. "גדלתי בתקוע", היא מספרת, "וכל הילדות שלי עברנו בדרך לנגב באזור שבין ההר למדבר. המקום הזה משך אותי, וכשהכרתי את אביגיל הרגשתי שזה פשוט המקום שלי. צוחקים ביישוב שתנאי הקבלה הוא מי שמצליח לעשות את העלייה ליישוב, ולא משנה אם הוא דתי, חרדי או חילוני. יש באזור הזה משהו אמיתי ופשוט, זו האדמה הפרועה של דוד המלך".

בעיני רעות, הרוח המזמינה והפתוחה של היישוב צריכה להיות מופנית גם כלפי השכנים הפלסטינים, אם כי ברור לה שרבים מחבריה לא יסכימו איתה. "יכול להיות שתיווצר בינינו ובין הפלסטינים שָׂפה או הסכם שקשור לאביגיל, בנפרד ממה שקורה במקומות אחרים", היא מקווה. "אני מאמינה שהפלסטינים פה הם אנשים שהיו שמחים לחיות בצורה פשוטה והדדית. יש את העיר חברון, שממנה נושבת רוח אחרת. אני מתפללת שתהיה כאן חבורה גדולה שתראה את ההתיישבות כהזדמנות ליצור שיח וחיבור ולא להפך. יש לנו חבר ערבי שנתן לילדים שלנו אתון במתנה, הילדים הלכו בעבר לעזור לו בחקלאות. אני לא פה כדי למסור את הנפש להיות החומה של תל־אביב, אני לא מסכימה לחיות ככה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/11/קרדיט-דוברות-הר-חברון-20211117-WA0030-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/11/קרדיט-דוברות-הר-חברון-20211117-WA0030-750x530.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בשמחת־תורה האחרון התרחש אירוע חריג, כאשר במהלך עימותים בין יהודים לערבים נפצע ילד פלסטיני בראשו. רעות הגדילה לעשות ונסעה לבקר את הפצוע בבית החולים. "הייתה פה סיטואציה בעייתית, שלא התחילה עם אנשים מהיישוב אבל הייתה בה שפה כוחנית שלא מתאימה. עשרים שנה אביגיל פה, ולא היו תקריות כאלה. זה לא יישוב שבא והקים גדר, תמיד יש מפגש. כל השנים הייתה נקודה בסיסית של כבוד".

ביקור החולים שלה עורר ביקורת בקרב חלק מחבריה. "נסעתי כי לא רציתי שהאירוע הזה יירשם על שמי", היא אומרת, "אני לא רוצה להיות חלק מהאלימות הזאת. אני מתפללת על האדמה הזאת, אני אוהבת את המקום הזה. לא רוצה שהרוח הלא טובה תשתרש בו". מליחי יודעת כי הסיכוי שתמצא שותף לשיח הזה בצד השני – קלוש. "חשבתי שיבואו איתי עוד אנשים וייקחו חלק. גם אצל הפלסטינים לא מצאתי את זה, אבל אותם אני מבינה. במקרה שלי אם מישהו לא מסכים איתי הוא יתווכח איתי, אולי גם יעליב אותי. אצל הפלסטינים אם מישהו יגיע לסולחה עם היהודים הוא עלול לשלם על כך בחייו".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/11/קרדיט-צילום-אביחי-קדוש-750x643.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אצבע בסכר

מתן ולאה אביטל הגיעו לאביגיל לפני כ־12 שנים. לאה דתייה, ילידת הרובע, מתן חילוני. "הגענו לתקופה קצרה והתאהבנו במקום", היא אומרת. "למדתי אז בבאר־שבע, והמגורים סמוך לדרום היו נוחים. מצאנו יישוב שלא מגדיר אף אחד ולא מקטלג אנשים. לא מנסה ליצור איזון מלאכותי בין חילונים ודתיים, אלא פשוט לא מתעסק בזה. החיבור פה אנושי, לא ממשבצות".

"יש פה סקאלה של אנשים שנמצאים על הרצף מכל מיני בחינות", אומר גם מתן. "אני אוהב את הטבע. בחורף הכול ירוק, בקיץ הנוף צהוב. לראות את החקלאים הערבים חיים סביב עונות השנה, זורעים, קוצרים ואוספים. זה מרגש. הילדים חיים בעצמאות, מגיל קטן מאוד הם יכולים לצאת מהבית". בעיניו, המהומות אינן פוגעות בחיי היישוב עצמם. "זה מצער שחוסמים את הכבישים והצבא נאלץ להשתמש ברימוני הלם, אבל בתוך היישוב עצמו יש איזו בועה".

ראש המועצה האזורית הר־חברון יוחאי דמרי מכיר את האזור קרוב לארבעים שנה. הוא היה מהתלמידים הראשונים בישיבת עתניאל, ומילא שורת תפקידים במועצה. כשמונה שנים הוא עומד בראשה, ואתגר השתלטות הפלסטינים מעסיק גם אותו. "בארבע־חמש השנים האחרונות החלה דחיפה חזקה מצד הערבים לנושא האדמות", הוא אומר. "יישובי הר חברון נמצאים כאן מתוך תפיסה ש'השולט בהר שולט בארץ'. הם מפרידים בין האוכלוסייה שיושבת מזרחית לנו ובין הקו הירוק. בשנים האחרונות רואים בבירור את תוכנית פיאד מתממשת, ואנחנו אלה שמונעים יצירת רצף בין חברון ויטא לערביי הנגב. עומדים עם אצבע בסכר וצועקים שהסכר עומד לקרוס".

"זו מלחמה על הצביון ועל המדינה", מוסיף ראש המועצה. "יש פה תקציבי ענק שמוזרמים מאירופה לפלסטינים. מבחינתם בשטחי A ו־B הם כבר זכו, וכעת הם מתמקדים בהשתלטות על שטחי C. את המלחמה הם מנהלים עם פעילי שמאל קיצוניים שמנסים להתגרות בלוחמי צה"ל, להכפיש, וליצור מצג שווא כאילו ההתיישבות אלימה".

השבוע פרסם כתב גלי צה"ל שחר גליק כי בשנה האחרונה חלה ירידה של כ־60 אחוזים בהיקף מעשי "תג מחיר", וירידה משמעותית בחיכוכים בין יהודים לערבים. למרות זאת, דווקא כעת מנסים ארגוני השמאל למתג את ההתיישבות באור שלילי. "מי שזורק בקת"בים ואבנים, עושה פיגועים ורוצח זה לא הצד היהודי, ומי שנוסע במכוניות ממוגנות זה לא הצד הערבי", מזכיר דמרי.

לדבריו, העיתוי למהומה הנוכחית איננו מקרי. בימים אלה ממתינים בהתיישבות לפסיקת בג"ץ שעתידה להכריע את עתידם של שני אזורים שהפלסטינים פלשו אליהם. מדובר בשטחים שמספרם 917 ו־918, שטחי אש של עשרות דונמים בין הר חברון לערד. "הערבים פלשו לתוכם והתמקמו בהם מספר פעמים. ההכרעה בעתירה שלהם לבג"ץ צריכה להיות בימים אלה, וכדי להשפיע על השופטים הם מנסים לצייר את הפלסטינים כקורבנות וחלשים, בעוד היהודים כביכול מבצעים פיגועים. המציאות היא שהם פורצים, מבצעים פעולות טרור וגונבים מים מהמועצה".

עם זאת, דמרי מציין כי "עם רוב האנשים ביום־יום יש פה יחסי שכנות טובים, רק כשמגיעים הקיצוניים ומחרחרים ריב מתחיל הבלגן. לכן אני פונה למערכת הביטחון שתוציא 'צו רידוד', שמאפשר מניעת הגעה של הגורמים האלה לשטח".

דמרי מתייחס גם לסוגיית חוסר ההסדרה של המקום. "יש פה איפה ואיפה", הוא קובל. "המדינה כבר הכריזה שהיישובים הללו לא יפונו, והם חשובים לביטחון. באביגיל יש יותר מ־50 משפחות, כך גם במצפה־יאיר, ובעשהאל כ־80. למעלה מאלף נפש בלי תנאים בסיסיים של חשמל, מים, ביוב, זכאות למשכנתא, תחבורה. זה עוול. גם קיבוץ געש הוקם בשנה אחת ואושר עשרות שנים אחר כך, אבל לא שמעתי שלא אפשרו להם חשמל, מים ותחבורה סדירה. אני קורא לממשלה להסתכל על הסוגיה הזו כהומנית ולאפשר את התנאים הבסיסיים הללו".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/11/אלבום-משפחתי-צילום-תמה-מליחי-20211117-WA0032-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בשעה שאני משוחח עם דמרי, ילדי הגן ביישוב חוזרים מיום יער. "נושא החינוך פה מאוד מושקע", אומרת צביה. "היה מאמץ לחפש את הגננות שמתאימות לאופי של היישוב. הילדים מרבים לבלות בטבע, ובכל שבוע יש יום יער – לא משנה אם זה בחורף או בקיץ ואם יש גשם ורוחות. הם לומדים להכין אוכל בשדה ולהתמודד עם מצבים שונים".

למרות הקשיים, היא וחבריה ממשיכים לרקום את החיים שחלמו עליהם. "יש פה קהילה מגוונת, עושר תרבותי ורוחני, הופעות של אומנים מוכרים יותר ופחות שמגיעים לכאן. קהילה חמה עם הזמנות בין התושבים, יחד עם שמירה חזקה על המרחב הפרטי של כל אחד. בביחד הזה יש הרבה חופש".

לפני כמה שבועות זכה היישוב לכמה דקות תהילה בקרב קהילת הצפרים הישראלית. בני הנוער ביישוב, שבנו מצפור ועוקבים ממנו אחרי עופות שונים, חזו בקיכלי סהרון. הפעם האחרונה שהציפור הנדירה נצפתה בארץ הייתה ב־2017. "הגיעו צפרים מגוש עציון כדי לחזות בפלא. פתאום ראינו מכוניות של הרבה אורחים שהגיעו להתרגש מהתגלית יחד עם בני הנוער", מספרת צביה.

The post תושבי אביגיל משוכנעים שההתפרעויות בשער יישובם הם חלק מתוכנית appeared first on מקור ראשון.