לא רבים המקרים שבהם צעד ממשלתי מסוים סופג ביקורת צולבת, מימין ומשמאל. כך קרה השבוע בעקבות ההחלטה להתעלם מחוות דעתה של ועדת המינויים ולמנות את עמיר פרץ, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה ושר ביטחון, לתפקיד יושב ראש התעשייה האווירית. בשונה ממקרים דומים בעבר, הפעם ההחלטה לא נבלמה על ידי "שומרי הסף" בייעוץ המשפטי לממשלה, והם העניקו לה את אישורם.

בעיני עו"ד תומר נאור, איש התנועה לאיכות השלטון, שעתרה השבוע לבג"ץ נגד המינוי, ההחלטה הזו מעוררת תסכול רב. "הנקודה המרכזית בעיניי היא שזה קורה דווקא בממשלה שהעומדים בראשה אמרו לא פעם שהם מעריכים אנשי מקצוע, ושמינויים לא צריכים להיות פוליטיים, ובסוף כולנו רואים מה הם עושים בפועל", הוא קובל. "המינוי הזה יהפוך לתקדים, ואף ממשלה עתידית לא תימנע מלהעביר מינויים גם אם ועדת המינויים לא תאשר אותם. הנזק הרוחבי של החלטת הממשלה הזו פשוט מטורף".

לביקורת הזו מצטרפים גם מתנגדי "שלטון הפקידים" ותומכי תפיסת המשילות. אף שבאופן עקרוני הם מצדדים בזכותה של הממשלה לקדם את מדיניותה ולמנות אנשים גם בניגוד להמלצות אנשי המקצוע, הם מצביעים על מה שנראה כסטנדרטים כפולים לעומת מקרים אחרים בעבר, ואף על התנהלות לא תקינה.

מוקד הסיפור, חשוב לומר, איננו נוגע לדמותו ולניסיונו של פרץ באופן אישי או לתפקיד המסוים שאליו מונה. יש מי שסבורים כי הוא דווקא מתאים לתפקיד, אחרים חולקים עליהם – אך הטענות המרכזיות נוגעות לאופן שבו המינוי נעשה. כדי להבין במה דברים אמורים, דרוש רקע קצר.

עו"ד זאב לב: "כשדודי אמסלם רצה למנות אנשים מחוץ לנבחרת הדירקטורים, דינה זילבר עצרה אותו. והנה עכשיו אותו יועמ"ש מוציא חוות דעת ארוכה ומפותלת למה הפעם ניתן להתעלם מהמלצת הוועדה. ההבדל זועק לשמיים"

בישראל קיימות עשרות חברות ממשלתיות, שהמדינה מחזיקה בהן באופן חלקי או מלא. חלקן חברות גדולות עם תקציבי עתק, אחרות חולשות על תחומים בעלי משמעות אסטרטגית או ניהולית, ויש כאלה שהן גם וגם. בין החברות הללו ניתן למנות את חברת החשמל, נתיבי ישראל, רכבת ישראל, מקורות, החברה למתנ"סים, התעשייה האווירית ועוד רבות. כבעלת השליטה באותן חברות, ממשלת ישראל ממנה חברי דירקטוריון ובחלק מהמקרים גם את יו"ר החברה.

בעקבות דו"ח מבקר המדינה, שהצביע על תופעת המינויים הפוליטיים לדירקטורים באותן חברות, הוחלט בשנת 1993 לתקן את חוק החברות הממשלתיות. בתוספת לחוק נקבע כי תוקם ועדה לבדיקת המינויים בחברות הממשלתיות (ובקצרה, "ועדת המינויים"), שבראשה יעמוד אדם שכשיר לשמש כשופט מחוזי, ולצידו נציג של רשות החברות הממשלתית ואיש ציבור נוסף.  הוועדה בוחנת את כשירותם והתאמתם של המועמדים ומייעצת לממשלה ביחס למינויים, אך היא גם רשאית לקבוע באופן מוחלט כי מועמד מסוים אינו כשיר לתפקיד. בנוסף, הוועדה יכולה לקבוע כי למועמד מסוים יש זיקה פוליטית ואזי היא מנועה מלהמליץ עליו, אלא אם כן יש לו "כישורים מיוחדים" לתפקיד המדובר. סעיף נוסף בחוק קובע כי במקרה של מועמד בעל זיקה פוליטית השר רשאי בכל זאת להעביר את המינוי בהחלטת ממשלה.

בשנת 2013 החליט שר האוצר דאז יאיר לפיד, שהיה ממונה על רשות החברות הממשלתיות, לשכלל את מנגנון המינויים עוד יותר ולהקים את "נבחרת הדירקטורים". הרעיון היה ליצור מאגר מועמדים גדול, שממנו יוכלו שרי הממשלה לבחור דירקטורים לחברות השונות.

בניגוד לוועדת המינויים, הקמת נבחרת הדירקטורים לא נקבעה בחוק אלא התקבלה רק בהחלטת ממשלה. עם זאת, ב־2018, כאשר שר הדיגיטל דאז דודי אמסלם ביקש למנות דירקטור שלא היה חלק מאותה נבחרת, כתבה דינה זילבר, אז המשנה ליועמ"ש, חוות דעת הקובעת כי ניתן לבחור דירקטורים מחוץ לנבחרת אך "במשורה, ורק במקרים המצדיקים זאת". בעקבות כך נדחה המינוי שאמסלם חפץ בו.

בחזרה ל־2021. בעקבות החלטתם של שר הביטחון בני גנץ ושר האוצר אביגדור ליברמן למנות את עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית, נדרשה ועדת המינויים לבחון את מועמדותו. היא קבעה כי פרץ הוא בעל זיקה פוליטית חזקה לשרים בממשלה, ובעיקר לשר גנץ, שכן פרץ היה חלק מהגוש הפריטטי של מפלגת כחול לבן בממשלה הקודמת. לאור הזיקה הפוליטית הזו בחנו חברי הוועדה אם לפרץ יש כישורים מיוחדים, כפי שהחוק דורש במקרה כזה, וכתבו כי "יש קושי ממשי בקביעה שיש למועמד כישורים מיוחדים המתגברים על הזיקה".

אם בכך לא די, הוועדה נדרשה להתייחס גם לכך שפרץ לא נמנה עם נבחרת הדירקטורים, ולפיכך יש לבחון את עצם מינויו במסלול עוקף נבחרת, ולבדוק אם מדובר ב"מקרה המצדיק זאת" כפי שדרשה זילבר. בהקשר זה קבעה הוועדה בנוגע לפרץ כי "אין הוא בעל כישורים בולטים באופן מיוחד או בעל ניסיון משמעותי בתחומי פעילותה של החברה, בכדי שמינויו יהא מוצדק למרות שאין הוא נמנה על נבחרת הדירקטורים".

למרות זאת, בסיוע חוות דעת משפטית שכתב המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ד"ר גיל לימון, מינויו של פרץ אושר השבוע בישיבת הממשלה ללא מתנגדים.

"בדברי ההסבר לתיקון לחוק לפני שלושים שנה", מסביר עו"ד נאור מהתנועה לאיכות השלטון, "מתואר כיצד שרים מילאו את החברות במינויים פוליטיים באופן לא שקוף, מה שבסופו של דבר פגע בתפקוד של החברות הממשלתיות ששייכות לכולנו ואחראיות לתחומים מרכזיים בחיינו. לכן החליטו לייצר בחוק מנגנון שיהפוך את המינויים ליותר מקצועיים, ויבלום בדיוק מהלכים כמו זה של מינוי פרץ".

החוק גם קבע שיש מצבים שבהם לשר יש אפשרות להעביר מינוי בעל זיקה פוליטית, למרות החלטת הוועדה.

"כולם מסכימים שלוועדה יש סמכות החלטה בקביעת הכישורים של המועמד, וסמכות השגה בשאלת הזיקה הפוליטית. הנקודה היא שכאן הוועדה קובעת שאין לו כישורים עודפים שמצדיקים מינוי של בעל זיקה פוליטית. לפרץ יש הרבה זכויות, אבל מדובר בחברה שמנהלת סכומים של ארבעה מיליארד דולר בשנה, והוא מעולם לא עסק בניהול ואין לו כישורים עסקיים".

בסופו של דבר אתה מעביר את כל הכוח לפקידים.

"אני לא מקבל את הטענה הזו. בפועל עדיין יש לפוליטיקאים כר מאוד רחב לקבל החלטות, להוביל מהלכים ולמנות אנשים. אבל זה כן צריך לעבור את הוועדה שתבדוק שהמינוי מקצועי ותוודא ששיקול הדעת ענייני".

מעבר לשאלת הפרשנות של סמכות ועדת המינויים, בתנועה לאיכות השלטון מעלים גם את סוגיית נבחרת הדירקטורים. "חוות הדעת של דינה זילבר אומרת חד־משמעית שכדי למנות מישהו מחוץ לנבחרת צריך שיהיו לו כישורים מיוחדים, וזה לא המצב כאן. גם בשאלה הזו הוועדה עשתה עבודה רצינית. היא השוותה את התעשייה האווירית לארבעים חברות מקבילות ברחבי העולם, והראתה שרק באחת מהן יש מינוי פוליטי ולא מקצועי. היא מפנה גם לדו"ח של ה־OECD, שממליץ שבחברות כאלה יהיו מינויים מקצועיים. גנץ וליברמן פשוט מתעלמים מכל הדברים האלה, ואומרים שזכותם למנות את מי שהם רוצים. הם מסבירים שפרץ היה שר ביטחון ויו"ר ההסתדרות אז הוא יודע לנהל משאים ומתנים עם ועדי עובדים, שזה גם אבסורד כי בדיוק בהקשר הזה פרץ דווקא יצא נגד ההפרטה שמתוכננת. יש פה בעיה בכך שרומסים את כל המקצועיות של הוועדה".

טענות אווירה

עו"ד זאב לב מהתנועה למשילות ודמוקרטיה סבור אף הוא שבאופן עקרוני המינוי של פרץ לתפקיד אינו ראוי, אך למרות זאת הוא משוכנע שהממשלה הייתה רשאית לבצע את המהלך, וכי אין שום סיבה לפסול אותו בבית המשפט. "ברור לי שיש כאן מהלך של גנץ למינוי מקורבים, אבל עדיין הוא פעל בהתאם לחוק. יש סעיף ספציפי בחוק שקובע מה קורה אם הוועדה מצאה מועמד שעובר את תנאי הסף, אלא שיש לו זיקה אישית או פוליטית לאחד השרים. הסעיף מבהיר שהשר יכול לבקש מהממשלה למנות את האיש למרות הזיקה הזו, והממשלה יכולה לאשר את המינוי. נכון שהיו מקרים אחרים, כמו ביחס לוועדת האיתור לתפקיד היועמ"ש, שבית המשפט קבע שהוועדה כבר לא רק ממליצה אלא שההמלצה שלה מחייבת. אבל כאן החוק קבע במפורש שגם אם הוועדה לא ממליצה על השם הזה, הממשלה יכולה להעביר את המינוי".

בעיני לב, בית המשפט והייעוץ המשפטי לא יכולים לכבול את ידיהם של מקבלי ההחלטות רק משום שההחלטה נראית לא סבירה בעיניהם. "חלק מהטענות בעתירה של התנועה לאיכות השלטון מנותקות לחלוטין מלשון החוק, והחלק האחר הן טענות אווירה על כך שהמינוי לא סביר ונוגד את האינטרס הציבורי. אבל מי מחליט מה האינטרס הציבורי? התנועה לאיכות השלטון? בית המשפט? האינטרס הציבורי מופעל על ידי הממשלה שנבחרה על ידי הציבור, ואם היא בחרה לא טוב – אז ישפוט אותה הציבור".

אתה לא חושש שהתוצאה תהיה שמכאן ואילך הממשלה תתעלם באופן גורף מהמלצות ועדת המינויים?

"הוועדה לבדיקת מינויים ונבחרת הדירקטורים הן כלים מצוינים שנועדו להקל על השרים ולהוריד מהם עול, אבל גם כשמתעלמים מההמלצה שלהם, לא מאיינים אותן. בישראל ממונים מאות דירקטורים, רוב המינויים נעשים מתוך הנבחרת ובהמלצת ועדת המינויים, אבל קיימת גם אפשרות שבה הממשלה אומרת שהמועמדים שהביאו לה לא מספיק טובים, או שר שמחליט שהנבחרת לא מספיק מגוונת, או שיש פה מקרה שצריך למנות אדם בעל זיקה פוליטית, והחוק בכוונה תחילה מאפשר לו את זה. אני בשום פנים ואופן לא מוכן לכפוף את שיקול דעתם לזה של הוועדה".

לצד זאת, עו"ד לב מותח ביקורת חריפה על ההתנהלות במינוי פרץ. "הסיפור הזה מלא בצביעות מכל הכיוונים. קודם כול של יאיר לפיד, מי שהקים את נבחרת הדירקטורים ועכשיו מתעלם ממנה, אבל יותר מכך של הייעוץ המשפטי לממשלה. הרי כשדודי אמסלם רצה למנות אנשים מחוץ לנבחרת הדירקטורים, כי לדעתו זו הייתה חבורה של אשכנזים שמדירה אנשים מסביבתו, עצרו אותו. דינה זילבר קבעה שמרגע שיש נבחרת היא מחייבת אותו והוא לא יכול למנות אנשים מחוץ לנבחרת, אלא אם כן יש לו נימוקים מיוחדים. וכמובן מי שיקבע האם יש כאן נימוקים מיוחדים זה הייעוץ המשפטי לממשלה. ייאמר לזכותו של אמסלם שהוא ניסה להילחם בהחלטה והורה לרשות החברות לבצע את המינוי, אבל בצעד נדיר זילבר הוציאה הוראה למנהל רשות החברות הממשלתיות להתעלם מההוראה של השר.

"עכשיו יש לנו מקרה דומה, עם עמיר פרץ שלא נכלל בנבחרת הדירקטורים ושהוועדה לא המליצה על המינוי שלו, ואותו יועמ"ש שבשמו זילבר פעלה, מוציא חוות דעת ארוכה ומפותלת שבה הוא מסביר למה הפעם ניתן להתעלם מהמלצת הוועדה. לדעתי חוות הדעת שלו צודקת במאה אחוז, אבל ההבדל בין הטיפול בשני המקרים זועק לשמיים".

אנשי היועמ"ש אכן נמצאים בסיפור הזה בין הפטיש לסדן. מצד אחד התנועה לאיכות השלטון תוקפת אותם על ההחלטה לאשר את המינוי, מצד שני בתנועה למשילות ודמוקרטיה תוהים מדוע כאן האישור התקבל ואילו במקרה של אמסלם המינוי נבלם. בסביבת היועמ"ש גם לא אהבו את הדברים שאמר שר האוצר אביגדור ליברמן על כך שאנשי ועדת המינויים צריכים להתפטר.

לטעמם ועדת המינויים עושה ועשתה עבודה חשובה, כולל במקרה של עמיר פרץ. אלא שבעוד שאנשי ועדת המינויים התמקדו ביכולות הניהול העסקי של פרץ, שאכן אינן מוכחות, גנץ הסביר כי המהלך המרכזי שפרץ יידרש לו כיו"ר התעשייה האווירית הוא תהליך ההפרטה המתוכנן בחברה, וכי בנוגע אליו פרץ מחזיק בכישורים מיוחדים ורלוונטיים. כחיזוק לדבריהם מצביעים בייעוץ המשפטי לממשלה על כך ששופט בית המשפט העליון אלכס שטיין לא קיבל את בקשת התנועה לאיכות השלטון להוצאת צו ביניים להקפאת המינוי, כך שעמיר פרץ יוכל להיכנס בינתיים לתפקידו למרות העתירה שעוד תידון בבג"ץ.

גם אם המינוי יאושר סופית בבית המשפט, לנימוקי ההחלטה תהיה משמעות רבה. הכרעה שתתבסס על טענות הדומות לאלו של עו"ד לב, על כך שהחוק מאפשר את המינוי, לא תהיה דומה להחלטה שתישען על חוות הדעת של היועמ"ש, שאומנם איננה מעצימה את כוחה של ועדת המינויים, אבל כן משאירה את המפתחות בידיים של הייעוץ המשפטי לממשלה.

The post פורץ גדר: מאחורי המינוי השנוי במחלוקת של עמיר פרץ appeared first on מקור ראשון.