עת רצון שכמותה לא ידענו שנים, כך מגדירים את השבועיים האחרונים הפעילים והפעילות החרדים נגד פגיעות מיניות. דווקא מתוך פרשת חיים ולדר המטלטלת מתרחש משהו שכמותו לא ראינו מעולם. אחרי השבוע שעבר, שבו פורסם ההספד המשבח על ולדר בביטאון הליטאי יתד נאמן, ואחרי דברי הרב אדלשטיין שהפעילים המוחים הם "מלביני פנים", כשנראה שהחושך יכסה ארץ והגיבוי לפוגע מהלך אימים – הדברים משתנים מקצה לקצה.

"כאילו התפילות שלנו התקבלו", כתבה פעילה חרדית באחת הקבוצות הסגורות. "כל שעה אנחנו מקבלים חדשה נוספת – רב חרדי ששובר שתיקה ומגבה את הנפגעות, רב שכונה שמורה לזרוק את הספרים של ולדר מהספרייה, בית ספר חרדי שמרענן את תוכנית המוּגנוּת או משגיח בישיבה שכינס את התלמידים לשיחה על דברים שלא מדברים עליהם. הגלגל התהפך. ממיעוט שמתעקש שהסיפור הוא הנפגעות עברנו למיעוט עסקנים ומקורבים שמתעקשים לגונן על ולדר – מול ציבור שלם שמתייחס בשאט נפש".

השבועון משפחה, העיתון החרדי המוביל, בחר גם הוא לנקוט קו תקיף, הפוך מיתד נאמן, והקדיש את מאמר המערכת שלו לגיבוי לנפגעות ולקורבנות, אם כי ללא אזכור של הפרטים. מגזין "עמי" החרדי בארה"ב הקדיש את השער שלו לריאיון עם הרב שמואל אליהו. האתר כיכר השבת, שוולדר פרסם בו תוכנית קבועה, הסיר את תכניו מהאתר והעלה טורים נגד הסופר החשוד בתקיפות מיניות. אפילו עו"ד דובי וינרוט, שהספיד את ולדר בהלוויה ותקף את העיתונאים, חזר בו ופרסם פוסט התנערות חריף. רשימת התורמים לקמפיין מימון ההמונים להפצת עלוני הסברה בעניין, מספרת הכול: עיתונאים, עסקנים ורבנים, חלקם ידידיו הקרובים של ולדר בחייו, ואפילו כאלה שהביעו בו תמיכה בתחילת הפרשה וחזרו בהם. מאמינים ותומכים בנפגעות, ומוקיעים את הפוגעים ותומכיהם.

ביום שישי שעבר הופץ בריכוזים החרדיים, במאות אלפי עותקים, עלון ובו תשובות לשאלות נפוצות בעניין ולדר. בצידו השני של העלון נראתה תמונת ילדה שיד גבר מכסה את פיה, ועל ידו צמיד "לשון הרע לא מדבר אליי". המסר המצמרר היה חד וברור: לעיתים האשמה ב"לשון הרע" משמשת גיבוי לפשעים נוראים, שנעשים בסתר.

נכון לסוף השבוע הזה, רבני הערים החרדיות הורו – מי בפומבי ומי בחשאי – להוציא את ספריו של ולדר מהספריות, ובחוצות הערים החרדיות תועדו ילדים ואברכים מעלים אותם באש. "במקום שבו שרפו בני אדם שורפים ספרים", העיר מישהו בשנינות.

מעשה הוצאת הספרים הפך לסימן ההיכר של המחאה נגד ולדר. בלי לנקוט עמדה בשאלת היחס ליצירתם של אמנים שחטאו, כאן זהו צעד מתבקש: בחברה שבה אסור לקרוא ספר של מי שמחלל שבת או לא מציית לדעת התורה, מן הראוי שיוקעו גם ספריו של עבריין מין. הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת־גן, הוסיף הסבר נוסף: כאשר נפגעת תבקר בביתך ותראה את הספר מונח על המדף, זו תהיה הצהרה של גיבוי לפוגע. "כמו סכין בגב", התבטא הרב, ודבריו צולמו והופצו בקבוצות הוואטסאפ החרדיות.

השיא היה כאשר ראש ישיבת יד אהרן הרב יהושע אייכנשטיין, אחד הרבנים הבכירים בזרם הליטאי שנחשב לנאמנו של הרב אדלשטיין, חזר בו מהדברים שאמר לאחר מותו של ולדר. בתחילה היה הרב אייכנשטיין בין המכחישים והמאשימים, ובשיעור בירושלים תקף את הפעילים נגד ולדר. מאז הוא חזר בו, גינה את המעשים במכתב פומבי וקרא לנפגעים להתלונן. זה קרה לאחר שהרב פגש נפגעות של ולדר, בתיווכם של פעילים חרדים, והתרשם מכלי ראשון על מעלליו של האיש.

"מאחר שיש שהבינו שיש בי שמץ של סלחנות כלפי הפוגע", כתב הרב אייכנשטיין, "הנני להבהיר בפירוש שאני מכיר את ההרס של הפגיעות ואת הנחיצות הקריטית בהגשת עזרה לשקם על פי מומחים ובכל דרך שהיא". המילים "בכל דרך שהיא" הוכנסו לבקשת הפעילים: משטרה, ארגונים חברתיים, ואפילו כלי התקשורת – כל מי שבידו לבער הרע מקרבנו.

התגובה החרדית המתפתחת לפרשת ולדר היא תקדימית והיסטורית, באופן שלא נראה בפרשות קודמות. מאסרו של הרב ברלנד לאחר שהודה והורשע בעבירות מין חמורות הוא אולי המפורסם ביותר, אך קדמו לו פרשות נוספות. הבקיאים בהיסטוריה החרדית זוכרים את פרשת הרב אברהם חפוטא משנות השמונים. חפוטא, מהמבריקים והבכירים ברבני מרוקו שהיה קרוב לגדולי הדור הליטאים דאז, הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר) והרב שך, הואשם שפגע בתלמידיו. בתחילה גיבו אותו הרבנים, אך בהמשך – משהתקבל פסק בית הדין של העדה החרדית בעניינו ומצא אותו אשם – הם התנערו ממנו בחריפות רבה. בשבוע שעבר פרסמתי לראשונה את מכתבו של הסטייפלר בעניין חפוטא, שבו הוא מודה ומתחרט על שגיאתו בכך שגיבה אותו בתחילה. חפוטא, היום בן 87, פוטר מראשות הישיבה בלחצו של הרב שך ונדחק מהעולם הרבני.

סיפור אחר, מהעולם החסידי, נוגע לבנו של האדמו"ר משומרי אמונים ונכדו של רבי אהרן ראטה, האב המייסד של כמה שושלות חסידיות ירושלמיות, ובראשן תולדות אהרן ותולדות אברהם יצחק. יעקב יצחק ראטה, בנו של האדמו"ר, הורשע באונס אחייניתו ונגזרו עליו 16 שנות מאסר. אביו, למרבה הצער, גיבה את בנו אך הלך לעולמו לפני תום מאסרו של הבן. למרבה התדהמה, לאחר שהבן סיים לרצות את עונשו ב־2013, הוא הקים מחדש את חצר שומרי אמונים קריית־גת, ואסף סביבו כמה עשרות חסידים. בעולם החסידי לא קמה מחאה נגדו, ומדי פעם הוא אף מתקבל בבתי אדמו"רים, בעיקר מבני משפחתו.

לעומת זאת, העולם הליטאי סער לפני שנים ספורות סביב "פרשת המשגיח" – משגיח בישיבה ליטאית מפורסמת, בן למשפחה רבנית מכובדת, שנמצא אשם בעבירות מין חמורות בבנות משפחתו, מאז שהיו ילדות ועד בגרותן. כתב האישום הנורא הודפס ונקרא בישיבות החרדיות, ואף ששמו אסור לפרסום (כהגנה על קורבנותיו) הוא מוכר היטב ברחוב החרדי. המקרה הזה עורר את תחילתו של השינוי. הוא סוקר לראשונה באתרים בחדרי חרדים וכיכר השבת, ובעקבותיו גברו תוכני המוּגנוּת לילדים חרדים בישראל. אך כאמור, הסערה סביב מקרה ולדר עולה על כל קודמותיה וטורפת את הקלפים.

לצד ההתמודדות עם מעשיו של ולדר ועם הדרך שבה בחר לסיים את חייו, נאלצים הרבנים החרדים להתמודד גם עם מי שהיה ולדר בחייו בעבור ציבור חרדי רחב. ולדר היה האדם הראשון בעולם החרדי שכיהן בתפקיד חינוכי בעל השפעה רבה, אף שלא היה דמות רבנית בשום דרך. מבלי להציג תדמית תורנית, ולדר קיבל יד חופשית מרבנים וממחנכים והפך למפורסם. העובדה שדווקא המקרה הזה התברר כאסון, אישי וציבורי, מביאה רבים מהם לדין וחשבון פנימי ולשאלה האם טעינו בכך שסטינו מהקו החרדי האידיאולוגי שלפיו את הדרך מתווים אך ורק הרבנים. השאלה הזו חוזרת ועולה בדברי רבנים ששוברים שתיקה ומתייחסים לפרשת ולדר.

במשך חייו המקצועיים השמיע ולדר קול ליברלי ביחס לממסד החרדי. הוא אומנם דברר את ההשקפה של הזרם המרכזי, גם בטוריו ביתד נאמן, אך נאבק להכניס מרכיבים טיפוליים, רגשיים ומודרניים לתפיסה החרדית הכללית. הוא התגאה מאוד בהישגיו בתחום, שהושגו תוך עימות מתמיד עם רבנים שראו את מעשיו בשלילה. בריאיון שראיינתי אותו לפני כשש שנים, עם צאת ספרו "הצ'אלמער", התעקש ולדר שהוא הראשון בחברה החרדית שכתב לילדים על פגיעות מיניות. והאמת המזעזעת היא שהוא צודק. לוולדר היו פנים רבות, וכעת רבים מאלה שהכירו אותו בחייו מתמודדים עם הסתירה הנוראית שבין האדם למפלצת.

פעילותו הספרותית והחינוכית עוררה עליו ביקורת של רבנים רבים, בעיקר מהקבוצות השמרניות יותר. בד"ץ העדה החרדית פרסם נגדו מכתב מחאה, וחוברות בגנותו פורסמו כבר לפני שנים; הזכורה שבהן נקראה "ונער קטון ינהג בם". השיא היה כאשר הרב משה מרדכי שולזינגר, רב בית המדרש ירחי כלה בבני־ברק ומתלמידיו המובהקים של הרב שך, נשא נאום ארוך בגנותו.

הרב שולזינגר לא חסך במילים, ותיאר לשומעי לקחו את "מעשיו המושחתים" של האיש. "לא 'נער קטון' נאמר עליו", אמר הרב, "אלא 'יכרסמנה חזיר מיער'". הביטוי "חזיר מיער" הפך לכינוי הגנאי של ולדר, כשם העט שבו פרסם מאמרים ביתד נאמן –

ח. יערי. בפלג הירושלמי הזכירו השבוע את ההתנגדות הזו, ובשעה שביתד נאמן פרסמו דברי הספד לוולדר, בעיתון הפלס הקדישו עמוד שלם לאיסור החמור לומר דברי שבח על רשעים, שחטאו והחטיאו.

אך מתברר שדווקא הטורים הללו, שבחייו זכו להתנגדות, הביאו לתמיכה בוולדר לאחר מותו מכיוון לא צפוי. הרב צבי טאו, מבכירי הרבנים בציונות הדתית, החליט לעמוד לצידו באופן שאף רב אחר, חרדי או לא, לא עשה – ודווקא בשל טוריו של ולדר נגד בית המשפט העליון. בדברים שנשא בפני תלמידיו הסביר שנטפלה על ולדר עלילה כנקמה על מלחמתו בבג"ץ, ושהרב שמואל אליהו נפל במקרתיזם. מעורבותם של רבני הציונות הדתית בסיפור ולדר החלה כמעט מהרגע הראשון. הרב שמואל אליהו, שאליו הגיעו מתלוננות ועדויות, רתם את בית הדין המיוחד שבראשו הוא עומד לטיפול בפרשה, ולאורך החודש נשמעו בעניינו של ולדר התבטאויות מכל רבני הקשת הדתית. הרב טאו החליט להתערב – מהכיוון ההפוך.

הדברים של הרב טאו היו בגדר הפתעה. כבר עם פרסום הדברים התקשר ראש ישיבת הר המור, הרב עמיאל שטרנברג, לרב שמואל אליהו וחיזק את דבריו, והרב אליהו ביקש להיפגש בדחיפות עם הרב טאו. עוד בטרם הפגישה הגיעו לרב טאו מטפלים חרדים שהעידו על הפגיעות של ולדר במטופלים. בפגישה בין הרב טאו לרב אליהו, שנערכה בהשתתפות מקורביהם, התבטא הרב טאו כי "הפסדנו חייל במערכה נגד בג"ץ". הרב אליהו מצידו התקומם על הדברים, והוכיח לרב טאו שהוא נחשב ללוחם ותיק ומשפיע יותר בענייני בית המשפט העליון, ובכלל אין בדברים כדי להשפיע על היחס למעשיו החמורים של האיש. בתום הפגישה יצאה הודעה ש"יושרו ההדורים" בין השניים, ואף פורסמה תמונה משותפת. למרות זאת, הרב טאו לא חזר בו מתמיכתו בוולדר. במכתב ששלח לאחר כמה ימים לרב בועז כהנא מישיבת שבי חברון הוא האריך להסביר את כוונותיו נגד התקשורת ובתי המשפט, אך לפחות לא חזר ללמד זכות על ולדר.

בשיחות עם מקורבים לרב טאו הם מסבירים את עמדת רבם בחשש לגורלו של העולם החרדי. "תחקירים כאלו, גם אם הם נכונים, עלולים למוטט את מבנה העולם החרדי. להבדיל מרבנים דתיים מזרמים חרד"לים אחרים, שדואגים לקהל עדתם, הרב טאו חרד לגורל עולם התורה החרדי. הוא טוען שאם הם נופלים, אנחנו בסכנה גדולה. זה מסביר אולי את עמדתו בפרשה".

אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, ואילולא היו נאמרים הדברים על ידי תלמידו הקרוב ותלמיד חכם גדול, היה קשה להסביר כך את עמדתו. בעולם התורה החרדי לפחות, אחרי ההלם הראשוני, הקולות הפוכים. בתחילה הייתה תחושה של התמוטטות וקריסה, אבל כעת היא התחלפה ברעננות של אור השמש. במשבר החריף הזה, שמקיף ילדי חיידר, בנות סמינר, רבנים ועסקנים, גלומה גם תחושה של בניית משהו חדש. לאחר שאנחנו מקיימים "לא תשים דמים בביתך", אמר השבוע מחנך חרדי, אולי נצליח להתמודד עם "כי ייפול הנופל ממנו".

The post החברה החרדית מיישרת קו ומתנערת מוולדר appeared first on מקור ראשון.