https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/מילה-וגלגולה-750x234.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כבר חודשים ארוכים מתקיימים דיונים והתלבטויות בממשלה ובדעת הקהל, בארץ ומחוצה לה, בשאלת החלת הריבונות בשטחי יהודה ושומרון. אלו שמתנגדים להחלת הריבונות יעדיפו לא פעם לקרוא למהלך סיפוח. המילה סיפוח גזורה מהשורש ספ"ח, שמשמעו הוספה, ומעוררת תחושה של הוספת דבר מה שאפשר בהחלט להסתדר בלעדיו, כמו נספח לעבודה כלשהי. בנוסף, השורש ספ"ח משמש גם בהקשר מחלת הספחת, ומתקשר אפוא למשהו שעדיף להתרחק ממנו.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– תדרוכי הקורונה – לאן נעלם נתניהו?

– למרות המפולת בסקרים, מוקדם להספיד את טראמפ

– ראשי רשויות דורשים להיות שותפים בהגדרת אזור מוגבל

המילה ריבונות לעומת זאת משדרת מסר של שליטה וזקיפות קומה. מנין הגיעה אלינו המילה? המילה ריבון היא התרגום הארמי הקבוע למילה העברית אדון. שרה אמנו צוחקת בקרבה ושואלת: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן"; ומתרגם אונקלוס: "בָּתַר דסִיבִית תהי לי עולימו, ורִבּוֹני סִיב". דוברי העברית יכולים לזהות בכל מילה כאן את הקשר בין הארמית לעברית. בָּתַר פירושה אחרֵי, ומקורה מקיצור של "באתר", כלומר בִּמקום (החלופה הרשמית של פוסט-דוקטורט למשל היא בתר-דוקטורט); סִיבִית פירושו זקנתי, מלשון שֵׂיבה (שי"ן שמאלית עברית מתחלפת רבות בארמית לסמ"ך, ולכן אנו אומרים היום סבא בסמ"ך, ולא שָׂב, כבמקרא), עולימו קשורה לעלומים, וריבוני, כאמור, היא החלופה הארמית לאדוני.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 9/04/07462863-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

המילה ריבון קשורה כמובן למילה רב. רב פירושו גדול, הַרְבֶּה, ובארמית משמשת המילה גם במשמע הגדול – המפקד או השר האחראי. גם בעברית שבתנ"ך אנו פוגשים מעט משמע זה. בספר יונה מוזכר רב החובל, כלומר האחראי על החובלים, האוחזים בחבלי הספינה; ובמגילת אסתר מסופר שהמלך ציווה על רב ביתו, כלומר על האחראי על הבית, לספק יין כרצון איש ואיש.

כיום, בעקבות השימוש בלשון חכמים, אנו רגילים שרב הוא גדול בתורה, המורה הלכה לתלמידיו, אך כאמור במקורה המילה רב פירושה אדון – בין של לומדי תורה ובין של עושי מלאכות אחרות. אדונם של העבדים העובדים במטבח, למשל, הוא רבם – וכך נקרא שר המשקים בארמית רַב שָׁקֵי, ושר הטבחים הוא רַב קָטוֹלַיָּא (כך בתרגום למעשה יוסף בספר בראשית. בספר ירמיהו אף הצורה העברית היא רַב טַבָּחִים – כלומר שר הטבחים, הממונה עליהם).

רבן של ליסטים

סיפור נוגע ללב בתלמוד מספר על ריש לקיש, חברו הקרוב של ר' יוחנן, שנפגע קשות מהערה של ר' יוחנן שהזכירה לריש לקיש את עברו המפוקפק בעולם התחתון של אז. "מה הועלת לי", אמר ריש לקיש לר' יוחנן – "התם רבי קרו לי, הכא רבי קרו לי". כלומר, שָׁם, אצל החבר'ה, קראו לי רַבִּי (רש"י: "רבן של ליסטים וראש להם הייתי"), ואף כאן קוראים לי רבי.

מכל מקום, ריבון היא צורה ארמית קרובה למילה רב, ומשמעה אדון. מן הארמית עברה המילה לעברית של חז"ל, וכך אנו מוצאים אותם פונים רבות לריבונו של עולם, ואף טבעו חכמינו את הריבון בנוסח הברכה שנאמרת מדי שחר (בהקבלה למילה המקראית אדון): "ריבון כל המעשים, אדון כל הנשמות".

עד כאן על המילה ריבון. ומה בדבר הריבונות? כאן אנו נפגשים עם תופעה רווחת בעברית, והיא הוספת סיומת – וּת כדי להורות על שם עצם מופשט. אם יש אדם קמצן – נוסיף לו ות ונקבל קמצנות. אם יש אדם נדיב – נוסיף ות ונקבל נדיבות. כבר במקרא אנו מוצאים ניצנים של תופעה זו, בשמות כמו אכזריות, מלכות או עצלות. בלשון חכמים מתרבים שמות כאלו, ובימי הביניים המילים המסתיימות ב-וּת זוכות להתגברות. כך נולדות מילים כמו איכות (מהמילה איך), כמות (מהמילה כמה), מהות (מהמילה מה), ואפילו לָמוּת (מהמילה למה, במשמע סיבה), מילה שתפסה פחות…

לאור זאת, אם הריבון הוא אדון, אזי הריבונות מקבילה לאדנות, ופירושה שליטה ובעלות – כשם שציונות היא השאיפה והחתירה לציון.

לסיום נעיר כי לא פעם שומעים שבנים מכנים את הוריהם אבי מורי, או אמי מורתי, וכוונתם שהוריהם הם גם מוריהם. צירוף זה טוב ויפה, אך במקורו של הצירוף כלל אין הכוונה למורה המלמד, אלא למילה הארמית מר שפירושה אדון וריבון (כמו בצירוף מרא דאתרא). הביטוי המקורי הוא אבי מרי, כלומר אדוני אבי (כשם שהמורי התימני אינו מלשון מורה, אלא מלשון מר ורב). כך הוא גם בצירוף המקובל להיכתב בראשי התיבות אדמו"ר – לא "אדוננו, מורנו ורבנו", מלשון מורה, אלא "אדוננו, מרנו ורבנו", שלוש מילים נרדפות שמשמעותן אחת.

The post למה ריבונות, מה רע בסיפוח? appeared first on מקור ראשון.