01 זיכרון ילדות תרבותי: בסלון הבית שלנו בבת־ים עמד פטיפון ולצידו שורה של תקליטים שחלקם נקנו בארץ וחלקם עלו עם המשפחה מארגנטינה. ג'ו עמר וחוה אלברשטיין; אופסייד סטורי של הגששים וכנר על הגג בספרדית. לי קנו את "שמלת השבת של חנה'לה", בכיכובה של השחקנית המתחילה חני נחמיאס. כשהבית היה ריק, הייתי הופכת את הסדינים הלבנים לשמלות מאולתרות, מפעילה את הפטיפון – בדרך כלל עם כנר על הגג המדובר – ורוקדת בסלון את כל השירים, כשאני בונה כוריאוגרפיה שלמה למגוון תפקידים מדומיינים. עד שההורים שלי חזרו מהעבודה בחנות, לא היה זכר למחזמר המפואר שהתרחש רגע קודם בסלון.

02 ספר שקראת פעמיים: הספרים היחידים שקראתי פעמיים הם אלה שנאלצתי לקרוא בקורסים בספרות בתואר הראשון, ובכללם אנה קרנינה, החטא ועונשו, אבא גוריו, דיוקנה של גברת, ולב המאפליה הכבד מנשוא. קריאה ראשונה מייגעת מאילוץ, קריאה שנייה מרותקת כדי למצוא ציטוטים למטלות הנדרשות. בבת אחת כל מה שהיה משעמם ובלתי נסבל בהיכרות ראשונית הפך לחידה מאתגרת ומלאת חיים בפגישה שנייה. מסקנות לחיים האמיתיים על אחריות הקוראים בלבד.

03 דמות שמעניקה לך השראה: דודה אלסירה ז"ל. התמודדה עם נכות מגיל צעיר מאוד, עברה מאז אינספור סיבוכים וניתוחים מורכבים, אבל עבורנו האחיינים הייתה אור גדול ומלא אופטימיות. כששאלנו אותה איך יש לה כוחות לקבל אותנו תמיד כשכולה מחויכת, ענתה: אם הייתי יושבת כאן מרירה ומספרת כמה קשה לי, הייתם ממשיכים לבוא? היא נאלצה להישען עלינו כדי לעלות במדרגות לביתה נטול המעלית, אבל האמת היא שהמשפחה כולה נשענה עליה.

04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה: סבא מוסה (משה) וסבתא שרה טראב ז"ל. לצערי לא זכיתי להכיר אף אחד מהסבים והסבתות שלי. את הסיפור של ההורים של אמא שלי כתבתי בגרסאות שונות לאורך השנים, כפי ששמעתי ממנה ומאלסירה במהלך בישולים משותפים לשבת וחג. הייתי נותנת הרבה כדי לשבת עם סבא וסבתא, לשמוע את גרסת המקור, ועל הדרך לחוות פעם אחת בחיים איך זה להרגיש נכדה.

05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד: חקלאים, ולא ליום אחד. לא היו ימים טובים לחבר'ה כמו שבוע עבודה בקיבוץ מעלה־גלבוע, וגם רמת־מגשימים זכור לטוב.

06 עם מה את נרדמת: פרק או שניים של "חברים", ולהבדיל, הדף יומי. כן, אני מודעת לפער הקיצוני בין השניים בכל מובן אפשרי. החיים מורכבים, כבר אמרנו.

07 מהו המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו: בגזרת החלבי: בורקיטס גבינה ובּוֹיוֹס תרד של אמא שלי. בגזרה הבשרית והקובעת: סטייק. בלי תיבול מתחכם, בלי לקמצן בשומנים ועם צ'יפס בצד, תודה.

08 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם: "קרש איתנים" – אחד מתוך מיליון ביטויים משפחתיים שבכורתנו הקורעת ממציאה או מביאה הביתה. הקונצנזוס סביב מיהו קרש האיתנים המשפחתי – העוגן, בעברית של שפויים – משתנה מדי שעה. קבוצה נוספת, של אלה שגרים בבית (כולל אלה שעזבו, שלא משחררים), נקראת "אמא תמיד צודקת". בתמונת הנושא יש תמונה מעובדת שלי אחרי שעשיתי עגיל שני עם הכיתוב: "אל תגלו לסבתא". סליחה, אמא.

The post אורלי גולדקלנג: "הייתי רוצה לחוות פעם אחת בחיים איך זה להרגיש נכדה" appeared first on מקור ראשון.