פרסום | קשרו אלינו
נט4יו
כל הרשת הישראלית במקום אחד
1/7/2020 6:41

האב, הבן וחרדת הנטישה

לזכותו של הסופר הוותיק יוסף בר יוסף יצירות ספרותיות רבות, בעיקר מחזות אך גם ספרות יפה. המוטיב הבולט, החוזר ונשנה ביצירות הפרוזה שלו, הוא המוטיב הביוגרפי, שבמרכזו יחסי אב־בן והתחרות, קנאה, שנאה, אהבה, שבין הסופר החי יוסף לבין אביו, יהושע, הסופר המת. יהושע בר יוסף היה ללא ספק הבולט בין שניהם, וקהילת הספרות הישראלית רגשה לא פעם בגללו. הוא בלט באישיותו המרדנית, הבלתי קונבנציונלית והאגוצנטרית וביצירותיו. לא ייפלא שהאב יהושע הוריש לבנו שפע של זיכרונות משפחה מרים־מתוקים וחשבונות אישיים שמסולקים שוב ושוב, במסווה זה או אחר, ביצירות הפרוזה של הבן יוסף.


כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– ספרים במספרים: הטוב, הרע והמוזר שיצאו לאור ב-2019

– מההתנתקות ועד עמונה: הקצינים ששכחו מהי אלימות

– דו"ח תלונות הציבור: מי מככב, מי ננזף והילדים ששלחו בקשות


הנובלה הראשונה בספר החדש, "אבא", גם היא מסע של סילוק חשבונות מאוחר עם המרורים שהשביע האב יהושע את משפחתו ובייחוד את אשתו הראשונה, החרדית; ועם היחסים האמביוולנטיים בינו לבין בנו הבכור יוסף, בעיקר בשנות ילדותו ונעוריו של הבן. זו לא נובלה גרועה, והיא גם לא חסרת עניין. שהרי חייו של האב יהושע היו מופע מתמיד של רעש וצלצולים, ודמותו מעוררת עניין מעצם ההמולה שנלוותה אליו בחייו. אולם מאחר שאין בספר שלפנינו חידושים רבים והביוגרפיה של יהושע בר יוסף מוכרת למדי וזכתה להנצחות ספרותיות חוזרות ונשנות, אפשר היה בהחלט לוותר על הגרסה הנוכחית. מה גם שהסופר עושה ניסיון קלוש בלבד להסוות את האופי האוטוביוגרפי של הנובלה ולהקנות לה מאפיינים של יצירה ספרותית בדיונית ומבוססת דמיון יוצר. העובדה הזאת מכשילה אותו וגורמת לסיפור תולדותיו להידמות לאלה שנוהגים לפרסם, לרוב בהוצאה עצמית, אנשים שעברו את גיל השמונים ומחליטים להעלות על הכתב את זיכרונותיהם למען הדורות הבאים.


https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 18_04_36_v0.2-750x497.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
נחום המשיחי, גולדה המשוגעת וילדם המקפץ. המספר חוזר אל דמויות מהקהילה החרדית בבתי אונגרין. מאה שערים, 2008. צילום: מרים צחי

עם זאת, מן הראוי לציין את הכתיבה הרגישה, שנותנת ביטוי לרגשות המושתקים ולקושי שהיה לילד יוסף ביחסיו עם אביו האגוצנטרי. יש בנובלה גם מספר קטעי הווי יפים, רגעים מחיי בית הכנסת החסידי במאה שערים ביום כיפור, בית כנסת של קהילה שאינה יודעת שהיא כבר מתפרקת, ש"יצא לו שם שלא מעט מהמתפללים הצעירים שבו… פוזלים החוצה לעבר האפיקורסיות והעולם החילוני…". גם שכונת מונטיפיורי בתל אביב מופיעה בנובלה זו, כפי שהייתה בשנים שסביב שנות הקמת המדינה: שכונת עוני תל אביבית שהתייחדה בתערובת העדתית שבה – אשכנזים ומזרחים, ותיקים ועולים ניצולי השואה, שרבים מהם התגוררו בה בתנאי עליבות מחרידים.


"את הצריף העלוב ההוא… ואת החצר הרמוסה בקדמתו עם עץ החושחש המרוט אני זוכר עד היום…". למקום זה הביא יהושע בר יוסף את אשתו עם בנם, כשאילץ אותה להיפרד מירושלים ולעזוב את הקהילה החרדית של בתי אונגרין שבה נולדה וגדלה לצד משפחתה. ויש גם פורטרט מכמיר לב של האב יהושע כשהוא יושב בלב "החבורה", בשולחן של שלונסקי ואלתרמן ושות' בכסית, "וברור שהוא לא בפנים, לכל היותר הוא מתדפק…", דיוקן של איש תלוש ושאפתן שיוצא קירח מכל הצדדים.


העילוי המקפץ


הנובלה השנייה, "בן", שונה לגמרי מקודמתה. הדובר הוא אותו בן־של־אבא מהנובלה הראשונה, אבל הסיפור בדיוני, אפילו עם יסודות סוריאליסטיים וקבליים. יש בו יסודות אוטוביוגרפיים – העלילה מתרחשת בעיקרה ב"בתי אונגרין", מקום מגורי משפחת סבו וסבתו של הסופר, והדמויות ברובן כנראה בנות משפחתו – אך היא ממריאה מעל לביוגרפיה, בלתי צפויה ולא מציאותית. במרכזה שלוש דמויות, שגם אם היו קיימות במציאות הסופר בנה אותן מחדש בדמיונו.


אחת מהן היא דמותו של נחום, דודו הרווק של המספר ובנם של הסבתא והסבא האהובים עליו. נחום כבר בן שלושים ואינו שש להתחתן, תופעה חריגה בחברה החרדית המקדימה בנישואים. הוא עוסק ללא הרף, רדוף אובססיה, בשואה. במהלך המלחמה, כשהוא עוקב אחר הידיעות "משם", ובשנים הראשונות של המדינה, כשאובססיית המוות מתחלפת באובססיה משיחית: "הוא מסתובב בשוק בעיר העתיקה, עוקב אחרי כל סוס וחמור… מחפש גם בין הקבצנים…". יש לנחום עוד מאפיין חריג: "הקפיצה המיוחדת שלו, קופץ לגובה מבלי לזוז ממקומו, כמו צפרדע. אבל צפרדע קופצת קדימה ועל ארבע, והוא קופץ למעלה וידיו מושטות גם הן למעלה… וזה קורה לו כאילו מעצמו…". הקפיצות האלה מזכירות תיאורים של רגעי אקסטזה והתגלות אצל חסידים וצדיקים, ונראה שלכך מכוון בר יוסף.


הדוד נחום מסרב לכל השידוכים אך נושא לבסוף לאישה את גולדה, נערה פליטת שואה מבולבלת ומוזרה שאיבדה את כל זיכרונותיה, אך יש לה מדי פעם הבזקי תמונות, שמות ותחושות־גוף "משם", רדופת תודעה של בריחה מתמדת.


וכשהאובססיה של נחום והנפש הפצועה של גולדה נפגשות נולד ילד מופלא, עילוי ב"חדר" ובישיבה, שגם הוא מפליא לקפוץ ולעשות סלטות באוויר. אמו הגאה, המוזרה והקצת משוגעת מפחדת שבנה יצחק נועד להיות המשיח, כי היא שמעה מבעלה נחום ש"הוא מוכרח לבוא עכשיו… אחרי מה ש…". גולדה נרגעת רק כשיצחק'לה עושה מה שלא־יאה־למשיח לעשות, כלומר קופץ. קפיצה אחת יותר מדי.


הדיבורים המקוטעים שמגלים טפח ומסתירים טפחיים, הקפיצות הנועזות והמציאות החרדתית, וגולדה שיוצאת לפומבי עם ליפסטיק אדום־כדם על שפתיה – מעשה שלא ייעשה בשכונה השמרנית ובמשפחה הסגפנית והצנועה שלה – כל המתחים, הסודות והסתירות מתלכדים אל סופו של הסיפור היפה והרגיש הזה. אחד מיוצאי הדופן ביותר בספרות הישראלית שקראתי.


אדישות לגורל הדמויות


ולבסוף, הנובלה השלישית, "סבתא דינה". חוטים רבים קושרים אותה לכאורה לשני הסיפורים הקודמים, משום שגם ברקע שלה ירושלים החרדית שבהמשך "רחוב שטראוס צפונה". אבל בכך נגמר הדמיון. למען האמת, לא ברור לי האם זה בכלל "סיפור". תוך כדי קריאה התרשמתי שזהו בעצם מקבץ של פרגמנטים ספרותיים שחוברו יחדיו בחיבור שתפריו בולטים לעין. לעומת היופי של הנובלה "בן", והתחושה הפלאית שמועצמת בזכות החיסכון הקיצוני במילים בכלל, ובמילות־שיחה בפרט, שגורם לקורא לרצות להשלים את הפערים מעצמו, בנובלה "סבתא דינה" נדמה שהכול להיפך.


הנובלה עמוסה במילים. אשדי־אשדות מילים ותיאורים שאינם מצדיקים את ההשתהות עליהם, ובעיקר "קטעי יומן" אין־סופיים של גיל ההתבגרות, שבוסריותם אינה משווה להם חן נעורים אלא הופכת אותם לבנאליים וקלישאתיים.

מהלכי הסיפור מתנהלים בשני אפיקים: האחד הוא של דינה, אלמנת צה"ל שמגדלת את בנה היתום מיכאל ובבדידותה מיטלטלת מגבר עלום־נוכחות אחד לאחר; והשני הוא של מיכאל, הילד והנער היתום, שמילדותו ועד בגרותו ועד בכלל כולו בלבול ונטישות. את היומן שלו מתחיל מיכאל לכתוב בגיל אחת־עשרה, "עוד בערב לאחר הלוויה". שבוע אחרי הלוויה הוא כותב "איננו, זה מה שכולם אומרים עליו, איננו. אז איך זה שהאיננו הזה ממלא אותי כל כך?… זה מה שנהיה מאבא שלי, משהו מר, אבל גם מתוק, כי הרי ברור שהוא שם, בתוך הבכי, גם אם זה כלום…". לא ממש סביר לכתיבה ברמה של ילד בן אחת־עשרה.


הזיוף וחוסר האמינות שמתגלים בראשית הסיפור חוזרים שוב ושוב בהמשכו. למשל בקשר בין מיכאל למירי. הנערה, שהיא לכאורה אהבת חייו, מגיעה לחדרו של מיכאל ומוצאת את היומן פתוח על השולחן: זהו מעשה כשל פרוידיאני הכי שקוף ולכן הכי לא־ספרותי ובלתי משכנע שיש. היומן מכיל הרהורים אדולסצנטיים אודות טומאה וטוהרה ומין ורוחניות, מהסוג שכל מתבגר כותב כמותם ביומנו ומקפיד להחביא אותם היטב מעיני הזולת. מירי כמובן קוראת מה שמיכאל כתב עליה ביומן ונוטשת אותו. המלאכותיות של הסצנה מצביעה שוב על החולשה המהותית של הסיפור, שאינו בנוי על יסודות עמוקים דיים ומרפרף מעניין לעניין ללא הסבר והנמקה פסיכולוגית או עלילתית.


לאחר הנטישה הזאת מיכאל חוזר בתשובה. אבל לאחר זמן הוא נוטש את אשתו וארבעת ילדיהם. הכול חפוז ושרירותי ולא מנומק, והסיפור נקטע בפתאומיות מבלי לספק שום הסבר למה שקרה, כאילו נפלה על הכותב עייפות או נמאס לו. הוא נחפז לעוד קטע על סבתא דינה לפני שהוא חוזר אל מיכאל שנוטש את הדת, נושא אישה שנייה, ובסוף שניהם נוטשים גם את הבן הזה והוא נמסר לסבתא דינה – שחולה, כמובן, בסרטן ומוסרת את הילד לאימוץ.


לא מן ההכרח שכל המרכיבים האלה – גם אם הם קצת מוגזמים בהצטרפם יחד – ייצרו סיפור גרוע, אבל לטעמי זה מה שנוצר כאן. לא רק משום שהסיפור ברובו חסר ערך ספרותי ועלילתו אינה מעניינת, אלא גם משום שהקיטועים השרירותיים וה"הדבקות" של חלקי הסיפור מייצרים תחושה שאפילו הסופר איבד את סבלנותו לסיפור ושהוא אדיש לגורל דמויותיו. גם קטעי הרפלקסיה וחשבונות הנפש אינם מצטיינים בעומק או במקוריות. בסיכומו של דבר, למרבה הצער אין לסיפור המאכזב הזה תכלית או שיא רגשי ועלילתי כלשהו; אין בו גרעין אותנטי של אכפתיות יצירתית והזדהות עם הדמויות, וכולו כמעשה טלאים שנדמה שנתפר כלאחר יד ושהוא נגמר כאילו לא היה. חבל, כי בר יוסף הוכיח רק שבעים וכמה עמודים קודם לכן באותו הספר שהוא יכול אחרת.


אבא, בן, סבתא דינה

יוסף בר יוסף

הספריה החדשה, 2020, 180 עמ'


The post האב, הבן וחרדת הנטישה appeared first on מקור ראשון.


מחבר: Rina Nakonechny | מקור ראשון חשיפות: 7 | דירוג: 2/195 ( 5 4 3 2 1 )




 

האחריות על התגובות למאמרים השונים חלה על שולחיהן. הנהלת האתר אינה אחראית על תוכנן.
השולח דיון
נט4יו
×

הצהרת נגישות

אתר זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות על פי Web Content Accessibility Guidelines 2 ברמה AA.
האתר נמצא תמידית בתהליכי הנגשה: אנו עושים כל שביכולתנו שהאתר יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות.
אם בכל זאת נתקלתם בבעיית נגישות אנא שלחו לנו הערתכם במייל (אל תשכחו בבקשה לציין את כתובת האתר).

אודות ההנגשה באתר: