שבעה חודשים לאחר שראובן נולד פרצה מלחמת העולם השנייה וקרעה אותו מהוריו לזמן ממושך. תחילה גויס אביו שמעון לצבא האדום ונשלח לחזית. כשראובן היה כבן שנתיים וחצי, אספה אותו אמו בלומא בזרועותיה ונסה יחד עם משפחתו של שמעון מהבית בפושקינה, סמוך ללנינגרד. בהמשך התרחקה ממנו לרגע כדי להביא משהו, וכששבה גשרי הנהר נייבה כבר הורמו וחסמו בפניה את הגישה לבנה הפעוט ולרכבת שהייתה אמורה לנסוע בה. שמונה חודשים אחר כך פגשה אותה גיסתה בכפר הנידח שברחו אליו, והתקשתה להאמין שהזקנה שמולה היא בלומא הצעירה והיפה. ראובן לא זוכר את המפגש המחודש עם אמו. "סיפרו שחששתי ללכת אליה", הוא אומר. את האיחוד עם אביו בתום המלחמה, כשהיה כבן שש, הוא זוכר היטב. "אבא לקח אותי על הידיים והלך איתי כל הזמן". אחרי המלחמה נולדו למשפחה עוד בת ובן.

ראובן גלפרין ("כמו הלפרין של האוקראינים, ברוסית אין ה'") זוכר מימי המלחמה גם את אמו רתומה למחרשה בשדות הכפר בורצ'וק שבשקיריה. "לא היו בהמות משא והגברים היו מגויסים, אז הנשים חרשו את האדמה". והיו גם המוני הפליטים, שהגיעו בלי אוכל ושתייה ועם בגדים מלוכלכים וטיפוס. "הם היו נופלים מהרכבת לרצפה. היה שם יהודי שבכל יום צעק 'תאספו את היהלומים לבתים שלכם', כלומר שיהודי המקום ייקחו הביתה פליטים יהודים". בתום המלחמה עברו לטשקנט.

אביו נעצר שלושה חודשים אחרי חגיגת בר המצווה המחתרתית שלו. גם בעליהן של הדודות נעצרו. התירוץ הרשמי? "שנת 49', יש קומוניזם ו'עושר בינלאומי', כשבעצם צריך לעמוד בתור ללחם. מכיוון שהדודים היו במעצר במשך עשור, חששו שהם יספרו את הדברים הרעים שקרו שם, אז הם נשלחו לסיביר"

את השכלתו הראשונית ספג מסבו ומסבתו. האחד לימד אותו אותיות עבריות מהסידור, האחרת קראה לו סיפורים מתוך "צאנה וראינה". הדודות דאגו למתמטיקה וללימודי רוסית. לבית הספר לא הלך, כדי לא לחלל שבת. הרופאה סידרה לו פטור מלימודים על סעיף פיגור, אולם כשהיה בן 11 חששה להמשיך לחתום על הטופס השקרי, וראובן הגיע לראשונה לבית הספר. הוא שובץ לכיתה ד' במקום ה', והתגלה כתלמיד מצטיין. "ברוסיה הכול היה מסודר. לומדים אלגברה מגיל 12, פיזיקה מגיל 12 וחצי, ומיד עוברים לנוסחאות. בגיל 13־14 לומדים כימיה. פה אני שומע שבכל גיל לומדים 'מדעים'. זה לא מדעים, זה פטפוט". הוא גם למד גמרא במחתרת מגיל שמונה, אבל בכיתה דקלם את יסודות האתאיזם. "אמרתי שישו היה ממזר, ודיברתי עליו ככה שקיבלתי מאה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2/04/BG6_0013-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אביו נעצר שלושה חודשים אחרי חגיגת בר המצווה המחתרתית שלו. גם בעליהן של הדודות נעצרו לתקופות ממושכות. התירוץ הרשמי? "שנת 49', יש קומוניזם ו'עושר בינלאומי', כשבעצם צריך לעמוד בתור ללחם. מכיוון שהדודים היו במעצר במשך עשור, חששו שהם יספרו את הדברים הרעים שקרו שם, אז הם נשלחו לסיביר והמשפחות שלהם נסעו איתם. ארבעים מעלות מתחת לאפס בחורף, ארבעים מעלות מעל בקיץ. חיים נוראים וכאילו חופשיים. אחרי ארבע שנים שוחררו".

שמעון הוחזק במעצר קרוב יותר לבית, ובלומא נאלצה למכור חפצים בשוק כדי להתקיים. מדי עשרה ימים הביאה לו אוכל כשר לכלא. הוא נידון ל־16 שנות מאסר, אבל יצא כעבור שנה ורבע.

עבור ראובן, הדרך היחידה לחמוק מגיוס לצבא נטול הכשרות הייתה הצטיינות בלימודים: "אתה מקבל מדליית זהב, ומגיע לאוניברסיטה בלי להתגייס". הוא מראה שתי מדליות מרשימות: האחת מתוצרת רוסיה, קטנה ועשוית זהב אמיתי; האחרת גדולה ומצופה זהב. זו המדליה של רעייתו המנוחה דינה לבית לייוי, ילידת אוקראינה. "זה ההבדל בין הרוסים לאוקראינים", צוחקת בתו אסתר.

הוא הצליח להצטיין, אבל כשל בניסיונו לקפוץ כיתה בחטיבה ולחסוך שנת לימודים. "המורים הגויים למתמטיקה ולספרות נתנו לי מאה; המורה היהודי לפיזיקה נתן לי נכשל". הרבה דמעות אכזבה זלגו אז, אבל היום ראובן מתאר זאת כנס. הסטודנטים באוניברסיטה נדרשו לצאת לאימונים שבועִיים כחיילים, ומהנדסים כמוהו אף נשלחו לקורס קצינים – אולם בדיוק כשראובן הגיע לשלב זה במסלול הלימודים, מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב ביטל את הנוהל. עשור אחר כך, העובדה שראובן לא היה קצין סייעה לו לצאת מגבולות רוסיה ביתר קלות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2/04/BG5_0062-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

המתמטיקה והפיזיקה, שלימודיהן החלו כאילוץ כדי לשמור על יהדותו, הפכו לאהבתו הגדולה. ראובן חי ונושם אותן, ומדבר עליהן בהתלהבות גם היום. כמהנדס הוא עבד במכון לחקר בנייה. "טשקנט היא אזור של רעידות אדמה, והיינו צריכים למצוא נוסחאות לבנייה חסכונית בחומרי בניין שיעמדו ברעשים כאלה".

הוא ניגש לקיר הבית ומסיר בזהירות תמונה של זוג מבוגר. "בזכותם הגעתי – ההורים של אשתי. לחמי היו אישה ושלושה ילדים. הם נשלחו לאושוויץ, והוא חזר לבד. הוא גם ניצול מונקו־טאבור, מחנה עבודה נייד. הם עבדו בבניית גשרים וכבישים, עברו ממקום למקום, שנה שלמה התעללו בהם. חמותי הייתה רווקה בת 35 עם מספר מאושוויץ. לא התחתנה כי לא היה לה כסף לנדוניה. חיתנו אותם, ודינה נולדה".

ההורים של דינה היו מסורבי עלייה עקשנים, שקיבלו את האישור המיוחל רק בניסיון הרביעי. ברגע שזה ניתן, ראובן הניח את הדוקטורטים שלו בצד, ובתוך שבועיים כבר לא היה בטשקנט. "ביום האחרון בעבודה, הבוס שלי אהרן גרוסמן אמר לי שהוא ידע שאני דתי. נבהלתי. שאלתי: למה לא פיטרת אותי? אמר שלא היה מי שיחליף אותי". למעשה, גרוסמן שמר על ראובן לאורך כל הדרך. הוא דאג שבשבתות יעבוד בספרייה ולא על המחשב, וכשהפועלים העבירו ביניהם מזון, גרוסמן לא אִפשר להם להציע כריך לראובן, בטענה שיש לו דיאטה מיוחדת. "חמש שנים הוא עזר לי לשמור שבת וכשרות, בלי שהבין מה זה ובלי שאני ידעתי".

בסוף יולי 1971 הגיעו ראובן ודינה ארצה. לימים, בעיצומה של מלחמת המפרץ, עלה גם גרוסמן עם משפחתו, ובילה עם משפחת גלפרין את השבת. הוא סיפר שאמו הורתה לו: "כשתראה יהודי דתי, תעזור לו". אז הוא עזר. אז גם גילה ראובן מהיכן הבוס ידע שהוא דתי: פעם אחת בחייו הלך גרוסמן לחתונה יהודית מחתרתית, ובחור אחד בכיפה בוכרית משך את תשומת ליבו. "הוא ראה אנשים ממלמלים תפילות אחרי האוכל, והיה המום לראות ביניהם צעיר נטול זקן שנראה אינטליגנט. אז הוא זכר אותי". והזקן המפואר של ראובן כיום? "זה תוצרת הארץ", הוא אומר, ומוסיף: "גרוסמן גאון. רק הגיע לארץ, מיד נהיה סגן מהנדס העיר פתח־תקווה".

ההורים של דינה היו מסורבי עלייה עקשנים, שקיבלו את האישור המיוחל רק בניסיון הרביעי. ברגע שזה ניתן, בתוך שבועיים ראובן כבר לא היה בטשקנט. "ביום האחרון בעבודה, הבוס שלי אהרן גרוסמן אמר לי שהוא ידע שאני דתי. נבהלתי. שאלתי: למה לא פיטרת אותי? אמר שלא היה מי שיחליף אותי"

רחוב נחלת הר חב"ד בקריית־מלאכי (נחלת, בקיצור ובמלרע) יוּשב בהוראת הרבי מלובביץ' בסוף שנות השישים. נוכח השכלתו הרחבה היה ראובן יכול לזכות בדירה בצפון בתל־אביב, אולם הוא העדיף דירה צנועה בעיירה הדרומית, בשכונה שנחנכה בהוראת הרבי. והוא לא מתחרט לרגע. 17 בתים נבנו לחב"דניקים מקומיים, עם הבטחה שתכף מצטרפים אליהם עוד רבים. "הרבי אמר שעומדים להגיע ארצה הרבה יהודים מברית המועצות. יהודי בשם בניומין גורודצקי מחב"ד עבר בין עיירות בארץ, ושאל מי מוכן לקלוט אותם. רק בקריית־מלאכי הסכימו".

בעידן מסך הברזל, יציאה המונית של יהודים הייתה בגדר ציפייה הזויה. אבל העלייה המדוברת הגיעה, ואיתה הלך ונבנה הרחוב כולו. בין מאות הדירות שם ניתן לצפות כיום בדמותו של הרבי על שלטי מרפסות, במדבקות בכניסה לבתים ובדגלים על המכוניות. מוסדות החינוך המקומיים מעידים על התרחבות הקהילה. "כל מה שהיה פה זו כיכר עם כמה בתים, אבל הם השפיעו על כל הקריה. הרבה חרדים באים לפה. זה יהיה כמו בית־שמש, אבל בלי העימות, כי כולם פה מסורתיים".

עם עלייתו ארצה התגייס ראובן לטירונות עולים בת שלושה שבועות. ביום הכיפורים 73' גויס בצו שמונה, ואחרי שמחת תורה חצה עם חבריו את תעלת סואץ לשטח מצרים. במשך חודש ימים הם שמרו בשדה התעופה פאיד שכבש צה"ל ממערב לאגם המר הגדול. גם בשנים לאחר מכן התמיד ראובן בשירות מילואים, עד לגיל 49.

"בצבא אני אוכל רק לחם וגבינה", הוא מספר. "בפסח הייתה לי בעיה, כי חב"דניקים לא אוכלים חלבי בפסח. ניסיתי לבטל מילואים, ולא נתנו לי. בסוף הסכימו שארכז את ימי החופש שלי בחג, וכל שאר המילואים לא אצא הביתה בכלל".

בשעה שראובן עבד במכון ויצמן, דינה הייתה גננת מבוקשת שלימדה בגן כללי, "שכן הרבי הורה לה לא לעבוד בגן של חב"ד". היא העניקה ידע בסיסי ביהדות למשפחות בשכונה, עסקה במתן בסתר ושימשה אוזן קשבת למצוקות התושבים. ילדים משלה לא היו לה במשך שמונה שנים.

כשהגיעו לרבי, דינה לא ביקשה שיברך אותה בילד, היא ביקשה ברכה בתהליך אימוץ. "הרופאים, גם ברוסיה וגם בארץ, אמרו שיצמחו להם שערות בכף היד לפני שיהיו לנו ילדים. אבל הרבי אמר אחרת: לרופאים ניתנה רשות לרפא, ולא לנבא. עוד תזכו להכניס את בנכם בבריתו של אברהם אבינו". אסתר בכורתם נולדה זמן קצר לאחר מכן.

ממכון ויצמן הוא עבר להוראה. "לימדתי מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים באור עציון, בכפר־אליהו שבגדרה, באשדוד וברחובות, ועכשיו 24 שנים אני בפנסיה. פרזיט". איך הוא מסתדר עם החיבור בין דת למדע? בקלות. "אתם רואים את הש"ס שם? עשרים כרכים – כל המדעים נמצאים שם"

כשמלאה לה שנה, נסעו השלושה להודות לרבי על ברכתו. כעבור חמש שנים בירך אותם הרבי שוב וקבע: "בקרוב תעשו ברית לבנכם". וכך היה. בתוך שנים ספורות כבר היו ראובן ודינה הורים לארבעה. לפני כעשור נפטרה דינה מסרטן, והערצתו של בעלה אליה ניכרת בכל פינה בבית ובכל אורחותיו.

ממכון ויצמן הוא עבר להוראה. "לימדתי מתמטיקה, פיזיקה ומחשבים באור עציון, בכפר־אליהו שבגדרה, באשדוד וברחובות, ועכשיו 24 שנים אני בפנסיה. פרזיט". איך הוא מסתדר עם החיבור בין דת למדע? בקלות. "אתם רואים את הש"ס שם? עשרים כרכים – כל המדעים נמצאים שם". מה זה מדעים, הוא שואל ועונה: "בהתחלה זאת היפותזה, ואז עושים בדיקה במעבדה. אם ההיפותזה מוצדקת – היא הופכת לתיאוריה. אוסף תיאוריות בתחום מסוים הוא התחום במדע".

ראובן לא מסתיר זלזול מסוים במסקנות מרחיקות לכת שנבנות בדיוק כך. על "מדעולוגיה" הוא מכביר מילים מזלזלות עוד יותר. לסיכום הוא אומר: "ל־25 אחוז מהנחשים יש רעל, השאר בלי. לפי דרווין, הנחשים הראשונים לא היו ארסיים, והתחילו לפתח רעל. ולמה נחש לא מת מהרעל של עצמו? כי יש לו חומר אנטי־רעלי. אז קודם הוא ייצר חומר אנטי־רעיל, ורק אז נהיה לו רעל? אם זה לא מתוכנן מהקב"ה, איך ידע לייצר קודם את החומר הנוגד?"

תיאוריות על גיל העולם משעשעות אותו עוד יותר. "ב־1988 היה פיצוץ בצ'רנוביל, והיה גשם ורוח והזבל הלך לרוסיה הלבנה. 1997, אני כבר בפנסיה, מזמינים אותי למינסק. אני מסתובב שם ביער, רואה פטריות בגודל חצי מטר. מה זה אומר? לא צריך מיליארד שנים להתפתח, מספיק פיצוץ אחד ויש מוטציות.

"למה אנשים לא מקבלים את זה? כי אז צריך להאמין בקב"ה, וכל אחד רוצה להיות איש חופשי, אז מעדיף להאמין בשקר. אני מעדיף את האמת, ורק ככה אני אדם חופשי".

The post ראובן גלפרין: "אני מעדיף את האמת, ורק ככה אני אדם חופשי" appeared first on מקור ראשון.