מילה לפתיחה: הדרך לנווה־שלום היא מהיפות בארץ. אחרי טיפוס פסטורלי במעלה ההר בין תעוז ללטרון, מגיעים אל היישוב המעורב, היהודי־ערבי. הנוף מרהיב והטבע פורח בעונה הזו. הפסטורליה והשקט לא מסגירים את הפחד שרבים בישראל חשים כיום מפני פיגועי טרור כמו אלה שהיו כאן החודש. גם דבריו המקוממים של ח"כ איימן עודה, שקרא לערבים לא לשרת בכוחות הביטחון, נדמים כאילו ממציאות אחרת. תחושת נורמליות משודרת מבית ההארחה בכפר, שמתכונן לאירוח קהל ליל הסדר. ובכל זאת, גם כאן ניכר המתח באופן ייחודי: מכל המקומות שביקרנו בהם במדור, כאן התקשינו יותר מכול לפתוח בשיחות עם עוברי האורח. רובם הביעו חשש לשוחח איתנו, כאנשי תקשורת.

אורי זוהר שמש, 38, נווה־שלום

על המפה: גדלתי פה, ומבחינתי היחד הזה הוא המצב הכי נורמלי שיש. אני עובד בעיצוב תעשייתי בתחום המוצרים הרפואיים.

המצפן: אני כמעט תמיד מצביע מרצ. אני מבין אנשים שיש להם לבטים בין המשותפת למרצ, אבל לי באופן אישי לא היו לבטים כאלו. המצב הקואליציוני היום רחוק מאוד מהממשלה שאני כמצביע מרצ הייתי רוצה לראות. מנקודת המבט שלי רוב הממשלה הזאת היא ימינה מהמרכז, כולל רוב המפלגות. אני לא מרגיש שהייצוג של השמאל דומיננטי בה בכלל, אבל אני מדגיש שזה מנקודת המבט שלי. אני מעדיף שלא יהיו בחירות לפני שתיגמר כל הקדנציה, כמו רוב הציבור. לא יודע מה יקרה בבחירות הבאות, אבל אני חושב שהממשלה הזאת עדיין לא עשתה הרבה נזק. בסך הכול היא מנסה לשמור על הסדר הקיים, ואני חושב שיש יתרון בכך שממשלות יחזיקו מעמד. בוא נגיד שגם כשהיו ממשלות ימין, שאני ודאי לא תמכתי בהן, העדפתי שנחליף אותן בבחירות מסודרות ולא שיפילו אותן בדרך.

עודה והמדים: שמעתי את האמירה של עודה לגבי אי גיוס שוטרים ערבים. חשבתי שזאת אמירה מאוד לא חכמה, אבל אני מבין אותה. אני גם מבין את הקונפליקט: הרבה אנשים מהציבור הערבי רואים דברים שהצבא או המשטרה עושים, ולא מבינים למה יש ערבים שמתגייסים לשם. אבל אני לא חושב שמתאים לחבר כנסת לקרוא קריאה כזאת. אבל זאת זכותו, ושאנשים יחליטו אם הם מצביעים לו הלאה כן או לא. זאת קריאה שלא קוראת למעשים אלימים, אלא אומרת לאנשים שיתפטרו. אני לא אוהב את זה, אבל מותר להגיד.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2/04/IMG_9652-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

רביעה, 49, נווה־שלום

על המפה: אני גרה פה, אבל עזוב את שם המשפחה. בשביל מה. לך תדע אם יאהבו מה שאני הולכת להגיד לך.

המצפן: הפעם הצבענו למנסור עבאס, לפני כן הצבענו לגנץ, ולפני זה הצבעתי לציפי לבני. רציתי אישה, שתהיה לה הזדמנות לנהל. היא אישה חזקה אבל כשהיא הלכה לאופוזיציה הרגשתי שהיא לא עושה כלום. שמע, אני לא ימין ולא שמאל ולא מעניינת אותי הפוליטיקה לשם פוליטיקה אלא מה אנשים עושים למעננו. אני רואה שיש עכשיו עשייה בממשלה, שהתקציב עבר. היו לי קצת הרהורים לגבי המשותפת. אני מרגישה שיש שם כל הזמן התקרבנות, לא נכנסים למים. פוליטיקה צריכה להביא איתה גם מעשה. אני לא נגד האידיאולוגיה שלהם, הם חלק מהעם שלי ובהרבה דברים אני מזדהה איתם. אבל אי אפשר לשבת על הגדר כל הזמן ולהתלונן, צריך להיכנס למים וזה מה שמנסור עבאס עשה.

ברוך השם פה בנווה־שלום אין לנו בעיות של פשע ודמי חסות. ואני שומעת מהרבה אנשים בכפרים ערביים שהפרוטקשן לאט־לאט איננו. יותר מזה, אני שומעת שמשפחות פשע התחילו לברוח לטורקיה. אתמול ראיתי באיזה ערוץ אנשים שסבלו מפרוטקשן קיללו נאשמים ואלו הורידו את הראש. אלה דברים שלא היית רואה קודם. חשוב לי שסוף־סוף מישהו מטפל בדברים. הפשע אוכל בהתחלה רק את הסביבה הקרובה שלו, אבל אחר כך הוא אוכל את כולם. הנשק מסתובב חופשי ואתה רואה את התוצאה בכל הארץ.

עודה והמדים: זה גרם לי למחלוקת ביני לבין עצמי. אנחנו תחת כיבוש ואין לנו שוויון ואין לנו מדינה, וזה אבסורד שהגענו למצב שערבים מתגייסים ויורים בערבים אחרים. אני מבינה למה זה יכול להיחשב טוב, כי זאת השתלבות וכו', אבל הגענו למצב שבו ערבי בגופו מגן על הכובש. אם תסתכל על ההיסטוריה, אנשים מהסוג הזה קראו להם בוגדים. ותבין, אני האחרונה שרוצה לפגוע בזבוב, כשאני עולה לאוטובוס ורואה בן אדם מבוגר שצריך עזרה או אישה שצריכה עזרה, להרים עגלה, אני מיד שם. כי קודם כול צריך להיות בן אדם. אני כן מסכימה שעודה אמר את הדברים ממקום פוליטי יותר. זו בעיה שמיעוטים קיצוניים עושים רעש ומקבלים את הבמה – גם בצד היהודי, כמו סמוטריץ' ובן־גביר. הרוב הדומיננטי שקט יותר. אני מתחברת לאנשים שרוצים לחיות, להקים משפחות, לחנך ילדים על ערכים טובים. יש לי התנגדות עזה לקיצונים שמנסים לבטל אנשים אחרים. לא משנה לי מאיזה מפלגה. כמו ביישוב שלנו: אתה מקבל את כולם בשוויון, ואחר כך יכול להתווכח.

נדב, 40, נווה־שלום

על המפה: אני איש חינוך, מנהל בית ספר. זה תפקיד ציבורי, אז אני מתלבט אם אני בכלל יכול לדבר איתכם. יאללה, אבל בלי תמונה מקרוב.

המצפן: אני מעדיף לא להגיד למי הצבעתי, אבל האמת – אני מתלבט בכלל אם אני זוכר למי הצבעתי מרוב הבחירות שהיו. אני מרגיש שאנחנו תקועים במקום. הייתי שמח לראות באולפני שישי פחות גנרלים ויותר אנשי חינוך ואנשים שרואים רבדים יותר מורכבים בחברה, כך שלפחות נדבר עליהם. שלא נתעסק רק ברייטינג ובפוליטיקה ובחלוקה לא רלוונטית בין ימין לשמאל. היו כמה מדינות באפריקה ששווה שניקח מהם מודלים. בדרום אפריקה היו שיחות של פיוס אחרי האפרטהייד ונדמה לי שגם בבַּנין היה משהו כזה. שלושה ימים עצרו הכול רק כדי לדבר. אולי גם לנו לא תזיק איזו הפסקה, לדבר על דברים מהותיים.

עודה והמדים: אני משתדל לא לראות חדשות. דברים תופסים כותרת ועוד יומיים תהיה כותרת אחרת. לא שמעתי על זה באמת. הכול פוליטי, וכל מפלגה שמייצגת חברה מסוימת מנסה לקבל מנדטים לבחירות הבאות. לא באמת מדברים אידיאולוגיה. אני שמח שהגעתי לפה. יש פה משהו מיוחד והילדים שלי חוגגים עם החברים שלהם את כל החגים בטבעיות גמורה. מה שהילדים בונים אנחנו המבוגרים באים והורסים. הלוואי שהשיחות האלו יביאו למשהו טוב לכולם, הלוואי.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2/04/IMG_9627-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

The post היה קשה אך בסוף הצלחנו: מה חושבים בנווה-שלום על המצב בארץ appeared first on מקור ראשון.