ביום שלישי 9 במרץ ביקר מפקד מחוז צפון במשטרת ישראל, ניצב שמעון לביא, בבית משפחת חג'יראת בכפר ביר אל־מכסור שבגליל. הוא עדכן אותם בהתפתחויות בחקירת מותו של בנם הקטן עמאר אל־שייח, בן ארבע בסך הכול, שכדור תועה פגע בו בינואר האחרון, בשעה ששיחק בגן השעשועים סמוך לביתו. שלוש פעמים ביקר ניצב לביא, שמפקח מקרוב על חקירת האירוע הקשה, בבית המשפחה. בני המשפחה והתושבים הרבים שהתאספו סביבו, התבשרו כי אנשיו הצליחו לפענח את תיק הרצח וללכוד את מבצעי המעשה.

"הסברתי להם שאין מתוסכל יותר ממני מתוצאות האירוע הטרגי הזה, ושאני אישית לקחתי את חקירת האירוע לאקסטרים מתוך כוונה למצוא את זהות היורים", מספר ניצב לביא. "אמרתי שזה אירוע מאוד מורכב, בשטח פתוח, כשייתכן אפילו שמי שירה ופגע בילד הקטן לא ידע לאיזה אסון הוא גרם". בסיום המפגש הביע לביא את תקוותו שזה יהיה הירי האחרון שפוגע בחפים מפשע בחברה הערבית, אבל באותו ערב כבר עסקו שוטרי המחוז בחקירת ירי חדשה. רזאן עבאס, בת 17 מכפר־כנא, נהרגה בחדרה מכדור תועה במהלך חילופי אש שנמשכו כרבע שעה מתחת לביתה. מצבה הוגדר אנוש, ורופאי בית החולים האיטלקי בנצרת נאלצו לקבוע את מותה. במקרה הזה נעצרו בתוך שעות ספורות שישה חשודים, תושבי הכפר, אך עד כה טרם הבשילה הפרשה להגשת כתבי אישום.

לאחר ביקורו של לביא בבית משפחת חג'יראת הגישה המשטרה כתב אישום נגד תושב נצרת בן 24, בגין רצח עמאר הקטן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 05/09169559-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בשנה האחרונה יכול לביא להציג בגאווה שורה של הישגים ומבצעים בעלי אופי יצירתי, שהביאו ללכידות ענק של אמצעי לחימה ברחבי הצפון ולעצירת הברחות נשק מלבנון וירדן. . בנובמבר האחרון התקיים בהובלתו המבצע הגדול מסוגו בתולדות המדינה, ובמסגרתו פשטו כאלף שוטרים על עשרות יעדים ועצרו 78 סוכני אמל"ח, הכבדים ביותר במגזר הערבי.

אך למרות ההישגים והנתונים שהמחוז בפיקודו מציג, בעבור לביא כל אירוע רצח, בוודאי כזה שגבה את חייהם של חפים מפשע, הוא תקלה חמורה שלא נותנת לו אישית מנוח, ובצדק. בכנס "הגליל במרכז", שנערך בעכו בחודש אוקטובר, אמר לביא: "אנחנו לא במאבק בפשיעה בחברה הערבית, אנחנו במלחמה". מחוז צפון, הזכיר אז לביא, כולל 1.3 מיליון תושבים, 50% מתוכם מהחברה הערבית. "אותם 50% אחראים ל־98% מאירועי הרצח ול־99% מאירועי הירי", ציין.

"אנחנו מנהלים מלחמה של ממש נגד הפשיעה שמשתוללת כאן", חזר ואמר לנו לביא בסוף השבוע האחרון. נפגשנו במשרדו שבמטה המחוז בנצרת, חצי יממה לפני תפילות יום השישי האחרון של חודש הרמדאן – נקודת זמן נפיצה – ושתי יממות לפני חג עיד אל־פיטר, הנמשך שלושה ימים. הכוננות במחוז הייתה גבוהה במיוחד לקראת המועדים המוסלמיים, ימי הזיכרון והעצמאות, וכמובן ההילולה במירון שתיראה השנה אחרת לחלוטין, בהתאם להמלצות ועדת החקירה שקמה לאחר האסון בשנה שעברה, שגבה כזכור את חייהם של 45 בני אדם.

ביוני 2019 מונה לביא למפקד מחוז צפון של המשטרה, בדרגת ניצב. בתפקידו הקודם היה סגן מפקד מחוז מרכז, ולפני כן מילא שורת תפקידים בכירים במחוז תל־אביב. במהלך שירותו הצבאי, בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, קיבל לביא תעודת הצטיינות על נטרול מפגע במחנה הפליטים עין בית אל־מא שליד שכם. הוא קיבל פעמיים את אות מצטיין הנשיא בימי העצמאות – כלוחם בצה"ל וכקצין משטרה. פקודיו במשטרה ובכירים במערכת הפוליטית רואים בו מועמד מוביל למפכ"לות, בתקווה שיצלח את המלצות ועדת החקירה הממלכתית לאירועי אסון מירון. להילולה – עוד נקדיש פרק בהמשך.

לביא מעורב אישית בכל תיק רצח שמתנהל במחוז. תחת פיקודו, מערך החקירות והמודיעין מתנהל בצורה שלא תבייש צבא מתקדם, תוך שימוש באמצעים וטכנולוגיות מתוחכמים. אלה הצליחו לחולל שינוי משמעותי ביכולת ללכוד ולסגור מעגל סביב ארגוני הפשע באזור שלביא מופקד עליו. מחוז צפון של המשטרה כולל את הגליל העליון והתחתון, אזור העמקים, רמת הגולן ואזור בקעת בית־שאן. כ־2,500 שוטרים בכ־17 תחנות משטרה מעניקים שירותים לכ־1.3 מיליון תושבים. מהם 42% יהודים, 41% מוסלמים, 7% דרוזים, 7% נוצרים וכחצי אחוז צ'רקסים.

"עברנו להתקפה"

בחודשים האחרונים, עם התעוררות הדרג המדיני והשקעת משאבים בתוכניות למאבק באלימות בחברה הערבית, ונוכח הצלחות המחוז, ישנה תחושה של שינוי גם ביחס הקהילה הערבית לפעילות המשטרה. זאת לעומת הנרטיב הוותיק ששלט שם וגרס כי למשטרה אין עניין בסיכול פשיעה, כל עוד היא לא פוגעת ביהודים.

"יש פער אדיר בין המאמצים המבצעיים והעשייה שלנו ובין הפרשנות שמתקבלת בצד השני", מצר על כך לביא, ומספר על שיחה שקיים לפני כמה חודשים עם חברי המועצה המקומית כפר־כנא. "שמעתי אותם וסיפרתי להם על העשייה ועל הפרטים, והם היו בהלם ואמרו שלא הכירו את העשייה שלנו. קשה מאוד לגשר על הפער הזה. יש חוסר אמון לאורך שנים, אבל אנחנו כן מזהים שיותר ויותר אנשים באים למשטרה. יש יותר ויותר שיתוף פעולה של קורבנות שמצביעים על חשודים ולוקחים סיכון, ויותר שיתוף פעולה ברמה של מסירת מצלמות באירועי אלימות וקריאות למוקד 100. ייקח כנראה עוד הרבה זמן לגשר על הפער, אבל אנחנו עושים מאמצים אדירים בעניין הזה ויש לנו רוח גבית מהדרג המדיני. מבינים שהמגזר הערבי מחייב טיפול, ושהטיפול הוא הוליסטי".

"החברה הערבית משוועת לענישה ולהרתעה, וזו לא בעיה של החברה הערבית אלא של מדינת ישראל כולה. אי אפשר לומר 'שיהרגו אחד את השני בכפר'. זה לא עובד"

מתחילת שנת 2022 נרשמו ברחבי המחוז 14 אירועי רצח בחברה הערבית, מתוך 92 נרצחים ערבים בכל המדינה, מרביתם המוחלט בעלי רקע פלילי. עם זאת, ביחס נרצחים לנפש עומד המחוז הצפוני עם המספר הנמוך ביותר, 2 בני אדם לכל 100 אלף אזרחים בני מיעוטים. המחוז ה"מסוכן" ביותר לאזרח הערבי הוא מחוז מרכז, עם 13.9 נרצחים. רוב מקרי הרצח בישראל הם במגזר הערבי, ואף שבמחוז הצפון מתגוררים כ־50 אחוזים מאוכלוסיית הערבים בישראל (השיעור הגבוה ביותר), אחוז הנרצחים בו עומד על 28.4% מסך הנרצחים בחברה הערבית בישראל.

המשאבים הנדרשים לחקירת רצח בחברה הערבית, גדולים הרבה יותר לעומת סכסוך בין עבריינים יהודים. "כל רצח, לא משנה איפה, הוא במעורבות של מפקד מחוז. הדרגה הגבוהה ביותר מנהלת את הסיפור הזה", מסביר לביא. "בתיקי רצח במגזר הערבי, האתגר זה לא רק לקבל אמון ולפענח את התיק, אלא גם בהיערכות להשלכות האירוע במישורים נוספים. ברגע שיש אירוע רצח יש כוונה לנקמת דם, ואתה צריך להיערך לעניין הזה". מיד לאחר שנודע על רצח עבריין, מוקמים צוותי חקירה וביטחון שתפקידם למנוע את הרצח הבא ולבלום את ניסיונם של חברי וקרובי הנרצח לפגוע בכנופיה היריבה. בין השאר יש צורך לאבטח את מסע הלוויה, להתמודד עם הפרות סדר ועוד.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 7_42_00-2-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

תפיסת השיטור של לביא גורסת פעילות אקטיבית למניעת הרצח הבא. "התחלנו ליטול את היוזמה ולעבור מהגנה להתקפה. הפסקנו להיות השוער שכל היום עוצר פנדלים", מצהיר לביא, ומציג שורה ארוכה של סיכול אירועי רצח אפשריים. "הקורבן המיועד אפילו לא היה מודע לכך שעוד רגע הוא הולך למסור את נשמתו לבורא", הוא אומר. לצד המאבק באלימות הקטלנית, המחוז מפעיל סוכנים סמויים בארגוני הפשיעה, ואלה מביאים לחשיפת עסקאות סמים, נשק ופרוטקשן.

אחד המקרים המרשימים שהציגה המשטרה לפני כשלושה חודשים, נראה כלקוח מסרט פעולה הוליוודי. חמישה חברי חוליית פשע, ועוד חמישה חשודים כמשתפי פעולה, השתילו מטען מתחת ג'יפ ממוגן שהיו בו שלושה נוסעים, בהם ילד בן 14, והתכוונו לפוצץ אותו במסגרת סכסוך דמים ביישוב בענה. כמו במקרים רבים של סכסוכים בין עבריינים, כוחות מיוחדים של ימ"ר צפון ליוו את "גיבורי" העימות ועקבו אחר מעשיהם ותנועותיהם.

"תוך כדי הליווי אנחנו מבינים שאנחנו לא לבד בעסק הזה, ושיש כלי רכב נוספים שעוקבים אחרי האובייקט שלנו", מתאר לביא. בחפ"ק של המחוז הצפוני מיהרו להפעיל אמצעים מיוחדים ובהם מצלמות מיוחדות שפזורות בכבישי הגליל. מהמעקב עלה כי המכוניות העוקבות אחרי העבריין הן לגיטימיות לכאורה ולא הוכרו כגנובות, וכי הן נהוגות בידי נשים. לרוב, ניסיונות חיסול נעשים באמצעות כלי רכב גנובים או בעלי לוחית מזויפת.

"אנחנו בכל זאת חוששים שקורה פה משהו חריג, עוצרים את הגי'פ שנמצא תחת המעקב שלנו, ומגלים שהותקן מתחתיו אמצעי מעקב ומטען נפץ רב עוצמה, שהיה הורג את יושבי הרכב במקום", משחזר לביא את האירוע. תוך זמן קצר נתפסו כלי הרכב העוקבים, של החמולה היריבה, ויושביהם התגלו כגברים מחופשים לנשים. לאחר שלושה ימים נסגר המעגל ונחשפה דירת מסתור שממנה פעלו העבריינים. נתפסו בה אמצעי לחימה, תצפית ומעקב, וכן רחפן ותחפושות. "זו קפיצת מדרגה, הם פעלו כארגון ביון", אמר אז לביא.

הסיכול הזה היה סוג של "פוקס" מבחינתכם? הצלחה מקרית?

"שום דבר הוא לא פוקס, כי בסוף אם אדם רוצה לרצוח מישהו אחר, הוא כנראה יעשה סט של פעולות מסוימות. תפיסת העולם שלנו אומרת שאנחנו חייבים לשבש את הכוונה שלו בשלבים האלה. כשעבריין קובע מטרה הוא חייב להתחמש, להשיג רכב גנוב, מתקן עיקוב, מערכת טלפונית סגורה לתיאום ועוד. אנחנו פועלים בכל הגזרות והמרחבים בתפיסה של התקפה ולא הגנה, ומעבירים לשטח מסר של יוזמה. אני לא רוצה להצליח בפענוח רצח, כמו שאני רוצה למנוע אותו. זה לא תמיד יקרה, אבל אנחנו כל הזמן בתהליכי למידה והפקת לקחים מאירועי רצח קודמים והבנת האופי של הרוצחים.

"אל תתבלבל, גם בצד השני לומדים ונזהרים יותר ונעזרים באמצעים מתקדמים יותר. אנחנו רואים היום שימוש בטכנולוגיות כמו רחפנים מאוד מתקדמים, ואמצעי לחימה כבדים כמו מטעני חבלה תקניים שנגנבים מהצבא. זו עליית מדרגה מבחינתם וגם מבחינתנו, וזה סוג של דיאלוג. ברגע שהם נעצרים ונתפסים, כמו שקרה בחודשים האחרונים, הם מבינים שהמשטרה עליהם, ובתוך המתח הזה הם עדיין שואפים לנקום או לפגוע באחרים, ולכן הם מנסים בכל פעם להתחדש, להשיג טכנולוגיה חדשה ולהשתמש בשיטה אחרת. לדוגמה, אם אנחנו מבינים מי האובייקט שבו העבריינים מבקשים לפגוע, אז הם ינסו לפגוע במעגל הקרוב שלו. אליו הם לא יצליחו להגיע, כי המשטרה בסביבתו".

גבול חם

לביא מצביע על זירה שהפכה משמעותית בשנה האחרונה: הברחות נשק בגבולות ירדן ולבנון. מתחילת השנה סיכלה שם יחידת הגבולות (יג"ל) של המשטרה הברחות של 148 אקדחים, 23 רובי סער, וסמים בשווי מצטבר של מיליוני שקלים. במשך שנים נתיבי ההברחה הללו שימשו בעיקר למעבר סמים, וכעת נדמה כי עיקר הפעילות בהם היא להברחת נשק ואמצעי לחימה. רק לפני כשבוע וחצי גילו תצפיתניות צה"ל ניסיון הברחה של שני תיקים חשודים בגבול לבנון, בסמוך לכפר עג'ר. לוחמי יג"ל שהוקפצו לזירה לכדו תיק ובו 100 רימוני רסס מסוגים שונים, כאלה שלא נראו עד כה במדינה, ושני כלי נשק. שבוע קודם לכן הם עצרו שני ניסיונות הברחה נוספים של עשרות כלי נשק.

"משהו קורה פה, וזה צריך להדליק נורה אדומה במדינת ישראל", מתריע לביא. הוא מצביע על ארגון הטרור חיזבאללה, ששולט בגבול הלבנוני, כמי ששואף להציף את ישראל באמל"ח, בשם אינטרס חבלני וכלכלי כאחד. לדבריו, "כמות האמל"ח שנכנסת היא פשוט מטורפת. אנחנו מבינים שיש ביקוש ויש פה כסף טוב, אבל אני לא בטוח שהכול מגיע לציר הפלילי. ברור שאנחנו לא תופסים הכול, וברור שנכנסים כלי נשק בכמויות גדולות הרבה יותר ממה שאנחנו תופסים. יש לזה כתובת, וצריך לבחון את זה. כמות הנשקים שתפסנו השנה היא גבוהה יותר ממה שתפסנו בכל שלוש השנים האחרונות, וגבוהה יותר מכל מחוזות משטרת ישראל גם יחד. אין ספק שיש עליית מדרגה בהברחות, זה נמצא בראש ההתעניינות שלנו, ואנחנו על זה. כלי הנשק מגיעים מעיראק, מסוריה, ממדינות ערב. אנחנו מזהים שלל נשקים – אוטומטיים וחצי אוטומטיים, נשקים ארוכים ואקדחים. במזרח התיכון מבינים שיש ביקוש משמעותי לנשק בישראל.

"כמות האמל"ח שנכנסת מהגבולות היא מטורפת. יש ביקוש ויש פה כסף טוב, אבל אני לא בטוח שהכול מגיע לציר הפלילי. ברור שאנחנו לא תופסים הכול"

"אין יום במחוז הצפוני שלא נתפס נשק", ממשיך לביא. "לא כל הנשקים נתפסים בגבולות. אנחנו תופסים המון נשקים בכפרים, בסליקים, בגני ילדים, ברפתות, בשטחים פתוחים. ההערכה היא שיש עוד המון במגזר הערבי. חלק מהנשקים נמצאים בידי ארגוני פשיעה, וחלק לצערי הרב מוחזקים בידי אזרחים שביום־יום אינם עבריינים. מסליקים אותם כדי שברגע האמת אדם יוכל להגן על המשפחה שלו והחמולה שלו. אנחנו מזהים את זה בקטטות, כשאחד המעורבים שאינו עבריין מבין שהוא בסכנה, הוא שולף את הנשק שקנה לפני שלוש שנים והסליק אותו. זו גם סוג של בעיה".

לביא מאמין שניתן להעלים את כלי הנשק מהרחובות והבתים בחברה הערבית, וכי היעד הזה אינו דורש בהכרח להפעיל כוחות צבא גדולים שיעברו מבית לבית. "זה כמו ביצה ותרנגולת. ככל שנחזק את המשילות, יכולת ההרתעה ואמון הציבור, יגיע היום שבחברה הערבית יבינו שהם לא זקוקים לנשק כי יש משטרה שהם סומכים עליה ותגן עליהם. זה חייב לקרות, אם כי זה ייקח קצת זמן. אין לי מתכון להצלחה מהירה, אבל אנחנו בכיוון הנכון".

בעיית הנשק בחברה הערבית נובעת בעיניו מהיעדר הרתעה וענישה מספקת נגד מפירי החוק. כמו רבים במשטרה, ניכר שניצב לביא מתוסכל מהפסיקות בבתי המשפט ומהחקיקה הקיימת, שאינן הולמות לדעתו את צורכי המאבק. העבריינים הכבדים והקלים כאחד משוחררים לרוב בעונשים קלים, שאינם מרתיעים ואף מעודדים את הבחירה בפשיעה ואלימות.

"הסיפור פשוט, ברגע שסיטואציה משתלמת לעבריין – הוא ימשיך לעסוק בה", מבהיר לביא. "אם מדינת ישראל תחוקק חוקים שמחמירים באופן משמעותי בענישה על עבירות נשק – אחזקה, סחר וירי – עם עונשי מינימום וקנס כספי, אני מעריך שתהיה ירידה משמעותית בעבירות הנשק ובאחזקת הנשק. ככל שנשק הוא כלי קטלני, הוא משמש כאמצעי הקל והנגיש ביותר לפתרון סכסוכים, ומשום מה השימוש בו לא מרתיע. עשו אצלנו מחקר על עבירות נשק ומצאו שהענישה מאוד מקילה, וכשענישה מקילה היא לא מרתיעה. אנחנו רואים את זה בסחר בנשק, שהוא עסק מאוד משתלם והביקוש לנשק גבוה. לערבי מכפר־כנא, טמרה או נצרת יש גישה חופשית לשטחים בלי שאף אחד מפריע לו – לא משטרה, לא צבא ולא שב"כ. יש פה רווח כספי אדיר באלפי אחוזים, והמבריח או הסוחר לוקח בחשבון בהערכת הסיכונים שלו שאם ייתפס הוא יקבל ענישה מינורית מאוד".

כלא, אומר לביא, אינו המרתיע הבלעדי, וייתכן שדווקא ענישה כלכלית חריפה עשויה להכריע את המערכה. בעבר, הוא מזכיר, נעשו הרבה יותר עבירות בנייה. ברגע שנקבע עליהן קנס שעלול להגיע גם ל־300 אלף שקלים – העבירות כמעט נעצרו, וכיום רבים הורסים בעצמם את חריגות הבנייה מבלי שהמשטרה נדרשת להתערב. "אפשר להשיג הרתעה בענישה מחמירה. מצידי שתהיה ענישה פלילית לצד ענישה כלכלית. ברגע שאדם יבין שאם הוא נתפס עם נשק או כשהוא יורה, הוא משלם קנס של 100 אלף שקל או מקבל הוצאה לפועל על הבית והרכב היקר שלו – הוא יחשוב פעמיים. אם הוא יבין שהוא הולך לכלא לשנתיים מינימום כי זה מה שהחוק קובע, זה עולם אחר. היום יש יותר מדי אכיפה ופחות הרתעה, וזה מאוד מתסכל".

לביא מנסה לקדם הצעות חוק ותיקוני חקיקה בנושא מול חברי כנסת ובכירי ממשלה שרוחשים לו הערכה רבה, אך המצב הפוליטי המורכב מקשה על העברת חוקים נדרשים למאבק באלימות ובפשיעה. "החברה הערבית משוועת לענישה ולהרתעה, וזו לא בעיה של החברה הערבית אלא של מדינת ישראל כולה. הפשיעה זולגת ומגיעה לבית שלנו – לנתניה, לתל־אביב, להרצליה. אי אפשר לומר 'שיהרגו אחד את השני בכפר'. זה לא עובד", הוא אומר.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-19.09.28-750x501.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מלחמה בסחטנים

בזירת הפשיעה החקלאית, שזוכה למעקב תקשורתי נרחב, נתקלים אנשי המשטרה באתגר מפתיע: ככל שהמשטרה פועלת יותר, כך מגיבים העבריינים בדרכים כואבות יותר ומנסים לפגוע בסמלי שלטון וציבור. הכפר הבעייתי ביותר בתחום הוא טובא־זנגריה, ששמו יצא לשמצה כבר לפני שנים. "בטובא אנחנו פועלים בצורה חסרת תקדים, והיום משפחות שלמות של עבריינים יושבות בכלא", מדווח ניצב לביא. "עברנו מהגנה להתקפה, וככל שאנחנו דוחפים אותם לקיר, אני מזהה שהם מנסים לפגוע בנקודות תורפה שמכאיבות לנו ולציבור הרחב". היישוב טובא־זנגריה מדורג במקום הראשון בארץ בשיעור היושבים בכלא ביחס למספר התושבים.

כנופיה מטובא־זנגריה, שביקשה "ללמד את המשטרה לקח", עמדה גם מאחורי הירי ביולי אשתקד לעבר מסעדת "כביש 90" בצומת מחניים ו"קפה נמרוד" במתחם גליליון בסמוך לאגמון החולה. ניצב לביא מגולל את הרקע למעשים: "יומיים לפני הירי למקומות האלה הגשנו כתב אישום בעבירות של הלבנת הון כנגד ארגון פשיעה בטובא, ועצרנו חשודים. הם הבינו שאנחנו חונקים אותם, והצליחו לעורר בהלה ופאניקה. התקשורת וראשי רשויות הגיבו, וכך למעשה הם מבקשים לגרום מבוכה למשטרה ולרמוז לנו שנרד מהגב שלהם, כי הם יפגעו במטרות שכואבות לנו".

תזמון הירי לא היה מקרי, מבהיר ניצב לביא. "המקומות האלו הם סמל בגליל. קציני צבא ומשטרה, בדרכם לגולן, עוצרים לאכול המבורגר ב'כביש 90'. העבריינים ניסו לירות בצריח של בלון הכדור הפורח במתחם הגליליון, פספסו ופגעו בבית הקפה הסמוך. בקונוטציה שלהם הם רצו להוריד את האוויר בבלון של השער לגליל העליון, במטרה להוריד את האוויר לכולנו. אספתי אז את כל ראשי הרשויות ואמרתי: 'תקשיבו טוב, זה הקטע שלהם. אם אנחנו באמת רוצים להילחם בהם, אנחנו צריכים להבין שיהיו לנו מכות בכנף, אבל אם לא נילחם בהם זה הכי גרוע'. בארגוני הפשיעה מבינים שפגיעה בסמלים, כמו בחקלאות, מלחיצה אותנו מאוד כי יש פורום חקלאי חזק וכלי התקשורת עוקבים בהרחבה. ועדיין, אנחנו עוצרים אותם ומגישים כתבי אישום והם חוזרים לעבריינות. כל הזמן פינג־פונג".

אחד המהלכים החשובים שלביא מנסה לקדם מול חברי כנסת, הוא חקיקה שתאפשר להעמיד לדין באשמת סחיטה מי שמספקים כביכול שירותי הגנה ואבטחה מבלי שהם שולחים שומרים בפועל, גם אם לא פנו באופן אקטיבי ודרשו תשלום תמורת הגנה. מתברר שבשנים האחרונות ארגוני הפשיעה לא משקיעים יותר מדי בדרישות לתשלום פרוטקשן. הם מציתים או פוגעים במטעים וברכוש של חקלאים וקבלנים, ואלו יודעים היטב מי הכתובת שאליה צריך לפנות כדי לבקש "הגנה" ולשלם סכום כסף תמורת שלט בכניסה למטע או לעסק. החקיקה שתאפשר להיאבק בתופעה, זוכה לתמיכתם של יו"ר הוועדה לביטחון הפנים ח"כ מירב בן־ארי, ח"כ אופיר סופר שהוא תושב הגליל, ועוד.

"כולם מבינים את הצורך, וזה עדיין לא מתקדם", אומר לביא. "יש לנו ירידה גם בהיקף אירועי הפשיעה החקלאית, אבל לא לעולם חוסן. הצד השני תמיד ינסה לפעול, הוא פעל ככה מאה שנה ויפעל גם בעתיד. אנחנו מחכים לחקיקה בהרבה נושאים, לא רק בזה", הוא מוסיף.

בתחילת השבוע, בימים ראשון עד שלישי, חגגו אזרחי ישראל המוסלמים את עיד אל־פיטר. בעבר, היעדר היערכות וניהול מתאימים הביא למהומות בימים אלה בחופי הכינרת ובאתרי הנופש בגליל, שהידרדרו לאלימות ולשפיכות דמים. "יחד עם הרשויות המקומיות – מבואות־חרמון וגליל־עליון – החלטנו שאנחנו מתחילים למסד את העסק הזה", אומר לביא. "אם האוכלוסייה מגיעה למקום שאין בו הכוונה ושילוט ואין בו אכיפה – אז עושים בו מה שרוצים וזה נראה נורא ואיום ומוביל לקטטות, אלימות ועוד. היום יש שילוט, הכוונה, חניה ציבורית מסודרת, חפ"ק משטרתי ומצלמות, ויש סדר. אנחנו מעריכים שזה יעבוד הרבה יותר טוב. עד היום לא הייתה הבנה שמדובר בחגים שיש להתייחס ולהיערך אליהם. יש פה 100 אחוז משילות וגם 100 אחוז מתן שירות לאוכלוסייה הערבית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02220_28_31-2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"מתחילת הרמדאן התמודדנו עם ארבעה ימים של הפרות סדר בכל רחבי המחוז, שכללו ניסיונות להצית צמיגים ופחי אשפה וזריקות אבנים. פעלנו ביד נחושה וחזקה עם הרבה עצורים וזה הופסק, אם כי זה עדיין נמצא על הפרק ועלול להתחדש. ביום העצמאות המשטרה תאבטח כמה אירועים מרכזיים, בהם בסיס פתוח של חיל האוויר באזור העמק עם צפי לעשרות אלפים. זה לא היה בשנה שעברה, וצפויים עומסים כבדים. כך גם אבטחת אירועי יום העצמאות והבמות בכל הערים ועוד". במקביל תתמודד המשטרה עם צעדת יום הנכבה שיקיימו אזרחים ערבים בגליל.

עם תום תרועות העצמאות, תיכנס לישורת האחרונה ההיערכות להילולת ל"ג בעומר במירון, שבשנה שעברה גבתה מחיר דמים נורא בעקבות רשלנות וכשלים רבים שעודם נחקרים. לביא היה היחיד שהתייצב ולקח אחריות על האסון שאירע במשמרת שלו. עוד באותו לילה נורא הוא התייצב מול המצלמות ואמר: "אני שמעון לביא, מפקד המחוז הצפוני, ואני נושא באחריות לטוב ולרע".

בשיחתנו לביא אינו מתייחס לעבודתה של ועדת החקירה הממלכתית בנושא, ומתמקד בעתיד ובהכנות מקסימליות לקראת ההילולה הקרבה. "מיד אחרי חגיגות העצמאות אנחנו מגיעים לאירוע במירון. יחד עם הפרויקטור של האירוע צביקי טסלר, משרד הדתות וכל השותפים שלנו, לוקחים אחריות משותפת כדי לעשות אותו כמה שיותר טוב על רקע האסון שקרה בשנה שעברה. כולנו מוכוונים לעסק הזה, והמטרה היא לתת שירות טוב למי שמגיעים לקיים את פולחן הדת. בסופו של דבר יש פה שינוי משמעותי של הסטטוס־קוו, גם ברמה של הגבלת כניסה ושהייה, והדלקה אחת בלבד. אנחנו רוצים לעשות את זה כמה שיותר טוב בסוגיית ההסברה והתודעה ומתן השירות. אני רוצה שיגיעו האנשים בהתאם לכמות שקבע המהנדס, לא פחות ובוודאי שלא יותר. בסוף אנחנו רוצים שהאירוע הזה יהיה מוצלח גם בהיבט הבטיחותי וגם בהיבט הקהל שמגיע. זו משימה שנמצאת בראש סדרי העדיפויות, ואנחנו נערכים לקראת האירוע הזה.

"זה עדיין נעלם גדול מבחינתנו איך הציבור יקבל את זה ואיך הוא יתנהג. בניגוד לשנים קודמות, לא כל מי שרוצה יכול להגיע וגם מי שמגיע לא יוכל להישאר כמה זמן שירצה. זה לא משהו שאפשר בקלות לבלוע אותו. אני מניח שעם הסברה טובה, ועצם העובדה שבשנה שעברה היה כאן אסון כבד מאוד – גם הציבור החרדי מבין כעת שצריך לנקוט משנה זהירות. סוגיית הבטיחות מעל הכול, ואני מקווה שכל העסק הזה יעבור בשלום".

The post ניצב שמעון לביא: "אני לא רוצה לפענח את הרצח הבא, אני רוצה למנוע אותו" appeared first on מקור ראשון.