https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /2020/12/mo-4-750x365.jpg 750w" sizes="(max-width: 1000px) 100vw, 1000px" />

אז מה עשית לפני הקורונה?

"עשיתי שמח! אני עוסקת במוזיקה. אני באה ממשפחה מוזיקלית ויש לנו כמה הרכבים לשמחות שבהם אני מנגנת עם אחי, אחותי, אבא שלי וגם לבד. בימים רגילים אני מופיעה בבת־מצוות, בחתונות ובכל אירוע שמשלב מוזיקה, מנגנת בחליל צד, עושה די־ג'יי, מפעילה ומרקידה. בקיצור – אוהבת להשתולל ולעשות שמח! כל זה קרה בעבר, אבל קורה גם בהווה, ברוך השם. הדבר המרכזי שעליו השפיעה הקורונה הוא בעיקר המינון".

כשאומרים לך דברים כמו "תמציאי את עצמך מחדש", כמה את כועסת מאחת עד עשר?

"כשזה בא ממקום אמיתי של דאגה ואכפתיות, אני רוצה מאוד לתת חיבוק. כמה מאחת עד עשר? מאה!"

היו מחשבות או ניסיונות לשנות כיוון, או להתאים את עצמך למציאות החדשה?

"חד־משמעית. אין ספק שעולם ההופעות והאירועים חטף מכה אנושה, ומי שעובד בתחום נפגע מאוד. ההגבלות שהוטלו בעקבות הקורונה חייבו לצאת מהקיבעון המחשבתי לגבי איך שאירוע אמור להיות, להסתגל למציאות חדשה של אירועי קורונה מצומצמים ולחפש דרכים שונות, מגוונות ויצירתיות לשמור על ההנחיות מצד אחד, ומצד שני לעשות הכול כדי להפוך את האירוע של הלקוחות לאירוע הכי שמח שיכלו לחלום עליו".

איך שורדים מבחינה כלכלית ומנטלית? מי נמצא שם לידך בזמן הזה?

"קודם כול עם הרבה אמונה ותקווה, וכמובן עם תמיכה מטורפת של בעלי האהוב שלמזלנו הגדול המשיך לעבוד כרגיל לאורך כל התקופה ההזויה הזאת".

איך ההרגשה לגלות יום אחד שאת מוגדרת "לא חיונית"?

"אני חושבת שכל אחד הוא חיוני, השאלה היא לאן החיוניות שלו מנותבת. לפני הקורונה הייתי כל היום סביב עבודה והופעות עד השעות הקטנות של הלילה, ומטבע הדברים זה בא על חשבון הבית וזמן האיכות עם המשפחה היקרה שלי. פתאום נוצר חלל ריק, שקט, וכל החיוניות שלי עברה נתיב והחלה להיות מושקעת בבית, במשפחה, בהתפתחות עצמית, בחשיבה על החיים ועל העתיד".

יש תחביבים חדשים ומפתיעים שצצו?

"האמת שכן. במשך שנים חלמתי ללמוד לנגן על כלי נוסף חוץ מחליל צד, שהוא הבייבי שלי, ובכל פעם זה נדחה מאלף ואחת סיבות. השנה זה סוף־סוף קרה, והתחלתי לנגן על כלי חדש – סקסופון. זה כלי מדהים, ובכל יום שעובר אני מתאהבת בו יותר".

The post לצאת מהקיבעון appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /2020/12/mo-5-750x365.jpg 750w" sizes="(max-width: 1000px) 100vw, 1000px" />

אז מה עשית לפני הקורונה?

"מגיל 17.5 שלי ו־19 שלו, נתנאל בעלי ואני עובדים בלי הפסקה. כבר 16 שנים שאנחנו מפעילים קייטרינג חלבי, 'האופה הקטנה' (כן, נו), וגם את 'רוזליה', בית הקפה שלנו בבית־שאן, שנקרא על שם סבתא שלי (יש לנו משהו עם שמות בעסקים המשפחתיים)".

כשאומרים לך "תמציאי את עצמך מחדש", מאחת עד עשר, כמה את רוצה לחנוק את מי שמולך?

"11, כי היבלות שלי לא כאבו לי מספיק קודם".

ובכל זאת: היו מחשבות או ניסיונות לשנות כיוון?

"ממש נולדתי מחדש! והיום אני דולה מוסמכת. כשהמסעדות ייפתחו, אני אסתובב בין הסירים לצירים".

אז איך שורדים? כלכלית, מנטלית?

"את חשבון הבנק שלנו מנהל הריבונו ואנחנו סומכים עליו בעיניים עצומות. כלכלית אנחנו מחזיקים ראש מעל המים, תודות למענקים שאנחנו מקבלים מהמדינה כרגע ובעזרת פרויקטים מפתיעים שהגיעו אלינו והחזיקו אותנו ערים חודש ברצף, כל אחד בתורו, בתנועה ובעשייה. ממש כאן בחצר הבית נמצא הלב של העסק, הקונדיטוריה. זה ממלא ומחמם אותנו, בפחמימות, סוכרים ואהבה".

עד הקורונה חשבתי שבעלי הוא הלא־חיוני בבית, ופתאום המצב התהפך. איך התחושה לגלות בוקר אחד שאת "לא חיונית"?

"מתברר שנתנאל הכי חיוני בבית. הוא היחיד שיודע להשתלט על ערימות הכביסה שאנחנו מייצרים, ואני מנצלת את זמן הבטלה לטיולים ולציורי פטריות. יותר משעמם מזה – נשתגע".

חזרת הביתה פתאום. מה גילית שם? איך הבית הושפע מהמצב החדש: הילדים, האווירה?

"בלי עין הרע, אנחנו משפחה של תשע נפשות, וכולנו מתַפעלים יחד בחירום ובשגרה את הבית והעסקים. אגב, אין כמו להעביר את מכונת הברד מהמסעדה הביתה. זה שוחד מעולה לילדים. הבית מעולם לא היה מסודר יותר. אני שמחה לראות שהילדים לומדים לפחות לנהל את העסק, כי משכילים גדולים הם לא יצאו אחרי כל הזום הזה".

התחביב היחיד שפיתחתי בתקופה הזו הוא שבירת שיאי עולם בסיום קופסאות נוטלה ובאכילת עוגות שמרים. יש תחביבים מוזרים שצצו? התחלת לבשל, לארוג, לעשות ספורט לא עלינו?

"בניתי גינה הידרופונית בחצר. אני ממלאת את הבית בעציצים ושותלת מלפפונים באדניות. במקום לנהל מסעדה, אני מוצאת את עצמי שרה לביגוניות. כנראה לא סתם קוראים לי חנה".

The post לידה מחדש appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /2020/12/mo-6-750x365.jpg 750w" sizes="(max-width: 1000px) 100vw, 1000px" />

אז מה עשית לפני שהגיעה הקורונה?

"איך קוראים לזה? נו… שנייה… שגרה? כן! כן! שגרה. איך זה נראה אצלי? כתיבה, הופעות, ימי צילום והכול חוזר וממש לא חלילה. נסיעות מאולם לאולם, מיישוב לעיר. לעמוד על במה ולחוש את הקהל – מתי הוא צוחק, מתרגש או מחסל את החטיף שהוא טחן לי מול הפרצוף".

סכם לי במילה אחת את השנה האחרונה.

"Enter. ובשבע מילים: מישהו שם למעלה נרדם על מקש ה־Enter".

כשאומרים לך "תמציא את עצמך מחדש", מאחת עד עשר, כמה אתה רוצה לחנוק את מי שמולך?

"אחת. כן, אחת. אני לא חונק בן אדם אחרי שהעפתי לו כבר סטירה. אבל אנחנו רגילים שכולם חכמים יותר מאיתנו – יודעים לנהל אותנו טוב יותר ממה שהם יודעים לנהל את עצמם".

ובכל זאת, היו מחשבות או ניסיונות לשנות כיוון, או להתאים את עצמך למציאות המשתנה?

"ברור! מה, אני לא מספיק מוכשר כדי להיות קופאית ברמי לוי? סבּל? ומה רע בכמה ימי מילואים, לסדר את הימ"חים ולסחוב קיטבגים פנימה והחוצה מתוך מחסן? איך אמר טוביה החולב? כן… אני יודע, אני יודע – זו לא בושה להיות עני, אבל בינינו, זה גם לא כבוד כל כך גדול. ולרגע ברצינות: האמת היא שניסיתי והצלחתי. צילמנו סדרה חדשה בקורונה, שהפכה לשלאגר מטורף, ומצאנו קונספט אדיר למופעי חנוכה, שהופיע ביותר מ־20 רשויות בכל הארץ".

מי נמצא שם לידך בזמן הזה?

"יש לי אישה מהממת, שראתה והעריכה את המאמץ. השותף והחבר יהונתן רוזנהק, החברים מערוץ מאיר – בלעדיהם כלום לא היה קורה. גם הקהל, שהיה צמא ולא הפסיק להטריד בבקשות לברכות יומולדת ובר־מצווה וחתונות – הבנתי שאנשים מתגעגעים. והכי־הכי־הכי חשובים, מתמרצים וגורמים לי לקום בבוקר: הפקידים היקרים בבנקים למשכנתאות. אין דבר מתמרץ יותר מאשר לדעת שבחודש הבא תקבל טלפון. אתה תמצא מה לעשות, ויהי מה!"

איך ההרגשה לגלות בוקר אחד שאתה "לא חיוני"?

"אוי… זה נורא. נורא! בואו נפוצץ פה איזו קונספציה מוטעית: זה שאנחנו עומדים על הבמה משוחררים, צוחקים וכיפיים, מעיד ביחס הפוך על הביטחון העצמי שלנו. פתאום קם הקול הפנימי שאומר 'אתה לא במקצוע הנכון, אמרתי לך', או 'בחיאת, מה אתה עושה? למה אתה לא כמו חבר שלך – הייטקיסט, או כמו החברה שהיא רופאה בכירה', או 'אבל לי אתה אף פעם לא מקשיב. בסדר, אני כבר רגילה לדבר לקירות'… אופס".

נניח שמחר הקורונה מתה. מה אתה עושה? האם תמשיך מאותה נקודה לפני שנה, או שמשהו השתנה?

"לא לא לא לא! יש גבול לכל תעלול. כבר איכשהו למדנו להסתדר. הקורונה לא זזה מפה לפני שאני נותן לה אישור ללכת! בקיצור – כשהקורונה נעלמת מפה אני טס עם אשתי לניו־יורק!"

The post הקול הפנימי שמכרסם appeared first on מקור ראשון.