בקניון העצום "דובאי מול" יש נציגות לכל מזון שרק אפשר לחשוב עליו. מדאנקן דונאטס ועד מקדונלדס, מסינבון ועד סטארבקס. אבל לצד רשתות הענק שכבשו מזמן כל יעד על פני הגלובוס, נוכחים שם באופן מפתיע גם כמה מהמוסדות הקולינריים הנחשבים בעולם. האם כשטועמים את מון בלאנק הערמונים המיתולוגי של "אנג'לינה" בתוך קניון הומה אדם, החוויה זהה לזו שעוברים בבית האוכל הפריזאי ברחוב ריבולי – מקום שבו הזמן כמו קפא מלכת והמלצרים חנוטים בחליפות ועוטים כפפות צחורות מאז 1903? או במילים אחרות: מה חשוב יותר – האוכל או התפאורה? הרי ישיבה בבית קפה היא הרבה יותר מפעולה פיזית; מדובר במצב נפשי ותודעתי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

שוב נשלח למנהל: אריאל שנבל חזר לישיבה התיכונית בה למד

האנדרדוס ששבר את השיא הישראלי בטוויטר

סיפורה של שמיכה: למצוא אמונה בימי קורונה

השאלה הפילוסופית הזו התחדדה בעידן המשלוחים. בעולם הישן נהגתי אחת לחודש להוציא את הילדים מוקדם מהמסגרות ולסעוד צהריים בצוותא בסניף "פרש קיטשן" הסמוך למקום מגורינו. המסורת נמשכת גם בימי קורונה כשאת הטיילת הפסטורלית של ראש העין החלפנו בחצר הביתית, אבל האם טעמן של המנות נשאר אותו הדבר? כדי למקסם את הניסוי הלכנו על ההזמנה הקבועה שלנו (ילדים נוטים לדבוק במנות אהובות): פיצה מרגריטה, רביולי רוזה, סלט אסייתי ולקינוח ופל פינוקים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/פרש-קיטשן-צילום-אנטולי-מיכאלו-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הפיצה הייתה בין הנפגעות מהמעבר. לא דומה פיצה רותחת ומבעבעת שיצאה כרגע מהתנור לכזו שעברה דרך חתחתים עד שהגיעה אל היעד. לעומתה הרביולי בטטה רק הרוויח ובמקום אל דנטה קיבלנו אותו נימוח ורך, בדיוק כמו שהילדים שלי אוהבים את הפסטה שלהם. ביחד עם מילוי הבטטה ורוטב הרוזה המנחם (שמנת + עגבניות + מוסקט) זו הייתה מנה שחוסלה מיד. אני לא יודעת אם אכן מייצרים את הפסטה במקום, אבל הייתה תחושה שהיא טרייה ממש, מקסימום כזו שהוכנה בעבודת יד ומיד הוקפאה. הסלט האסייתי הוא סלט יחסית מוכר ואהוב, ולטעמי "פרש" מציגים את אחד הביצועים היותר מוצלחים שלו (במגבלות הז'אנר). רוצה לומר: החסה טרייה, נתחי הסלמון צרובים במידה, השעועית הירוקה יציבה, רצועות הפלפל הקלוי מוסיפות טעם וצבע, אטריות השעועית השקופות מעניקות תחושת בריאות ותחושת שובע, וגם הכוסברה והבוטנים תורמים את הסיומת שלהם.

לקינוח פתחנו את קופסת הוופל פינוקים. מדובר במנה שילדיי מחכים לה יותר מכול, נקודת האור בקצה ארוחות הצהריים חסרות המעוף שהם רגילים לאכול ביומיום. למרבה הבאסה הקינוח אכזב בגדול, עם ופל יבשושי ושובר שיניים, קצפת שכבר הספיקה לצנוח וגלידה נוזלית. ניסינו להתנחם בכך שבבטן הכול נראה אותו דבר, אבל יש מנות שכנראה נועדו שיאכלו אותן רק בסביבתן הטבעית. עד מתי סגר 2021.

The post מצא את ההבדלים: לאכול אוכל של מסעדה אבל בבית appeared first on מקור ראשון.