סדרת הספורט הדוקומנטרית "הריקוד האחרון" זכתה להצלחה אדירה מהרגע שעלתה לאוויר. הסדרה מתארת את הקריירה של שחקן הכדורסל מייקל ג'ורדן וכבר הפכה לאירוע מדיה גלובלי שמאפיין ברוב המקרים רק שידורי ספורט חיים של אירועי שיא. ההצלחה הגיע משילוב של כמה גורמים יחד – שחקן כדורסל עם איכויות אישיות ויכולות מקצועיות יוצאות דופן, תמיכה של מערכות שיווק משומנות ומלוטשות, חלון הזמנים בו כוכבו זרח – סוף שנות ה-90 של  המאה הקודמת, עם פריחתו של עידן המסחור והגלובליזציה של התקשורת; וכמעטפת לכל אלה, מועד שידור התכנית, בזמן שאירועי הספורט החיים עצרו מלכת בשל התפשטות נגיף הקורונה ברחבי העולם. אף שהייתה מיועדת לשידור בחודשי הקיץ (יוני 2020), הוחלט להקדים את שידורי הסדרה והיא עלתה לאוויר ב-19 באפריל 2020, ממש בעיצומה של מגפת הקורונה העולמי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "הדרך שבה מתנהל ענף הכדורסל גורמת לאיבוד הזהות שלנו"

– "החורף יהיה שונה לחלוטין ממה שחווינו"

– "כי מציון תצא תורה, אבל גם מצפון אמריקה"

הריקוד האחרון מתעדת את עונת המשחקים האחרונה של שחקן הכדורסל מייקל ג'ורדן במדי השיקאגו בולס (1997-1998) במאבקה על תואר האליפות השישית והאחרונה של הקבוצה. בעזרת עונת המשחקים הזו הבמאי ג'ייסון הייר שזר את תתי הסיפורים שמרכיבים תמונה גדולה הרבה יותר. התכנית מלווה את ג'ורדן משנותיו הראשונות כשחקן צעיר ומשרטטת פרופיל ברור של אדם מיוחד מאוד, שזכה למעמד מיוחד בקרב יריביו ובאופן שסוקר על ידי התקשורת בהערצה עיוורת.

הסדרה אמנם לא מציגה הרבה פרטים חדשים על השחקן ולא על הקבוצה והליגה, בטח למי שחי ועקב אחר הכדורסל בשנים אלו. אך באמצעות מאות שעות הקלטה וראיונות רבים, היא מצליחה לשזור ולהבליט, באופן רגיש, את הסיפורים הגדולים והשותפים המרכזיים של ג'ורדן לקריירה המרשימה. האופי האולטרא תחרותי של השחקן, שגם גרר אותו לעיתים למקומות בעייתיים, הוא ללא ספק המרכיב הבולט בתמונה שמבקש הבמאי לצייר. חשוב בהקשר הזה לציין שחומרי הגלם המתינו כשני עשורים עד לאישורו של ג'ורדן, ורק במרץ 2018 הפקת התכנית החלה. סביר להניח כי מה שהשחקן לא רצה שייחשף, נותר מחוץ לתכנית. אך יחד עם זאת, לא מדובר במופע יחסי ציבור כלל ועיקר. התכנית מציגה גם צדדים פחות זוהרים באישיותו והתנהלותו של הכוכב, ובראשם הנטייה להימורים.

הסדרה מצליחה לחשוף ולעניין גם אוכלוסיות שונות שלא זכו לראות את ג'ורדן משחק. העריכה המרשימה נעשתה באופן מדויק, כך שגם מי שלא חי בתקופה הזאת או שאינו אוהד ספורט, קיבל מושג והצצה לאירועי הרקע שהובילו לכל אחד מהסיפורים. נדמה שזהו אחד המהלכים החשובים של הסדרה, שהצליחה להוציא את הסיפורים על הקבוצה וכוכביה מגבולות הנוסטלגיה. במובן מסוים לא מדובר בסדרת כדורסל אלא בשיעור לחיים. על נחישות, אמונה, מקצועיות, סימון מטרות וכל אותם ערכים שמזוהים כל כך עם ג'ורדן ועם הספורט.

תקשורת גלובלית טרום סלולרית

שנות ה-80 של המאה ה-20 היוו נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של שידורי הספורט באופן כללי ושל ליגת ה-NBA באופן נקודתי. שינויים טכנולוגיים אפשרו להרחיב משמעותית את שידורי הטלוויזיה ולהעבירם למקומות רבים בעולם. גם הצטרפותם של שחקנים לא אמריקנים, וכניסתו של הקומישינר דיוויד סטרן העניקו לליגה רוח גבית ותרמו להפיכתה לליגה גלובלית. מאז כניסתו של הקומישינר, השכילה הליגה לפתח מערכות שיווק מוצלחות שתרמו באופן משמעותי להפצתה.

ג'ורדן, שהיה שותף בכיר לפופולריות המתעצמת של ליגת ה-NBA, היה גם אחד הנהנים העיקריים מכך. מהבחינה הזאת, ניתן לשער שהתקופה סייעה לו להפוך גם לכוכב כל כך קונצנזואלי. החיבור של השחקן עם חברת נייקי והפרסומות שהפיקו יחד הוסיפו נדבך משמעותי נוסף בהפיכותו של ג'ודן לגיבור בינלאומי. סביר להניח כי בעידן של מצלמות סלולריות זמינות ורשתות חברתיות מהירות הצמיחה האדירה של ג'ורדן, כשהוא מהמר או מתערב על סכומי כסף גדולים, היתה מורכבת יותר.

האם שידורי הספורט החיים תחת איום?

שידורי הספורט החיים היו תמיד ליבת שידורי הספורט ובמידה רבה גם עוגן משמעותי לגופי שידור רבים בעולם. במשך שנים הוכיחו האוהדים את נאמנותם לשידור החי וסירבו לצפות במשחקי קבוצתם האהובה בשידור נדחה. לכן לא מפתיע ששידורי הספורט החיים נמצאים כמעט דרך קבע בראש טבלאות השידורים הנצפים ביותר בטלוויזיה. זה כנראה ימשיך להיות המצב, שכן התחרות, הריגוש והחוויה החברתית הם המניעים המרכזיים לאהדת הספורט. אולם לצד זה, אנו עדים לגידול בהפקות תכני ספורט נוספים כמו ספרים, קולנוע ותכניות דוקו. מהפכת הסטרימינג הובילה לשינוי בהרגלי הצריכה התקשורתיים ובעיקר לביטול התלות של צרכני התקשורת בלוח השידורים הרשמי. מכיוון שכך, האובססיה לשידור החי בעולם הספורט היוותה בשנים האחרונות עוגן משמעותי לשידורי הטלוויזיה הקלאסית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 10/jordan-epa-750x817.jpg 750w" sizes="(max-width: 881px) 100vw, 881px" />

נראה כי "הריקוד האחרון" סלל את הדרך לדוקו הספורט להגיע לקדמת הבמה התקשורתית ולייצר שיח ועניין כמעט כמו אירועי ספורט חיים. אף שהפרקים שוחררו אט-אט, התכנית הצליחה לשבור שיאים, להגיע לעשרות מילוני אנשים ברחבי העולם ולהשתלט על סדר היום התקשורתי והציבורי. נטפליקס ו-ESPN, ששידרו את הסדרה דיווחו על כמויות צופים חריגות לז'אנר ובכלל. בנטפלקיס הצביעו על עשרות מיליוני צופים מחוץ לארה"ב  וב-ESPN התגאו בשיאים ששברה הסדרה לאורך כל פרקיה. רבים אף דיווחו כי הם ניסו לצפות בפרקי הסדרה קרוב ככל שניתן למועד שידורה, בכל שבוע, על מנת שיוכלו להיות שותפים לשיח שמתנהל סביבה ברשתות החברתיות.

ברמה התקשורתית העמוקה יותר, יוצרי "הריקוד האחרון" אולי הוכיחו שאירועי מדיה לא חייבים להיות משודרים בשידור חי. בפרספקטיבה היסטורית ייתכן והדוקו הנוכחי יהיה הסמן הראשון לערעור ההגמוניה של השידור החי בעולם הספורט. האם גם במקרה הזה ג'ורדן ייזכר כחלוץ ששינה את פני תקשורת הספורט? כנראה שרק הזמן יגיד.

פרופסור אילן תמיר – מומחה לספורט, חברה ותקשורת. משמש כראש ביה"ס לתקשורת באריאל וחוקר אורח באוניברסיטת הראווארד.

The post "הריקוד האחרון" מערער את ההגמוניה של שידורי הספורט appeared first on מקור ראשון.

צפו:

התיקון הגדול בצוותא, השנה בפעם ה-11, הוא תיקון ליל שבועות הגדול בארץ.

הערב נולד משיתוף פעולה בין "הבמה לשיח ישראלי-יהודי בצוותא” לבין פעילות "ארגון רבני צהר" בחגים, מתוך סקרנות להכיר את אוצרות המקורות היהודיים ואת מגוון הקולות, ומתוך רצון להיפגש וללמוד ביחד. התיקון הגדול בצוותא הוא במה המאפשרת לכל אחת ואחד לבוא ללמוד וללמד, לשמוע ולהשמיע.

את הערב ייסדו ח"כ ד"ר עליזה לביא, גברי ברגיל, יו"ר מכללת אורנים והרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צוהר.

The post צפו: התיקון הגדול בצוותא לקראת שבועות appeared first on מקור ראשון.

החיבור בין שבועות למתן תורה הוא החיבור הטבעי, הרי ביום זה ניתנה "מערכת הפעלה" של העולם. משמעות הדבר, שגם אומות העולם וגם העם הנבחר מוצאים את מקומם בתוכנית הא-לוקית. דבר זה עומד לכאורה בסתירה עם המדרש שהקב"ה הציע לכל אומות העולם לקבל את התורה, אבל הם דחו אותה, בגלל שזה סותר את מהותם. בסופו של דבר, התורה ניתנה רק לעם ישראל,  כך שגוי ששומר שבת חייב מיתה. המשמעות, שרק עם ישראל הופך להיות הנציג הבלעדי של התוכנית הא-לוקית.

כדי להבין מה העולם קיבל ביום זה, יש לחזור לתחילת הבריאה. האדם הראשון, לפני החטא, היה נקי מכל "חיידק" (יצר הרע), ולכן גופו היה טהור (הגשמיות אינה מזיקה). לאחר החטא, הוא וכל הבריאה איבדו מקדושתם, ובכך יש אפשרות להוריד את העולם לטמיון. בפועל, זה מה שקרה בדור המבול ודור הפלגה עד שהקב"ה החליט לנתק את הבריאה ממעשה האדם (לאחר המבול), ואין יותר עם אחד ואחדות אחת, אלא כל מיני לאומניות (דור הפלגה 70 אומות).

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2019/02/מרים-צחי-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1018px) 100vw, 1018px" />

כל זה מביא את הבריאה לנקודת משבר לפי התוכנית המקורית. הקב"ה מתחיל בחיפוש אחר "האדם" שיבין את משמעות הבריאה (אברהם) ומחליט שדרכו יוחזר העולם למסלול המקורי. הרב יצחק הונטר ז"ל מסביר בספרו 'פחד יצחק', שלא לחינם ירדו בני יעקב למצרים ב-70 נפש ולא שינו את לשונם (לשון הקודש). זה קרה כיוון שכל אחד מצאצאיו של יעקב יתקן את אחת האומות באחדות נפלאה, ולמרות שהם באים מ-12 השבטים (כשלכל אחד יש "דרך" משלו). לפני פטירתו של יעקב אמרו השבטים "שמע ישראל השם…." יוצא, שתחילת תיקון חטא אנשי הפלגה מתחיל בירידתם למצרים ושהותם שם 210 שנים, עד שמי שהצליח לשמור על "הגחלת" של האמונה יזכה לצאת ולהימנות בתור עם ישראל.

עניינו של עם ישראל בעולם אינו בלהיות חופשי משעבוד מצרים, כי אם בתיקון דור אנוש (בו החלה העבודה זרה בעולם). התיקון יעשה  על ידי קורבן פסח (ביטול עבודה זרה מצרית), "בלכתך אחרי במדבר בארץ לו זרועה" (אמונה אבסולוטית בגדלות השם) ובקבלת עשרת הדברות, למרות שרובן הן מצוות הגיוניות הקשורות למערכת חברתית סטנדרטית, דוגמת מצוות כיבוד אב ואם ומצוות שבין אדם לחברו.

עיקר החידוש באותן מצוות הוא שמעתה יש לקיימן. לא משום שהשכל האנושי מבין אותם ומורה עליהם, אלא רק בגלל שהקב"ה נתן אותם, כך שאין אפשרות לפרשנות מה נקרא "אדם".

והנה, בירידת התורה לעולם דבר חדש מתגלה. מעתה הנהגת העולם תהיה תלויה אך ורק אם עם מקבלי התורה יקיימו את התורה, כמו שנאמר: "כי אם שמוע תשמע" – הגשמים ירדו בזמן המתאים, ברוך אתה בשדה וכו'. ואם לא תשמע – השמים יהיו כברזל, והייתם לשמה ולשנינה וכו' (פרשת בחוקותיי ופרשת כי תבוא).

ההיסטוריה של עם מקבל התורה תיווצר בהתאם ליחס שייתן לאותה תורה. מעבר לכך, העולם ובמיוחד ארץ ישראל יחזרו למצב שלפני דור המבול. ישנן מצוות שהארץ תגיב להן לפי התנהגות היושבים בתוכה: ארץ אשר עיני הקב"ה עליה מתחילת שנה ועד לסוף שנה, בשנה לפני השמיטה "ונתנה הארץ תבואה לשלוש שנים ,ואם לאו, הארץ תרצה את שבתותיה". בכך שציווי שניתן לאדם הראשון שייזהר לא להרוס את עולמו של השם, מתקיים בעם ישראל ובארץ ישראל.

יחד עם זאת, איבדנו את הלוחות הראשונים שעליהם נאמר: "חרות על הלוחות – אל תקרא חרות אלא חירות", וחירות ממלאך המוות (יצר הרע), כפי שמביא הרב דסלר (בחלק ב' דף 28). ובכל זאת, נאמר על הלוחות השניים: "פסול לך שני לוחות כראשונים …." דהיינו, שיש אפשרות למרות מעשי העגל לחזור למצב שלפני החטא, אולם זה מצריך עבודה קשה יותר.

כל הנאמר מבטא את תפקיד עם ישראל, אבל אומות העולם היכן הן בכל הפאזל הזה? שתי אפשרויות לפנינו: האחת, רבותינו הודיעונו שאין עם ישראל יצאו לגלות כדי להרבות גרים. השנייה, על מנת לגלות לעולם כולו שהקב"ה אחד ושמו אחד ויבואו כולם לתודעה שאין עוד מלבדו ואפס זולתו, כפי שהדבר יגיע לשיאו בהתגלות משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

הכותב הוא רב בבית המדרש של המרכז האקדמי לב

The post חג שבועות: תהליך תיקון העולם appeared first on מקור ראשון.

מעל למיטתה של התינוקת תלויות שתי בובות־פייה שיצרה אמה. לפני שהיא הולכת לישון, שולחת הפעוטה נשיקה לפייה. "היא שומעת על אמא שלה ותדע עליה עוד בהמשך", אומרת ליאת פריימן, אחותה של מיכל סלה ז"ל. "כרגע אנחנו רוצים לבנות לה משהו יציב. לא לערער אותה".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– הטילים שכופפו את רוח הלחימה

– יוצאים לדרך: מבול הצעות החוק כבר החל

– עומד למשפט: נתניהו אינו נציג הימין או ישראל השנייה

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02014_06_02-5-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אד שרבי מתיש הקיף בשבוע שעבר את הבית הכפרי והנעים, השוכן ביישוב בצפון הארץ. בית שמהווה מפלט רגוע לילדה שעולמה חרב, והיא אפילו צעירה מכדי להיות מודעת לכך. את שמה של הילדה מעדיפים ליאת וירדן פריימן לא לחשוף. להותיר לה פיסת פרטיות. הם הורים עכשיו לארבעה – שלושה, ועוד אחת. על אדן החלון במטבחם מונחת תמונתה של מיכל, ולידה עומד נר נשמה. הנר כבוי, אבל רוחה של מיכל מורגשת כאן היטב.

מיכל סלה הייתה אישה צעירה ואנרגטית, שמחה ואהובה מאוד, עובדת סוציאלית במקצועה. היא נרצחה יומיים לאחר ראש השנה תש"ף. בעלה, אלירן מלול, דקר אותה בביתם בשכונת מוצא והותיר אותה מדממת – כך על פי כתב האישום שהוגש נגדו. כעבור כמה שעות הופיע בפתח ביתה של אחת השכנות, ומסר לידיה את התינוקת, שהייתה אז בת שמונה חודשים. לאחרונה שודר במסגרת התוכנית "עובדה" בערוץ 12 סרט בשני חלקים, שמגולל את סיפורה של מיכל. בין היתר נחשפו שם מערכות היחסים האובססיביות והאלימות שניהל מלול עם בנות זוגו הקודמות. "השידור בטלוויזיה הביא הצפה רגשית גדולה מאוד", אומרת ליאת. "בבת אחת ראינו על המסך את כל הטראומה שלנו. ועם זאת, ראו שם גם את האור של מיכל".

מתוך הכאב העצום לקחו על עצמם בני משפחתה של מיכל, ואחיותיה בפרט, להעלות למודעות את נושא האלימות במשפחה ולא להרפות. הסיפור של מיכל שימש טריגר עבור נשים רבות לחשוף את מה שהן חוות, ובשבועות האחרונים הגיעו אל ליאת אינספור פניות. "נשים שאני לא מכירה יצרו איתי קשר בפייסבוק. כמה מהן סיפרו שהן כרגע במערכת יחסים אלימה, וביקשו ממני עזרה, או רצו לשתף. אני גאה בכך שהן רואות בי כתובת, אבל אני לא אשת מקצוע. אני רק מנסה לעודד, ומפנה אותן למקומות המתאימים.

"פנו אליי גם נשים שרצו להביע תמיכה והזדהות, או לשתף בדברים שקרו בעקבות השידור. אחת סיפרה לי שהיא התגרשה מבעל אלים, והיא דואגת מאוד לאשתו הנוכחית. הייתה גם מישהי שאחרי 'עובדה', אחותה באה וסיפרה שבעלה שבר לה את היד. אישה אחרת ראתה שאחותה נמצאת במערכת יחסים בעייתית, ועכשיו, בעקבות הסיפור שלנו, היא החליטה 'לדחוף את האף'".

רגשית, יש לך יכולת לתת מענה למישהי שדואגת בגלל חברה, בגלל עצמה?

"אומר בכנות שעד עכשיו היה לי קצת קשה. זה כמו לפתוח בכל פעם את הפצע מחדש. רציתי לעטוף את עצמי בשכבה של טוהר, של הגנה מסיפורים כאלו, כדי להצליח לשדר לעצמי ולילדיי שהעולם הוא מקום בטוח. לא להחליש את עצמי. עכשיו אני כבר מרגישה שאני במקום אחר. אני מסוגלת לשמוע ולגעת, וכבר לא מתכווצת כשמספרים לי. אני בדרך כלל מתחילה בחיזוקים למי שפונה אליי, אומרת לה 'טוב שאת משתפת'".

דווקא שיחת הטלפון הראשונה שקיבלה עם תום השידור, לא הייתה קשורה לאלימות במשפחה. בצד השני של הקו היו הורים שכולים שאיבדו את בתם וחתנם בפיגוע, ומאז גידלו בביתם את שני נכדיהם הקטנים. "הם אמרו שאנחנו צריכים לשים לב גם לילדים שלנו. לראות שהם לא נדחקים הצידה, לתת להם את המקום, לא להיות מרוכזים רק בילד שעבר את הטראומה. הם גם סיפרו שהם שמו כל הזמן את הדברים על השולחן, תלו בבית תמונות של ההורים שנרצחו".

עד כמה שזה נורא, פיגוע הוא דבר שקל יותר לתווך במציאות הישראלית. אבל איך מגדלים ילדה לסיפור כזה של אלימות בתוך הבית?

"לכל דבר יש עת וזמן. זה מתחיל בלומר שאמא לא תחזור. שהיא תמיד־תמיד איתך בלב. שעכשיו יש לך מקום חדש ובטוח, שאת לא לבד. לטעת בה את הביטחון שאנחנו כאן איתה. היא לא צריכה להיחשף בינתיים לסיפור. זה יקרה כשיגיע הזמן".

הראיון המלא יתפרסם מחר (ה') במוסף דיוקן של מקור ראשון

The post "אני אמא של מטה ומיכל אמא של מעלה" appeared first on מקור ראשון.

"יהודי צפון אמריקה רואים בישראל בית הכנסת שהם לא היו רוצים להיות חברים בו", אומר לי הרב ד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון שלום הרטמן. "אם בית הכנסת הזה היה נשרף או נפגע חלילה הם היו מסייעים לבנותו מחדש, אך עדיין לא היו רוצים להתפלל בו".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "החורף יהיה שונה לחלוטין ממה שחווינו"

– עומד למשפט: נתניהו אינו נציג הימין או ישראל השנייה

– אפוקליפטי ומטריד: המשימה השאפתנית ביותר של הסופרת

מדוע זה כך? אני שואל. "הם מרגישים שישראל של היום איננה מכבדת את האדם באשר הוא אדם, שהיא מקדמת יהודיות שאיננה מקבלת את הערך החז"לי שהתורה ניתנה למען השלום. הם לא מרגישים שישראל שואפת לשלום".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02014_03_00-2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אנחנו נפגשים בלשכתו המרווחת של הרטמן במכון לקראת ועידת "עם עולם" של מקור ראשון, שתתקיים באופן וירטואלי ותעסוק בסוגיית יחסי ישראל עם יהדות העולם בעידן שאחרי משבר הקורונה.

"היחסים של יהדות העולם עם מדינת ישראל מורכבים יותר ממה שישראלים רוצים להודות", אומר הרטמן. "הדור של ניצולי השואה האמין שחשיבותה של מדינת ישראל היא כמקום מפלט במקרה של שואה נוספת. מדינת ישראל הייתה מקום שאתה לא רוצה לחיות בו ולהזדקק אליו, אבל כמו תעודת ביטוח, טוב שהיא שם. אך כיום יהודי צפון אמריקה לא זקוקים למדינת ישראל. רוב היהודים מתחת לגיל שישים בצפון אמריקה אינם מרגישים שהאנטישמיות המסוימת שישנה משנה את תחושתם הקיומית שאמריקה היא ביתם. הם מסתכלים על ישראל כמקום שאמור להשלים את החוויה היהודית ואת הזהות שלהם, לא כמקום שיציל אותם – מכיוון שהם לא מרגישים זקוקים להצלה, בטח לא ממדינת ישראל, שאין לה מה לשווק להם. הם אמנם יתמכו בישראל כשהיא בצרה, כמו שעושה משפחה, אך במקביל הם גם מרגישים ריחוק בשל אופן ההתנהלות וההתנהגות של מדינת ישראל, שאיננה מתכתבת עם הערכים היהודיים שלהם".

על פי הרטמן, החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון תרחיק ממנה עוד את הדור היהודי הצעיר בארה"ב. "החלת ריבונות חד־צדדית שונה לחלוטין מכזו שמתרחשת במסגרת הסכם שלום. ככל שיהודי צפון אמריקה צעירים יותר, השיח הערכי חשוב להם יותר, בעוד שבישראל הערך העליון הוא עדיין ביטחוני. אצלנו זה כבר לא דיבור על קדושת ארץ ישראל, אלא על קדושת החיים. מנגד, היהודים האמריקנים חושבים שצריך הסכם".

למרות הדברים הללו, הרטמן מסכים ש"אין לתת ליהודים האמריקנים קול בנושאים של חוץ וביטחון כאן בישראל. השיח נעצר תמיד בנקודה הזו, אבל חשוב להתקדם".

שני מרכזים שווים

בניגוד למי שרואים בישראל את המרכז היהודי העיקרי והחשוב, הרטמן רואה אותה כאחד מתוך שני מרכזים יהודיים שווים במעמדם. "יש שני מרכזי תרבות יהודיים גדולים, בישראל ובצפון אמריקה. כי מציון תצא תורה, אבל גם מצפון אמריקה תצא תורה", הוא אומר.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-09.11.03-750x875.jpeg 750w" sizes="(max-width: 493px) 100vw, 493px" />

לדבריו, "הציונות כיום מאותגרת מאוד. כמו כל תנועת מהפכה, האידיאולוגיה הראשונית כבר לא מתאימה ביום שאחרי השלמת המהפכה. הציונות ביקשה לעצב תודעה של שואה ותקומה, כאשר כל מה שקורה בארץ הוא תקומה וכל מה שקורה בחו"ל הוא שואה. גישה שאין עתיד לעם היהודי אלא אם כן זה בארץ ישראל.

"אבל רוב העם היהודי לא קיבל את האידיאולוגיה של התנועה הציונית: לפני השואה עלו ארצה 200 אלף יהודים ארצה, ולצפון אמריקה 'עלו' מיליון וחצי יהודים. רוב העם היהודי בחר לא לעלות לישראל. ועל כן הציונות היא הצלחה אדירה, אך יחד עם זאת כישלון אדיר. מדובר באחד המפעלים הלאומיים המרתקים והחשובים במאה העשרים, אבל מצד שני העם היהודי לא 'קנה את זה', והציונות לא השכילה ליצור שפה חדשה".

הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף יומן, מקור ראשון

The post "כי מציון תצא תורה, אבל גם מצפון אמריקה" appeared first on מקור ראשון.