תלמוד התורה 'תורת חיים' של הרב יצחק גינזבורג מקבץ לתוכו מגוון רחב של תלמידים – מחובשי כיפה סרוגה ועד חובשי כיפה שחורה. בית חינוך שכולו מתקיים לאורה של החסידות, כשאפילו לימודי החול מתבצעים על טהרת הקודש.

הורים רבים מחפשים תלמוד תורה עבור ילדיהם. כזה שיגרום לילד לחזור כל יום שמח ומחויך, מלא בידע תורני, מלא באהבת התורה ואהבת ה' יחד עם רצון חזק להשפיע בעולם. בשכונת הר נוף בירושלים פועל תלמוד התורה 'תורת חיים' של הרב יצחק גינזבורג, אשר הולך לאורו ובדרכו של הרבי מלובביץ'. הנכנס בשעריו יחוש בתוך זמן קצר שמדובר במוסד יוצא דופן. הרב משה גנוט הקים את תלמוד התורה ועמד מאחורי החזון שלו, ובמשך שנים ארוכות הוא נוהל על ידי הרב שילה אופן ולאחריו ע"י הרב יהודה ראב.

הרב אליהו לוי, שנכנס באחרונה לתפקיד המנהל של תלמוד התורה, מסביר לנו על הגישה החינוכית המיוחדת. "עד היום הגישה בתלמודי תורה ובחינוך נחלקה לשניים: או שיש הרבה פחד מהעולם, ואז מדגישים כמה צריך להיסגר ולשמור את עצמנו – וזה בעיניי סוגר את הילדים ולא מחיה אותם, כי אני לא מאמין בחינוך מתוך פחד. ויש גישה הפוכה, של פתיחות יתר לעולם, שבסופו של דבר גורמת לאובדן התמימות הפשוטה של הילדים. "הרעיון החינוכי של תלמוד התורה שלנו, המיישם את דרכו של הרבי מלובביץ', הוא חדש: מצד אחד שומרים על התמימות של הילדים מתוך קשר מאוד פתוח עם המלמדים, אך זאת לצד מסר שאיננו חוששים מהעולם, כי אנחנו מביאים בשורה ויש לנו מה לתת לעולם", מוסיף הרב לוי.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2019/08/יצחק-גינזבורג-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כיצד זה מיושם בשטח?

"זה מתבטא קודם כול בלימוד חסידות בהעמקה וברצינות כחלק עיקרי ממערכת הלימודים, ובפרט לימוד שיחותיו של הרבי, שמוריד את רעיונות החסידות ליישום בפועל בעולם. דוגמה נוספת היא ביישום הרעיון של 'חולין על טהרת הקודש'. יש תלמודי תורה שבכלל לא לומדים לימודי חול, ואחרים שבהם דווקא יש דגש מורחב על לימודים אלה, לפעמים קצת על חשבון הקודש. אנחנו מבקשים שהכול ינבע מתוך הקודש. אם לומדים חשבון, אנחנו נספור הרבה פעמים כמה פסוקים או אותיות יש בפרשה מסוימת, והדוגמאות יהיו מתוך הקשר של תורה. מובן שלימוד החולין על טהרת הקודש הוא לא העיקר בתלמוד התורה, אלא מרכיב אחד בסך הכללי. אנחנו לומדים תורה ברמה גבוהה עם הילדים.

חשוב לנו לשמור על רמה לימודית גבוהה, ובשביל זה עובד איתנו הרב יהודה ראב. הוא מקצועי מאוד, והרים משמעותית את הרמה של הלימודים בכלל, הן לימודי הקודש והן לימודי החול, והפך את תלמוד התורה לתלמוד תורה למצוינים", מוסיף הרב לוי. לצד הלימוד, בתלמוד התורה שמים דגש גדול גם על מידות ישרות ומתוקנות ואהבת ישראל. "כל שיעור מתחיל בניגון או תפילה שכתב הרב גינזבורג שמדברת על הקרבה לבורא ועל כך שהלימוד יביא לתיקון הנפש ומתוך כך לתיקון העולם".



כשאתה מדבר על תיקון עולם, זה כולל גם עשייה של התלמידים לשם כך?

"אנחנו מדגישים מאוד את הפעילות החברתית. כל תלמיד מקדיש שעה בשבוע לפעילות למען הסביבה. יש כאלה שעושים 'מבצעים' למעוניינים, פעילויות חברתיות לסביבה, וזה דבר חשוב מאוד. אנחנו גם אוהבים מאוד הצגות, וכל כיתה מעלה הצגה כמה פעמים בשנה. יש גם מלמד מיוחד שמומחה בסיפורי צדיקים, והילדים דרוכים ומחכים שייכנס לכיתה שלהם". "כל תלמיד זוכה ליחס של 'ראש ישיבה'".

הרב אליהו לוי גדל בבית דתי־לאומי, והוא מגיע ממשפחת רבנים ידועה. סבו היה רבה הראשי של העיר תל אביב, הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, ואביו הוא הרב שלמה לוי, ראש ישיבת ההסדר בקריית גת. בשלב כלשהו בחייו התקרב לחסידות חב"ד והפך לחסיד של הרבי. "למדתי ב'מקור חיים', נהייתי קשור מאוד לרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, ומאוד נמשכתי לחסידות. בהמשך התחברתי לרב יצחק גינזבורג, לדרכו ולשיטה שלו, ומאז עבדתי הרבה בנושא של תורת הנפש, ייעוץ וחינוך. גם כתבתי ספר על מהלך החיים שלי שנקרא 'שאהבה נפשי', שמתאר את כל הדרך שעברתי", הוא מספר.

הרב לוי מציין כי המלמדים בתלמוד התורה נבחרים בצורה דקדקנית מאוד. "כל מלמד הוא אישיות ואנחנו בוחרים אותם בקפידה. הם כולם משכמם ומעלה. תלמידי חכמים שרואים שליחות בכל העבודה הזו. הם באים נטו מתוך מסירות לחזון, ומאמינים באמת שאפשר לייצר עולם שיש בו יותר תמימות ושמחה", הוא מבהיר. "המוטו של תלמוד התורה מתבטא בשלוש מילים: תמימות, יראה ושמחה. מתוך כך, אנחנו בוחרים מלמדים שמזוהים עם המסרים האלה".



מה הגישה החינוכית שמנחה את המלמדים?

"הגישה החינוכית שלנו חשובה ומשמעותית מאוד, כי אנחנו מאמינים שהחסידות נותנת ערכים שהם לא רק בעבודת ה', אלא מתבטאים גם בחינוך. לדוגמה, היכולת להתמודד עם קשיים של תלמידים בצורה נכונה: מצד אחד שלא אתן לו תחושה שהוא יכול לעשות הכול – וזו מידת היראה שהחסידות מדגישה, ומצד שני, כמה כל תלמיד יקר בעיני ה' ובעינינו. כשיש לתלמיד קושי אנסה להגיע אליו, לחוות איתו את הקושי ולנסות לפתור אותו. אמר לי פעם אחד ההורים שכל תלמיד זוכה כאן ליחס של ראש ישיבה'", הוא מוסיף בחיוך. "אפשר להבין עד כמה המלמדים משמעותיים לפי העובדה שאומנם כיום אנחנו נמצאים במבנה גדול ומרווח עם חצר גדולה, אבל ההורים מספרים שכשהיו תנאים פחות טובים, הם השאירו את ילדיהם רק בגלל האווירה הייחודית וההשקעה של המלמדים, שמתייחסים לכל תלמיד כעולם ומלואו, נענה לכל שאלה ובקשה. גם אני בתור מנהל מכיר את כל התלמידים ומשוחח עם כל אחד אחת לתקופה".

"קהל היעד רחב – אנחנו מחוברים לכולם". עוד פן ייחודי של תלמוד התורה הוא חוסר הזיהוי עם זרם ספציפי – מה שמקבץ אליו תלמידים מכל הגוונים הדתיים. "אנחנו מגדירים את עצמנו 'תלמוד תורה חסידי' אבל לא מגזרי. חוט השדרה שלנו הוא חב"ד, והשיחות של הרבי והדמויות של אדמו"רי חב"ד הם אבן היסוד של תלמוד התורה. יחד עם זאת, אנחנו מדברים הרבה מאוד על כל תלמידי הבעש"ט, ומציינים את כל המועדים החסידיים בהתוועדות גדולה. יש כאן ילדים של חסידי אשלג, חב"דניקים, כיפות סרוגות, ומה שמחזיק את הגיוון הזה זו התמימות. אנחנו נותנים מענה אמיתי לצמיחה של ילדים מתוך אהבת ה' אמיתית וחיבור אמיתי לקב"ה ולתורה, בלי קשר למקום שממנו הם מגיעים. "יש כאן ילדים עם כיפת 'יחי' לצד ילדים עם כיפת 'נ נח' ולצידם כיפות סרוגות, וכולם דרים באהבה יחד, ואין כלל שאלה כיצד כולם מסתדרים.

"כל אדם שאוהב את החסידות, שמחפש את הרוח החסידית, שרוצה עבור ילדיו יראת שמיים תמימה – אבל לא טיפשה ופחדנית, לא מרגיש את עצמו מגזרי, יכול למצוא את המקום הנכון לחינוך ילדיו אצלנו. קהל היעד שלנו מאוד רחב, כי אנחנו באמת מחוברים לכולם". תלמוד התורה פועל עבור תלמידים בכיתות א' עד ח'. עוד פן מיוחד שלו הוא שבכל שנה מצטרפים תלמידים בכל שכבות הגיל, בשונה ממקומות אחרים, שבהם נכנסים תלמידים חדשים בעיקר בכיתה א'. בימים אלה ההרשמה לכל שכבות הגיל נמצאת בעיצומה.

הרב לוי מספר כי "בכל שנה מצטרפים ילדים חדשים לכל הכיתות. בדרך כלל זה הולך במשפחות: יש משפחות שמאוד אוהבות אותנו, וברגע שקלטו את הראש שלנו, מיד העבירו את כל הילדים לכאן. כי הרוח כאן מיוחדת, אתה רק נכנס ושומע מכל כיתה ניגון אחר, שומע מלמד שמסביר בהתלהבות משהו. ברגע שהורה מרגיש את הקשר הייחודי בין המלמד לילד, הוא רוצה שהבן ילמד אצלנו. "אנחנו רוצים ליישם את תורת החסידות ולהוריד אותה לעולם כמה שאפשר", מסכם הרב אליהו לוי את הייעוד שהוא רואה לתלמוד התורה 'תורת חיים'.

ההרשמה לשנת תשפ"א בעיצומה. לפגישה אישית עם הרב אליהו לוי יש לתאם מול הרב שילה – 052-3444191, maosime@gmail.com או לרב צבי שרייבר בוואטסאפ – 058-7618199

The post בית חינוך שכולו מתקיים לאורה של החסידות appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-13.37.18-750x170.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />"שלושה קציני צה"ל נהרגו וחמישה חיילים נפצעו, בהיתקלות שאירעה הלילה בדרום לבנון בין סיירת צנחנים למחבלים מאירגון חיזבאללה. ההרוגים הם: מפקד הסיירת, רס"ן איתן בלחסן, בן 30 מרמות נפתלי, סגן לירז טיטו, בן 21 מפ"ת, וסגן דוד גרנית, בן 22 מעופרה. ארבעה מהפצועים פונו במצב בינוני לבית החולים רמב"ם בחיפה. פצוע נוסף הועבר במצב קל לבית החולים בצפת.

ההיתקלות אירעה במהלך פעילות מבצעית של סיירת צנחנים בעומק דרום לבנון. ככל הנראה, החיילים הופתעו ממארב בלתי מתוכנן של שלושה מאנשי חיזבאללה. החיילים נהרגו ממכת האש הראשונה, שנורתה מטווח קרוב. במקום התפתח קרב חריף, וכל הנפגעים חולצו ע"י מסוקים תחת אש כבדה שנורתה ע"י המחבלים". גלובס, 24.2.1999

איתן בלחסן חלם להגיע לסיירת צנחנים, כמו שני אחיו ואחותו לפניו. הוא הגיע לגיבוש, וסומן כאחד מהחיילים המצטיינים, אך בטעות שתה מים מג'ריקן ובו גם שאריות נפט, הובהל לבית החולים ולא סיים את הגיבוש. רצונו העז והמסורת המשפחתית לא הניחו לו לוותר, והוא נלחם והצליח לחזור לחטיבה. הוא עבר טירונות, קורס צניחה, סיים בהצטיינות קורס מ"כים כמדריך צניחה, והחל מסלול בחה"ן צנחנים. לאחר קורס קצינים, מסלול משמעותי ושנת קבע, השתחרר והלך לעזור לאביו במשק במושב. חצי שנה לאחר מכן נקרא ע"י מח"ט חטיבת הצנחנים לחזור לשירות ונענה לקריאה. אטיפס בסולם הדרגות והתפקידים, ואף יצא לשנת לימודים. במהלך הזמן נישא לרעיה והשניים קבעו מושבם אף הם ברמות נפתלי. בתום הלימודים חזר איתן לשירות, קיבל את הפיקוד על סיירת הצנחנים וחודשיים לאחר מכן נולדה בתו, נעם.

"את איתן הכרתי במהלך פיקודי כמפקד סיירת יעל ביחידת יהל"ם (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות. זוהי יחידת קומנדו מובחרת הפועלת רבות בשיתוף עם יחידות מיוחדות אחרות. במקרה הזה, לצד סיירת צנחנים. ק.א). מוטי ברוך (כיום אלוף ומפקד פיקוד ההכשרות והאימונים), שנפצע במבצע מרכבות האלים, מפקד סיירת צנחנים, נפצע באחד המבצעים, ואיתן בלחסן הגיע להחליף אותו. אני זוכר שהגעתי למשרד של איתן, והחיבור היה מיידי. אבל מעבר לחיבור הרגשי, גם התחלנו לפעול יחד: מאותו רגע יצאו שתי היחידות שלנו לפעולות התקפיות משותפות כנגד אנשי חיזבאללה. תוך כדי הפעילות וככל שהתקדמנו בזמן נרקמה בינינו מערכת יחסים אחרת, שונה, עמוקה מבחינתי. והיא פועמת בי עד ימינו אלו. היא חרוטה בזיכרוני", נזכר מי שמשרת כיום כקצין ההנדסה הראשי, תא״ל אילן סבג.

תא"ל סבג מספר על התקופה ההיא, לאחר 14 שנה של לחימה בדרום לבנון, שנה לפני היציאה מהרצועה. זוהי תקופה של התקפות חוזרות ונשנות של חיזבאללה על כוחותינו ועל ישובי הצפון. "באותו זמן הייתה לחימה בלבנון, בה פעלנו נגד כוחות חיזבאללה שתקפו את השיירות ואת המוצבים. מבחינה מבצעית היו פעמים בהן פעלנו לבד, ופעמים בהן שילבנו כוחות. עסקנו גם בלחימה התקפית וגם בהגנה. בעולם של סיירת יעל, אלו היו פעולות לחימה התקפיות. על בונקרים למשל. כל אחד מאיתנו, כמפקדי סיירות, הביא את היכולות שלו, את היתרונות היחסיים של הסיירת שלו, את הידע המבצעי, פעלנו יחד והבאנו את התפוקות המבצעיות שנדרשו באותה עת.

"בסופו של דבר מדובר בשני מפקדי סיירת צעירים שנדרשו להרבה יצירתיות, תעוזה, חשיבה התקפית, שחושבים ביחד גם מקצועית וגם חברית. אני זוכר לילות שלמים של מודלים, של תחקירים, של מבצעים, של עשיה מבצעית מאוד מורכבת שלצידה סיפוק מאוד גדול".

לתפקידו זה הגיע תא"ל סבג בגיל 27. לאחר שנת לימודים בארה"ב הוא קיבל לידיו את הסיירת. "כמו שאמרתי, היה בינינו קליק מיידי, והוא נמשך עד יום מותו. החיבור היה מעבר אלינו. נוצר חיבור מאוד מאוד עמוק בין היחידה לסיירת צנחנים, חיבור בין לוחמים שנלחמו כתף אל כתף בימים מורכבים. קשר בין לוחמים שלא ניתן להפריד. אני חש בזה בכל פעם כשנפגשים באזכרה לזכרו – חיבוק מיוחד ועמוק. עד היום אנחנו נפגשים באזכרות וזה חיבור שאי אפשר להפריד אותו. גם אם נפגש בעוד 20 שנה תהיה האש הזאת. אלה חיבורים מעולמות מאוד מיוחדים. זה בעיניים".

"תוך כדי הפעילות וככל שהתקדמנו בזמן נרקמה בינינו מערכת יחסים אחרת, שונה, עמוקה מבחינתי. והיא פועמת בי עד ימינו אלו. היא חרוטה בזיכרוני"

תא"ל סבג נזכר ברגע מיוחד שאפיין את איתן. "במסגרת ההכנות לאחד המבצעים, נשארנו שתי היחידות שבת, בקריית שמונה בבית החייל, וישבנו לאכול ארוחת ערב שבת יחד עם הלוחמים. אחרי האוכל איתן אומר 'בוא רגע לרמות נפתלי, נגיד שלום לאשתי ונחזור'. אני אומר לו 'איתן, אחי, תסע לבד! אתה נוסע לראות את אשתך, אני פה, הכול בסדר'. אבל הוא אמר 'לא, אתה חייב לבוא'. עולים על הג'יפ האפור שלו, ונוסעים לרמות נפתלי. בדרך לשם הוא מספר לי על הדברים היפים שהוא מתכנן לעשות במושב.

"מגיעים לבית שלו, הוא נכנס פנימה, מפה לבנה, שולחן שבת מוכן, רעיה מחכה, נועם על השטיח, היא הייתה תינוקת אז, רעיה מקבלת אותנו בחיבוק ענק. מתיישבים, רעיה שמה סיר דגים, והוא ואני אוכלים כאילו לא אכלנו כלום. גומרים לאכול, יושבים עוד קצת, איתן נותן חיבוק גדול לרעיה ולנועם ונוסעים חזרה. אני אומר לו, 'איתן, אתה יכול להשאר לישון, אני אחזור לבד', הוא אמר 'לא, אנחנו עם הלוחמים'. והתשובה שלו הייתה כל כך ברורה וחדה, וראיתי את התשובה הזאת במציאות. כמו שהוא אכל עם הלוחמים, הוא ישן איתם. זה האיש. הוא היה אישיות לדוגמא, עם אמונה שלמה בדרך, בעצמו, בלי תפאורה, מאוד צנוע, מאוד מיוחד".

רגע נוסף שבו נזכר סבג הוא כשמונה חודשים לאחר מכן. בינתיים נישא סבג לשרית, והם נוסעים לסוף שבוע באילת. "בשישי בערב אני מקבל טלפון מאיתן, שמתפתח משהו. אני מסתכל על שרית  והיא אומרת 'ברור שאתה נוסע'.'אני משאיר אותה בת"א ונוסע לאיתן ומשם מתגלגלים לעוד מבצע".

בעומק השטח, משתף סבג את בלחסן ז"ל בתחושה פיזית, אך משמעותה נפשית עמוקה. "יש מכשיר קשר שמחובר לאצבע במין סקוץ' כזה, שאתה מזיז את האצבע ויכול לדבר והאוזנייה נמצאת לך באוזן. קוראים לזה PTT. הסקוץ' הזה לחץ בדיוק במקום של טבעת הנישואין. התחושה הזאת לא הייתה מקרית. הרגשתי שאחרי שאתה מתחתן, האחריות גוברת. זאת פעם ראשונה שאני מרגיש אחריות נוספת. אני משתף את איתן בתחושה של ה-P.T.T על האצבע. תחושה של טבעת נישואים, של דאגה למשפחה. במקום הזה, אנחנו שוכבים בחשיכה מוחלטת, הרחק הרחק מעבר לגבול מדינת ישראל, ואני מקבל ממנו תחושת ביטחון שמילים לא יכולות לתאר. הביטחון הזה לפעול לצידו והידיעה שהוא שיהיה שם בשבילי, ושאני שם בשבילו. זו מן תחושה כזאת שמתחברת לערך הרעות, לביטחון ההדדי, ולעוצמות שהוא השרה סביבו".

תא"ל סבג מספר שהקשר עם בלחסן הקרין גם הלאה. "היה קשר חזר גם עם רעיה, קשר שנשמר עד היום. לאורך השנים הקשר נשמר בעוצמה, גם אחרי שאיתן נפל. זה קשר חברי, אני מאוד אוהב לדבר איתה. יש לנו שיח מאוד פתוח ומשתף. הקשר הזה נשמר ומתעצם לאורך השנים. מהרגעים בהם עמדתי בבית העלמין ברמות נפתלי מתקשה לקבל שאיתן כבר לא איתנו, ועד ימים אלה בהם אני מוצא ברעיה חברה אמיתית, לשתף ולהתחזק. כל פעם שאני פוגש את רעיה אני מתמלא ברגשות מיוחדים של נגיעה באיתן שכל כך אהבתי והערצתי".

ספר לי קצת על איתן.

"הוא היה מקצוען, האמין בעבודה קשה, בהשקעה לפני כל משימה בכדי לבצע אותה באופן מושלם. זה משהו שאני לקחתי מהתקופה הזאת. התפיסה של הכנה לקרב, דיוק, עושים הכול עד הסוף, נבנו בעוצמות בתקופות האלה, עם אתגרים פיזיים ומנטליים באימונים לפני. אתה עושה הכול כמה שיותר דומה למבצע עצמו בכדי להיות מוכן באופן מיטבי. איתן היה מאוד יסודי והתעקש לעשות הכול הכי טוב. הוא היה מה שנקרא 'איש אשר רוח בו', זה מה שאנחנו אומרים על אנשים שהרוח פועמת בתוכם. עם הרבה צניעות, שקט ויושר פנימי עמוק, זה איתן. חדור אמונה, בלי הנחות, עם שלמות פנימית. זה אחד הדברים שאני מאוד אוהב אצל מפקדים בפרט ואנשים בכלל".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201615_33_58-750x498.jpg 750w" sizes="(max-width: 800px) 100vw, 800px" />

אתה יכול לדמיין מה הוא היה היום לו היה חי?

"בשנים האחרונות, בטח מהמקום שלי, אני מסתכל על המטה הכללי ואני רואה אותו שם, באחד מהתפקידים הבכירים. הוא היה אישיות לדוגמה, וזה מה שהוא היה אם הוא לא היה נהרג".

היית איתו בלילה בו נהרג?

"לא. זה אחד המבצעים היחידים שלא הייתי איתו. היה איתו קצין הנדסה אחר, לירז טיטו, מהיחידה לתקשור לבנון, שנפל באותו מבצע לצידו. קראו למבצע 'צמצום טווח'".

"ביום ז' באדר תשנ"ט(23.2.1999)  נפל איתן בקרב, עת הוביל את יחידתו לפעילות מבצעית יזומה נגד חוליות החיזבאללה בגזרה המזרחית בדרום לבנון. הכוח נתקל במארב מחבלים ובמהלך הקרב נהרגו שלושה קצינים: רב-סרן איתן בלחסן, מפקד הסיירת, סגן לירז טיטו, קצין הנדסה שצורף לכוח וסגן דוד גרנית, מפקד צוות בסיירת. בן שלושים היה איתן במותו. הוא נטמן בבית-העלמין של מושב רמות נפתלי. הותיר אחריו אישה ובת, הורים, שני אחים ואחות". נכתב על המבצע באתר יזכור.

מה אתה לוקח ממנו?

"הדמות שלו מלווה אותי כמפקד לאורך השנים וכיום כקצין הנדסה קרבית ראשי. אני לוקח ממנו בעיקר את השלמות הזאת. הוא כל כך האמין בעצמו, ושמר על הצביון שלו ושל מי שהוא. בצניעות שלו, בשקט שלו, בדרך שלו. הוא היה מאוד מיוחד, הדרך הפיקודית שלו הייתה שונה, שקטה, מיוחדת. זו הדרך שבה הוא הנהיג את האנשים".

אתה זוכר את הרגע ששמעת שהוא נהרג?

"כן. שמעתי שהוא נהרג כשהייתי בכניסה למחנה סירקין לפנות בוקר. אני זוכר את הרגע הקשה הזה. גם בלוויה שלו, היה מאוד קשה לעמוד שם ולהבין שהוא כבר לא יהיה יותר. איתן, פעם פסענו יחדיו במקומות רחוקים, דיברנו בעיניים. שמרנו האחד על השני, כתף אל כתף בחושך גדול, במקומות בהם הרוח מובילה, רוח הלוחמים. מקומות בהם לחברות, לרעות, יש משמעות גדולה. לילה, לילה, ממשימה למשימה, מנוהל קרב לנוהל קרב. פעם מזמן מזמן. לעד אזכור אותך, חבר יקר, אני מצדיע לך איתן".

The post "היה קשה להבין שאיתן כבר לא יהיה יותר" appeared first on מקור ראשון.