אווירת פאניקה שלטה אתמול (ב') במסדרונות ובוועדות הכנסת. הגל השני של קורונה מכה בהפתעה ניכרת בפוליטיקאים כמו בציבור הרחב, שכן הציפייה הראשונית היית שהגל הנוסף יגיע בחורף. אבל הקורונה לא חיכתה לעונה הגשומה, והכלים להשתלט עליה עוברים דרך ביקורת פרלמנטרית בדיעבד והחלטות מהירות בממשלה לכתחילה. נכון, זה לא המצב האידיאלי בדמוקרטיה מתוקנת, אבל ממש כמו במלחמה שבה לא כל מהלך צבאי עובר דרך אישור חקיקתי, כך גם בזמני מגפה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– יהודי, נוצרי, מוסלמי ובודהיסטי משיקים אפליקציית תפילה לקורונה

– לראשונה: מפקד אוגדת איו"ש יהיה בן ההתיישבות

– סוף הסגר: בריטניה תשקיע מיליארד דולר במרכזי תעסוקה

כשזה המצב, קצת תמוהה ההזדעקות העונתית על "מותה של הדמוקרטיה הישראלית", בעקבות החוק שעבר הלילה בכנסת וקובע כי תקנות לשעת חירום למלחמה בקורונה יחולו מידית מרגע אישורם בממשלה. גם עם החוק, לכנסת יינתן שבוע ימים כדי לדון בחוקים חדשים ולבטל או לאשר אותם. אם הוועדה לא אישרה את הצו, הוא יובא לאישור מליאת הכנסת – שבכוחה לבטל את הצו. במצב אידיאלי כאמור, המצב היה הפוך, אבל אנחנו מצויים במלחמה. לא יכול להיות שכל צו שמחליטים עליו ביום ראשון בממשלה, יחכה ימים ארוכים לאישור הכנסת עד לכניסתו לתוקף, כאשר בינתיים מגפה מכה באזרחים ללא רחם.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... t-13.41.29-1-750x501.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אישור החוק המצמצם את סמכויות הכנסת לצורך הטיפול המהיר בקורונה, עבר הליך מזורז כשלעצמו. אתמול בצהריים אושר בממשלה, אחר הצהריים אושר בוועדת הכנסת ולקראת לילה כבר עבר בקריאה ראשונה. את הדיונים עליו קיימה ועדת קורונה בראשות יפעת שאשא ביטון במהלך השעות הקטנות של הלילה במקביל למליאה, ולפנות בוקר הוא הובא לאישור סופי. 29 חברי כנסת תמכו, 24 התנגדו, ובהם כמובן המקוננים הגדולים על חדלות המעש של הממשלה בטיפול בקורונה. החוק אושר לחודש בלבד, שבמהלכו תנסה הממשלה להשתלט על המגפה בצעדים מהירים.

עו"ד רז נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הסביר בדיון את הצורך בחקיקת הבזק ואמר כי חוק המסגרת הכולל בנושא, המצוי בדיונים בוועדת החוקה, יימשך עוד זמן רב, ולכן החוק הנוכחי הכרחי לזמן הביניים. לדבריו, ההגבלות פוגעות בזכות הקניין ובזכויות אדם הובאו בעבר כתקנות לשעת חירום, אך תקנות שכאלו אינן דרך המלך ולכן הכנסת צריכה לאשר אפשרות לממשלה לפעול במהירות, מהיום למחר. עוד הזהיר ניזרי כי כל עיכוב של יום עלול להביא לאובדן שליטה.

בדברי ההסבר לחוק צורפו הנתונים המבהילים הבאים: "אם הקצב הנוכחי ימשיך, בעוד 24 ימים יהיו כשמונת אלפים חולים חדשים בכל יום, וסך הכול יהיו קרוב ל-60 אלף חולים. גם אם יישמרו בישראל שיעורי מאושפזים, חולים קשים ונפטרים כמו בגל הראשון, מדובר באלפי מאושפזים, מאות חולים קשים ומאות נפטרים. מצב זה מחייב את הממשלה לנקוט צעדים מידיים לצורך התמודדות עם התחלואה והתפשטות הנגיף".

הנתונים, דברי ההסבר מבית מדרשו של היועמ"ש ומצב הכלכלה לא הועילו כדי לשכנע את האופוזיציה שמבחינתה העברת החוק הקיים כמותו כהכרזה על ישראל כדיקטטורה, כהגדרתו של ח"כ מיקי לוי. למרות המסכות, ניתן היה להבחין בפוזיציה מקילומטרים. שהרי כל חברי הכנסת קואליציה ואופוזיציה, מחו על התגובה האיטית של הממשלה בטיפול בקורונה, אז עכשיו כשניתן לעשות זאת מהר יותר – הם אלו שרוצים לבלום אותה? כמה דרמה.

במלחמה אין זמן לקוסמטיקה – נדרשות החלטות קשות ומהירות. לכנסת נותרה היכולת לבלום חקיקה רעה בשבוע שלאחר אישור התקנות. המצב לא מושלם – אבל הוא הכי טוב שיש כרגע, כשהממשלה מתמודדת מול נגיף משתולל, בלי שנערכה לו כנדרש כבר לפני חודשים. הדאגה לפגיעה במעמדה של הכנסת עכשיו לחודש ימים בתקופת מלחמה, הייתה נשמעת אמינה יותר, אם רק אותם אנשים היו מזדעקים כך כאשר בשנים האחרונות בג"ץ כרסם במעמדה פעם אחר פעם.

The post חוק החירום: במלחמה בקורונה, אין זמן לקוסמטיקה appeared first on מקור ראשון.

אנחנו חווים בימים אלו את הרגע המותנה הגדול ביותר אי פעם.

בתחילת מרץ, לאחר שינוי מהמם במצבו הפוליטי של ג'ו ביידן, היה נראה שהמרוץ לנשיאות הפך לברור. או שהנשיא דונלד טראמפ, שמספרי התמיכה בו תמיד היו נמוכים, ינצח בשל היתרון הנשיאותי שלו, כלכלה חזקה, ובייס חזק ואנרגטי של מצביעים, או שסגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, שהשתלט על המערכה ב"סופר טיוזדיי", ינצח בתור סוג של בחירה בטוחה עבור מצביעים עייפים. אולם שלושה חודשים לאחר מכן, נראה שהבחירות יהיו סביב מגפת הקורונה והמחאות נגד גזענות – שני אירועי ענק שאפילו לא היו על הרדאר הפוליטי שלנו בתחילת השנה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– סוף הסגר: בריטניה תשקיע מיליארד דולר במרכזי תעסוקה

– דעה: רגע מכעיס של שיטור יתר הוא לא סיבה להתנגד לאכיפת מסכות

– גנץ בסיור בדרום: "מעבר אמ"ן לנגב הוא פרויקט לאומי"

אך המצב הוא לא כל כך יוצא דופן כמו שהוא נראה. אנחנו חווים כבר שנים ארוכות את הדרך בה השלכות לא ידועות והתרחשויות לא צפויות – אירועים אקראיים – יכולים לשנות את כיוון ההיסטוריה בדיוק כמו כל כוח מובנה או החלטה אנושית. אמנם לאחר מעשה אנחנו לעיתים קרובות משנים את הבנתנו של אירועים כדי לקבוע סיבה ותוצאה, אך אמריקנים חווים אירועים אקראיים שכאלו כל הזמן. חשבו, למשל, על הבחירות הנשיאותיות ב-2016, כאשר טראמפ הרוויח מתזמון טוב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 03/AFP_1PH6FY-750x584.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

קלטת "אקסס הוליווד" הידועה לשמצה שלו פורסמה כחודש לפני הבחירות, וגרמה לירידה דרמטית בסקרים. שלושה שבועות לאחר מכן, מכתבו של ראש ה-FBI ג'יימס קומי לקונגרס החזיר לחיים את שערוריית המיילים של הילארי קלינטון, וגרם לצניחתה שלה בסקרים וסלל את הדרך לנצחונו של טראמפ. מה היה קורה אם התאריכים הללו הוחלפו, והקלטת של טראמפ היא זו שהייתה מתפרסמת אחרונה? או מה אם קומי לא היה שולח את המכתב? ישנו סיכוי לא מבוטל שלארה"ב הייתה נשיאה אחרת עכשיו.

היסטוריונים לא מרבים לכתוב על אירועים אקראיים מכיוון שבלתי אפשרי להסביר אותם. דברים רנדומליים ולא צפויים פשוט קורים. כשמסתכלים אחורה, לאחר מעשה, קל לשכוח אותם וההיסטוריה פתאום הופכת להגיונית. היא הופכת לייעוד. אכן, באמצע שנות ה-40 של המאה ה-19 היא הפכה ל"ייעוד גלוי".

ישנם מעט מאוד סמלים שחקוקים במוחו של כל אמריקני יותר מ-48 המדינות היבשתיות. הצורה הזו הפכה לסמל פטריוטי, לצד הדגל האמריקני והעיט הקירח. נראה לנו שארצות הברית תמיד נראתה ככה – אולם, כמובן, היא לא. כמעט כל החצי המערבי של אמריקה נוסף בחצי השני של שנות 1840, כאשר ארה"ב סיפחה את טקסס, הביסה את מקסיקו ולקחה לעצמה את כל השטח הצפוני שלה וחתמה עם הממלכה המאוחדת על הסכם שנתן לארה"ב את מה שהיה נקרא אז "מדינת אורגון". כיום אנחנו מתקשים לדמיין ארה"ב ללא טקסס וקליפורניה, ללא צפון המערב התיכוני וללא המערב ההררי.

אולם עד 1844, עשרות אלפי אמריקנים עשו בדיוק את זה. הכיוון של פוליטיקה אמריקנית מ-1830 הפך את הרעיון של ארה"ב שלעולם תהיה קטומה לא רק אפשרית, אלא התוצאה הסבירה הרבה יותר בסופו של דבר. אמריקנים סבלו את "תבהלת 1837", המיתון החמור ביותר עד אז בהיסטוריה האמריקנית. בינתיים, מעבר לגבול הדרומי בטקסס המקסיקנית, מהגרים טריים לאמריקה ניצחו את הצבא המקסיקני והכריזו על רפובליקה עצמאית. כאשר הם ביקשו להסתפח לארה"ב באותה שנה, הנשיא מרטין ואן-ביורן היה עסוק מדי בטיפול במיתון – ובמהלך המיתון, חושש מדי ממלחמה עם מקסיקו – כדי להסכים.

ואז, ב-1840, ויליאם הנרי הריסון, המועמד המנצח הראשון של מפלגת הוויגים, ניצח את ואן-ביורן. נקודה מרכזית אחת באידיאולוגיה המפלגתית הייתה שימת דגש שלא להרחיב את ארה"ב. שכן, שיפור מבית חייב לבוא לפני התפרשות נוספת.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 06/1251044508-750x499.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כאשר הריסון מת לאחר חודש בלבד בתפקיד, ג'ון טיילר, שתמך בהתרחבות אמריקניות יותר מהריסון, הפך לנשיא. אך מהר מאוד הוא הכיס את הוויגים ולכן לא הייתה לו התמיכה פוליטית לשימוש בדיפלומטיית חוץ אגרסיבית. ההתרחבות נותרה על גז נמוך.

לא פלא, אם כן, כי ברחבי המערב, אמריקנים שעברו מעבר לגבולות ארה"ב חזו שהם יחיו לנצח מעבר לגבולות אלה – מה שהתאים לרבים מהם. אחרי הכול, מאז 1837 ארה"ב לא נראתה כמו מדינה בעלייה.

במהלך שנים אלה, הרפובליקה של טקסס ניסתה להתרחב עד האוקיאנוס השקט. בקליפורניה שבשליטת מקסיקו לחמו מהגרים אמריקנים בצבא מקסיקו לאחר שהובטחו להם שטחים. במדינת אורגון, מהגרים אמריקנים שקלו הקמת רפובליקה עצמאית. בשטחים האינדיאנים, החלו מנהיגי שבטי צ'רוקי וצ'וקטאו לתכנן הקמת ברית אינדיאנית קבועה ולהקים רפובליקת ילידים אוטונומית. באילינוי, מנהיגי המורמונים הביטו מערבה במחשבה ליצור אימפריה עצמאית, שרצו שתישאר מחוץ לארה"ב לצמיתות.

כמובן, כל זה לא התרחש. למה לא? התשובה מוסברת בשורה של מקרים בלתי צפויים. נוכל להתחיל עם טעות לבוש ידועה לשמצה. ביום קר ורטוב בתחילת 1841 נשא האריסון, שעוד רק נבחר לנשיאות, נאום של שעתיים ללא מעיל או כובע, וחלה במהרה. תוך חודש הוא היה מת. אנו יודעים כעת כי החיידקים של איזו מחלה (שפעת? דלקת ריאות?) הם שהרגו את הריסון, ולא סתם בחירתו בביגוד לקוי – כפי שפורסם באותה תקופה. לא משנה מה המחלה, ההיסטוריה של ארה"ב עוצבה על ידי חלקיקים בלתי נראים, ולא שינוי מבני רחב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... t-11.27.47-1-750x421.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אם הוויגים היו בוחרים בסגן נשיא שחלק את ערכיהם, אולי ההיסטוריה הייתה מתבררת אחרת, אך במקום זאת הם בחרו בטיילר, בעל עבדים מווירג'יניה, שמטרת בחירתו הייתה לאזן את הריסון ולזכות בתמיכה דרומית. בעוד טיילר והוויגים לא אהבו את המפלגה הדמוקרטית, זה היה הדבר היחיד שהיה להם במשותף. אז כשטיילר הפך לנשיא, במקום לתמוך בהעברת המדיניות הכלכלית של וויגים דרך קונגרס שנשלט על ידי הוויגים, טיילר הטיל וטו על מרבית הצעות החוק של המפלגה. עד שנת 1844, טיילר הוחרם על ידי שתי המפלגות, ומפלגת הוויגים נכשלה בקיום האג'נדה הפוליטית שלה, כשהיא מרחיקה את המצביעים הרבים שקיוו פעם שלמפלגה יהיו התשובות לסיום המיתון.

בשנת 1844 הדמוקרטים היו צפויים למנות את הנשיא לשעבר ואן-ביורן נגד הנרי קליי ממפלגת הוויג. ואן בורן, שבא מניו יורק, נזקק לתמיכת דמוקרטים הדרומיים שהחלו להשתוקק לסיפוח של טקסס והרחבת העבדות לשם. אך הוא כשל כשחיבר מכתב פומבי שלא היה נחרץ מספיק בעיני הדמוקרטים הדרומיים.

המכתב פגע בסיכוייו להיות המועמד לנשיאות, ובסופו של דבר המועמדות עברה לג'יימס ק. פולק ממדינת טנסי. למרות שכנראה שימיו הפוליטיים הטובים ביותר היו מאחוריו, פולק הבין שתמיכה ב"כיבוש מחדש" של אורגון לצד "סיפוח מחדש" של טקסס תרגיע את הדמוקרטים בצפון בגלל שהיא תהיה תמיכה בהתרחבות לאזורים שגם תומכים בעבדות וגם מתנגדים לה.

הוא ניצח את קליי בבחירות הכלליות בהפרש דק שבדקים – 5,000 קולות בניו יורק. לו קליי היה מנצח בניו יורק, הוא היה זוכה בבחירות – וההתרחבות האמריקנית הייתה נשארת תקועה. זמן קצר לאחר בחירתו של פולק, כתב עיתונאי דמוקרטי בולט מאמר שהפך למפורסם כיום וטען כי הרחבת ארה"ב – לטקסס, אורגון, קליפורניה ומי יודע איפה עוד – היא בלתי נמנעת. זה היה "ייעוד גלוי".

מותו של הריסון. נשיאותו של טיילר. מכתבו של ואן-ביורן. הניצחון הצר של פולק. כל אלו היו דרושים להתרחבות ארה"ב ואז לאחר מכן נראו כגורל. אם כל ארבעת הדברים האלה לא היו קורים, אולי צורתה הפיזית של ארה"ב הייתה נראית אחרת היום. ומכיוון שההתרחבות החמירה את המתחים סביב עבדות, אולי מלחמת האזרחים הייתה מתרחשת בצורה אחרת מאוד.

תרגום: אלחנן שפייזר

The post ההיסטוריה מוכיחה: למרות הסקרים, הבחירות פתוחות appeared first on מקור ראשון.

אבי ראובני ואמיר ריבלין, מטיילים וצלמים חובבים, השתתפו בעשור שעבר בסדרת מסעות לירושלים שערכה הקהילה המטיילת "מעגל הדרך". כדי לנצור את הנאתם הם צילמו את האתרים שביקרו בהם, ושיתפו את התמונות באתר "פליקר". כמה שנים לאחר מכן הם גילו 15 תמונות פרי יצירתם מופיעות בספר "100% טבעי לגוף ולנפש", שראה אור בהוצאת "מפה" ונמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ. ריבלין וראובני לא קיבלו פנייה מההוצאה לאור, ולא נתנו את הסכמתם לפרסום התמונות, שנלקחו ישירות מאתר האינטרנט. השניים פנו לפיכך להוצאת מפה, ודרשו לקבל פיצוי על הפרת זכויות היוצרים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– מדד המפעלים המזהמים: "רותם אמפרט נגב" שוב בראש

– פורטוגל מקדמת חוק שיקשה על יהודים לקבל אזרחות

– מנכ"ל משרד הבריאות: "נצטרך ללמוד לחיות עם הקורונה"

הוצאת הספרים לא דחתה את דרישתם על הסף: היא הציעה להם פיצוי בסך 10,000 שקלים, וכן חמישה אחוזים מהתקבולים ממכירת המהדורה הראשונה. בנוסף התחייבה להסיר את התמונות מהמהדורות הבאות של הספר. אך ריבלין וראובני סירבו להצעה, שהייתה דלה מדי בעיניהם. בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את טענתם: הוא קבע אמנם שהתמונות פורסמו בשל טעות ואי הבנה, אך פסק לתובעים פיצויים בסך 35 אלף שקלים לאחד, ו־12 אלף שקלים לאחר.

סעיף 27א בחוק זכות יוצרים, תשס"ח־2007 הפך בשנה האחרונה למקור לכיתוביות רבות המוצמדות לתמונות ולסרטונים באתרי החדשות ובערוצי הטלוויזיה. "תוכן גולשים – שימוש לפי סעיף 27א", "צילום: מקור לא ידוע, לפי סעיף 27א", או "השימוש ביצירות שבעל הזכויות בהן אינו ידוע או לא אותר נעשה לפי סעיף 27א" – אלה רק חלק מההתנסחויות ה"מתנצלות" של העורכים, שלכאורה ניסו ולא הצליחו למצוא את בעלי היצירות.

האיזון ההוגן

תיקון מספר 5 לחוק זכויות יוצרים עבר בכנסת בינואר 2019, כהצעת חוק ממשלתית מטעם משרד המשפטים, שהוגשה בעת כהונתה של השרה איילת שקד. לפני שאושרה בקריאה שנייה ושלישית, נידונה ההצעה בוועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ דאז איתן כבל. החוק, כפי שהוצג, נועד להתמודד בין השאר עם קשיי אכיפת זכויות היוצרים ברשת האינטרנט – במקרים של הורדה או העלאת תוכן לצפייה, שימוש בתוכן שלא כחוק ועוד.

הדיונים הקצרים מאוד בהצעת החוק עסקו בעיקר בשאלה כיצד הוא ייאכף על מו"לים של עיתונות כתובה וספרים מודפסים, אם אלה יעשו שימוש בתמונות מרשת האינטרנט. נציג הספרייה הלאומית העלה בוועדה את סוגיית הקושי לאתר בעלי זכויות, וחברי הכנסת ביקשו שתיקוני החקיקה יתייחסו לתמונות וסרטונים שלא ידוע מי בעליהם כאל "יצירות יתומות". כך, בין תיקונים אחרים שעסקו בפיצוי ללא הוכחת נזק או בהרחבת הענישה הפלילית בחוק, נולד גם סעיף 27א. מנסחיו ביקשו לאזן בין "שימוש הוגן" לצורך דיווח עיתונאי, ובין הפגיעה בקניין הרוחני של בעלי התמונה או הסרטון. שני תנאים ערטילאיים הוכנסו לשם כך לחוק: "שקידה סבירה" ו"זמן סביר". עד כמה יש "לשקוד" כדי למצוא את היוצר, ומהו פרק הזמן הסביר שנדרש להתרעה לפני שימוש ביצירה היתומה־לכאורה? החוק לא מפרט, מגדיר ומגביל את התנאים, ובדיוק על העמימות הזו מסתמכים היום עורכי החדשות.

הסעיף השנוי במחלוקת יצר פרצה בכל הנוגע ליחסים שבין בעלי זכויות היוצרים לעורכי החדשות. באתרי האקטואליה תרים כל העת אחר חומרים ויזואליים המתעדים התרחשות בעלת עניין. תמונות וסרטונים רבים כאלה עוברים ברשתות – לא רק בטוויטר או בפייסבוק אלא גם בוואטסאפ ובטלגרם, לפעמים ללא קרדיט ובוודאי ללא אישור שימוש. לעיתים מצורפת אליהם הודעה הטוענת שלא ידוע מה מקורם. מפיק החדשות שמקבל אותם צריך בשלב הזה להחליט אם לזנוח את החומר ולוותר על דיווח איכותי, או שמוטב להסתכן ולהשתמש בכל זאת בתמונה או בסרטון, לעשות מאמץ מסוים לאיתור הבעלים, ובמקרה שהדבר לא צלח – להוסיף את כיתובית 27א, שלמעשה מצהירה כי נעשה ניסיון לאתר את בעל הזכויות.

במשרד המשפטים מאמינים שהם אכן היו יכולים לנסח חוק טוב בהרבה, אילו ניתן להם יותר זמן. בוועדת הכלכלה אמרו בשעתו למשפטנים "עכשיו או בכלל לא" – או שייחקק כעת הסעיף הלוקה בחסר, ובהמשך הדרך הוא ישופר, או שהתיקון לא יתקבל כלל בכנסת ה־20. במשרד המשפטים העדיפו להתחיל בתהליך ולשפר את החקיקה בכנסות הבאות, אך לא צפו את שנת הבחירות הסוערת שעיכבה את הפעילות הפרלמנטרית. "יכול מאוד להיות שהיום זה הפך לעלה תאנה בערוצי החדשות", אומר לנו מקור במשרד. "האם העובדה שהסעיף הזה מופיע ככיתובית לכמה שניות על המסך, נותנת אפשרות אמיתית לבעלי הזכויות לדעת על השימוש בחומר שלהם? יכול להיות שבית המשפט יקבע שהשימוש שעושים הערוצים בכלי הזה הוא לא סביר".

The post זכויות יוצרים? תלוי את מי שואלים appeared first on מקור ראשון.

עשר שנים ויותר בשלטון הקהו את חושי הימין. חברי כנסת ושרים בעלי אג'נדה מוסדרת ככל שתהיה, התרגלו למנעמי הקואליציה והשררה והניחו בצד את כלי הלחימה. הם נורא רצו פסקת התגברות אבל לא הלך, אז לא נורא. הם רצו מאוד להחיל ריבונות בשטח אבל הסתפקו בפירורים כדי לא לעצבן את השדרה הפיקודית, סליחה הפקידותית. הם ממש התכוונו להגיש הצעות חוק לפתיחת השוק ולהורדת חסמים אבל נתקלו בחסמים ביורוקרטיים. וכך עברה שנה ועוד שנתיים וכבר עשור הימין מסתפק בנוחות הקיום היומיומי, השבוע זה השתנה.

כותרות נוספות באתר מקור ראשון:

– מדד המפעלים המזהמים: "רותם אמפרט נגב" שוב בראש

– הקורונה פתחה בפנינו אפשרות להיות מגן ליהודי העולם

– ההסדר המשפטי לביטול אירועים, הופעות ופעילות בגני ילדים

החלטת נתניהו להשאיר את חברי הכנסת של ימינה מחוץ לממשלה עלתה לו בכאב ראש גדול ולהם בפגיעה באגו, אבל לציבור הימני זה כנראה השתלם בגדול. לראשונה נתניהו ושריו מאותגרים מימין ונדרשים לפעול בהתאם להצהרות ולהתחייבויות שלהם.

הראשון שעשה את זה היה בנט, אבל הוא נזהר מנושאי מגזר וניסה לפנות לבסיס מצביעים רחב יותר על בסיס הביקורת היומיומית שלו על טיפול הממשלה בקורונה. הסקרים הראו שזה עובד, נתניהו החל לסבול מפגיעה בתדמית המבוגר האחראי והמנדטים זלגו ממנו אל בנט.

ביום רביעי, האופוזיציה כבר תפסה כיוון ימני אידיאולוגי. ח"כ בצלאל סמוטריץ' העלה להצבעה הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת ענייני ניגודי העניינים של השופטים בישראל וגרר מהומת א-לוהים בכנסת. הימין התקשורתי והפובליציסטי התייצב כאחד ברשתות החברתיות ובעיקר בטוויטר ודרש מנתניהו והליכוד קבלות על שנים של הבטחות ואיומים. תחילה ניסו בליכוד להביא את החרדים לשאת בנטל הפלת ההצעה, אך גם שם הפעיל סמוטריץ' לחצים גדולים והחרדים התקפלו. גם הקהל שלהם הופך ימני יותר והם לא התכוונו לשאת באשמה בזמן שנתניהו מנחה את חברי הכנסת שלו לתמוך בהצעה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0504082034003-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הפתרון שמצאו בליכוד היה יצירתי: ללכת עם ולהרגיש בלי. נתניהו הורה לחברי הכנסת שלו לתמוך בהצעה אך חלק מהם פשוט לא הגיעו והוא בראש המבריזים וכך, הפלא ופלא ההצעה לא עברה. הליכוד התגלה בקלונו האידיאולוגי ולא בפעם הראשונה, אך הפעם החשיפה הייתה מובהקת ביותר. אם את הסיפוח נתניהו עוד מצליח לדחות בלי להיפגע בגלל העיסוק הבהול יותר בקורונה, אתמול הגיעה לפתחו של הליכוד הזדמנות לגלות קצת מצפן אידיאולוגי והוא פשוט גלגל אותה מכל המדרגות.

הפרחים לימינה וסמוטריץ'. עד עכשיו האופוזיציה משמאל שהפעילו הרצוג, גנץ ואפילו לפיד הלוחמני – התגלתה כלא אפקטיבית כלפי הימין. להיפך, חידוד הבדלי העמדות בין הצדדים, ימין ושמאל, שירת את נתניהו וחבריו היטב. רק עכשיו כשהם מאותגרים מימין  – האופוזיציה מתגלה ככלי אפקטיבי לשינוי מדיניות, או לפחות הורדת מסכות. בימינה מבטיחים להמשיך באותה דרך. בשבוע הבא תהיה זו מועמדותה של שקד לוועדות לבחירת דיינים ושופטים שתבחן את עמידות הקואליציה ונטייתה הימנית. כאב הראש הזה לקברניטי הממשלה והקואליציה מבטיח לבוחרי הימין לראשונה במקום עוד הבטחות – תוצאות, או בחירות.

The post ברכות לימין: נולדה לכם אופוזיציה לוחמנית appeared first on מקור ראשון.

כשהאגודה למען זכויות הלהט"ב בישראל הכריזה על הקמת קו סיוע לקהילה בציבור הערבי היא כנראה לא העריכה שבכך תגרור קמפיין רשת אלים ומבזה נגדו, עד כדי חרם. חברת הטחינה "אל ארז" מנצרת, שנחלצה לטובת האגודה והתחייבה לממן את עלויות הקמת קו הסיוע, המיטה בימים האחרונים על עצמה חרם צרכנים בחברה הערבית שמחו על התמיכה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– ברכות לימין: נולדה לכם אופוזיציה לוחמנית

– פורטוגל מקדמת חוק שיקשה על יהודים לקבל אזרחות

– מבוכה תוצרת בית: כשהביביסטים נשארו לבד במערכה

"טחינת אל ארז הודיעה שתתמוך בלה"טבים לא רק רעיונית אלא באמצעות כסף. לכן אנחנו מבקשים מהמשווקים של המוצרים בנצרת, בואו קחו את הסחורה בחזרה. אף אחד לא רוצה לקנות אותה", הכריז ג'עבר חיג'אזי, בעל מיני-מרקט בתמרה, תוך שהוא מסריט עצמו מוריד את מוצרי אל ארז מהמדף. הוא אף ממליץ על חברות טחינה ראויות יותר לדעתו, מבחינה מוסרית. "שתפו את הסרטון כדי להילחם בתופעה", ביקש בדף הפייסבוק שלו.

בעל מרכול אחר, חיווה אף הוא את דעתו כי המוצר פסול לשימוש. "הבעלים של החברה תומך בלה"טבים, ואני אומר לו, קח את הטחינה הזאת ותמכור אותו לחברים בקהילה כמוך. לא לנו. אל תכניס לנו דברים שפוגעים בחברה שלנו. אני קורא לכל בעלי החנויות, אם יש לכם כבוד אל תמכרו את הטחינה הזאת אצלכם".

בעל "מיני מרקט יוסף", בלוד, שיגר אף הוא סרטון בו הוא נראה משליך את בקבוקי הטחינה שברשותו. "המקום היחיד שהטחינה הזאת צריכה להיות הוא בזבל. טחינה אל ארז אין לכם מקום בחברה שלנו".

בנוסף לסרטוני המחאה, בחשבונות פייסבוק אחדים צורפה תמונה של מוצרי הטחינה המדוברת לצד כיתובים פוגעניים כלפי קהילת הלהט"ב. הנושא הפך לשיח חם ברשתות החברתיות בערבית, אך לא זכה כמעט להתייחסות מצד חברי הכנסת מהשמאל ואף לא מחברי הרשימה המשותפת. רק שעות ארוכות לאחר פרסום סרטוני המחאה שיגר יושב ראש הרשמה איימן עודה תגובה ובה קבע ש"זו צביעות להחרים את טחינת אל ארז, ומצד שני להשאיר על המדפים את כל החברות הישראליות הגאות בהתנחלויות ובצבא".

בתגובתו לא התייחס עודה לסוגיית היחס ללהט"בים בחברה הערבית. הוא תקף דווקא את החברה לייצור טחינה שכביכול גייסה את העניין הלה"טבי לקידום מוצריה, וגם מצא דרך להכליל בתגובתו דווקא את העניין המדיני: "כמה מופרך להמציא סכסוכים, בעוד שאנחנו עומדים בפני סיפוח שהוא חלק מהעסקה האמריקאית שתשפיע גם על אזור המשולש. בפנינו עומדות סוגיות מפחידות ומאתגרות שעלינו לעמוד מולן בצורה מאוחדת".

לעומת עודה, חברת הכנסת מרב מיכאלי ממפלגת העבודה גינתה את החרם. בציוץ בטוויטר בעקבות הפרסום היא העלתה על נס את בעלי החברה וקראה: "לכו לקנות טחינת אל ארז".

גורמים בקהילת הלהט"ב הביעו אכזבה עמוקה מהתגובה של עודה. "מדובר בתגובה רפה ומאכזבת שמתעלמת מאוכלוסייה שלמה בחברה הישראלית בכלל, ובאוכלוסייה הערבית בפרט. הקו החכם נועד לתת אוזן קשבת, להעניק מידע וסיוע לגורמים בקהילה הערבית ולהילחם בתופעות של הומופוביה שמתבטאות בחברה הערבית בצורה אלימה ומסתיימות לא אחת ברצח. הרשימה המשותפת מטיפה נגד אלימות, אבל לא מספקת תגובה הולמת לאלימות נגד הקהילה".

שוחחתי עכשיו עם ג'וליה זהר בעלת טחינת אל-ארז, ואמרתי לה שהמהלך האמיץ של החברה הוא אמירה ברורה לציבור שלנו: זכויות להט"ב הן זכויות אדם.
החרם על טחינת אל-ארז הוא ניסיון לסתימת פיות והפחדה של ג'וליה והמפעל.
אני קוראת לכולם ולכולן לקנות את טחינת אל-ארז ולהתנגד לחרם.

— MK Aida Touma-Sliman (@AidaTuma) July 9, 2020

מחברת אל ארז נמסר בתגובה: "קיבלנו בקשה לתמוך בהקמת קו חם שיסייע ללה"טבים במגזר הערבי. החלטנו לתרום כפי שאנחנו תורמים בשנים האחרונות לארגונים וחברות אחרות שמסייעות לחברה הערבית. אחרי החרם שפורסם ברשתות החברתיות קיבלנו תגובות תומכות והרבה פרגון. אנחנו לא מתרגשים מחרם הצרכנים. היו בעבר חברות גדולות אחרות שזכו לחרמות בגלל שתמכו בקהילת הלהט"ב וזה עבר. המוצר שלנו טוב ומדבר בעד עצמו".

The post קו סיוע ללהט"ב ערבי: טחינת אל ארז תומכת, המגזר הטיל חרם appeared first on מקור ראשון.