הקמתה של מפלגת "דרך ארץ" של שר התקשורת יועז הנדל וח"כ צבי האוזר אושרה שלשום ברשם המפלגות, לאחר שמסמכי רישומה הוגשו שם בשבוע שעבר. לצד זאת הכריזו השבוע מייסדי המפלגה שאינם מחויבים להצביע עם ראש הממשלה החליפי בני גנץ ואנשי סיעתו בממשלה בכל הנוגע לתוכנית החלת הריבונות.

המפלגה החדשה נרשמה בין השאר כדי שתוכל לקבל את כספי מימון המפלגות שאושרו לה בחוק כסיעה עצמאית, לאחר הפיצול הכפול מכחול לבן ומתל"ם – סיעת האם שלהם, בראשות שר הביטחון לשעבר ח"כ משה יעלון, שנותר מחוץ לקואליציה. השבוע הצטרפה לכחול לבן גם חברת הכנסת החדשה מיכל קוטלר־וונש, חברת תל"ם לשעבר, שתשתייך לסיעתו של בני גנץ.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 911_20_00-2-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הראשון ברשימת המייסדים של דרך ארץ הוא הרב יעקב מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון ומהבולטים שברבני הציונות הדתית. עוד בעשרת החותמים: משה הר־ציון, בנו של מאיר הר־ציון, וגם מרים זיבנברג, "החילונית האחרונה ברובע היהודי". הרב מדן אמר אתמול למקור ראשון שהימצאותו ברשימת המייסדים נובעת מהכרת תודה להאוזר והנדל על שחסמו את הקמת הממשלה עם הרשימה המשותפת.

"הרגשתי מחויבות אישית לשני המייסדים צביקה ויועז, שבזמנו, כאשר דובר על הקמת קואליציה בראשות כחול לבן יחד עם המשותפת, הם עמדו בפרץ. אני אומר כיהודי וישראלי שלא יעלה על הדעת שתקום קואליציה כזו. הם עמדו בלחצים אדירים".

הנדל והאוזר תמכו השבוע גלויות בהחלת ריבונות ביהודה ושומרון. הנדל ציין כי הסיעה אינה מחויבת בתיאום עם כחול לבן בנושא הזה. "גושי ההתיישבות מזמן היו צריכים להיות חלק ממדינת ישראל, וריבונות בבקעת הירדן חשובה", אמר השר הנדל אתמול בריאיון לגל"צ. "אצביע בעד החלת החוק בממשלה ובכנסת. אני מכבד את עמדתו של בני גנץ, ויכול להיות שבדבר הזה אנחנו לא נסכים".

האוזר רואה את הדברים עין בעין עם הנדל. "זו הזדמנות היסטורית ואסור לפספס אותה", אמר השבוע.

בהסכמים בין כחול לבן לדרך ארץ ניתן חופש הצבעה להאוזר והנדל בנושאים מדיניים.

מייסדי דרך ארץ ציינו בפני רשם המפלגות כי מטרות המפלגה יהיו, בין השאר: מימוש זכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארץ ישראל; הגנת ערכי ישראל כמדינת לאום; כבוד ואמון למוסדות השלטון; אחדות העם ולכידות חברתית; העצמת הפריפריה ופיתוח הארץ לטובת כל תושביה; עידוד ההתיישבות והחקלאות בגליל ובנגב, בשומרון וביהודה ובשדרה המזרחית; ו"מימוש ריבונות בשטחי מולדת".

The post האוזר והנדל רשמו את "דרך ארץ": "לא מחויבים לכחול לבן לגבי ריבונות" appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-20.14.39-750x340.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

את המדגם ערכו שלמה פילבר וצוריאל שרון מחברת דיירקט פולס בין4 ל־7 ביוני 2020 באמצעות מערכת דיגיטלית בקרב 1,182 נדגמים מהאוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל תושבי יהודה, שומרון והבקעה בלבד. טעות הדגימה הסטטיסטית +-3.1% בהסתברות של 95%.

פרשנות: אסטרטגיית הבזאר הטורקי // שלמה פילבר

הוויכוח בהנהגת ההתיישבות על היחס ל"עסקת המאה" של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולשאלת החלת הריבונות הזכיר לי השבוע פגישה מרתקת משלהי 1999. ראש הממשלה אהוד ברק היה אז במאמץ אינטנסיבי עם קלינטון להביא לפריצת דרך עם ערפאת. אני, מנכ"ל מועצת יש"ע צעיר, ישבתי לשיחת היכרות עם היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין. לאחר שתמכתי ב"הסכם המאחזים" שהותיר עשרה מתוך 11 מאחזים במקומם, סנגרתי על המתנגדים להסכם. "הקו שמנחה אותם הוא שאנחנו הסמן הימני האחרון, וכל עמדה שנוותר עליה – אף אחד לא יילחם למענה. לכן עדיף להם להתנהג כ'משוגע הכפר' שלא מסכים לכלום". רובינשטיין בדרכו הטיפוסית הימהם ואמר "כמי שהיה בכמה סבבי מו"מ במזרח התיכון, ומכיר את הבזאר הטורקי המתחולל ברגעים כאלו, איני יכול לשלול את עמדתם".

השבוע, כשקיבלנו את תוצאותיו של סקר מקיף בקרב מתיישבי יהודה, שומרון והבקעה (1,182 משתתפים) בנוגע לעמדתם לגבי תוכנית טראמפ והחלת הריבונות, נזכרתי בשיחה ההיא. כולם רוצים את אותה מטרה – כמה שיותר שטח וכמה שפחות ויתורים – אך ההבדל הוא בגישה. האם לקחת מה שאפשר עכשיו ולהילחם על ההישג הבא, או להצהיר עמדה עקרונית – הכול או לא כלום – ואם מישהו אחר יוותר כדי לקבל הסכמה חלקית, יבושם לו; אנחנו לא הסכמנו לשום ויתור.

על השאלה המרכזית, האם אתה נוטה לתמוך או להתנגד לתוכנית לפי פרטיה הידועים, 56.8 אחוזים אמרו שהם תומכים או נוטים לתמוך, ו־36.1 אחוזים אמרו שהם מתנגדים או נוטים להתנגד. 7.1 אחוזים טרם החליטו. מעל 60 אחוזים טוענים שהם מכירים את התנאים שנדרשים מהפלסטינים כדי שיוכלו להקים מדינה – הפסקת הטרור, הכרה בישראל ופירוק חמאס. רק 8.8 אחוזים מאמינים שהמו"מ שיחל אחרי החלת הריבונות יביא להקמת מדינה פלסטינית, לעומת 35.7 אחוזים שבטוחים שהמו"מ יכשל. השאר תולים זאת במי שיהיו מנהיגי ישראל וארה"ב בעת המשא והמתן.

ממה בכל זאת נובעים הספק וההתנגדות? ראשית, האידיאולוגיה. 26.7 אחוזים חוששים מעצם ההסכמה העקרונית הישראלית להקמת מדינה פלסטינית. 22.2 אחוזים מתנגדים לכל ויתור על שטחי מולדת. 19.1 אחוזים רואים בעיה ביצירת 18 מובלעות של יישובים ישראליים.

גם ההבנה שזו הזדמנות היסטורית משפיעה על התוצאות. 62.5 אחוזים מציבור המתיישבים מבינים שמערכת היחסים המיוחדת בין נתניהו לטראמפ הופכת את עסקת המאה להסכם הטוב ביותר שאפשר להשיג – אך באותה מידה יש חשש ש"אם יתגלע ויכוח בין נתניהו לטראמפ בסעיף קריטי בהסכם", 52.8 אחוזים סבורים שנתניהו "יתקפל", ורק 27.2 אחוזים סבורים שהוא "יעמוד על שלו גם במחיר היחסים עם טראמפ".

ההתלבטות בין ההזדמנות לסיכון שזורה גם לאורך התשובות האחרות. כמעט מחצית מהנשאלים חוששים שהשבעת ג'ו ביידן לנשיא במקום טראמפ בשנה הבאה תגרום לממשל האמריקני "לא לכבד את הסיכומים", לעומת 32.2 אחוזים שסבורים שהמתווה יכובד בידי ממשל דמוקרטי עתידי. התוצאות מתהפכות כאשר נשאלו הנדגמים מה יקרה אם ההסכם יעוגן בחקיקה: 55.4 אחוזים מאמינים שההסכמים יכובדו במקרה כזה, ורק 28.9 אחוזים סבורים שהם יופרו. בכל אופן, רוב המתיישבים מאמינים שהנשיא הבא ימשיך להיות טראמפ.

התשובות המפתיעות עלו דווקא בשאלה מה הנושא הכי חשוב שעל הממשלה לטפל בו כיום. רק 24.5 אחוזים ציינו את סוגיית הריבונות, ו־23.8 אחוזים השיבו שהנושא החשוב הוא "המלחמה בנגיף הקורונה ומניעת התפשטות גל שני". 9.1 אחוזים הוסיפו גם את "העזרה לעסקים קורסים וזכויות העצמאים", ו־21.6 אחוזים רואים ב"הגבלת כוחו של בג״ץ והסדרת היחסים בין הרשויות" את הנושא החשוב ביותר. ההתפלגות דומה להתפלגות בכלל המדינה, מה שמצביע אולי יותר מכול על כך שיהודה ושומרון הם כבר חלק מישראל.

שלמה פילבר הוא האנליסט והאסטרטג של חברת הסקרים דיירקט פולס. כיהן כמנכ"ל מועצת יש"ע בשנים 1999־2001

The post סקר: רוב תושבי יו"ש תומכים בתוכנית טראמפ אך מתנגדים למדינה פלסטינית appeared first on מקור ראשון.

גדרות הברזל המחופות בד יוטה ירוק וספירלת התיל המסתלסלת מעל, יעניקו לעומד בחוץ תחושה שהוא ניצב לפני בית כלא שמור. המצלמות על העמודים ורכבי השמירה שמפטרלים סביב לא מסייעים בשיכוך התחושה. ערוגות פרחי כובע נזיר כתמתמים ושאר פרחי נוי צבעוניים, דווקא כן. שער חיצוני שנפתח בפנינו בזכות תיאום מדוקדק מראש, ואחריו עוד דלת מרושתת ברזל, מובילים אותנו למבוך מגודר ומצולם היטב.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– הבטחות צריך לקיים? לא אם תשאלו את בני גנץ

– בר סימן טוב פורש ומזהיר: לא יהיו ניסים בדבר הזה

– הפרויקט ניצל: ישראל תשלח מורים שליחים לבריה"מ לשעבר

כאן נפתח מסענו בין חדרי החממה השמורה בישראל. מעטים נכנסים לתוכה, גם מבין אלה שאמונים על האבטחה במקום. נציגי עיתונות זרה שביקשו לצפות מקרוב בחזית המחקר, נשארו בחוץ. רק עובדים מורשים ומי שהצטיידו באישור מיוחד זכאים לפגוש פנים אל פנים בצמח שלא מפסיק לככב בכותרות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _202001_27_10-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

והנה הוא לפנינו, ירוק ומשונן עלים, זקוף ופרוע רעמה: הקנאביס. כאן בתוך החממות המקומרות במכון וולקני דרים בכיף עשרות זנים מגוונים שנאספו ברחבי העולם כדי ליצור את האוסף הביולוגי המקומי – בנק הזרע של הקנאביס בישראל, אם תרצו. "יש לנו מאגר גנים עשיר, שמהווה בסיס למחקר וטיפוח של זנים למבחר התוויות רפואית", מסבירה לי פרופ' חננית קולטאי, מהחוקרים החשובים בתחום הקנאביס.

ישראל, מתברר, עומדת בחוד החנית המדעית בנושא הזה. כאן במכון שבראשון־לציון הוקם לפני כמה שנים המרכז הלאומי למחקר בקנאביס לשימוש רפואי, וכן מאגר קניין רוחני של פטנטים מבוססי קנאביס, שקולטאי עומדת בראשו. "חלק מהגדולה של מדינת ישראל בשנים האחרונות היא מתן האפשרות לחקור את הצמח. בארצות הברית, למשל, לרוב המעבדות אסור לחקור קנאביס. יתרה מזאת, יש מדינות שבהן מותר לתושבים ללכת לחנויות ולקנות עוגות קנאביס כאוות נפשם, אבל המחקר בצמח נאסר. כאן יש כמה מעבדות שחוקרות אותו, וישראל מובילה בתחום המדיקליזציה של קנאביס. מובן שכל פעילות מחקרית שאנחנו עושים דורשת אישור ספציפי. מנהלת המעבדה שלי, נורית שלו, תוכל לספר לך הרבה על ניירות וטפסים", היא צוחקת.

כשברקע ההודעה המשותפת של מפלגות הליכוד וכחול לבן, שבישרו בשבוע שעבר על קידום חקיקה לאי־הפללה וללגליזציה של השימוש בקנאביס, מבהירה קולטאי שלנגד עיניהם של החוקרים במכון עומד הפוטנציאל האדיר של הצמח בריפוי מחלות בלבד ולא ב"שימוש פנאי" – שעל סכנותיו הגדולות עוד תעמוד. בינתיים היא מראה לי, בתוך החדר שבו נעצרנו, שתילים המיועדים להפרחה: תפרחת הקנאביס היא זו שמשמשת את הצורכים, שכן בה נמצאים מאות חומרים בעלי השפעה. מניפת העלים שהפכה לסמלו המסחרי של הצמח, ומעטרת כיום פוסטרים וסמלילים, היא למעשה חסרת חשיבות. מנה שניתנת לחולה ובה משולבים עלים, מלמדת שמישהו התרשל בעבודתו או ניסה לחסוך על חשבון המשתמש.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02001_27_13-3-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לאור הצהוב, שמקשה על אבישג הצלמת, תפקיד מכריע ביצירת פריחה עשירה בחומרים פעילים. מאותה סיבה מחופים הקירות בחומר כסוף להחזרת האור. לכל אחד מהשתילים מוצמד מספרו הנקוב שמציין ייעוד רפואי – אחד משמש למצבים דלקתיים, אחר משפיע על תאי עצב במוח, שלישי אמור לסייע בטיפול במחלות מעי חריפות. "מה שאת רואה כאן זה העתיד", מסבירה קולטאי, "ואני לא מדברת על העתיד הרחוק, אלא על עתיד קרוב מאוד".

וכאן כדאי להביט אל העבר הקרוב של הצמח. עד לא מזמן היה מטופל מגיע לרופא ומבקש קנאביס שעשיר ב־THC או CBD – שני החומרים הפעילים המוכרים ביותר שבצמח, ואלה שריכוזיהם מופיעים בקטלוג של הזנים השונים. הרופא היה נותן מרשם לזן מסוים, נניח "ג'לי בין", ועכשיו המטופל צריך להשיג אותו, ורק אותו. אם לפתע אזל הסוג הזה מבתי המרקחת, או שהפסיקו לייצר אותו, ניצב הצרכן מול שוקת שבורה: אין לו מושג איזה מהזנים האחרים עשוי להועיל לו במצבו. בדיוק לשם כך מנסים קולטאי ושותפיה למתוח קו בין זנים בעלי פעילות מסוימת לבין מחלות מסוימות, ולייצר מעין קטלוג מפותח יותר, שיציע למטופל מגוון אפשרויות מזור. "יש מדינות שבהן זה כבר מתנהל כך: אם יזם פרטי רוצה להיכנס לשוק הקנאביס, הוא לא יכול להגיד 'יש לי זנים עם שני החומרים האלה', הוא צריך להיות ספציפי – יש לי זן שמיועד לדלקת מעי.

"בארץ משתמשים בזנים שונים, אבל אף אחד לא יודע מה באמת עוזר לכל אחד מהחולים. ברוב המקרים הם צריכים לעבור כמה זנים עד שימצאו את ההתאמה, וגם אז ייתכן לפעמים מצב של חוסר הדירוּת – כלומר, בקבוק אחד של שמן קנאביס 'יעבוד', וכעבור חודש כבר לא. למה זה קורה? מכיוון שבקנאביס יש בסביבות 500 חומרים, מתוכם כ־150 קנבינואידים, חומרים פעילים. כשאתה מסתכל רק על שניים מהם, ה־CBD וה־THC, אתה מעוות את התמונה, כי אתה לא באמת יודע איזה חומר עובד ואיך. התוצאה היא שהחולים לא יודעים במה הם מטופלים, הטיפול לא נחשב סטנדרטי – ולרפואה הקונבנציונלית קשה להתמודד עם טיפולים שאינם סטנדרטיים. נניח שאת רופאה, איך תבחרי מינון? על מה תמליצי? ברפואה המודרנית טיפול צריך להתאים למחלה, ולא ייתכן שנטפל בדיוק באותה תרופה במגוון רחב כל כך של מחלות שלא קשורות זו לזו. לכן השאלה המרכזית היא אילו חומרים ואילו הרכבים נדרשים למחלות השונות – מה מתאים לטיפול בעור, מה לחרדה ומה לקרוהן".

הכתבה מלאה תפורסם מחר (ו') במוסף דיוקן של מקור ראשון

The post הפטנטים מבוססי הקנאביס שישנו את עולם הרפואה appeared first on מקור ראשון.

במהלך המסע במדבר מגבש עם ישראל את יסודות השקפתם האמונית והלאומית. מערכת יחסים עדינה ומורכבת מתפתחת בינם לבין הקב"ה. רצף של מקרים ותגובות, חטאים, תלונות, עונשים ומגפות הם המיישרים את עקמומיות הדעות ושיבוש הערכים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– המערכת החדשנית שתציל מטיילים במצוקה

– בניגוד להחלטת ממשלה: האם המשרד להגנת הסביבה יוצא מירושלים?

– מצב סחיטה: כחול לבן צריכה להתייצב נגד נתניהו

קרח יוצא בהכרזה שנראית לכאורה ליברלית ונאורה:

"…רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם השם וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל השם?"

נראה שבתרבות שבה אנו חיים היינו מאמצים חזק את קרח, מחבקים אותו, ובאים לעזרתו. קרח מציג תפיסה שוויונית אחדותית המעמידה את כל עם ישראל בשוויון מול הקב"ה וממילא כיצד ייתכן להפלות בחלוקת התפקידים בין אחד לשני.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ock_744201979-750x498.jpg 750w" sizes="(max-width: 1000px) 100vw, 1000px" />

עוד יותר מוזרה היא תשובתו של משה. במקום לדבר כמו פוליטיקאי שקול, ל"גהץ" מושגים ולתרץ תירוצים, בוחר משה להתעמת ישירות מול הנאורות הקרחית ולהכריז: "לא כולם קדושים. לא כולם זהים. ישנם דרגות ומדרגות גם בתוך עם ישראל. יש מובחרים יותר ויש פחות". ובלשונו של משה:

"וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַעה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו".

ננסה להבין את פשר הדבר. כל מערכת, בעלת מגמה ומטרה, יוצרת מעין אורגניזם אחד בו מגויסים הפרטים לטובת הכלל. לדוגמה: גוף האדם מורכב מאיברים שונים ומגוונים היוצרים מערכת אחת. ללא ספק, חשיבותם של האיברים אינה זהה. ישנם איברים חיוניים יותר וישנם פחות. ישנם איברים שחסרונם רק מגביל וכאלה שבלעדיהם אין חיים.

כמובן שהרגל לעולם לא תתרעם על-כך שלא נותנים לה לחשוב ולהחליט ובטח שהראש לא יבקש לתפקד כרגל כאות הזדהות עמה. אם הראש לא ידע את מקומו וחשיבותו, לא יבין את גודל האחריות המוטלת עליו וינסה להתנהג כמו רגל – גם הרגל תסבול מכך. דוגמה נוספת: במערכת צבאית ישנם תפקידים רבים ומגוונים. טוב תעשה יחידת המיון אם לא תשבץ את המיועדים לשרות באופן אקראי אלא תבחן ותברר את השוני שבין כולם, את הכישורים והכישרונות, היכולות הגופניות והשכליות של כל אחד, ובהתאם לכך תשבץ כל אחד במקום המתאים לטובת הכלל כולו. לא ייתכן שיבוא בחור ויגיד: "כי כל העדה כולם חכמים אז למה אני לא ביחידת מודיעין מובחרת?" או אולי: "כולם ספורטאים, בריאים, זריזים וחסונים אז למה אני לא בסיירת?". לכולם ברור שדווקא בחינת השוני והמבדיל היא זו המאפשרת למערכת לפעול ביעילות מרבית.

הסיבה שאין מחלוקת בין אברי הגוף או החיילים בצבא היא שלכולם ברור שאנחנו במערכת האחת. אנחנו לא נמצאים בעמדה של אחד מול השני – אלא אחד לצד השני. אנחנו עוזרים אחד לשני כל אחד עם החוזקות שלו והייחודיות שלו. כולנו נרצה שכל אחד יהיה בתפקיד שאותו הוא יכול לעשות בצורה הטובה ביותר גם אם יש תפקידים "יוקרתיים" יותר. מתי תתחיל מחלוקת? מתי אנשי השוויון יתחילו להפגין ולצעוק שכולם אותו דבר? כאשר חיים בתפיסת פירוד.

כשבבסיס הערכים עומד "אדם לאדם זאב". כשאין הבנה שאנו חלק מאורגניזם אחד המשרת אותה מטרה: לאומית, חברתית או כל מטרה משותפת אחרת. כשאין הבנה שאנו זה לצד זה וכל אחד צריך לממש את חלקו ותפקידו המתאים לו על פי טבעו אלא אנו אוסף פרודים אינדיבידואלים המתחרים על המקום הראשון, אז אין "ראש" ואין "יד", אין "הורים" ואין "ילדים", אין "קודש" ואין "חול", אין "טמא" ואין "טהור", אין "ישר" ואין "מעוות": "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים"

עונשו החריג, המוזר והטרגי של קרח, המתבצע בפומביות ופרסום גדול, מלמדנו על כך שטעות גדולה ומסוכנת טעה קרח בתפיסתו הנאורה: "… וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל"

הכותב הוא רב בבית המדרש של המרכז האקדמי לב

The post פרשת קרח: הפירוד כשורש ה"אחידות" appeared first on מקור ראשון.

המחסור בביצים שראינו בפסח היה כנראה רק הקדימון למחסור הצפוי לנו בראש השנה. זאת בעקבות החלטתה השבוע של ועדת הכלכלה, להותיר על כנה את מכסת הביצים שאושרה ב־2018. בישראל ייוצרו השנה 2.33 מיליארד ביצים, כמו בשנה שעברה וכמו בשנה שלפניה. וכיוון שהאוכלוסייה בישראל גדלה בכל שנה בכשני אחוזים, המשמעות ברורה: לא יהיו השנה מספיק ביצים בהתאם לצרכיו של העם היושב בציון.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "ידענו לטפל במשבר פיננסי או במלחמות, לא בקורונה"

– נסראללה על חוק הקיסר: "נמות מרעב ולא נוותר על הנשק"

– המערכת החדשנית שתציל מטיילים במצוקה

ההחלטה האומללה של ועדת הכלכלה היא בין היתר תוצר של המצב הפוליטי המוזר של ישראל ב־18 החודשים האחרונים. מכיוון שבישראל מתקיים תכנון מרכזי של כל ענף הביצים, שר החקלאות נדרש לחתום מדי שנה בשנה על התקנות הקובעות את מספר הביצים שיופקו באותה שנה בישראל. את מכסת הייצור הזאת, מועצת הלול מחלקת בין הלולנים. אלא שמאז פיזור הכנסת ה־20, אי־אז בשלהי 2018, לא הייתה בישראל ממשלת קבע, והתְקנת התקנות נדחתה שוב ושוב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 08_2017-05-03-750x501.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ענף ההטלה המשיך בינתיים לפעול מכוח התקנות של 2018, עם מספר מוגבל של ביצים שכבר לא היה מותאם לגודל האוכלוסייה. בהתאם לחוק יסוד הכנסת, התקנות שאושרו לשנת 2018 נשארות בתוקפן עד תום שלושת החודשים הראשונים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת. כך הגענו לישורת האחרונה ממש: אם שר החקלאות החדש לא היה מתקין את התקנות עד יום שלישי השבוע, התכנון בענף הלול היה מגיע אל קיצו.

המשמעות של ביטול התכנון היא שכל לולן היה יכול, רחמנא ליצלן, לייצר ולשווק כמה ביצים שרק ירצה ויצליח למכור, ללא חתימתו של שום פקיד ממשלתי. הבהלה מתרחיש האימים הזה כפתה על צמרת המשרד ועל שר החקלאות הטרי אלון שוסטר לקבל החלטה מהירה בנוגע לענף כולו, בתוך חודש מכניסתו לתפקיד.

סיפורם של "לולי הזבל"

למשרד החקלאות שני תפקידים מרכזיים בנוגע לענף הביצים. בתפקידו האחד הוא מסדיר את כלל הפעילות בענף: מגדיר את מכסת הייצור השנתית ומחלק למגדלים את מכסת הייצור, כך שכל לולן יודע בדיוק כמה ביצים הוא רשאי לייצר ולשווק בכל שנה. המשרד גם מגדיר מחיר מינימום לביצה ומחיר סופי לצרכן.

אבל בכובעו השני, משרד החקלאות הוא גם הרגולטור שאחראי לבריאות בעלי החיים ומוצריהם. כבר שנים ארוכות שבשירות הווטרינרי במשרד החקלאות מתריעים מפני סיכון בריאותי בענף הלול. רבים מאוד מלולי ההטלה בישראל הוקמו לפני ארבעים ואפילו שישים שנה. הם נמצאים במבנים ישנים וצפופים, בדרך כלל תחת גגות אסבסט, והתרנגולות המטילות נמצאות בהם בכלובים קטנים ובתנאים ירודים ("כלובי סוללה").

מלבד צער בעלי החיים, הלולים הללו הם גם מדגרה למיני חיידקים שעוברים במהירות בין העופות ואל הביצים. הפיקוח הווטרינרי עורך בדיקות מדגמיות בלולי ההטלה למגוון גורמי תחלואה, ובראשם סלמונלה. בחלק גדול של הלולים בישראל נמצאה תחלואה בהיקף ניכר, עד לרמה של כ־20־30 אחוזים מהמדגם, של סלמונלה וחיידקים אחרים. בשנים 2017־2019 הושמדו יותר ממיליון עופות ומאות מיליוני ביצים שנמצאו נגועים. סלמונלה היא לרוב חיידק הגורם לכאבי בטן שאנחנו מפרשים כ"קלקול קיבה" ולא בהכרח מקשרים זאת לביצת העין שאכלנו, אך הזנים האלימים שלו מסוכנים במיוחד לילדים, קשישים, נשים הרות ומוחלשי חיסון.

הלולים הללו, המכונים "לולי זבל", מתקיימים בלב יישובים ובצמידות לבתי מגורים, עניין שמטריד מאוד את משרד החקלאות בשל הסבירות הגבוהה למעבר של מחלות מהעופות לבני אדם. מאז התפרצות שפעת העופות בישראל בשנת 2006, יש חשש גדול מהתפרצות נוספת. במכתב ששיגר מנכ"ל משרד החקלאות היוצא שלמה בן־אליהו לשר החקלאות היוצא צחי הנגבי באפריל האחרון, הוא הזהיר כי הסיכון להתפשטות שפעת עופות אלימה בלולי הטלה בישראל, שעלולה להדביק גם בני אדם, הוא גבוה מאוד. לדברי בן־אליהו, זו לא שאלה של האם, אלא של מתי.

זוהי הסיבה העיקרית לעיכוב בהגדלת מכסות הביצים בשנתיים האחרונות. ההנהלה הקודמת במשרד החקלאות התנגדה בתוקף להמלצת מועצת הלול להגדיל באופן רוחבי את מכסות הייצור לכלל הלולים ב־5 אחוזים. הגדלה גורפת כזו משמעה גם הגדלת מכסת הייצור ל"לולי הזבל", שרמת התברואה בהם ירודה והסיכון הבריאותי גבוה. מנהל השירותים הווטרינריים, ד"ר תמיר גושן, קבע כי יש להעניק את התוספת רק ללולים העומדים בכללים הווטרינריים של המשרד במלואם, וכי לא יאפשר אכלוס נוסף ב"לולי זבל".

שני כובעיו של משרד החקלאות מתנגשים חזיתית בדיוק בנקודה הזאת: מטעמי בריאות הציבור ראוי היה לסגור את "לולי הזבל" ולא לאפשר להם לשווק ביצים. אבל מכיוון שהשוק כולו מתוכנן עד הביצה האחרונה, ובמציאות שבה המכסות ניתנות ללולנים באופן אישי, סגירת לולים משמעה יצירת מחסור בביצים. ללא קיומו של משטר מכסות, סגירת לול שאיננו עומד בתנאים התברואתיים לא הייתה עניין גדול. לולים אחרים היו מגדילים את הייצור, ובסופו של יום הציבור היה מקבל ביצים איכותיות יותר. במציאות שבה כל לולן מוגבל בחוק במספר הביצים שהוא רשאי לייצר, הוא לא יכול להגיב לגידול בביקוש.

באין אפשרות לסגור את הלולים, בחרה מדינת ישראל לסייע לחקלאים לשדרג את לוליהם. אך גם בסוגיה הזאת היא נתקלה בהתנגדות מצד הלולנים. משרד החקלאות התחייב להעביר תקציב של 340 מיליון שקלים למימון המעבר ללולים חדשים, גובשו תוכניות מתאר מפורטות, וניתנו היתרי בנייה למתחמי הלולים החדשים. בנוסף, כדי לתמרץ את המעבר ל"לולים משודרגים", ניתנה תוספת מכסה בגובה 200 אלף ביצים לשנה, לאותם מגדלים שיעברו לגדל ב"לול משודרג". אך כל המאמצים הללו נתקלו בהתנגדות של לולנים להריסת "לולי הזבל". השינוי הנדרש לבריאות הציבור ולקידום הענף, לא התבצע.

כל אלה היו ידועים לאלון שוסטר כשקיבל את החלטתו השבוע. לכאורה, עמדו לפניו שלוש אפשרויות ברורות: הגדלה גורפת של המכסות לא באה בחשבון מטעמי בריאות הציבור; על ביטול גורף של המכסות אין מה לדבר  מבחינת השר החדש, איש המגזר החקלאי ("יש איים שצריכים להיות מתוכננים. אסור להסתכל רק דרך החור של הגרוש", אמר לאחרונה); האפשרות השלישית הייתה לבצע הבחנה: להמליץ על הגדלת המכסות רק ללולים המשודרגים שעומדים בסטנדרטים הבריאותיים, ולא להגדיל את המכסות ל"לולי הזבל".

שוסטר בחר באפשרות הרביעית: להשאיר את המכסות על כנן, כשהמטרה המיידית היא לשמר את התכנון בענף. בלשכת שר החקלאות אומרים כי ההחלטה זמנית, וכי השר מבקש ללמוד את הנושא לעומקו בטרם יחליט החלטה קבועה יותר בעניין הענף. בהמשך, אמר שוסטר, יובא מתווה רחב לענף הלול, שיביא בחשבון גם את הצורך בהגדלת המכסה ושיקולים נוספים. למעשה, החלטתו של שוסטר להשאיר את מכסות 2018 על כנן גם ב־2020, משמעה בפועל שלא להחליט אלא לדחות את ההחלטה להמשך הדרך. את המחיר נשלם כולנו.

הציבור אשם

הסאגה הזאת ממחישה שוב כיצד התכנון הריכוזי בענף הביצים איננו מבטיח לנו לא מוצר איכותי, לא תנאי תברואה, וגם לא הגנה מפני מחסור. להפך, התכנון המקיף בעצמו הוא שדוחק הצידה שיקולים של בריאות הציבור. חוסר יכולתה של המדינה לסגור לולים שאינם עומדים בסטנדרטים וטרינריים מקובלים, בלי לייצר מחסור, עומד בעוכרינו. ולמרבה הצער, ביצים אחרות – אין. כדי לשמור על מנגנון התכנון ולהגן על היצרנים המקומיים, מדינת ישראל מטילה מכס גבוה על ייבוא ביצים. כל ביצה המיובאת לישראל מחויבת במס בגובה 30 אגורות. מכיוון שהמחיר המפוקח לביצה בישראל הוא כ־70 אגורות פלוס מע"מ, אפשרות הייבוא פשוט איננה כדאית. התכנון הזה אפילו לא מבטיח שנקבל ביצים זולות: מחיר הביצים בישראל הוא מהגבוהים בעולם. ישראל מדורגת חמישית ביוקר הביצים אחרי שווייץ, איסלנד, נורווגיה ודנמרק.

בצר להם, במשרד החקלאות מאשימים את הציבור: "בתקופת הקורונה היה ביקוש לא סביר", אמר אסף לוי, סמנכ"ל גורמי ייצור במשרד החקלאות, בדיון בוועדת הכלכלה השבוע. למוח היהודי זכויות רבות, אבל היכולת לנבא במדויק את התיאבון הישראלי לביצים בכל שנה, היא עניין מופרך אפילו בעבורו. היומרה של ממשלת ישראל להגדיר את כמות הביצים השנתית שתיצרך במדינה, ואז להגדיר את כל מה שמעליה כ"עודף ביקוש", היא שריד מובהק של עולם ישן. זו הסיבה שבזמן משבר הקורונה נדרשנו לבכירי המל"ל שיאתרו וייבאו ביצים בטיסות מיוחדות לקראת ליל הסדר.

מדינת ישראל היא האחרונה בעולם המקיימת עדיין היקף כה נרחב של תכנון מרכזי בענף הביצים. השבוע היה רגע שבו התכנון יכול היה להיגדע באבחה: אם ועדת הכלכלה לא הייתה מאשרת את החלטת השר, לא היו יותר מכסות ייצור בישראל. לולים שאינם עומדים בתנאי הפיקוח הווטרינרי היו נסגרים, ולולים חדשים ומשודרגים היו מגדילים את מספר הביצים שהם מייצרים ובכך מעלים את האיכות. בעולם האוטופי הזה אפשר היה לייבא ביצים ללא הגבלות מכס ולבטל את המחיר המפוקח, שרק מייקר את הביצים בעבור הצרכן הישראלי. רמת התברואה והפיקוח באיחוד האירופי איננה נופלת משלנו ואולי אף עולה עליה, והתחרות הייתה מגדילה את ההיצע והאיכות. חבל ששר החקלאות ויתר עליה.

הפוליטיקה של ארגוני המורים

החלטתו של שר החינוך להאריך את שנת הלימודים לא נעשתה בקלות ראש. הפערים הלימודיים שהילדים צברו בחודשים האחרונים עמוקים, והלמידה המקוונת לא הצליחה לגשר עליהם. להארכת שנת הלימודים יש גם משמעות כלכלית בעבור הוריהם של הילדים הצעירים בגנים ובכיתות א' עד ג', שאינם יכולים לצאת לעבודה כשאין לילדיהם מסגרת. לולא החליט כך שר החינוך, ייתכן בהחלט שכבר השבוע היו בתי הספר העל־יסודיים יוצאים לחופש הגדול, ובתי הספר היסודיים – בעוד עשרה ימים.

למען האמת, כיתות י' עד י"ב אינן זקוקות להארכת לימודים. בגיל הזה הלמידה מרחוק הייתה אפקטיבית באופן יחסי, ומי שניגש לבגרויות ממילא יקבל הכנה ממוריו. מי שהכריח את שר החינוך לקבל החלטה גורפת וקיצונית היו ראשי ארגוני המורים. מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן־דוד כרכה את גורלם של ילדי הגנים עם גורלם של תלמידי כיתות י'. אם המורים של כיתות י' לא ישלימו תשעה ימים שהחסירו, גם הגננות והמחנכות של כיתות א'-ג' לא יעשו כן.

רווחת המורים ותנאיהם לא באמת מעניינים את בן־דוד. היא יכלה לשחרר לחופשה את מורי כיתות י', אך בחרה להכריח אותם ללמד, ולא – תשבית את כלל המערכת. לא הייתה כאן דאגה לתנאי עבודה או לשוויון, אלא סתם פוליטיקה ארגונית ישנה וטובה. מורי כיתות י'-י"ב מיוצגים על ידי ארגון המורים בראשות רן ארז, ואילו בן־דוד מייצגת את הגננות, מורי היסודי ומורי חטיבות הביניים. היא פשוט לא הייתה יכולה לעמוד מול המורים "שלה", שטוענים "למה אנחנו כן והמורים של רן ארז לא". היא בוודאי לא הייתה מעוניינת להצטייר כיו"ר ארגון שנכנע, כאשר רן ארז יתהדר בניצחונו על האוצר.

ברקע ישנו גם ויכוח ארוך־שנים על ייצוגם של מורי חטיבות הביניים. בית הדין לעבודה פסק כי הסתדרות המורים בראשות בן־דוד היא המייצגת הרשמית שלהם, אך רן ארז שואף להעביר את הייצוג אליו. יש לכך משמעויות הן מבחינה תקציבית – כל מורה מגיע עם תקציב ממשרד החינוך ועם דמי חבר – והן מבחינת הגדלת הכוח הארגוני. אם רן ארז יוכל להראות שהוא מגן טוב יותר מיפה בן־דוד על מורי חטיבות הביניים, הוא יוכל להעביר אליו מסה קריטית של מורים שאולי תטה את הכף לטובת הארגון. בן־דוד לא יכולה להרשות לעצמה מציאות כזו, ולשם כך הייתה מוכנה להשבית את כלל המערכת.

הכוחניות של ארגוני העובדים נתקלה הפעם בכוחניות נגדית של שר החינוך, שהרחיק עד הוצאת צווי מניעה. עד לפרסום שורות אלה בוודאי יגיע העניין לבית הדין לעבודה, ופסיקתו – ולא הסכמה, או רגשי מחויבות של מחנכי ישראל – היא שתקבע את גורלה של מערכת החינוך הישראלית.

The post המח היהודי מתקשה לנבא את התיאבון הישראלי לביצים appeared first on מקור ראשון.