היחסים בין יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ הידרדרו מיד עם כניסתו של האחרון לבית הלבן. העברת השגרירות לירושלים וההכרה בה כבירת ישראל ובריבונות בגולן, העמיקו את הקרע בין רמאללה לוושינגטון. תוכנית המאה שהציגו האמריקנים חידדה אצל הפלסטינים את ההבנה שיש צורך לפתוח במרוץ השתלטות על האדמות, במתווה תפוס כפי יכולתך. בשטחי A ו־B, שעל פי הסכמי אוסלו הסמכות התכנונית בהם נתונה בידיים פלסטיניות, קצב אישורי הבנייה גדל. המאבק האמיתי מתנהל בשטחי C ובאזורים הצמודים ליישובים יהודיים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "לא ייתכן שהמשטרה תהווה איום על הציבור השחור"

– בני גנץ מודה: "לא עשינו די למען יהדות התפוצות"

– בלוד מנסים להנמיך את המואזין, המוסלמים: זו מלחמת דת

מערכת המידע הגאוגרפי (GIS) של הפלסטינים מעדכנת את נתוני הבנייה והתכנון הפלסטיניים. זה כמעט שנתיים היא חסומה למשתמשים מישראל, בין היתר בגלל ההבנה ברשות שהנתונים משמשים גורמים בישראל לרכישת אדמות פלסטיניות ולזיהוי מגמות. אבל די בהצצה במפות משנת 2018 והשוואתן למצב הנוכחי, כדי להבין מה הפלסטינים מבקשים להסתיר.

הצבע האדום במפה מראה את תוכניות המתאר הפלסטיניות, כלומר תוכניות עתידיות שהם מבקשים לממש. חלק מהתוכניות הועברו לאישור המנהל האזרחי, ועל פי הנתונים הפלסטיניים אף קיבלו אישור. מהמפות נשקפת מגמה של היצמדות ליישובים קיימים כדי למנוע הרחבה של ההתיישבות היהודית בשומרון, בגוש עציון, בבקעה ובדרום הר חברון. כמו כן ישנה התוויה של תוכניות בנייה במקומות אסטרטגיים שנועדו להרחיב יישובים ערביים קיימים כדי למנוע רציפות טריטוריאלית ישראלית. במקרים מסוימים מדובר בתוכניות בנייה שמנותקות מיישובים ערביים, שכל ייעודן הוא להשתלט על קרקע אסטרטגית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/דרום-הר-חברון-2-750x582.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/מרכז-השומרון-3-750x603.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בכפר ג'ית הסמוך לשכם וליישוב קדומים, מתוכננת הכפלה של שטח הכפר לכיוון היישוב היהודי. אם תבוצע ההרחבה, מי שייסע בכביש 505 המחבר בין הציר לשבי־שומרון וליישובים יצהר, איתמר, אלון־מורה והר־ברכה, ייאלץ לעבור בתוככי הכפר. העיירה עזון, הסמוכה אף היא לכביש, מתוכננת להתרחב במטרה לנתק את גוש היישובים קדומים, קרני־שומרון ומעלה־שומרון מאלפי־מנשה והמרכז. העיר קלקיליה מתרחבת אף היא באמצעות בנייה בלתי חוקית, וכך מתוכנן גם בכפר חבלה הסמוך.

סמוך ליישובים מעון, סוסיא ובית־יתיר (מצדות יהודה) שבדרום הר חברון, נמצאים כפרים קטנים כמו א־טואני, א־טובא וא־רקיז. בתוכנית הפיתוח הפלסטינית, השטח כולו צבוע באדום. תושבים יהודים שמתגוררים 15 שנה ויותר ביישובים הסמוכים יודעים לספר על תנופת בנייה פלסטינית ניכרת בשנה האחרונה, הן סמוך ליישובים ערביים והן במקומות ריקים שהיו שוממים עד כה.

הרשות הפלסטינית משקיעה מאמץ לתפוס אדמות גם בגוש עציון, בעיקר במקומות שעל פי תוכנית טראמפ תהיה בהם רציפות יהודית בין הגוש לבקעת הירדן. באזור הזה, על פי ה־GIS הפלסטיני, אושרו עשרות תוכניות שנועדו למנוע את הרציפות. העיירה אל־ח'דר שמצפון לאפרת וסמוך לכביש 60 צפויה להתרחב אף היא. גם בקרבת תקוע ונוקדים ישנן תוכניות מאושרות להרחבת הכפרים הערביים, ובנייה בלתי חוקית נראית בשטח. הצלבה בין תוכניות המתאר הפלסטיניות למפות עדכניות מוכיחה שישנה התרחבות של ערים ויישובים פלסטיניים ללא אישורים, כלומר פלישות בלתי חוקיות. במילים אחרות: הפלסטינים מיישמים את תוכניות המתאר שלהם גם ללא אישורים.

מי שמשליכים את יהבם על החלת הריבונות ותומכים בה רואים בבנייה הפלסטינית הלא חוקית עניין זמני בלבד,  שיהיה קל יותר לטפל בו לאחר הריבונות המיוחלת. על פי גישה זו צריך להתמקד במימוש התוכנית האסטרטגית הישראלית־אמריקנית, ולא לשקוע במאבקים קטנים על חאן אל־אחמר ומקומות דומים. לדעתם, ברגע שישראל תיצור רצף ריבוני במעלה־אדומים ובשטחי E1, ומערכת החוק הישראלית היא שתשלוט בשטח, אפשר יהיה לנקוט הליכים מסודרים גם נגד הבנייה הבלתי חוקית. גורמים אחרים בהתיישבות, המתנגדים להחלת הריבונות כחלק מתוכנית טראמפ, מדברים על המשך מאבק מול הפלסטינים באמצעות הגדלת הבנייה בשטחי יהודה ושומרון והסרת חסמי הבירוקרטיה הביטחוניים, המשפטיים והתכנוניים שמעכבים את הרחבת היישובים.

לא מבזבזים זמן

בינתיים, המהלכים שהפלסטינים מבצעים בשטח מאלצים גורמי תכנון לשנות תוכניות פיתוח ישראליות, גם אחרי שקיבלו אישורים. כך לדוגמה, אזור תעשייה סמוך לאחד היישובים בשומרון היטלטל במשך עשר שנים בדרך לקבלת האישורים, אך כאשר  המתכננים ביקשו ליישם את התוכנית הם גילו בנייה פלסטינית בלתי חוקית, שאילצה אותם לגרוע שטחים מהתוכנית המקורית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/05/08432645-750x438.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"הם מנצלים את הזמן של הפקת האישורים כדי לבסס עובדות בשטח, ואז אנחנו צריכים להתיישר לפי המציאות שהם יצרו", אומר גורם תכנוני ביהודה ושומרון. "גלגלי הבירוקרטיה מפסידים לבנייה הבלתי חוקית. אנחנו מאבדים שטחים לטובת הפלסטינים. בהסדר הביניים העבירו את כל נושא התכנון והבנייה בשטחי A ו־B לידי הפלסטינים. הם אחראים לאישורי הזכויות, לאישורי התוכניות ולבנייה. המנהל האזרחי לא מתעסק בזה בכלל. המקום היחיד שהמנהל האזרחי רלוונטי לגבי הפלסטינים הוא בנייה על אדמת מדינה ועל דרכים ובנייה בשטחי C, והמציאות הקיימת שם היום היא מערב פרוע. הפלסטינים, בסיוע גורמים אירופיים, מרחיבים בנייה בצורה בלתי מפוקחת, ללא אפשרות אמיתית של המנהל לעצור את הבנייה הזאת".

הרשות הפלסטינית מובילה אפוא מאבק לקביעת עובדות בשטח, תוך התנגדות למשא ומתן עם ישראל. המהלכים שהיא מבצעת נתפסים בעיני פלסטינים רבים כחסרי תכלית ומטרה ברורה. מאבק הירושה העתידי של אבו־מאזן מגדיל עוד  את הקיטוב בין ההנהגה לבין האזרחים. ההתנהלות הטובה בתקופת הקורונה אמנם זיכתה אמנם את אבו־מאזן ואת ראש המשלה מוחמד אשתייה באהדה ציבורית, אבל הודעת היו"ר על ביטול ההסכמים עם ישראל התקבלה באופן פחות חיובי.

הפסקת התיאום הביטחוני, שאיננה מאפשרת מעבר של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בין כפרים וערים שהדרך ביניהן עוברת בשטחי C, הביאה לפגיעה חמורה בביטחון האישי של הפלסטינים ולכרסום במשילות הפלסטינית. חמולות ומשפחות המחזיקות בנשק מרימות ראש. כוחם של התנזים במחנות הפליטים עולה, וכל מי שמחזיק בידו נשק לוקח את החוק לידיים. בחודשים האחרונים נרשמה עלייה במספר הסכסוכים האלימים בין חמולות ובמקרי הירי והדקירה בשטחי הרשות. ידיהם של מנגנוני הביטחון כבולות בעקבות החלטת אבו־מאזן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/קדומים4-750x583.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/קרני-שומרון-אלפי-מנשה-5-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מנגנוני הביטחון הפלסטיניים יודעים לעבוד ללא תיאום עם ישראל כשהם רוצים. פעילות בבגדים אזרחיים, נשק מוסתר והפעלת גורמים מקומיים בשטח הם חלק מהדרכים שהרשות נקטה בעבר. אלא שלרשות יש כנראה אינטרס ליצור אווירה של כאוס, כדי להוכיח את הצורך של ישראל במנגנונים הפלסטיניים. בפועל, המהלך מתגלה כמסוכן לרשות לא פחות מאשר לישראל. היעדר מדיניות מסודרת מעורר ביקורת קשה.

"27 שנים אחרי אוסלו, החלטנו לבטל את ההסכמים", אמר האני אל־מצרי, מנהל מרכז מסראת לחקר מדיניות, בריאיון לערוץ אל־וטן. "אם הייתה תוכנית אסטרטגית כוללת ורצון לממש אותה, היינו צריכים להיות במקום הרבה יותר מתקדם. אנחנו לא מצליחים להגיע להסכמה פנימית. פלגים פלסטיניים מחרימים ישיבת חירום בנושא הסיפוח. הצד השני מבין שאין באמת עמדה פלסטינית מאוחדת, ואפשר להתקדם. הם מפחדים מתגובת מצרים וירדן אבל מתעלמים לחלוטין מהפלסטינים, כאילו הם לא צד בעניין. האשמה במציאות הזו היא הרשות הפלסטינית, שלא הציגה מעולם תוכנית מסודרת והשיבה בשלילה לכל מה שהוצע לה".

The post קובעים עובדות בשטח: התשובה הפלסטינית לעסקת המאה appeared first on מקור ראשון.

השקט המוחלט שעטף בשבועות הקורונה האחרונים את שכונת אפר ווסט במנהטן שבה אני מתגורר, הופר ברגע אחד. בסוף השבוע שעבר, התחלפה הדומייה ברעש מפגינים שהגיעו מכיוון שכונת הארלם. הם קראו קריאות שדרשו צדק, לצד מילות גנאי למשטרה. גם השמיים נמלאו לפתע ברעש של מסוקים משטרתיים, שפיקחו על הנעשה מלמעלה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– מגלים את אמריקה: על עסקת טראמפ, חוזרים בתשובה וסיגריות

– בני גנץ מודה: "לא עשינו די למען יהדות התפוצות"

– ישראלים עברו להודו כדי להתחבר לעולם, וגילו שאין כמו בבית

הצטרפתי לצועדים. גברים ונשים, שחורים ולבנים, צעירים ומבוגרים. הם נשאו שלטים וקראו קריאות נגד הגזענות והאלימות המשטרתית המתמשכת כלפי הציבור השחור בארה"ב. "זה פשוט לא יכול להימשך ככה", אמר לי מפגין בשם ראלף, שעטה מסכה על פניו וניסה לשמור מרחק סביר מהסובבים. "רק לפני שבוע ראינו פה סרטון של אישה לבנה מבוגרת בסנטרל פארק, שאיימה על בחור שחור שבסך הכול ביקש ממנה לקשור את הכלב שלה ברצועה. היא אמרה שתתקשר למשטרה ותתלונן שאפרו־אמריקני תקף אותה. לא יכול להיות שהמשטרה תהפוך לכלי איום כלפי הציבור השחור, רק בגלל צבע העור שלנו. זה נמאס וזה פשוט חייב להשתנות". ההפגנה, שאליה הגיעו כמה אלפי אנשים, אובטחה בידי כוחות משטרה גדולים, שנאלצו לשמוע קריאות נאצה כלפיהם, אך האירוע לא הפך אלים או מסוכן.

ביל קאנון:"האשמה היא בפוליטיקאים, לא במשטרה. התפקיד שלהם הוא לפתח את החינוך ולקדם את השכונות החלשות"

לא בכל מקום זה היה כך. חודשיים וחצי לאחר פרוץ מגפת הקורונה שנספו בה יותר ממאה אלף איש, קיבלה המציאות בארה"ב תפנית חדה וקשה. ימים ולילות של הפגנות, שחלקן כוללות גם ניפוץ שמשות של חנויות ומעשי ביזה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1SN3SE-e1591250664454.jpg 491w" sizes="(max-width: 256px) 100vw, 256px" />

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1SK8YA-e1591250615275.jpg 368w" sizes="(max-width: 209px) 100vw, 209px" />

הכול החל במהלך 'יום הזיכרון' שצוין במדינה לפני עשרה ימים. במיניאפוליס, העיר הגדולה במדינת מינסוטה, הוזעקה המשטרה המקומית לטיפול בתלונה על גבר שחור בשם ג'ורג' פלויד. הוא נחשד כי ניסה לשלם במעדנייה בשטר מזויף. אנשי המשטרה שהגיעו למקום טענו כי פלויד התנגד פיזית למעצר – טענה שהופרכה מאוחר יותר בעזרת צילומים ממצלמות אבטחה של בתי עסק סמוכים. במהלך העימות בין הצדדים הוטח פלויד פעמיים אל הארץ ובשלב מסוים, שתועד בסרטונים קשים לצפייה, נצפה שוטר בשם דרק שובין לוחץ את ברכו על צווארו של פלויד במשך 8:46 דקות. פלויד חזר ואמר שאינו יכול לנשום, התחנן על חייו וזעק בחוסר אונים. אחרי כמעט שש דקות, איבד את הכרתו, אך שובין לא הניח לו. אמבולנס שהגיע למקום פינה את פלויד בן ה־47 לבית חולים, וזמן קצר לאחר מכן נקבע מותו.

"הרצח של פלויד הוא מזעזע. אין שום הליך משטרתי שבו מישהו אמור ללחוץ עם הברך על צוואר של עצור במשך תשע דקות, כשהוא אזוק ולא מתנגד", קובע ביל קאנון, ששירת במשך 27 שנה במשטרת ניו־יורק. "ברור לכולם שהשוטר חייב היה להיעצר, ולהתמודד עם מעשיו בבית משפט. אני מניח שגם השוטרים שהיו איתו ייעצרו ויוגשו נגדם כתבי אישום. במשך שבע שנים הייתי מפקד של יחידות סיור בעיר ניו־יורק, אחת המחלקות המסוכנות ביותר במשטרה. ראיתי המון, ואחד התפקידים שלי היה להגן על השוטרים שאיתי, לפעמים גם מעצמם. כל אדם יכול להיסחף פתאום וצריך לפעמים מישהו שיעיר לו וייקח אותו צעד אחורה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /AFP_1SL0P0-2-750x525.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"אם אחד השוטרים שעמדו בצד במקרה של פלויד היה עושה את זה, זה לא היה מסתיים באישום ברצח. לאורך השנים הייתי עד למקרים דומים וכמה פעמים ביקשתי מהשוטר שלצידי להרפות את האחיזה, כי זה מקשה על הנשימה. לאורך כל השירות המטרה שלי הייתה לנהוג כלפי כולם באופן שווה וגם לחזור הביתה בריא ושלם".

המשמר הלאומי נפרש

הידיעה על מותו של פלויד הובילה אלפי אנשים לצאת לרחובות מיניאפוליס. תחילה למקום שבו נעצר ולאחר מכן לתחנת המשטרה שבה עבדו ארבעת השוטרים שהיו מעורבים בתקרית. המפגינים התעמתו עם השוטרים, השחיתו את הבניין, השליכו אבנים, ניפצו שמשות של ניידות וריססו עליהן כתובות. "אחת הבעיות הקשות כרגע היא שלצד המפגינים השקטים ישנם נציגים מקבוצות רדיקליות, שהמטרה שלהם היא לתקוף את כוחות המשטרה ולפעול באלימות. זריקת אבנים, שריפת מבנים, בזיזת חנויות הן לא דברים שקורים סתם, זו אנרכיה מאורגנת", טוען קאנון. "חשוב לזכור שכוחות המשטרה בארה"ב עוברים תקופה עמוסה וקשה במהלך משבר הקורונה. שוטרים רבים נדבקו. הם עדיין מתמודדים עם חוסר כוח האדם, ועכשיו המהומות מוסיפות קושי גדול. אי אפשר להתכחש לעובדה שבארה"ב יש מקרים ברורים של אי־שיוויון על רקע גזעי, אבל מדינות רבות בארה"ב צריכות ללמוד ממה שנעשה בניו־יורק, שם הורידו את הפשע בשלושים השנה האחרונות בכ־70 אחוזים. האשמה הגדולה בכל מה שקורה היא בפוליטיקאים, שתמיד ממהרים להאשים את המשטרה. התפקיד שלהם הוא לפתח את החינוך, לקדם את השכונות החלשות ולעודד את האנשים לקדם את עצמם, לא לחכות שמישהו אחר יעשה בשבילם".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 6/AFP_1SI4K1-2-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /AFP_1SI4K1-2-750x546.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כדי לנסות להרגיע את הרוחות, פוטרו ארבעת השוטרים המעורבים יום לאחר המעשה. החקירה הועברה ל־FBI וכעבור חמישה ימים נעצר דרק שובין והואשם ברצח מדרגה שנייה. כתבי אישום הוגשו גם נגד יתר השוטרים שנכחו באירוע. ההתנהלות האיטית הזאת לא עזרה להרגיע את הרוחות, שממילא סוערות בארה"ב. זאת בין היתר, בעקבות סרטון שפורסם לפני שבועות ספורים ובו נראים שני גברים לבנים יורים למוות ללא סיבה בצעיר שחור בשם אמאד ארברי, שיצא לריצה ברחובות העיירה ברונסווק, ג'ורג'יה.

לאחר כמה ימי מהומות נוספים במיניאפוליס וניסיונות הרגעה מצד מושל מינסוטה טים וולץ, הוא הכריז על גיוס מלא של כוחות המשמר הלאומי של המדינה, דבר שלא קרה מאז מלחמת העולם השנייה. המחאה גלשה במהירות לרחבי ארה"ב כולה. ב־140 ערים התקיימו בימים האחרונים הפגנות ביום ובלילה. המשמר הלאומי נפרש ב־21 מהן, ובערים מרכזיות כגון לוס־אנג'לס, מיאמי, שיקגו וסיאטל נרשמו מקרים רבים של עימותים אלימים, השחתת רכוש וביזה.

הכומר ספרויל: "כשאנחנו נוהגים באלימות או מסכנים אחרים, אנחנו הופכים לחלק מהבעיה ולא מהפתרון"

ב־25 ערים ב־16 מדינות בארה"ב הוטל עוצר בשעות הערב, כדי למנוע התקהלות ומהומות נוספות. אחת מהן הייתה העיר ניו־יורק – שם נאסרה עלינו היציאה מהבתים ביום שני מהשעה 23:00 בלילה, ובערב שלמחרת מהשעה 20:00, מה שלא מנע מהמונים להמשיך להפגין בכל חלקי העיר גם לאחר שהעוצר נכנס לתוקף. מושל ניו־יורק, אנדרו קואמו, הוא שהחליט על הצעד בשל החרפת פעולות המחאה במדינה. באזור הברונקס, טרייבקה וצ'לסי נופצו עשרות חלונות ראווה של חנויות, וחלקן נבזזו. בברוקלין התקיימו עימותים חריפים בין מפגינים לכוחות משטרה, כולל שימוש בגז מדמיע ובכדורי גומי כלפי המפגינים, ניידת שנסעה אל תוך התקהלות של ציבור זועם וניידת אחרת שהועלתה באש. במהלך ההתפרעויות נעצרו 200 מפגינים, ביניהם גם בתו של ראש עיריית ניו־יורק, ביל דה־בלאזיו.

האירועים הובילו גם את האנטישמים בארה"ב להרים את ראשם. כמה בתי עסק ובתי כנסת הושחתו בלוס־אנג'לס ובווירג'יניה. בניו־יורק הגבירה המשטרה נוכחות באזורים יהודיים, תוגברה האבטחה בברוקלין, וארגון השמירה בקראון־הייטס קרא לתושבים לא לצאת לרחובות ללא צורך. בנוסף, הושחת בית הכנסת הספרדי "קול יהודה" במונטריאול, קנדה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /AFP_1SK8CH-2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

המחאה והאלימות הגיעו גם לוושינגטון הבירה ולבית הלבן, והביאה את אנשי האבטחה של הנשיא טראמפ, להחליט באחד הימים על העברתו לבונקר במבנה, כדי לשמור על ביטחונו. טראמפ לא ממהר לצנן את הרוחות. הוא אמנם הביע מורת רוח מהתקרית, שלח תנחומים למשפחת פלויד ותמך במפגינים השקטים, אך גם קרא לבכירי רשויות החוק לנקוט גישה תקיפה יותר כלפי המתפרעים. הוא צייץ בטוויטר קריאה לירות בבוזזים (ציוץ שקיבל הערה על "האדרת אלימות" מצד הרשת החברתית) וכי כלבים אכזריים מחכים למי שיעז לפרוץ אל מדשאות הבית הלבן. ביום שני בערב, בזמן שנשא את נאומו היומי לאומה ספגה קבוצת מפגינים שקטה שעמדה מחוץ לבית הלבן מתז אגרסיבי של גז מדמיע.

הקהילה הנפגעת ביותר

"מאז נבחר טראמפ ומתייחס לאמריקה כמקום ששייך רק לסוג אחד של אנשים, אנחנו משלמים מחיר כבד כמדינה", אומר לנו הכומר האפרו־אמריקני קרלטון ספרויל. הוא מנהיג ב־33 השנים האחרונות את הקהילה השחורה במאונט־ורנן, עיר במחוז וסטצ'סטר במדינת ניו־יורק. "הבעיות באמריקה היו קיימות לפני שטראמפ נבחר, אבל הוא עזר לתת להן לגיטימציה ובגללו היום שוב אין שוויון הזדמנויות לציבור השחור באמריקה. לא משנה כמה מבריקים יהיו הילדים שלנו.

"במקום להרגיע את האווירה הוא מחמם אותה למטרות שלו. אמריקה עדיין חולה, מפולגת ומלאת שנאה, והוא מנהל את האומה שלנו כאילו אנחנו עולם שלישי". ספרויל מודע היטב לאחריות שיש לו כמנהיג קהילה עם מאמינים רבים. "אלו ימים קשים בעבורי כמנהיג רוחני ומוטלת עליי אחריות גדולה להגיב מצד אחד, וגם להיות ברור בדברים שאני אומר, גם אם מישהו לא יסכים או יאהב אותם. הרצח של פלויד הוא טרגי במובן האישי של אובדן חיים, אבל גם במובן הרחב יותר – עצם זה שמקרים כאלה עדיין אפשריים כאן. אני מאמין בעשייה נכונה ואקטיבית ובהחלט מעודד יציאה לרחובות כדי להפגין, אבל חלילה לא רוצה שמישהו יהרוג מישהו.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 06/1239087711-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"כשאנחנו נוהגים באלימות או מסכנים אחרים, אנחנו הופכים לחלק מהבעיה ולא מהפתרון. קשה להשיג צדק, וצריך להיות אגרסיבי בדרכים הנכונות. בסוף ננצח. חייבים להצביע בבחירות, כי זו הדרך להשפיע. אנחנו נמצאים בתקופה קשה בהיסטוריה שלנו, וצריכים לעשות הכול כדי שהיא תסתיים ולא תשוב. תודה לאל שיש דמוקרטיה שבה אנחנו יכולים להשמיע את קולנו ולפעול למען הצדק".

איך לדעתך אפשר לשקם את האמון בין הקהילה השחורה למשטרה המקומית?

"הקונגרס והפרלמנט צריכים להגדיר מחדש את תרבות המשטרה. הם לא לבנים או שחורים, הם כחולים, ויש להם תרבות שמגינה על עצמה שוב ושוב לאורך השנים. המשטרה היא גוף חשוב בחברה שנותן איזון, אבל כרגע יש להם יותר מדי כוח והגיע הזמן ששוטרים שחצו קווים אדומים ישלמו מחיר כבד. זה כמעט לא קורה. היו מקרים רבים מדי בעבר שבהם שוטרים שהרגו אדם שחור יצאו לחופשי. אסור לתת לזה לקרות, כי מדובר כאן ברֶשע. כולנו באים מאותו דם ואני מאמין שההבדלים בינינו הם דווקא כוח שיכול לחבר. כולנו בני אדם ויש לנו אחריות ללמוד איך לחיות בהרמוניה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/ביל-קאנון-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/ביל-קאנון-750x531.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בחוויה האישית שלך, חל במהלך השנים שיפור ביחס כלפי הקהילה השחורה בארה"ב?

"יש התקדמות, גם אם לא מספיקה. כשהייתי בכיתה ו' החלו לשלב שחורים ולבנים בבתי הספר. ההורים שלי שלחו אותי בכל יום באוטובוס לבית ספר 'לבן', כי רמת החינוך שם הייתה הרבה יותר גבוהה. אני ואחיי זכינו ללמוד באוניברסיטה, בזכות המאבק של התנועה לשוויון זכויות, ולהתקדם למעמד הבינוני מבחינה כלכלית. אבא שלי שירת במרינס ואמריקה הייתה טובה למשפחה שלי. ועדיין, יש הרבה טעויות לתקן. הרבה אנשים טובים מהקהילה שלנו קיפחו את חייהם במאבק הזה, ולעולם לא נחזור לימים שהיו כאן בעבר. הקהילה השחורה היא תמיד הנפגעת ביותר. ככה זה היה עם האיידס, כך עכשיו עם הקורונה וכך זה עם מספר האסירים בבתי הכלא. יש כאן משהו מעוות שחייבים לתקן. כולי תקווה שטראמפ לא ייבחר שוב. הוא הבטיח להפוך את אמריקה לנהדרת, וזה ממש לא נראה ככה עכשיו".

The post מתוך המהומה: המחאות, האלימות והדרישה לשינוי appeared first on מקור ראשון.