במשרד הבריאות מציבים יעד לחיסון נגד קורונה בהיקפים של בין 80 ל-100 אלף בני אדם בכל יום למנה הראשונה. לאחר שבשבועות האחרונים ירד היקף מתן החיסונים לכ-50 אלף מחוסנים במנה הראשונה בממוצע, בכוונת משרד הבריאות להנחות את קופות החולים להיערך לחיסון רחב היקף יותר בניסיון להדביק את קצב המחוסנים למנה השנייה ולהשוות אותו למבוטחי קופות החולים שייקראו לקבל את המנה הראשונה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– דעה: נפטרים מאיראן: האם ישראל מנהלת מגעים עם סוריה?

– סערה בסיר חמין: קטטת קידוש הסתיימה בבית משפט

– "מה שלא תהרוג הקורונה תהרוג הבדידות"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01/AFP_8YR4RR-750x505.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מדינת ישראל שברה את שיא המחוסנים לנפש בהשוואה למדינות העולם אך נדמה היה כי התמכרנו לשיאי העבר, וקצב מתן החיסונים למקבלי המנה הראשונה ירד, וזאת בשל כמות חיסונים נמוכה שהגיעה לישראל מחברת פייזר. לפני כשבועיים ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי ישראל תקבל מיליוני חיסונים נוספים וקרא לציבור להתחסן. בפועל, מעדויות רבות שהגיעו אלינו, מתחמי חיסונים רבים היו כמעט וריקים, קצב הפעילות בהם ירד והאחיות מצאו עצמן מחוסרות עבודה.

"אני לא מבינה למה לא נותנים לנו לחסן יותר אנשים", אמרה לנו גורמת בכירה באחת מקופות החולים. "אנחנו פרוסים במאות נקודות ויושבים ולא מחסנים כי אין לנו עם מה. ביקשנו עוד חיסונים אבל לא הסבירו לנו למה לא נותנים". במתחמי החיסונים המרכזיים של קופת החולים מאוחדת בירושלים המציאות הזאת נראתה היטב לנוכח מיעוט הממתינים לקבל חיסון במרכז "משגב לדך". האחיות במתחם הסבירו למבוטחים שביקשו להתחסן כי "נגמרו לנו המנות לחיסון ראשון ואנחנו מחסנים רק במנה השנייה". במתחם החיסונים שבבנייני האומה גם ניכר היה שקצב החיסונים הינו איטי. במוקד הזמנות התורים נצפו עשרות תורים פנויים.

לנוכח מה שנראה כירידה בביקוש להתחסן בקרב האוכלוסיות המתועדפות, בני 40 ומעלה ונשים בהיריון, כבר הודיעו קופות החולים שיאפשרו לבני 35 ומעלה להתחסן. במשרד הבריאות תקפו את היוזמה והבהירו היום כי "תכנון משטר החיסונים נקבע על פי כמות החיסונים ויכולת החיסון. בשלב זה, ההוראה שניתנה לשטח עוד מאתמול מדברת על חיסון בני 40 ומעלה". ועדת התעדופים לחיסוני קורונה תתכנס מחר ותדון בפתיחת האפשרות לחסן גם תלמידי כיתות י"א וי"ב לקראת חזרתם למערכת החינוך. כמו כן תבחן הוועדה את האפשרות לפתוח כבר עתה לכלל האוכלוסייה, מגיל 16 ומעלה, את האפשרות לקבל חיסון לפי תיאום מראש.

"לא צריך יותר מתווה תיעדוף. יש מספיק חיסונים", אמרה היום ‏פרופ' גליה רהב, חברת הוועדה לתיעדוף חיסונים במשרד הבריאות בריאיון לחדשות 13. לדבריה, "התיעדוף כבר לא עובד בשטח – מחסנים כבר את כולם. בהתחלה זה היה חשוב כי לא ידענו כמה חיסונים יגיעו. עכשיו יש חיסונים ולא צריך תיעדוף".

גורם בכיר במשרד הבריאות הסביר לנו הבוקר כי "חלוקת החיסונים לאוכלוסייה נעשית על פי המלאי שמגיע אלינו מחו"ל, כאשר אנחנו שומרים לכל אדם שמקבל את המנה הראשונה, מנה שנייה שממתינה לו במחסני טבע ותינתן לו בחלוף 21 ימים". לדבריו, קצב קבלת החיסונים עד כה לא היה גבוה דיו ולא אפשר את הרחבת המבצע, ולכן הורגשה האטה. לאור הדחיפות בחיסון האוכלוסייה ובהוראת שר הבריאות יולי אדלשטיין, החליטו לשנות את מדיניות החיסונים ולהשתמש גם במלאי המנה השנייה עבור מתחסנים חדשים. זאת בשל ההסכם עם חברת פייזר שמאפשר לישראל לדעת במדויק כמה חיסונים צפויים להגיע בכל שבוע ולהסתמך על המשלוחים החדשים עבור המנה השנייה.

עד כה ניתנו בישראל יותר מ-2.8 מיליון מנות חיסון (מתוכן כ-500 אלף במנה השנייה). על פי דו"ח מרכז הידע למערכה בקורונה מהבוקר, השלמת חיסון האוכלוסייה המבוגרת (בני 60 ומעלה, 79 אחוזים מתוכם חוסנו עד כה) תשפיע יותר מכל על הורדת היקף התחלואה הקשה והתמותה בטווח הקצר, לצד מודעות ציבורית, תמיכה באוכלוסייה המבוגרת וסיוע פעיל להשלמת חיסונה. "יוזכר כי גם לאחר חיסון בני ה-60 ומעלה ייוותר סיכון לתחלואה קשה באוכלוסייה, עד להתחסנות רחבת היקף".

במשרד הבריאות מתכוונים גם כן למקד מאמצי הסברה ושיחות אישיות בקרב אזרחים שקיבלו את המנה הראשונה ולא הופיעו בקופות החולים או במתחמי החיסונים המרכזיים לקבל את המנה השנייה. כ-1.5 אחוז מכלל המחוסנים לא הופיעו בחלוף 25 ימים ובמשרד מודאגים שמא היקפם יגדל. גורמים במשרד הבריאות ביקרו את התנהלות התקשורת, בטענה שיצרה בהלה בקרב המחוסנים מפני תופעות הלוואי של המנה השנייה ואומרים כי הדיווחים לא נעשו באחריות. בשיחה עם הגורם הבכיר במשרד הוא אמר: "עם זאת אנחנו רואים שאנשים שקיבלו את מנת החיסונים הראשונה ולא הופיעו לקבלת השנייה בתוך 25 ימים מגיעים בכל אופן ועד היום ה-28 כמעט וכולם משלימים את החיסון".

The post היעד של משרד הבריאות: מאה אלף מחוסנים חדשים ביום appeared first on מקור ראשון.

סגנית ראש העיר ירושלים חגית משה, זכתה אמש (ג') בתפקיד יו"ר הבית היהודי עם 472 קולות וניצחה את ניר אורבך, מנכ"ל המפלגה, שקיבל 369 קולות. בכך הפכה משה לאישה הראשונה שעומדת בראשות המפד"ל-הבית היהודי. מפלגה, שמקבלת 0.4 אחוזי תמיכה בסקרים, הפכה בזכות הפריימריז לחיה ותוססת.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– כשחיילים יוצאים למסע התנצלות, הטרור הופך למעשה גבורה

– פוסט אחד יותר מדי: למה התעוררו הרשתות החברתיות

– האנדרדוס ששבר את השיא הישראלי בטוויטר

למקורבים למשה היה חשוב להאדיר את היותה אישה, אך את 970 חברי המרכז עניינו דברים אחרים לגמרי. "שמחה לאיד" ו"איך שגלגל מסתובב לו" היו רק חלק מהביטויים שנשמעו עם היוודע דבר הניצחון, שמבטא בעיניהם את התגברות הרוח החדשה והדמוקרטית שמייצגת היו"ר החדשה על המנגנון הישן והמניפולטיבי שמייצג אורבך.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... c-sultan-3431-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מנכ"ל המפלגה בנה על החברות שלו עם בנט והתחיל לטפטף לפני חודשים שהוא היחיד שאיתו שיתוף הפעולה אפשרי, והבהיר שאם הפעילים רוצים שמפלגתם תהיה שווה משהו, הרי זה רק בהצטרפות לימינה. אורבך התכונן להתמודד מול מוטי יוגב, אך משה הפתיעה בעבודה נכונה וטובה.

משה אישה מוערכת וראויה, אך במידה רבה ניצחונה הוא משנאת המן (אורבך) ולא מאהבת מרדכי. שורת נקמות אישיות הובילו למהפך. בין היתר הרצון להעניש את בנט ושקד שפעלו לטובתו של אורבך, על הפיצול והקמת הימין החדש, ואויבים שצבר אורבך בשמונה שנים בתפקידו כמנכ"ל שרצו לראות במפלתו. כעת הוא שוקל את המשך דרכו בחיים הציבוריים ואולי יקבל מקום ברשימת הימין החדש.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 9/01/ZEL_3815-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לגבי החיבורים הפוליטיים, משה אמרה שהטלפון הראשון יהיה לבצלאל סמוטריץ' והוא הקדים אותה. הם יביאו למיזוג מפלגות כשהוא עומד בראש ויקימו את איחוד מפלגות הימין. משה לא פוסלת את עוצמה יהודית, וסמוטריץ' חושב שהוא יצליח להביא את הבייס שלהם להצביע לו, ללא צורך בשילוב נציג שלהם בכנסת.

אמש אמרה משה בהכרזה שהועברה בזום לפעילים כי "טובת הציונות הדתית היא איחוד של כולם, אני מחויבת לאחדות הכוחות. החרד"לים, ליברלים, לייטים, קיבוצניקים ומתיישבים. לכולם יש מקום ואת כולם אנחנו רוצים ביחד איתנו".

היא קיבלה חיזוק מהרב דרוקמן שאמר: "הציונות הדתית היא הלב והנשמה של המדינה, יש הרבה ציונים דתיים במפלגות אחרות אבל ציונות דתית יש רק אחת. אנחנו צריכים להרים את הדגל הזה ולהשקיע ולצבור כוח לבחירות". איתי גרנק, המועמד שפרש הוסיף: "זכייתה של חגית מביאה עימה משב רוח מרענן של אופטימיות ותקווה לתחילתו של עידן חדש במפלגה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201716_37_27-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בסיבוב הזה סופג בנט מפלה נוספת, מאבד קהל מצביעים חשוב ובעיקר מפסיד במשחק מול סמוטריץ' בוויכוח מי המייצג של הציונות הדתית. בנוסף, האפשרות להקמת ממשלת גוש ימין-דתיים דווקא כששתי המפלגות רצות בנפרד הופכת למסוכנת יותר אך אטרקטיבית יותר. עם זאת, אם השתיים ידשדשו סביב אחוז החסימה ייתכן איחוד טכני לבחירות הקרובות.

זה ללא ספק ניצחון של נתניהו, שמוכיח שוב ושוב שהוא אולי לא חובש כיפה סרוגה אבל יודע להוביל מהלכים בתוך הציונות הדתית. הוא רצה שחגית משה תזכה והוא רצה שיהיו שתי מפלגות מימין, ימינה והאיחוד הלאומי, ובזה הוא הצליח. עוד 62 יום נגלה האם זה גם הוביל להקמת ממשלת ימין-דתיים ויספיק לו ל-61.

The post מפלה לבנט, הישג לנתניהו: השלכות ניצחון חגית משה appeared first on מקור ראשון.

באביב 1976 הובאו בפני שופטת השלום הטרייה רות אור שמונה חניכי בית"ר שהועמדו לדין עקב תפילה בהר הבית. הם הואשמו שעלו להר מצוידים בסידורים והחלו להתפלל, ובתגובה התנפלו עליהם מוסלמים. המשטרה טענה שבהתנהגותם גרמו החניכים למהומה. ייצגו אותם שר המשפטים לימים דן מרידור ויו"ר הכנסת לעתיד דב שילנסקי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– המשטרה נכנעת לכל מי שאלים ומגובה תקשורתית

– כשאין מפלגות גם עריקה היא לא עניין גדול

– בגלל הקורונה: מספר היהודים העולים להר ב־2020 ירד בכ־50%

"טענתי שלא ייתכן שאדם שעולה להר הבית ומתפלל, אם הוא יהודי זו עבירה ואם הוא מוסלמי זה מותר", שחזר כאן מרידור לפני כמה שנים. "מלבד זאת, לא סביר שהתוקפים יתוגמלו ואילו מי שקיימו את זכותם כחוק יעמדו לדין".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/הורדה-1-75x75.jpg 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/הורדה-1-90x90.jpg 90w" sizes="(max-width: 144px) 100vw, 144px" />

בפסק הדין קיבלה השופטת אור את עמדת הסנגורים וזיכתה את הנאשמים. היא זעמה על שר הדתות שלא התקין תקנות שיאפשרו תפילה בהר גם שמונה שנים לאחר שחרורו. ביום שלישי, ה-29 לדצמבר הלכה לעולמה, בגיל 89. היא נולדה בברלין ועלתה ארצה בגיל חמש עם משפחתה. במשך שנים התגוררה בשכונת רמות בבירה.

פסק דינה מצוטט בספרו של העיתונאי נדב שרגאי, "הר המריבה": "מדוע זה מצאה ממשלת ישראל לנכון להסדיר את התפילה במערת המכפלה, ולא מצאה לנכון לעשות כן בהר הבית, שאין מחלוקת שהוא מקודש הן ליהודים והן למוסלמים?", כתבה אור. "לא שמעתי אף עדות שהשוטרים פנו גם אל הערבים המתפרעים וניסו להרחיקם. האם אפשר לומר שהנאשמים הם שגרמו להפרת השלום?… נמצא עצמנו במצב אבסורדי… בכל פעם שקבוצת בריונים תתנפל על אדם ניתן יהיה להאשים את הקורבן בהפרת השלום… זהו עיקרון 'כל דאלים גבר' שיש לדחותו".

פסק הדין חולל סערה מפני שהתיר למעשה פולחן יהודי בהר. הממשלה והכנסת מעולם לא אסרו במפורש תפילה יהודית בהר, אבל יצאו מנקודת הנחה שאין לאפשר זאת בפועל. ראש הממשלה רבין בעצמו תקף את החלטתה של אור בישיבת סיעת המערך, אבל המדינה לא הסתפקה בהשתלחויות פוליטיות, וערערה על הזיכוי, בין השאר בלחץ ראש העיר ירושלים דאז, טדי קולק. גם המוסלמים הגיבו בהשתוללות רבתי: "החלטת בית המשפט חמורה יותר משרפת מסגד אל אקצה", הטיחו ראשי הווקף.

מרידור זכר היטב את הדיון בפני המחוזי, בהרכב בהובלת השופטת מרים בן־פורת, לעתיד שופטת העליון ומבקרת המדינה: "פסק הדין שלה הכריע שלא כדעתנו, שהנערים ביצעו עבירות בעצם התפילה במקום, אבל הזיכוי נשאר בתוקפו בטענה שאין סמכות לבית המשפט בהר הבית, בהסתמך על 'דבר המלך במועצה' משנת 1924 שקבע שבנושאים שנוגעים למקומות הקדושים לא ידון בית משפט בפלשתינה.

"המדינה ערערה גם על זה, ובצדק. זו הייתה פסיקה בלתי אפשרית. ערערתי על הקביעה המהותית שבוצעה כאן עבירה. בהיעדר יכולת להכריע התיק העלה אבק בבית המשפט העליון". כשהשופט שמגר התמנה לנשיא בית המשפט העליון ב־1983 הוא קרא למרידור ולדורית ביניש, נציגת המדינה, כדי להגיע לפשרה: הזיכוי יישאר על עומדו, אבל לא ייקבע עיקרון מחייב שבית המשפט איננו רשאי לדון בהר הבית".

מנקודת המבט של 2021 כבר אפשר לקבוע שבית המשפט אולי רשאי לדון בענייני ההר אולם בפועל אינו דן בהם כלל. מלבד השופטת רות אור לא העז איש לשלוח ידיו אל הגחלת הלוחשת.

The post רות אור ז"ל – השופטת היחידה שסירבה להתיישר עם איסור הפולחן בהר הבית appeared first on מקור ראשון.

בית משפט השלום בקריות זיכה אתמול (ג') שניים ממתפללי בית הכנסת הגדול בקריית חיים מעבירות של תקיפה, בעקבות קטטה שהתפתחה סביב מריבה על סיר חמין.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– תלמידים יקרים שלנו: למה החינוך הישיבתי עולה כ"כ הרבה?

– כשכותרת שגויה הפכה אישה רצינית למתנגדת חיסונים

– נפטרים מאיראן: האם ישראל מנהלת מגעים עם סוריה?

למחרת שבת חורפית אחת בדצמבר 2018, גבאי בית הכנסת רוקן לפח סיר חמין שהיה שייך לאחד המתפללים ו"נאכל לברכה ולשובעה ביום השבת", כפי שתואר בהכרעת הדין. אולם המעשה לא עבר בשקט, והמתפלל, נכדו של גבאי עבר אגדי של בית הכנסת, התלונן. בשלב הזה, לפי טענת המתלונן, הגבאי נטל מידיו את הטלפון הנייד שלו וניסה לשבור אותו, וכן שרט אותו בגרונו. קטטה התפתחה ולטענת המתלונן, גם אחיו של הגבאי הכה בו. הגבאי ואחיו כפרו באשמות, וטענו כי המתלונן הוא זה שתקף את הגבאי, במחאה על ההשלכה לפח של שאריות חמין טוב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 04/AFP_1NX9FS-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לאחר ששמעה את ראיות הצדדים, קבעה השופטת איילת השחר ביטון פרלה כי לא הוכחה האשמה נגד הגבאי ואחיו, וזיכתה אותם מאשמת תקיפה הגורמת חבלה. בפתח הכרעת הדין, ביקרה השופטת את התנהגות המתפללים וציטטה את חז"ל במסכת דרך ארץ פרק ט': "מחלוקת בבית הכנסת, סופו להתפזר". על כך הוסיפה השופטת, "ועוד נאמר, במקום שיש מחלוקת אסור להתפלל וגם השכינה בורחת ממקום זה. ישמע חכם ויוסף לקח".

בית הכנסת המרכזי בקרית חיים ותיק מאוד, והוקם כאגודה עות'מאנית. מניין שהמשיך מדור לדור הידלדל בשנים האחרונות ונותרה בו אוכלוסייה מבוגרת בלבד. לפני כשנתיים הגיעו לבית הכנסת צעירים מקהילת חב"ד שהציעו להשתלב במניין ולחזק אותו. אולם הוותיקים טענו שאלה ביקשו להשתלט על בית הכנסת וכך נוצר סכסוך בין שתי הקבוצות בבית הכנסת בשאלת מי מנהל את מקום התפילה. קטטת סיר החמין הייתה קרב פרוקסי במלחמה הזו.

נכדו של הגבאי המיתולוגי, המשתייך למניין הצעיר, הגיש תלונה במשטרה בעקבות האירוע, והפרקליטות החליטה על הגשת כתב אישום נגד שני האחים המשתייכים לקהילה המבוגרת. השופטת ביטון פרלה ביקרה את התנהלות המשטרה. הליכי חקירה שניתן וראוי היה לבצע לדבריה לא בוצעו, מבלי שניתן לכך טעם בהליך שמיעת הראיות. לדוגמה, אין הסבר לכך שאחיו של הגבאי הנוכחי נחקר בחלוף כחודשיים וחצי מיום האירוע, שעימות לא בוצע בין הצדדים, מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן לא נתפס וגם לא המשקפיים שטען כי נשברו במהלך האירוע. המשטרה גם לא ביררה אודות הקרע בין הצדדים והשפעתו על מהלך החקירה וגרסאות העדים. עוד ציינה השופטת כי "עדותו של נפגע העבירה קיבלה תפנית במהלך חקירתו הנגדית. לפי עדותו הוצאת סיר החמין שהיה שייך למתפלל מקבוצתו, נתפסה בעיניו כפעולה שהייתה בה אמירה מכוונת נגד קבוצתו ומשמעה בראות עיניו ובאה להעביר לקבוצתו מסר: 'אנחנו הקבוצה השולטת'".

"מדובר על כתב אישום שטוב אם לא היה מוגש", אומר עו"ד אברהם סופר, סנגורם של הנאשמים. "זו דוגמה קלאסית כיצד צדדים לסכסוך משתמשים במשטרה ככלי משחק. לשמחתי הצלחנו לזכות את הנאשמים".

את הזיכוי סיימה השופטת בשיר של עו"ד דורון מנשה, מומחה בעל שם עולמי לדיני ראיות, במטרה "להותיר לבעלי העניין חומר למחשבה".

לִפְּעָמִים הַבַיִת נֶחְּתַךְ

לִמְּחוֹזוֹת קַנָאִים

וְּשִנַיִם מְּסַנְּנוֹת

טֶרֶף מִתוֹךְ

פְּסוּקֵּי דְּּזִמְּרָא

…

וְּהַשְּכִינָה נִמְּלֶטֶת

בַחֲשַאי

מִדֶּלֶת צְּדָדִית

לַבַל יִקְּרְּאוּ

לִשְּמָהּ וּבִשְּמָהּ

The post סערה בסיר חמין: קטטת קידוש הסתיימה בבית משפט appeared first on מקור ראשון.

ד' היא אם לחמישה ילדים, שלושה מהם לומדים במוסדות על יסודיים של החינוך הדתי. בתה לומדת באולפנה הכוללת פנימיה ושני בניה בישיבות תיכוניות (אקסטרניות).

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– אנה אפנה: "הילד צריך להיות קודם כל שמח"

– השלום בין רבני איחוד האמירויות מתרחק

– נתניהו כופר באישומים: לא נחקרתי על האירועים

ד' לא מתקשה לחשב את ההוצאה המשפחתית עבור מוסדות הלימוד של ילדיה, המסתכמת ביותר מ־2,000 שקל בחודש. כ־26,000 שקל בשנה. "כשמוסיפים לזה את עלות הצהרון לבת הקטנה שלנו, ההוצאה השנתית מתקרבת ל־40 אלף שקל", היא אומרת. "זהו נטל לא קטן. אני ובעלי עובדים קשה ומצליחים לעמוד בתשלומים, אבל יש כמובן עוד הרבה הוצאות אחרות למשפחה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/פעילות-אולפנת-בני-עקיבא-אורות-מודיעין-750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"האמת היא", מוסיפה ד', "שאני לא כל כך מבינה למה התשלומים הללו כה גבוהים. נכון שפנימיה עולה כסף, ואנחנו מוכנים להשקיע בחינוך טוב. אבל בסוף זה נטל כספי גדול, פי כמה ממה שמשלמים בחינוך הכללי". לתחושות של ד' שותפים הורים רבים לילדים במוסדות החינוך הדתי. לחלקם הנטל קשה במיוחד בתקופה זו, ברקע המשבר הכלכלי והשפעתו הרבה על שוק התעסוקה.

שאלה המקננת בקרב רבים מההורים היא – מהיכן מגיעות העלויות הללו? כדי לעשות קצת סדר, נכון לחלק את תשלומי ההורים למוסדות החינוך לשלושה סעיפים עיקריים: הסעיף הראשון הוא תשלומי חובה כגון ביטוח תאונות אישיות. הסעיף השני הוא תשלומי רשות, בהם תשלומים עבור טיול שנתי, הרצאות, סמינריונים, פעילות תרבותית ועוד. הסעיף השלישי הוא ה"תל"ן" (תוכנית לימודים נוספת) – תשלום עבור שעות לימוד נוספות מעבר לשעות המתוקצבות על ידי משרד החינוך. שעות אלו כוללות תגבור במקצועות שונים, כאשר במוסדות החמ"ד השעות הללו מחולקות לשניים: תל"ן כללי (מתמטיקה, מקצועות טכנולוגיים שונים וכדו') וחלק של תל"ן תורני (תושב"ע, תנ"ך ומחשבת ישראל).

בעוד תשלומי החובה זהים בין החינוך הממלכתי לחינוך הממלכתי דתי (בדגש על ישיבות תיכוניות ואולפנות), תשלומי הרשות והתל"ן שונים, או במילים אחרות – עולים הרבה יותר במוסדות החמ"ד.

מדוע? המדינה אמנם מממנת חלק משעות התל"ן, אך רק חלק קטן מהם. ברוב מוסדות החינוך הממלכתיים מימון המדינה די מכסה את רוב שעות התל"ן ולכן השתתפות ההורים בסעיף זה אינה גבוהה, אולם במוסדות החמ"ד, שעות התל"ן ובעיקר שעות התל"ן התורני הן רבות. מימון המדינה הוא כאמור חלקי בלבד ורוב הנטל נופל על הורים. לכך יש להוסיף את תשלומי הרשות הגבוהים, עקב הפעילות החברתית הענפה שמאפיינת את מוסדות החמ"ד.

"ראשית, צריך לחלק בין החינוך הפנימייתי לחינוך האקסטרני". מסביר שוקי סט, סמנכ"ל הכספים של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. "החינוך הפנימייתי עולה הרבה כסף כי יש בו הרבה פעילויות ועלויות, למרות שבפועל, המוסדות גובים פחות מהמקסימום המותר להם" (בהתאם לנהלים שקבעה ועדת לאור, א"ר). במוסדות האקסטרנים יש את עלות שעות הלימוד הרבות. המדינה מחייבת ילד בחינוך הדתי לעשות יותר יחידות בגרות. הוא חייב לעשות מינימום 20 יחידות בגרות במקום 15 בממלכתי, אבל זה מעולם לא תוקצב. המדינה מממנת את חמש השעות הללו דרך הכספים הקואליציוניים שמאוד תלויים במצב הפוליטי – מציאות לא בריאה".

הרב פלטי גרנות, מנהל מרחב ברשת מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא: "הרשת עושה מאמצים אדירים בשנים האחרונות לתגבור לימודי המתמטיקה, האנגלית ועוד מקצועות כלליים – אבל אנחנו לא מוכנים שהחול ימשיך ויצמח והקודש יישאר במינימום האפשרי"

לטענת סט, גם עיגון התקצוב בצורה ממלכתית לא יכסה באמת את העלויות של מוסדות החינוך:  "נניח ונגיע למצב שבו מדינת ישראל תקבע את התקצוב בחוק, עדיין יישאר פער. אם ההורים רוצים שהילד ילמד יותר שעות תושב"ע, תנ"ך ומחשבת ישראל, הם צריכים לדעת שיש לכך עלות. אנחנו נותנים יותר שעות מאשר השעות המחויבות, ואת הפער הזה ההורים צריכים לממן".

ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא לומדים כיום מעל 8,000 תלמידים ותלמידות במוסדות אקסטרנים וכ־2,500 במוסדות הכוללים פנימיה. לדברי סט, ברוב המוסדות האקסטרנים מדובר בתוספת תשלום של כ־1,500 שקל בשנה עבור השתתפות הורים בשעות הלימוד (מעבר לתשלום הנהוג במוסדות החינוך הכלליים). לכך יש להוסיף פעילות חברתית שמגיעה לסכום של עוד כ־ 1,200 שקל בשנה. לדבריו, רק במיעוט קטן של המוסדות מגיע התשלום לכ־6,000 שקל בשנה, בשל תוספת רבה יותר של שעות תל"ן. אלו הנמצאים במוסד פנימייתי משלמים דמי אחזקה הכוללים את כלל השירותים במוסד, כשהסכום נע סביב כ־15 אלף שקל בשנה.

מינימום קודש? לא אצלנו

"כמו שיש הכרה במקצועות טכנולוגיים, אנחנו רואים חשיבות במקצועות הקודש", אומר הרב פלטי גרנות, מנהל מרחב ברשת מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. "הרשת מעודדת מצוינות בלימודים, כגון חמש יחידות מתמטיקה ומגמות בשיתוף עם האקדמיה, אבל לא פחות מכך הרשת רוצה לדחוף להגדלת תורה ובעומק. אנחנו רשת של ישיבות ואולפנות וזה שם מחייב. זה אומר מצוינות בקודש וחול".

לדברי הרב גרנות, תוכנית הלימודים הזו נועדה לתת אופי ישיבתי ותורני למוסדות החינוך, וזו שאיפה שיש לה גם עלות. "יש שלושה מקצועות קודש מורחבים – תנ"ך, תושב"ע ומחשבת ישראל. אנחנו מעוניינים שכל מוסד שרוצה ויכול, יעודד לימוד של שלושת התכנים האלה בהיקף של חמש יחידות לימוד. בנינו תוכנית במחשבת ישראל בהיקף של שלוש יחידות לימוד ומשתתפים בה ישיבות ואולפנות רבות, וזה מעבר לשתי יחידות החובה במקצוע זה. הדבר דורש שעות הוראה רבות שלא מתוקצבות על ידי המדינה באופן מלא".

בדומה למחשבת ישראל, הגישה הזו באה לידי ביטוי בכל מקצועות הקודש, בהם תושב"ע ותנ"ך. "רבות מישיבות בני עקיבא, בעידוד שלנו ובעידוד המפמ"ר, לא מסתפקות רק בתושב"ע, אלא פונות למסלול "תלמוד" שבו היקף לימודי הגמרא הוא כמעט פי שלושה מהרגיל, גם בהיקף וגם בעומק. ושוב, מדינת ישראל לא מתקצבת את זה", אומר הרב גרנות, ומוסיף: "מבחינת האוניברסיטה למשל, אין הבדל בין תלמיד שעושה חמש יחידות תושב"ע לתלמיד שעשה חמש יחידות בתלמוד. למעשה הוא 'יוצא פראייר', כי מבחינת נקודות זיכוי שהאוניברסיטה נותנת זה אותו דבר למרות שבפועל מי שלמד תלמוד למד הרבה יותר קשה. למה שתלמיד בתיכון ירצה להשקיע, ללמוד יותר קשה ולהסתכן בכך שבסוף הציון שלו יהיה יותר נמוך? התשובה שלנו היא – כי זו ישיבה. וכאשר אנחנו רוצים לחזק את הקודש, אנחנו נדרשים לגבות תוספת".

"הרשת עושה מאמצים אדירים בשנים האחרונות לתגבור לימודי המתמטיקה, האנגלית ועוד מקצועות כלליים, אבל אנחנו לא מוכנים שהחול ימשיך ויצמח והקודש יישאר במינימום האפשרי. במוסדות יש המון עידוד של לימוד תורה לשמה – הלכה יומית, משנה יומית, דף יומי וכו'. ועל זה אנחנו לא מבקשים תשלום מההורים. ילד שמגיע מקבל שפע של תורה, אווירה של ישיבה ואולפנה וזה מעבר. אבל בכל מה שקשור לשעות הוראה, אנחנו פשוט לא יכולים לממן".

עד עכשיו דיברנו על התל"ן, אבל מה עם תשלומי הרשות? לעיתים הם אפילו יותר גבוהים מהתשלום עבור שעות הלימוד הנוספות.

סט: "הפעילות החברתית היא הערך המוסף שהילדים מקבלים אצלנו. טיולים, שבתות, סמינריונים ועוד המון פעילויות. זו תוכנית מאוד עמוסה ומגוונת שההורים לא רוצים לוותר עליה למרות שיש לה עלויות. בחינוך הכללי הדבר הזה לא ניתן. על 'אקסטרות' משלמים".

"בסוף, התוספת במוסדות האקסטרנים היא 2,000־3,000 שקל בשנה לתלמיד. זה כל הסיפור – מחיר של חוג כדורגל. שיעורי פסנתר עולים מאות שקלים בחודש"

מציאות של עומס תשלומים על ההורים יוצרת פערים, במיוחד בתקופה הנוכחית של משבר כלכלי. בסוף, המוסדות הללו הופכים להיות רלוונטיים רק למי שיש יכולת לשלם.

"יש הרבה מלגות למי שמתקשים לשלם, והרשת מסייעת בעניין הזה", אומר הרב גרנות. "אני אומר לך חד משמעית  – בכל מוסד שיש הורים עם קושי כלכלי, הדבר לא ימנע מהילד שלהם להשתתף בפעילות, בשום מצב. יש גם ועדות דיסקרטיות שמקבלות פניות כאלו ויושבים בהן גם נציגי ועד ההורים".

עידו מאושר, אב לתלמיד בישיבת בני עקיבא בעלי, המשמש גם כיו"ר ועד ההורים בישיבה, מחזק את דבריו של גרנות: "אנחנו מכירים את כל הקשיים הכלכליים, כולל מצבי אי ודאות. יש ועדת הנחות לכל מי שנמצא בבעיה, ואני מניח שהשנה יהיו הרבה בקשות". מאושר מוסיף כי המצב דורש לעיתים פתרונות יצירתיים, אבל כאלו שיפגעו במינימום האפשרי בלימודים בישיבה: "אצלנו הוחלט שבעקבות המצב לא גובים את כל שעות התל"ן, אבל מצד שני מצאנו פתרונות שבמסגרתם כל התלמידים יהיו בישיבה בכל ימות השבוע, כמובן בהתאם לכללים. אין ברירה אלא להתאמץ למצוא פתרונות. נכון שיש תוספת תשלום, אבל הוא נקבע מתוך הבנה שהחינוך אצלנו הוא הדבר המרכזי והחשוב. בסוף, כל משפחה עושה את הבחירה שלה".

להילחם בשדה הפוליטי

מעבר לסיוע הפרטני, במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא מודים שיש צורך בפתרונות מערכתיים עבור אלו המתקשים לעמוד בעלויות. "צריך את שיתוף הפעולה של הרשויות המקומיות", אומר סט, "במיוחד במקומות שיש בהם בעיות רבות. הרשות גם היא צריכה לתקצב. עוד אפשרות  יכולה להיות קרן מלגות שתוקם על ידי מדינת ישראל ותסייע למעוטי יכולת. כיום המלגות שאנחנו משיגים מגיעות מתרומות פרטיות, והקופה הזו מוגבלת מאוד". בהנהלת הרשת מדגישים כי הורדת שעות התל"ן אינה פתרון, במיוחד אם מאמינים בדרך החינוכית והלימודית שנבנתה לאורך השנים. "בסוף, התוספת במוסדות האקסטרנים היא 2,000־3,000 שקל בשנה לתלמיד", אומר גרנות. "זה כל הסיפור – מחיר של חוג כדורגל. שיעורי פסנתר עולים מאות שקלים בחודש. הסכומים הגדולים מצויים בפנימיות, וזה כבר משהו אחר לגמרי".

נטל תשלומי ההורים במוסדות החמ"ד היא בעייה הקיימת כבר שנים, ובמשך הזמן נעשו לא מעט ניסיונות להפעיל לחץ על הפוליטיקאים לסייע במיתון העלויות שמוטלות על ההורים. בפועל, הניסיונות הללו לא ממש צלחו. הבחירות הקרבות, מאמינים מנהלי המוסדות, הן הזדמנות להציף את הסוגייה הזו שוב. "צריך לדרוש מכל מי שמדבר בשם ייצוג הציונות הדתית לסדר את הדבר הכל כך בסיסי הזה – שהתקציב הרלוונטי ייכנס לבסיס התקציב בצורה מסודרת", אומר סט. "אין סיבה שנצטרך לכתת רגלינו בכל שנה ושנה כמו קבצנים כדי שתלמידינו יקבלו את התקציב שמדינת ישראל בעצמה הגדירה בחוק כחובה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/פעילות-ישיבת-בני-עקיבא-ראשון-לציון-750x561.png 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הרב גרנות: "חרתנו על דגלנו תורה ועבודה, והשאלה היא מה אנחנו משדרים לילדים שלנו. אני לא נכנס לכיס של ההורים, אבל כן נכנס לכיס של המדינה: נבחרי הציבור שלנו – שימו את לימודי הקודש על סדר היום. אני לא אומר לעשות זאת במקום לימודי החול, אלא הפוך, בואו נגדיל את הכל – מצוינות גם בקודש וגם בחו"ל. אני מלא הכרת טובה למדינה שלנו. אין לי שמץ של ביקורת. אבל עדיין זהו שדה פוליטי ובסופו של דבר השאלה היא על מה אתה נלחם. כל תמיד שלומד במגמת מוזיקה מקבל תקציב מיוחד כי המדינה מעודדת זאת. אם תלמיד ירצה לעשות בגרות טכנולוגית, 10־15 יחידות במחשבים ומתמטיקה ופיזיקה, המדינה תתקצב אותו. אבל אם הוא רוצה לעשות בגרות בתלמוד במקום תושב"ע הוא לא מתוקצב. למה? את זה צריך לשנות".

במה זה בעצם שונה מהדרישות הכספיות הסקטוריאליות של נציגי הציבור החרדי?

"אני לא רואה בכך משהו מגזרי", אומר הרב גרנות. "אני חושב שבסופו של דבר אנחנו מגדלים ילדים שיגיעו למעורבות שיא בחברה הישראלית – בצבא, בתעשייה, בספורט, באמנות, במוזיקה – בכל תחומי העשייה. אנחנו מאמינים שתלמיד שגדל בישיבה תיכונית, במקום של קודש, תורם תרומה עצומה למדינת ישראל, לא ממקום של כפייה דתית אלא ממקום של ערכים. אנחנו לא לומדים תורה בשבילנו, כאילו אנחנו בגלות. נכון שהציונות הדתית היא זו שרוצה וגם נהנית מזה, אבל בסוף גם מוסדות לא דתיים שירצו בכך, וידרשו למשל חמש יחידות בתנ"ך ותושב"ע, יוכלו לעשות זאת. יש כאן אמירה ערכית ותורנית, ולכן התביעה שלי היא ממדינת ישראל, ומהשליחים שלנו בכנסת ובממשלה".

מקייטנות ועד גגות סולריים

מעבר לדרישה להשתתפות שוויונית במימון שעות הלימוד מצד מדינת ישראל, ומעבר לתשלומי ההורים כמובן, במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא מדגישים כי הם עושים מאמצים רבים לייצר גם הכנסות עצמיות. לרשת כ־80 מוסדות הפזורים בכל רחבי הארץ, וברבים מהם קיים גם פוטנציאל כלכלי.

"אנחנו עושים הרבה פעילויות שמכניסות כסף, מעבר לגיוס תרומות לטובת מלגות", אומר סט. "יש פעולות יזמיות שקיימות בכל המוסדות הפנימייתיים  – החל מהסבת פנימיה בתקופות מסוימות לחדרי אירוח ועד שימוש בגגות המוסדות להצבת קולטים סולאריים. אנחנו מבצעים התייעלות אנרגטית בלא מעט מהמוסדות. במקומות שבהם יש מתחמים שאינם בשימוש, אנו יוצרים שיתופי פעולה עם גופי רווחה וחינוך לטובת שימוש במבנים, וההכנסות חוזרות לטובת תקציבי הפעילות השונים באותו מוסד חינוכי". עוד מציין סט כי הרשת מנצלת את המנגנון שלה כדי לגשת למכרזים של משרדי ממשלה בתחומים שונים, ובכך להגדיל את הכנסות הרשת לטובת המוסדות. סט נותן מספר דוגמאות: "אנו מפעילים היום את מערך קורסי התאוריה והנהיגה המונעת עבור משרד התחבורה. אנו מפעילים מערך של שיעורי תורה בבתי הסוהר עבור השב"ס. אנו מפעילים הכשרה של פיקוד העורף בבתי בספר בהיערכות להתמודדות עם רעידות אדמה, ועוד. כל זה כמובן במקביל לפעילות לחיסכון בעלויות התפעול של המוסדות, על ידי הפעלת מערכת רכש מרכזית בתחומים רבים".

שוקי סט, סמנכ"ל הכספים של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא: "החינוך הפנימייתי עולה הרבה כסף כי יש בו הרבה פעילויות ועלויות, למרות שבפועל, המוסדות גובים פחות מהמקסימום המותר להם. במוסדות האקסטרנים יש את עלות שעות הלימוד הרבות"

מגפת הקורונה והשלכותיה פגעו בחלק מהיוזמות הכלכליות של הרשת, מה שמוסיף לקושי שלה להקל על תשלומי ההורים. "בעידן הקורונה נפגענו קשה בעניין הזה", מודה סט, "ההכנסות מתרומות צנחו וגם ההכנסות מיזמות ירדו לאפס כי אין סמינריונים ואין קייטנות, וכמובן כל מה שקשור באירוח". למרות זאת, סט אופטימי ומאמין כי עם ההתגברות על המגיפה והחזרה ללימודים שגרתיים, גם היוזמות הללו יחזרו כך שבשנת הלימודים הבאה נוכל לראות את השפעתם על תקציבי הפעילות של המוסדות. "יש לנו רצון גדול לפתח את היוזמות הללו במוסדות נוספים ברשת", הוא אומר וחותם, "ברגע שנחזור לפעילות מלאה כפי שהייתה לפני המגיפה, אין לי ספק שנוכל לבשר עוד בשורות משמעותיות עבור המוסדות בתחום הזה".

The post תלמידים יקרים שלנו: למה החינוך הישיבתי עולה כ"כ הרבה? appeared first on מקור ראשון.

לזוג הורים מגוש עציון יש תאומים בכורים בכיתה ח' – בן ובת. בימים אלו הם מתחילים לחפש איתם מוסד לימודים תיכוני שבו ילמדו בשנה הבאה. האפשרויות העומדות בפני הבן, רק בגוש עציון, הן אלה: ישיבת נווה שמואל, ישיבת בני עקיבא אורות יהודה, ישיבת מקור חיים, ישיבה לצעירים שבות ישראל, ותיכון דרך האבות. אם ירחיבו את רדיוס החיפוש רק בחצי שעת נסיעה, יתווספו לרשימה עוד ישיבות ותיכונים רבים בקריית ארבע ובירושלים. גם לבת לא חסרות אפשרויות; בגוש עציון היא יכולה לבחור באולפנת נווה חנה, אולפנת אוריה ואולפנת בני עקיבא אורות עציון. גם אצלה, אם רדיוס החיפוש יורחב מעט יתווספו עוד אפשרויות רבות בקריית ארבע ובירושלים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

שוב נשלח למנהל: אריאל שנבל חזר לישיבה התיכונית בה למד

האנדרדוס ששבר את השיא הישראלי בטוויטר

האסטרטגיה הפלסטינית: בנייה מואצת בשטחי C

המסע לאיתור מוסד לימודים תיכוני בציבור הדתי לאומי מוכר כפרויקט מאתגר. בניגוד למקביליהם החילוניים שבדרך כלל ממשיכים ללמוד בתיכון המקיף הסמוך לבית, רבים מהנערים והנערות הדתיים מעדיפים ללמוד במוסד פנימייתי, או לנסוע ללמוד בתיכון ללא פנימיה בעיר השכנה, מה שמגדיל מאוד את ההיצע העומד לרשותם, ומייצר בלבול ומבוכה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/הרב-ערן-פרינס_צילום-שגיא-כהן-150x150.jpg 150w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/הרב-ערן-פרינס_צילום-שגיא-כהן-75x75.jpg 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/הרב-ערן-פרינס_צילום-שגיא-כהן-750x751.jpg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/הרב-ערן-פרינס_צילום-שגיא-כהן-90x90.jpg 90w" sizes="(max-width: 959px) 100vw, 959px" />

בשנה רגילה, המסע לבחירה כולל בדרך כלל ביקורים של הצעירים והוריהם במוסדות החינוך כדי להתרשם מקרוב מהישיבה, האולפנה או התיכון. השנה, הביקורים הללו אינם מתאפשרים בגלל הקורונה, וימי ההיכרות מתקיימים בזום, באופן שחוסך אולי את זמן הנסיעה, אך אפקטיבי פחות להיכרות אותנטית עם המוסד ולפיזור הערפל.

הרב יונה גודמן, ראש מנהל חינוך ברשת יב"ע: "הדימויים שהיו בעבר למוסדות מסוימים לא רלוונטיים. יש מוסדות שנחלשו ויש שהתחזקו. אני מציע להורים לדבר עם הורה שהבן או הבת שלו לומדים כרגע במוסד החינוכי שעליו שמו עין"

אז איך מצליחים למצוא לנער או לנערה את המוסד המתאים עם היצע כל כך גדול? הרב יונה גודמן, ראש מנהל החינוך ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא, מציע להורים קודם כל להשתחרר מהדימויים. "צריך לצאת מנקודת הנחה שהדימויים שהיו בעבר למוסדות מסוימים לא רלוונטיים. יש מוסדות שנחלשו ויש שהתחזקו. לאחר מכן, הייתי מציע להורים ולתלמידים להיכנס לאתר הרשת, שלמרות היותו ייצוגי אפשר לקבל ממנו הרבה מידע על המוסדות. אם הבת או הבן רוצים ללמוד סייבר אפשר לבדוק שם את המגמות בכל מוסד. אם מחפשים מקום קטן יחסית, אפשר לבדוק גם את זה. עצה נוספת היא לדבר עם הורה שהבן או הבת שלו לומדים כרגע באותו מוסד חינוכי, ולבדוק נקודתית נושאים שמעניינים אתכם. אפשר גם לדבר עם מורה שעובד במקום, אם אפשרי גם לקפוץ לבקר, והכי חשוב – לשבת ולדבר עם הנער או הנערה".

אחרי שהנערים או הנערות מוצאים את מבוקשם, הם גם צריכים להתקבל למוסד החינוכי, ובחלק מהמוסדות ייאלצו להתמודד עם תהליכי מיון מאתגרים שנובעים מביקוש גדול למספר מקומות מצומצם. "המצב שבו כולם מתחרים על שלושה מוסדות שיש להם שם טוב, בעייתי מאוד", אומר הרב גודמן. "ברוב המקומות יש מקום, ואם יש רצון ללמוד, הנער או הנערה יתקבלו. אבל אם אתה שולח את הילד להתקבל לשלושה מקומות שיש בהם 500 פונים על חמישים מקומות, ישנו סיכוי גבוה שהוא לא יתקבל לשלושתם ויהיה מתוסכל. קודם כל צריך לבדוק מה מתאים לנער או לנערה ולא מה מתאים להורים, שאולי חלמו לספר שהבן או הבת שלהם לומדים במוסד מסוים. ההורה צריך לזכור שלא מדובר ברישום לקורות החיים שלו. לא בטוח שהילד מתאים למקום מאוד ייחודי ובעל היסטוריה. יכול להיות שהוא יפרח ויתעלה יותר דווקא במקום לא כל כך מפורסם ונחשב. בנוסף, יש שיקול פרקטי שגם אותו מותר להגיד: מוסד שיש לו 400 מועמדים וארבעים מקומות בהכרח נאלץ לדחות הרבה חבר'ה מדהימים, ואם הילד או הילדה פונים לשלושה מקומות מאוד מבוקשים, הסיכוי שלהם לקבל שלילי מכולם מאוד גבוה. יש פה בעיה. מצד אחד אני גאה שהציבור שלנו משקיע בחינוך ילדיו ושם את הערך הזה במקום גבוה. יחד עם זאת, נוצר מצב מורכב שאין בו פתרונות קסם, למעט העצה לא להיכנס למרוץ ולראות מה טוב לילד".

רותם כהן, יועצת הכוון ברשת יב"ע:"כששואלים אותי על מוסד שיש בו פער בין כמות המגיעים להיבחן אליו לבין אלו שיתקבלו בפועל, אני מציעה לפתוח כמה אופציות. גם אם לא מתקבלים והדבר מעורר תחושות קשות, אני מדגישה להורים שזה לא אומר שום דבר על הילד או הילדה שלהם, אלא שהיו אילוצים במוסד"

להורים, שעלולים לעתים להיות לחוצים ומלחיצים בנושא הלימודים, הרב גודמן מבקש להזכיר את העיקר: "הילד צריך להיות קודם כל שמח, לנסוע בשמחה למוסד שלו, וזה יותר חשוב מכך שהוא יסיים את הישיבה או האולפנה עם מספר נקודות מסוים בבגרות. זה לא סותר כמובן את העובדה שהמוסדות שלנו עושים ככל יכולתם להצטייד במיומנויות של המאה ה־21 ובחדשנות פדגוגית, אבל קודם כל בוחרים מקום שהילד ישמח בו ויפרח, ושיש לו גישה חינוכית טובה".

השפע לא תמיד עובד לטובתנו

רשת מוסדות החינוך של בני עקיבא מעמידה לטובת ההורים יועצת הכוון שתסייע להם במציאת המוסד המתאים לילדיהם. רותם כהן היא בהכשרתה עובדת סוציאלית קלינית. 12 שנים שהיא עובדת עם נוער בתיכונים ובפנימיות, ובשש השנים האחרונות משמשת גם יועצת הכוון ברשת. "השפע של הישיבות והאולפנות מבלבל, וגם בני הנוער חשופים היום יותר מאשר בעבר לכל האפשרויות", היא אומרת, "ההורים מגיעים אליי דרך הפרטים שמפורסמים באתר הרשת ובשיחה איתם אני מנסה לקבל כמה שיותר פרטים על ילדיהם ופורשת בפניהם את האפשרויות. יצא לי לאורך השנים להכיר מגוון של מוסדות. אני משתדלת להישאר מעודכנת ומתעניינת בכל מוסד חדש שנפתח. ברשת בני עקיבא יש היצע גדול של מוסדות, כולל מוסדות עם ייחודיות של אומנויות או סייבר, אבל אם מישהו מחפש מוסד שאין לנו ברשת אני בשמחה מפנה אותו למוסדות אחרים". כהן מספרת שבשיא תקופת ההרשמה למוסדות, מגיעות אליה כעשרים פניות ביום. חלק מההורים פונים אליה בסוף התהליך, לאחר שילדיהם לא התקבלו למוסד מסוים. "במכתבי התשובה שהמוסדות שולחים מופיעים הפרטים שלי, וגם בשלב הזה אנחנו מנסים לסייע כמה שאפשר כי זו סיטואציה לא נעימה, שהיא נגזרת של השפע".

את מכינה את ההורים וילדיהם לאפשרות של תשובה שלילית?

"בהחלט. כששואלים אותי על מוסד שאני יודעת שיש פער בין כמות הנערים או הנערות שמגיעים להיבחן אליו לבין אלו שיתקבלו בפועל אני אומרת את זה, וגם מציעה לפתוח כמה אופציות. באופן רשמי הנער או הנערה יכולים להיבחן רק לשלושה מוסדות אבל בפועל אפשר גם יותר, ובכל זאת, אני מציעה לבחון בין שלוש לחמש אפשרויות בלבד. לא להגזים, כי זה רק מבלבל את הנער או הנערה. גם אם לא מתקבלים והדבר מעורר תחושות קשות, אני מדגישה להורים שזה לא אומר שום דבר על הילד או הילדה שלהם אלא שהיו אילוצים במוסד".

עדיאל שרעבי: "השאלה שצריכה להישאל קודם כל היא 'מי אני'. בהיכרות עצמית הנער צריך לבחון היכן הוא נמצא מבחינה לימודית, חברתית, תורנית, ומה רמת המוטיבציה האישית שלו ללמידה"צילום: חגית שרעבי

כמו בכל תחום שבו נדרשת קבלת החלטות, גם בבחירת מוסד חינוכי כבר אפשר למצוא היום יועצים פרטיים שניתן לשכור את שירותי ההכוונה שלהם בתשלום. אחד מהם הוא עדיאל שרעבי, מחנך ותיק בחטיבת הביניים של הישיבה התיכונית באלון מורה וקואוצ'ר בהכשרתו. שרעבי מציע להורים קורס דיגיטלי של שמונה מפגשים וגם ייעוץ אישי. "יש הורים מבולבלים שלא מכירים את התהליך ולא את ההבדלים שיש היום בין הישיבות. יש גם הרבה תנועתיות וישיבות שמשנות אופי או עוברות מפנימיה לנטולי פנימיה. אצל הרבה מההורים שפונים אליי מדובר בבכורים או בבן ראשון שבוחר ישיבה, אבל יש גם מקרים כמו אמא שאמרה לי – 'לגבי הילד הראשון לא התייעצנו אבל אחר כך הבנו שאנחנו חייבים להתייעץ', או משפחה שהתקשרה להתייעץ על ילד שכבר בחר מוסד ומחפש לעבור למוסד אחר".

איך עוזרים בהכוונה כשאתה לא מכיר את הנער?

"הניסיון שלי הוא מהשטח. במשך 16 שנים אני מלווה, כמחנך, נערים בתהליך הזה. אני מדבר עם ראשי ישיבות ורכזי קבלה, עם תלמידים והורים, וכך נבנה אצלי מעגל של הרבה מוסדות. גם כשאני לא מכיר את הנער, אם הקלפים פתוחים ויש דו שיח אמיתי וכן, אפשר להתאים בין 'החתן והכלה'. מהניסיון שרכשתי אני יודע מה לשאול, ומה מעניין הורים ותלמידים".

הרב ערן פרינס, ראש יב"ע אור עציון: "אני לא בא למכור מוצר. לפני שאני מדבר על הישיבה אני שואל את ההורים מה הם חושבים שמתאים לבן שלהם. קודם כל אני אבא, וכשאני צריך עזרה לא ארצה שהמוסד החינוכי יעזור לעצמו אלא שיעזרו לי כאדם, כחבר וכיהודי"

שרעבי מתאר בקצרה את התהליך הרצוי, לדעתו, בדרך לאיתור המוסד החינוכי: "השאלה שצריכה להישאל קודם כל היא 'מי אני'. בהיכרות עצמית הנער צריך לבחון היכן הוא נמצא מבחינה לימודית, חברתית, תורנית, ומה רמת המוטיבציה האישית שלו ללמידה. השלב השני הוא דירוג של מה הכי חשוב לנער. האם התורניות של המוסד, רמת הלימודים, הקרבה לבית או הפעילויות החברתיות. לאחר הדירוג הזה, בשיחה משותפת שלי עם הילד וההורים, השיחה כבר ממוקדת כי כולם יודעים מה הם רוצים. כשאני יודע איפה המשפחה מתגוררת אני יכול לומר להם שהישיבה הזאת והזאת מתאימה לילד".

אולי מה שאתה עושה הוא בעצם התפקיד של המחנכים.

"בהרצאות אני באמת מציע למחנכים בבתי הספר לקיים בעצמם את התהליכים האלה. זה אמנם תפקידם, אבל לא תמיד מחנך יודע איך לעשות זאת כי רבים מהמחנכים לא מכירים מספיק את עולם הישיבות של היום. לפעמים ההורים עצמם רוצים מישהו חיצוני שיעזור".

החשש מהקורונה התבדה

בהתאמה בין התלמידים למוסדות, קיים כמובן גם הצד של המוסדות עצמם. רבים מהם משווקים את עצמם במודעות בעיתונות המגזרית, אבל יש גם מוסדות שפועלים אחרת, כמו למשל בישיבת בני עקיבא הוותיקה אור עציון. ראש הישיבה, הרב ערן פרינס, לא מאמין בשיווק בהקשר של מוסד חינוכי, ואת החיבור בין הנערים המועמדים לישיבה הוא מעדיף להתחיל בהקשבה לצרכים שלהם. "אני לא בא למכור מוצר. לפני שאני מדבר על הישיבה, אני שואל את ההורים מה הם חושבים שמתאים לבן שלהם, כי בסוף, קודם כל אני אבא, וכשאני צריך עזרה אני לא רוצה שהמוסד החינוכי יעזור לעצמו אלא שיעזרו לי כאדם, כחבר וכיהודי. אני מנסה להגדיר עם ההורים בשיחה פרטנית מה הם מחפשים, מה טוב לבן שלהם ומה נכון עבורו. אני מנסה לעבור איתם על רשימה שלמה של הגדרות – פנימיה, קרבה לבית, גודל של מקום, נקודות חוזקה של הילד ונקודות שיותר מאתגרות אותו. קודם הנער צריך לבחור מה הוא מחפש, ואז נראה אם אנחנו מתאימים – לא הפוך".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01915_51_59-2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הרב פרינס מציע להורים לא להסתמך רק על שיחה עם הצוות החינוכי אלא לשמוע תלמידים, בוגרים והורים של תלמידים. "אני מאוד מאמין בשיחה עם תלמידים מהישיבה. בשנה רגילה אנחנו מקיימים ערב היכרות שבו כל זוג הורים מלווה על ידי נער מהישיבה בכל התחנות לאורך הערב. לליווי הזה אני לא לוקח רק נערים בודדים ומובחרים אלא עשרות תלמידים. השנה, לצערנו, אנחנו מקיימים הכל בזום וזה פחות מוצלח, אבל עדיין ההמלצה היא לדבר עם בחורים והורים, וזה דורש יותר יוזמה. ועדיין, לפני הכל צריכים לשבת עם הילד בבית ולהגדיר מה מתאים לו".

ביב"ע אור עציון לומדים כיום 560 תלמידים מכיתה ז' עד י"ב. 130 מתוכם לומדים במסלול תורני המכונה 'תורת עציון', ו־65 במסלול פנימיה צבאית. "עם אלו שלומדים אצלנו בחטיבת הביניים יש לנו כבר היכרות, ובשיח עם הילד וההורים אנחנו מכוונים אותם למסלול המתאים. גם מתוך אלו שבאים היישר לכיתה ט', יש הרבה הורים שבאים לדייק איתנו מהו המסלול המתאים לילד שלהם. בתהליך הקבלה לישיבה אנחנו נותנים עדיפות לנערים מהאזור. לא גדלתי בפריפריה אבל אני מאוד מאמין בחיזוקה. כשנכנסתי לתפקידי היו 25 תלמידים תושבי המועצה, היום יש פי עשרה, שמהווים בערך ארבעים אחוזים מהתלמידים".

הקורונה שיבשה קשות את חיי הפנימיה של יב"ע אור עציון, ובכל זאת הרב פרינס מספר שאין ירידה בביקוש ללימודים לישיבה. "מאוד חששתי. נערכנו לירידה בביקוש, אבל לא נתקלנו בבעיה. לדעתי, דווקא הפנימיות ידעו לתת מענה יותר טוב לקורונה. במידה מסוימת זו הייתה שעתה הגדולה של הפנימיה, שנותנת לנערים מענה יותר רחב מאשר מוסד שאינו פנימייתי".

נריה מלחי: "לדעתי יש יתרון בכך שלילד יש בסוף היום את החדר שלו. מצד שני, ברור לי שיש נערים שצריכים את 'חברת השווים' שהפנימיה מעניקה, ודווקא בבית הם לא מוצאים את עצמם. לי אישית התאים ה'חדר משלי' שאליו אני יכול לחזור בסוף היום"

גם הרב יונה גודמן לא מזהה ירידה בביקוש למוסדות עם פנימיה בעקבות הקורונה: "יש לא מעט נערים ונערות שאומרים – 'מיצינו את השהייה המרובה בבית ואנחנו רוצים פנימיה'. בכל פעם כשפתחו את הפנימיות מחדש הם השתוקקו לחזור. יש גם כאלו שחוששים שהקורונה לא תיגמר ומעדיפים להשאיר את הילד קרוב לבית, וחלק אולי מוותרים בגלל לחץ כלכלי. מצד שני יש יותר הבנה של הורים רבים שאם רוצים חינוך איכותי לילד זה דבר שעולה כסף ודורש השקעה. בנושא הפנימיה צריך גם לומר שהמחשבה של הורים שמעדיפים להשאיר את הילד בבית כדי לראות אותו בעיניים ולחנך אותו מקרוב היא יפה תיאורטית, אבל אנחנו שוכחים שבגיל תיכון הילד לא יושב כל היום בבית ומסתכל על הוריו. הניסיון מלמד שדווקא במוסדות שבהם יש פעילויות אחר הצהריים ובערב, הנער שותף לפעילות ערכית, ובמוסדות שבהם הילד נוסע לביתו, הוא יוצא בערב להסתובב".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/עדיאל_שרעבי_-צילום-חגית-שרעבי-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בחירה בין טוב לטוב

ומה מייעצים הצעירים עצמם לתלמידי כיתות ח' שמחפשים עכשיו ישיבה או אולפנה לשנה הבאה? ביתיה ברונשטיין, בת שירות לאומי, סיימה בשנה שעברה את לימודיה באולפנת בני עקיבא שירת הים בנווה צוף, שהיא אולפנה לאומנויות. "בפרוספקטים של המוסדות הכל תמיד נראה מושלם", היא אומרת, "ולכן חשוב להגיע לראות את המקום ולהרגיש אותו, ואם אי אפשר, כמו השנה, לפחות לדבר עם בנות שלומדות שם. כשאני הגעתי לבקר ב'שירת הים' הרגשתי מיד תחושת שייכות ורצון ללמוד שם. דבר נוסף שחשוב הוא להתמקד במה שרוצים בשלב הזה של החיים. היו אנשים שאמרו לי – 'אל תלכי לאולפנה של אומנויות, זה לא פרקטי ולא יעיל ומה תעשי עם זה', אבל לשמחתי ההורים שלי אפשרו לי ללכת למקום שבו אכן היה לי טוב. הייתי אומרת לכל נערה שהשנים הללו מאוד משמעותיות ולכן תבחרי במקום שאת מרגישה שמתאים לרצונות שלך עכשיו, ותעופי על זה".

נריה מלחי סיים בשנה שעברה את לימודיו בישיבת בני עקיבא חדרה, ולומד היום בישיבת מחניים בירושלים. "נער צריך לחפש מקום שיאפשר לו התקדמות לימודית שמתאימה לו, אבל לא פחות מזה חברה טובה שתעזור לו להתקדם. מעבר לזה, חשוב לדעתי שיהיה במוסד החינוכי גם חינוך למעורבות חברתית ולתחושת שליחות", הוא אומר. מלחי מספר שכנער בכיתה ח' הוא הגיע לישיבה באזור ירושלים בעקבות פרסום בעיתון. באמצע כיתה ט' עזב, ועבר ללמוד בישיבה בחדרה סמוך לביתו. "הבנתי שמה שחשוב הוא מי המחנכים שמלמדים ומי התלמידים שלומדים בבית הספר. בישיבה בחדרה גם עזרו לי להתמודד עם בעיות קשב באמצעות שיעורים פרטניים". מלחי התחיל את התיכון בישיבה עם פנימייה וסיים אותו במוסד לא פנימייתי. "לדעתי יש יתרון בכך שלילד יש בסוף היום את החדר שלו. מצד שני, ברור לי שיש נערים שצריכים את 'חברת השווים' שהפנימיה מעניקה, ודווקא בבית הם לא מוצאים את עצמם. לי אישית התאים ה'חדר משלי' שאליו אני יכול לחזור בסוף היום".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _1357446089-1-750x370.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

גם ברונשטיין וגם מלחי מודים שרבים מהנערים והנערות בכיתה ח' זקוקים לעזרת ההורים בבחירת מוסד הלימודים. "הדבר תלוי בשאלה עד כמה הנערה מחוברת לעצמה", אומרת ברונשטיין, "אם היא לא באמת יודעת מה היא רוצה ומה יעשה לה טוב, עדיף באמת שתיעזר בהורים". "אני עשיתי את המסע בעצמי ובחרתי די לבד", אומר מלחי, "היום אני חושב שילד בכיתה ח' לא מספיק מפותח רגשית כדי לעשות את כל התהליך הזה בעצמו. ההורים צריכים להציע בחירה בין טוב לטוב, ולהציג בפני הנער מספר אפשרויות של מוסדות, שמתוכם יבחר את המתאים לו ביותר". ˆ

The post אנה אפנה: "הילד צריך להיות קודם כל שמח" appeared first on מקור ראשון.