ראש הממשלה נתניהו הגיש את תשובתו לכתב האישום בה הוא כופר בכל האישומים נגדו. בכתב התשובה שהוגש באמצעות עורכי דינו בועז בן צור ועמית חדד, נטען כי כתב האישום המתוקן מאשים כעת את ראש הממשלה במאות אירועים שהוא כלל לא נחקר לגביהם: מתוך 150 המקרים שכתב האישום המתוקן טוען לגביהם למעורבות לכאורה בסיקור התקשורתי ב״וואלה״ של ראש הממשלה באמצעות דובריו, נשאל נתניהו בחקירותיו רק על מספר מקרים בודדים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

תשובת הזוג אלוביץ' לכתב האישום: הפרקליטות המציאה מחזה

האנדרדוס ששבר את השיא הישראלי בטוויטר

המאבק הסתיים: החל חיסון האסירים

"איך אפשר להאשים את ראש הממשלה על אירועים שכלל לא נחקר עליהם? כך נראה ניסיון להדיח ראש ממשלה חזק מהימין" נכתב בהודעה מטעם הסנגורים.

עוד נטען בתשובה לכתב האישום, כי התכתובות המושחרות הבודדות שהועברו לידי ההגנה על אישורי היועמ"ש לפתיחה בחקירה, "מלמדות שתיק 1000 נחקר כמעט כולו ללא אישור של היועמ"ש, ושחוקרי המשטרה ניצלו אישורים ממוקדים בתיק 4000 כדי לבצע פעולות חקירה שונות, כולל חדירה שלא כדין וללא צו לטלפונים ותיבות דוא"ל, ללא סמכות וללא רשות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02009_54_18-2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בעניין תיק 4,000 נכתב בכתב התשובה כי "באופן כללי ניתן לומר כי בישראל, התקשורת מוטה זה שנים כלפי הצד השמאלי של המפה הפוליטית. עמדתו של ראש הממשלה היא, כי דרך עיקרית ליצירת איזון היא הקמתם וביסוסם של כלי תקשורת ימניים, שינהלו ויכוח שוטף עם כלי התקשורת השמאליים. בעניין זה קיים ראש הממשלה אינטראקציה עם בעלי כלי תקשורת שונים, כעניין שבמדיניות. כך נוהגים גם פוליטיקאים אחרים".

"בהתאם" ממשיכים בן צור וחדד, "גם דובריו של ראש הממשלה פנו לדרגים הבכירים בכלי התקשורת, כמקובל. פניות אלו לא היו "דרישות", כפי שמכנה זאת המאשימה. להיפך; דובר, על פי רוב, בפניות סטנדרטיות – לרבות "הודעות לעיתונות", תגובות, דיוק פרסומים וכן הלאה. כל זאת, ביחס לחלק מינורי מהסיקור הכולל של ראש הממשלה ב"וואלה" בתקופה הרלוונטית – סיקור הנמדד באלפי פרסומים, שבמנעד שבין "שלילי" ל"חיובי" הוא נוטה, במובהק, לשלילי. הניסיון להפליל התנהגות מסוג זה הוא בעל השלכה על חופש הביטוי, חופש העיתונות ועקרונות דמוקרטיים בסיסיים".

בעניין הפעולות הרגולטוריות שנעשו בעניינה של קבוצת בזק נטען: "כל הפעולות הנזכרות בכתב האישום הסתכמו במתן חתימה טכנית בעיקרה, חתימה שבאה לאחר אישורים שניתנו בסופה של בדיקה מעמיקה שנערכה על ידי שורה של גורמים מקצועיים".

בעניין "תיק 2000" מציינים סנגוריו של נתניהו שהטענה נגדו היא שלא סירב להצעתו של נוני מוזס מספיק מהר. "באישום השני מבקשת המאשימה לייצר חובה חדשה, ששיטתנו המשפטית אינה מכירה בה, לנהוג באופן מידי ובדרך מסוימת ומדויקת כאשר אדם נחשף למעשה עבירה (נטען ומוכחש) – חובה הנשללת מפורשות בהוראת חוק ספציפית שיוחדה לנושא זה בחוק העונשין".

בעניין "תיק 1000" הצביעו הפרקליטים על יחסי החברות הקרובים בין ראש הממשלה למילצ'ן, כולל בתקופה שבה ראש הממשלה היה מחוץ לזירה הפוליטית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02016_08_30-4-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

עם הגשת התשובה לכתב האישום, מבקשים סניגורי נתניהו מבית המשפט בקשה מעודכנת לביטול כתב האישום מחמת היעדר אישור היועמ"ש, וכן דחיית שלב העדים במשפט, עד אשר תתקבל החלטה בעניין התאגידים אותם צפוי היועמ"ש להעמיד לדין. שהרי אם יוחלט להעמידם לדין, על הפרקליטות לתקן שוב את כתב האישום.

מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס כופר גם הוא באישומים המיוחסים לו בתיק 2000, כי הציע והבטיח שוחד לנתניהו. בתשובה שהוגשה על ידי עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג מועלות טענות לגבי הפרשנות השגויה לכאורה שניתנה לאמירות מסוימות בשיחה שהתנהלה בין מוזס לנתניהו בדצמבר 2014: ״האמירות בשיחה בעניין חוק נאמרו כחלק משיח לגיטימי שמהותו ׳לובינג׳ והאמירות בשיחה בעניין חוק נאמרו כחלק משיח נהוג, לגיטימי ומקובל בין פוליטיקאים וגורמים ציבוריים לבין אנשי תקשורת… כתב האישום מתבסס על פרשנות שגויה של האמירות בשיחה תוך התעלמות ממכלול השיחה עצמה ומהשיח הלגיטימי שהתקיים בין נתניהו למוזס לאורך שנים״.

The post נתניהו כופר באישומים: לא נחקרתי על האירועים appeared first on מקור ראשון.

בקניון העצום "דובאי מול" יש נציגות לכל מזון שרק אפשר לחשוב עליו. מדאנקן דונאטס ועד מקדונלדס, מסינבון ועד סטארבקס. אבל לצד רשתות הענק שכבשו מזמן כל יעד על פני הגלובוס, נוכחים שם באופן מפתיע גם כמה מהמוסדות הקולינריים הנחשבים בעולם. האם כשטועמים את מון בלאנק הערמונים המיתולוגי של "אנג'לינה" בתוך קניון הומה אדם, החוויה זהה לזו שעוברים בבית האוכל הפריזאי ברחוב ריבולי – מקום שבו הזמן כמו קפא מלכת והמלצרים חנוטים בחליפות ועוטים כפפות צחורות מאז 1903? או במילים אחרות: מה חשוב יותר – האוכל או התפאורה? הרי ישיבה בבית קפה היא הרבה יותר מפעולה פיזית; מדובר במצב נפשי ותודעתי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

שוב נשלח למנהל: אריאל שנבל חזר לישיבה התיכונית בה למד

האנדרדוס ששבר את השיא הישראלי בטוויטר

סיפורה של שמיכה: למצוא אמונה בימי קורונה

השאלה הפילוסופית הזו התחדדה בעידן המשלוחים. בעולם הישן נהגתי אחת לחודש להוציא את הילדים מוקדם מהמסגרות ולסעוד צהריים בצוותא בסניף "פרש קיטשן" הסמוך למקום מגורינו. המסורת נמשכת גם בימי קורונה כשאת הטיילת הפסטורלית של ראש העין החלפנו בחצר הביתית, אבל האם טעמן של המנות נשאר אותו הדבר? כדי למקסם את הניסוי הלכנו על ההזמנה הקבועה שלנו (ילדים נוטים לדבוק במנות אהובות): פיצה מרגריטה, רביולי רוזה, סלט אסייתי ולקינוח ופל פינוקים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/פרש-קיטשן-צילום-אנטולי-מיכאלו-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הפיצה הייתה בין הנפגעות מהמעבר. לא דומה פיצה רותחת ומבעבעת שיצאה כרגע מהתנור לכזו שעברה דרך חתחתים עד שהגיעה אל היעד. לעומתה הרביולי בטטה רק הרוויח ובמקום אל דנטה קיבלנו אותו נימוח ורך, בדיוק כמו שהילדים שלי אוהבים את הפסטה שלהם. ביחד עם מילוי הבטטה ורוטב הרוזה המנחם (שמנת + עגבניות + מוסקט) זו הייתה מנה שחוסלה מיד. אני לא יודעת אם אכן מייצרים את הפסטה במקום, אבל הייתה תחושה שהיא טרייה ממש, מקסימום כזו שהוכנה בעבודת יד ומיד הוקפאה. הסלט האסייתי הוא סלט יחסית מוכר ואהוב, ולטעמי "פרש" מציגים את אחד הביצועים היותר מוצלחים שלו (במגבלות הז'אנר). רוצה לומר: החסה טרייה, נתחי הסלמון צרובים במידה, השעועית הירוקה יציבה, רצועות הפלפל הקלוי מוסיפות טעם וצבע, אטריות השעועית השקופות מעניקות תחושת בריאות ותחושת שובע, וגם הכוסברה והבוטנים תורמים את הסיומת שלהם.

לקינוח פתחנו את קופסת הוופל פינוקים. מדובר במנה שילדיי מחכים לה יותר מכול, נקודת האור בקצה ארוחות הצהריים חסרות המעוף שהם רגילים לאכול ביומיום. למרבה הבאסה הקינוח אכזב בגדול, עם ופל יבשושי ושובר שיניים, קצפת שכבר הספיקה לצנוח וגלידה נוזלית. ניסינו להתנחם בכך שבבטן הכול נראה אותו דבר, אבל יש מנות שכנראה נועדו שיאכלו אותן רק בסביבתן הטבעית. עד מתי סגר 2021.

The post מצא את ההבדלים: לאכול אוכל של מסעדה אבל בבית appeared first on מקור ראשון.

לא חכם לצאת בכפכפים כדי לשחרר צפע בחולות. בטח לא באוגוסט. דוד דוד, בכובע רחב שוליים ונעליים סגורות, שולח מבט שואל לעבר הבירקנשטוק האוורירי שלי. האמת, לא חשבתי על זה. יכול להיות שזה לא רעיון מוצלח לתעד כך נקבת צפע עבת גוף בעודה זוחלת לחופשי מתוך מכל מחניק. נו, שוין.

במעלה הגבעה החולית אצבעות הרגליים שלי לוהטות. אבל מה אני מקטרת, זאת היא שכלואה שם בכלי סגור. "אל דאגה, יש לה כאן אוויר לשבוע", מרגיע דוד. "באופן כללי צריכת החמצן שלה נמוכה. הבעיה היחידה היא כשכלי כזה עומד בשמש ונוצרת לחות. אז מתחיל הבלגן".

ביממה האחרונה התארחה הגברת בביתו של דוד, אחרי שלכד אותה בכלבייה באזור רחובות. "איתרתי אותה בתוך שעה וחצי בערך. בסוף היא נצפתה מטפסת על אחד העצים, משהו שפחות מאפיין צפעים. זה מצב מלחיץ גם בשבילה.

"בדרך כלל אני משתדל לא להחזיק בבית נחשים, גם כי אני דואג לבעל החיים וגם כי אני לא גר לבד וזה עלול להיות מסוכן. הפעם, למען תיעוד שמירת הטבע, חרגתי ממנהגי. המשפחה שלי לא ממש התרגשה מהנוכחות שלה". בהיעדר זוחל שמתארח ללילה, יש לדוד טרנטולה עצומה בסלון להתנחם בה. וחרדון מזוקן. ופיתון עצים ירוק. ושני כרכנים. וכמה עקרבים.

אנחנו מעפילים: הוא בראש, נושא בעזוז את המכל, ואני מאחור – כל צעד כמו גחל. פתאום הוא עוצר ומצביע על ציורים בחול. "מה שאני אוהב בחולות זה שאת ממש יכולה לראות מי היה כאן, מה גודלו, לאיזה כיוון הוא התקדם. כשאת באה לכאן בלילה ומאירה בפנס בזווית, את יכולה לראות את העקבות. אני לא מבין גדול בציפורים, אבל הנה כאן הלכו שתיים, ופה, הציור הגלי הזה יכול להיות צפע. הוא יוצר מין מריחות. יש נחשים שלא יוצאים מהחול – נחש חולות למשל, הוא ישאיר אחריו מין קו סינוסואידלי כזה. תראי איזה יופי, את רואה פה? כאילו שמו שבלונה על החול".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/טרנטולה-דוד-דוד_v0.2-750x497.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בנקודת השחרור המיועדת השמש קופחת. אני מכינה את המצלמה, ודוד מטה את המכל לכיוון החול. הוא פותח את המכסה. היא מגיחה, שולחת ראש מבעד לפתח, מפתלת בחשדנות את שאר הגוף החוצה, לוקחת לעצמה שנייה – ואז, במהירות שלא ציפיתי לה, מתפתלת על החול עם כל המטר ועשרים שלה – ולא לכיוון כפות הרגליים שלי. "את לא מעניינת אותה. כשאני משחרר נחש הוא מסוגל לעשות רברס ולחזור לכיווני, אבל אין לו עניין בזה. יש לי סרטון שבו אני משחרר צפע, ומשהו גרם לו לעשות אחורה פנה. הוא רואה שהגיע אליי, לא מבין מה קורה, ואז ממשיך וזוחל בין הרגליים שלי, לצד השני".

ואין בך פחד? בכל זאת, צפע.

"מה זה אין פחד? אם אני מוכש, אני בבעיה בדיוק כמוך. יש בארס מרכיבים נוירו־טוקסיים, רעלנים שעלולים לפגוע במערכת העצבים, נוגדי קרישה וחומרים אחרים שגורמים לנמקים ושאר ירקות. בקיצור, בחרתי בעיסוק מסוכן. אבל העיקרון המנחה הוא לא לעשות שטויות. ברגע שאתה יודע איך לקרוא את הנחש אתה בסדר.

"בתור ילד הרמתי הכול בידיים, עקרבים, עכבישים, לטאות, מה שתרצי. כשהתחלתי להתעסק בזה באופן מקצועי, הבנתי שזה כמו לחצות כביש באור אדום. זה יעבוד מאה פעם, אבל בפעם ה־101 נכנסת בך משאית. צריך לעשות את המלאכה באופן מחושב. להרים צפע מהזנב כשהוא 'פתוח' זה בסדר, אבל נחש קטן מסוגל לעשות סיבוב ולהכיש אותך ביד, ולכן אני פשוט לא עושה את זה. עד היום זה הוכיח את עצמו.https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... IMG_5655_v0.2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"אצל כל לוכד נחשים, השאלה היא לא אם הוכשת, אלא מתי. אתה מקבל תחושת ביטחון מוטעית. היו לי כבר כמה וכמה 'כמעטים'. פעם קיבלתי קריאה חשובה בטלפון ופתאום אני קולט שאני מתעסק עם צפע ענק ביד אחת ועם הטלפון ביד האחרת. כשעוברים תחת ידך אינספור נחשים אתה נעשה קהה".

היא כבר מזמן נעלמה בשיחים. השאירה מאחוריה שובל של משיכות חול עדינות. כשיגיע לביתו ידווח דוד לרשות הטבע והגנים על השחרור. הכול בתיאום, כולל מתן רישיון הלוכד.

בזמן שאני סבה על כפכפיי הוא מקבל קריאה: מישהו מעדכן אותו על עקרב בביתו, ומצרף תמונה. דוד מביט בה וקובע באחת: שחרן יהודה. "תראה, הוא לא מסוכן למי שאינו אלרגי, בשורה התחתונה אין מה להתרגש". הוא מקליט הודעה ארוכה לשואל ואז מצביע על סימנים בחול: "תראי, פה עברה נחושית חולות, מין חומט שנע מתחת לפני הקרקע ומעליהם".

אנחנו מתיישבים מתחת לעץ מוצל. את השנתיים האחרונות, אני מגלה, הקדיש דוד בכלל לרביית חפריות – דו־חיים בולטי עיניים וחסרי זנב, שזכו בשמם בשל נטייתם להתחפר באדמה בקיץ. "מוצאים אותן רק בבריכות חורף, בשלוליות, ואנחנו גבול התפוצה הדרומי שלהן, המקום הכי דרומי בכדור הארץ שהן נמצאות בו. לצערי אנחנו דוחקים אותן צפונה, בגלל שינויים במשטר המים והתפתחות אורבנית.

"החפריות שעבדתי איתן הגיעו משלולית שהייתה בצ׳ק פוסט, מחלף הקריות. היום היא איננה, כי היה חשוב מאוד לבנות שם מרכז מסחרי – הרי אין לנו מספיק מרכזי קניות. היום החפריות נמצאות בסכנת הכחדה קריטית. אם לא נדע איך להחזיק אותן בשבי, איפה לשחרר אותן, איך ליצור בריכה מלאכותית שיכולה לתמוך בצרכים שלהן – נישאר בלעדיהן. עבדתי על זה בתואר השני שלי. עבדנו עם כמה מאות ראשנים שהגיעו מהשלולית – כמעט כולם הגיעו לבגרות וגם התרבו – ושחררנו אותם. בעצם יצרתי נוהל לרביית חפריות. בשנה הבאה יצאנו לבדוק אם המידע שצברנו מחזיק מים, תרתי משמע".

אז החפריות חבות לך את חייהן?

"לא רק לי, עבדו עליהן לפניי ויעבדו עליהן גם אחריי. אני משאיר את החפריות לעמיתיי וממשיך לדוקטורט עם הנחשים. אני רוצה לבדוק עד כמה הם נודדים, מה שטח המחיה שלהם. עשרות מטרים רבועים? קילומטרים רבועים? אין על זה שום מידע".

ותמשיך ללכוד בזמנך החופשי?

"אני צריך לאכול, להתפרנס. מעבר לכך זו שליחות. יכולתי לבחור כל עבודה, אבל אני אוהב מאוד נחשים. כואב לי בכל פעם מחדש כשאני רואה נחש שמישהו 'טיפל' בו. זאת גם הסיבה לכך שאני מדבר איתך. כשאני מגיע ללכידה אני בדרך כלל מסביר קצת מה מסוכן, ואיך לנהוג".

מה החלק האהוב עליך בתהליך?

"הלכידה עצמה מסובכת, ויש התרוממות רוח כשאתה מצליח להוציא צפע בשלום מתחת לרכב, שנייה לפני שהוא נכנס לחיפוי מתכת; או לחלץ זעמן מטבעות מציוד מכני כבד. היה לי פעם מקרה בטייסת של אחי: אמרו לי שיש צפע בתוך גלגל סימון אדום בשולי המסלול, ואי אפשר לעלות למטוס. אם אתה דוחף את היד פנימה – אתה מוכש. בסוף הצלחתי להוציא אותו משם באמצעות הלוכדן שלי – מין צבת – שהוחזק בזווית הנכונה.

"לפני כמה ימים נקראתי ללכוד צפע שנתקע מתחת לגלגלי עגלת משא במפעל ביטחוני. הוא היה תקוע, כאילו ישב וחיכה לי בשקט. הוא הסתכל עליי, וראיתי דם, ידעתי שהוא פצוע. הייתי חייב לעבוד עם הידיים. נאלצתי לתפוס אותו מאחורי הראש בטכניקה מסוימת, אחרת הם משתוללים ושוברים לעצמם את המפרקת. כשחילצתי אותו גיליתי שהפציעה לא קשה. טסתי לבית החולים לחיות בר וגיליתי שמצבו לא רע".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/חפרית_v0.1-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אני מנסה להתעמת קצת עם הדאגה לשלום הצפעים ועוזריהם. לא בדקתי סטטיסטית, אני אומרת לו, אבל נראה שיש יותר צפעים שמסתובבים לאחרונה בקרבת מגורי אדם. "המחוקק קבע שכל הזוחלים הם מינים מוגנים, ובהם גם נחשים ארסיים", הוא משיב. "יש לנו היום 42 מיני נחשים, כולל מינים בסכנת הכחדה שקשה למצוא אותם, או שחיים באזור מצומצם: זעמן יפהפה, זעמן סיני, צפעי החרמון. אם תגיד לציבור: תשמרו על 15 נחשים מוגנים, ועם כל השאר אתם רשאים להתפרע – אתה יוצא מנקודת הנחה שהציבור מזהה כל מין. הוא לא. לפעמים אני מגיע כשכבר מאוחר מדי: 'הרגתי אותו כי חשבתי שזה צפע', ובסוף אני מגלה שזה בכלל זעמן מטבעות. אני רוצה אותם חיים".

לאנשים יש עניין עם נחשים, ולא בכדי. יש מחקרים על פחד מולד.

"זה נכון חלקית, אבל יש גם המון דברים תלויי תרבות וסביבה. במקומות מסוימים שלא נתקלו בהרבה נחשים מסכני חיים, באירופה למשל אין רתיעה כמו אצלנו. בישראל יש אנשים שנכנסים למצב רטט רק מהמחשבה על נחש, כי מגיל אפס מלמדים אותנו שזו חיה רעה – אדם וחווה והתפוח – וזה חבל, כי אין חיה רעה".

יש חיה שרעים אליה.

"רוע הוא תכונה אנושית. אם נחש מבזבז ארס, תהליך שעולה לו מבחינה ביוכימית ומבחינת צריכת מזון, זה רק כי הוא רוצה להגן על עצמו או לאכול. את הרוע בני האדם המציאו. אני מודע לכך שקשה לאנשים להישאר אדישים כשמדברים על נחשים. ככה זה: או שחשים סלידה מטורפת או שמאוהבים בהם".

בקיצור, הם הכוסברה של הטבע.

"כן, משהו כזה. מזל שאני לא אוכל כוסברה".

The post זהירות, צפע טרי: הכירו את משחרר הנחשים דוד דוד appeared first on מקור ראשון.

שמעתי עליו, קראתי עליו, חיכיתי לראות אותו והנה הוא לפניי במלוא הדרו – עץ קטלב אדום גזע ואדיר ממדים שמתגלה במעבה הגן. לפני כמעט שישים שנה נשא אותו עָתָי יפה בתרמילו כשהוא משתרך באוטובוסים מנחל נשר עד לעמק האלה. "היה לי מזל, מצאתי אותו בתוך ערוץ הוואדי", הוא מספר. "הוא צמח בתוך שקע בסלע, והיה קל להוציא אותו עם האדמה ועם הפטריות – הוא הרי בשותפות עם פטריות. שמתי אותו בתוך קופסה, הכנסתי לתרמיל הגב והבאתי אותו לקיבוץ".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– פחות נתניהו, יותר אמונה: הושק קמפיין הבחירות של ש"ס

– בלי הפתעות: מנהיג האופוזיציה שהורעל שב לרוסיה ונעצר

– לא משחק ילדים: יצחק זמיר חוזר לקריירה הסוערת עם ספר

יכולתי להתפייט, לתאר את העץ האצילי שבדיוק מתנשל מקליפתו ושולח זרועות שריריות עבות לצדדים, אבל מאיר שלו תיאר אותו יפה כל כך לפניי ומי אני שאתחרה במאיר שלו. "הקטלב הכי גדול שאני ראיתי צומח בגנו של הבוטנאי עתי יפה בקיבוץ נתיב־הל"ה", כתב בספרו "גינת בר". "הוא כל כך גבוה וכל כך רחב, עד שענפיו העצומים פיתחו להם התעבויות ארוכות בצידם התחתון כדי שלא יישברו ממשקלם הם. על עץ כזה בדיוק כתבו מחבר תהלים והנביא ירמיהו את תיאור המאמין הצדיק, שלא הלך בעצת רשעים ולא עמד בדרך חטאים: 'והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו, ולא יירא כי יבוא חום, והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי' – ומי יודע, כיוון שירמיהו היה נביא אולי אף התכוון לקטלב הזה ממש וניבא שבעוד אלפיים וחמש מאות שנה הוא יצמח מעל לברכת צמחי המים בגנו של עתי".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/01/IMG_5383-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הקטלב ההיסטורי נמנה על מה שעתי מכנה "החמישיה הפותחת" – חמישה עצי ענק שייסדו בלא ידיעתם את הגן היפה והעשיר הזה שהוא מטפח בעצמו במסירות אין קץ. 700 מיני בר של צמחי ארץ ישראל יש כאן וחמש בריכות מים ושלוליות חורף והמון יצורים חיים – לטאות, צפרדעים, חרקים, ציפורים. שלטים לעומת זאת אין, ומתוך בחירה – "הגן הזה הוא לא גן בוטני בהגדרה, כי אני לא מוכן לשים שלטים. על זה אני לא מתפשר. אני מוותר על התקציב הממשלתי, ואת יודעת מה, אני מכיר תחביבים יקרים מזה. אני רוצה שיסתובבו כאן כמו בטבע. את תסתובבי פה עכשיו ותביני על מה אני מדבר", הוא אומר ומוביל אותי בין משעולי הגן.

האלה האטלנטית והאלון המצוי שמתנשאים בכניסה – גם הם בחמישייה – חגגו בסתיו שישים. עתי חגג 79. "אני סופר את שנות הגן מאז השחרור", הוא מסביר. "הגעתי לקיבוץ בנח"ל ועבדתי בנוי. השטח הזה היה נטוע כולו אורנים, אבל ראיתי את הפוטנציאל שבו, עם הסלעים הנפלאים שאת רואה שלא נגעו בהם והאדמה הנהדרת, וחלמתי על גן, ובינתיים הכנתי שתילים כדי להתחיל להגשים את החלום".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/01/IMG_5391-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אבל סיפור האהבה של עתי עם עולם הצומח התחיל הרבה לפני הצבא. "תמיד אהבתי טבע. עוד כשהייתי ילד בשייח'־אבריק, אספתי מאובנים וחרקים וקונכיות ופרפרים. צמחים לא יכולתי לאסוף, כי הם מתייבשים, אז החלטתי שפשוט אגדל אותם. היה לי גן של צמחי ארץ ישראל, ואבא שלי בנה לי בריכה לצמחי מים וסלעייה לשרכים. לבר המצווה שלי קיבלתי במתנה את המיקרוסקופ של סבא שלי, שהיה רופא ונפטר בשנת 1920. התחלתי לבחון מתחת למיקרוסקופ מה מסתתר בשלוליות, איך נראית בהגדלה טיפת מים. מנחם זהרוני (מורה לטבע מיתולוגי וממקימי החברה להגנת הטבע, יפ"א) היה ידיד המשפחה והוא השקיע בי את כל הנשמה. הייתי נוסע אליו משייח'־אבריק לכפר־יהושע באופניים והיינו מסתכלים יחד על צמחים. פתחנו ספרים והוא לימד אותי להגדיר צמחים, והסביר על בעלי חיים ועודד אותי לגדל מינים שונים. הוא ממש גידל אותי, הייתי אצלו המון בכל ימי התיכון. לצערי הוא נדרס בגיל מוקדם ומותו הוא אבידה גדולה. הוא זה ששתל בי את האהבה הגדולה לטבע".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/01/IMG_5397-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

צריף אדום ומאורך שמציץ מתוך החורש היה לביתו הראשון של עתי. כך יכול היה לגור בתוך המפעל הבוטני שהקים. "התמזל מזלי והפלמ"חניקית שגרה בו עברה לשיכון ותיקים, ואני נכנסתי", הוא נזכר. 25 שנה גר בו, יצא לעבודתו כמורה לביולוגיה בקיבוץ, בכפר־מנחם, בגבעת־ברנר, בבית הספר האזורי, נישא והקים משפחה בת ארבעה ילדים וטיפח את הגן החדש בשעות הפנאי. כבר 12 שנה הוא פנסיונר ויכול להקדיש את מיטב זמנו לטיפוח ולהדרכה של ילדים ומבוגרים, קבוצות מדריכים, חוקרים וסקרנים. הביקור, יש לומר, הוא רק בליוויו של עתי.

אנחנו מסתובבים בגן במשך שעתיים ויותר. מארחי מציג לי קצח שדה, גיבסנית בר, קרנן במים, וכמו מגדיר צמחים אנושי הוא שולט בזמני הפריחה והכמישה, באסטרטגיות הרבייה וההישרדות, ברשימת המאביקים והאויבים. הכול רשום בקפידה בפנקס קטן שהוא מראה לי. בין שורותיו מסתתרת אינפורמציה יומיומית שתורמת ידע גם לבוטנאים הגדולים שמדי פעם באים להחליף מידע או לערוך בגן מחקר. לכל צמח יש כאן היסטוריה. את הדולב המזרחי הענק הביא מנחל כזיב, "ובשנים הראשונות הבן הבכור שלי התחרה בו מי גובה יותר". הלִבְנֶה הגדול, הוא מספר, היה כאן לפניו, והנה החצב הגלוני ש"הוציא היום את הפרחים ממש לכבודך".

בשלב מסוים עתי מראה לי צמח שפריו מזכיר מטוס: "קוראים לו חומעת האווירון, והוא צמח אנדמי לישראל שכמעט נעלם מהעולם. לפני שנים גילו אותו מחדש והתחילו להעביר אותו לגנים בוטניים, וגם אני קיבלתי זרעים. מי שגילה את הצמח ליד בנימינה היה לא אחר מאהרן אהרונסון, בשנה שגילה בה את אם החיטה. הוא לא הכיר אותו, ולכן שלח למומחה לצרפת שגם לא הכיר אותו, ואז שלח למומחה של חומעות בשוויצריה, והאחרון אמר שזה צמח חדש למדע. אהרונסון פרסם את התגלית וקרא לצמח 'רומקס רוטשילדיאנוס' – רומקס הוא השם המדעי לחומעה, וכדי לתת כבוד לברון רוטשילד הוסיף את השם השני.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/01/IMG_5408-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"אממה, הפרסום היה כנראה בעיתון לא מכובד מספיק. בינתיים הבוטנאי פרופ' אלכסנדר איג, שאני טוען שידע שאהרונסון הוא זה שגילה את הצמח, פרסם אותו מחדש וקרא לו 'רומקס אירופלניפורמיס' – חומעת האווירון, בגלל צורת הפרי. איג נפטר וכעבור עשור בערך יצאה המהדורה השנייה של מגדיר צמחים שכלל את העיזבון של איג, ושם כתוב 'חומעת האווירון' – ובשם הלטיני מופיע 'רומקס רוטשילדיאנוס אהרונסון', נתנו כבוד למגלה, וכך זה עבר ממגדיר למגדיר. לפני 15 שנה מישהו חיפש על מה לכתוב וכתב מאמר על איך צריך לקרוא לצמח. מכיוון שהייתה ועדה בז'נבה שהחליטה שהשם נקבע לפי הפעם הראשונה שהמין פורסם באופן מסודר, אהרונסון נשמט מהסיפור".

אז הנה אתה מחזיר לו את כבודו האבוד.

"בכל הזדמנות שיש, ובכלל, הכול פוליטיקה. אהרונסון לא היה אהוב על חלק מהציבור בגלל ניל"י, איג ניצל את העובדה שאהרונסון לא פרסם את התגלית כמקובל ומחק אותו מההיסטוריה".

הוא לא הצליח, אני מציינת. הרי כולם יודעים מי היה אהרונסון, לגבי איג אני לא משוכנעת. אבל עתי כבר עם הפנים קדימה, מזהיר אותי לא לדרוך במקום שאמורים להופיע בו ראשי הגיאופיטים שהתחבאו מתחת לאדמה. מדי פעם הוא מוציא מזמרה קטנה שמתחבאת בנרתיק המחובר לחגורה, וגוזם מה שצריך.

מה זה אומר, לתחזק את הגן?

"זה אומר כל הזמן לעבוד – לנקות את הצמחים היבשים, לכסח ולאסוף זרעים, בחורף יש המון עבודת עישוב. אם את לא מטפלת בבריכות את לא רואה את המים בכלל. אני עמל לגדל כאן צמחים מכל הארץ. אם צמחים גדלים בנגב, זה לא אומר שהם לא יכולים לגדול בגליל. בגליל יש מתחרים חזקים מהם, ואם אני מסלק את המתחרים הם יוכלו לצמוח. יש לי כאן צמחים מהחרמון ומהנגב בו זמנית. יש לי קשר עם גנים בוטניים ועם בנק גנים ועם מגדלים פרטיים, ואני מכניס כל הזמן צמחים חדשים ארצישראליים, חלקם נדירים מאוד".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1/01/IMG_5378-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

צפרדע הנחלים מדגמנת לנו על סלע. אני מתקרבת עם המצלמה והיא לא זעה. לא נראה שהנוכחות שלי מטרידה אותה. "תשמעי, לפני כמה ימים ניקיתי פה את הבריכה ותלשתי עלים ישנים של הנימפאה התכולה, והייתי עשרים סנטימטר ממנה והיא לא זזה, היא כבר לא מפחדת מאנשים", עתי מספר ועובר לדבר על שרכים, או ליתר דיוק על שרך ייחודי: אברה ארוכת עלים שהביא מנחל בצת בגיל 15. בטבע היא נכחדה כבר בשנות השישים, אבל לא הוא ייתן לה להיעלם מהעולם. משהו אחד מושך את תשומת לבי: דגי זהב. גם בלי להיות עתי יפה אני יודעת שמקומיים הם לא. "זה באמת הדבר היחידי שהתפשרתי עליו. הבאתי אותם לבריכות בשביל ארבעת הילדים שלי והנכדים שלי והילדים הרבים שבאים לכאן".

 אתה מכשיר דור המשך?

"יש לי שני בנים שבהחלט מראים עניין, ויש לי נכד שעוזר לי יותר מכולם. אני מאד מקווה שמישהו מהם ייקח את השרביט".

The post להתהלך עם מגדיר צמחים אנושי appeared first on מקור ראשון.

עיני העולם כולו נקרעו בתדהמה למראה ההמון המשולהב שעלה על גבעת הקפיטול בוושינגטון, בזמן הדיון על אשרור ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות. תמונותיהם של תומכי הנשיא היוצא דונלד טראמפ מטפסים על חומת הקונגרס, שועטים על גבעת הקפיטול עם סולמות וצועדים בין רימוני עשן, ייצרבו בהיסטוריה. אולם גם תגובת הנגד של ענקיות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות לאמירותיו של טראמפ תיחקק כרגע היסטורי שבו הפלטפורמות החברתיות שינו את פניהן.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– דעה: הרכש החדש: גדעון סער עושה בית ספר לבנט

– רב, שייח' וראש עיר נגד קניון עזריאלי: לא נסכים למכירת חזיר

– "עדות לחוסן יהודי": מוזיאון שואה ראשון ייחנך בפורטוגל

מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג היה הראשון שהתייצב בחזית והודיע כי חשבונותיו של הנשיא בפייסבוק ובאינסטגרם נחסמו לשבועיים, לפחות עד השבעת הנשיא הנבחר ביידן. בעקבותיו יישרו קו גם יוטיוב, סנאפצ'ט וטוויטר, שהגדילה לעשות והודיעה כי מחקה לצמיתות את חשבונו.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... es-1027230526-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"מדובר במהלך קיצוני במיוחד, שטרם נראה כמותו בהיסטוריה של האינטרנט", אומרת ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר, חוקרת תקשורת ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "כל דרכי הגישה אל האינטרנט נסגרו בפני טראמפ. נשיא ארה"ב לא רק נחסם, הוא גורש מהעיר הדיגיטלית. צריך לומר ביושר: הציוצים של טראמפ שבגללם הוא נחסם לכאורה, לא היו הציוצים הכי גרועים שלו בשנה האחרונה. זה כדור שלג שיצא משליטה, וענקיות הטכנולוגיה נסחפו לתוכו בלי שהן הביטו ימינה ושמאלה".

גם אם החסימה שהופעלה כלפי נשיא ארה"ב אכן הייתה חסרת תקדים בטוטליות שלה, היא הציפה בעוצמה רבה את הדיון על מדיניות החסימות של הרשתות החברתיות וענקיות האינטרנט, ועל הדרכים הסמויות והגלויות שבהן הן משפיעות על תודעתנו.

ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר: "בסוף מדובר בחברות מסחריות. הן יסירו תוכן רק כשיחששו שהביזנס בסכנה. לכן חמינאי והאיראנים לא מעניינים אותן, אבל טראמפ מרגיז אותן"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0416205113001-750x497.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בפוסט שכתב שחר גולן, בעבר מתכנת בגוגל והיום חוקר ומרצה במרכז האקדמי לב, הוא התייחס לתהליך הפוליטיזציה שעברה גוגל מאז בחירת טראמפ לנשיא. בשיחה שקיימנו הוא מעיד כי "רוח המפקדים" בשאלה מי הטובים ומי הרעים זלגה בסופו של דבר גם לפיתוחים תמימים למראה.

"פתאום העובדים מרשים לעצמם לומר בשיחות ביניהם שכל מצביעי טראמפ הם ככה וככה, ומשם נבנית לגיטימציה ליצור כלים משתיקים", מתאר גולן. "יש כמה כלים שגוגל יכולה להשפיע באמצעותם גם על מה שמחפשים וגם על מה שמוצאים. אחד הכלים הוא ההשלמה האוטומטית. אדם מתחיל להקליד, ומקבל הצעות איך להמשיך. בהתחלה היו מצנזרים ביטויים פורנוגרפיים או גזעניים מובהקים, אבל בשלב מסוים הרחיבו את ההגדרה הזאת גם לביטויים אחרים שלא היינו רוצים שאנשים יחפשו. למשל אמירות כוללניות על קבוצות של אנשים. ברגע שהאלגוריתם מציע לך הצעות, הוא מכוון אותך הרחק מהדברים ה'לא ראויים'. וצריך לומר, לא כל מה ש'לא נעים לנו באוזן' אמור להיות אסור".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 201812_10_57--750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

נתון מפתח מרכזי שגולן מזכיר, הוא ש־90 אחוז מהחיפושים שלנו צועדים בעקבות ההשלמה האוטומטית שנעשתה עבורנו. "זה משהו שנראה תמים ושלא שולל שום חופש, והוא התחיל בהרבה כוונות טובות, אבל ברגע שרוב רובם של החיפושים שלנו נעשים עם ההשלמה האוטומטית, אפשר להבין ששינו לנו את מה שאנחנו מחפשים".

השלב הבא הוא, כמובן, תוצאות החיפוש. "פעם הן היו מושפעות מפרמטרים ניטרליים, בעיקר פופולריות ומספרי כניסות. אין דעות והטיות, רק המספרים מדברים. עד שהתחילו להכניס מדדי איכות לאתרים. זה התחיל באספקטים אסתטיים או מדדים של רלוונטיות – אתרים שיש בהם מידע איכותי – והמשיך למצב שבו מדרגים אתרים אמינים ולא אמינים. ברגע שנכנסת האמינות נכנסת גם האמת, והאמת, מה לעשות, כל אחד מסתכל עליה קצת אחרת. הפכנו את עצמנו לשופטים".

אחד הדברים שזכורים לי במיוחד מהסרט על הרשתות החברתיות, "מסך עשן", הוא דווקא הפחד מאלגוריתם שאין לו שום מחויבות לאמת אלא רק לכך שנמשיך לגלול את הפיד. אתה מתאר מצב הפוך, שברגע שמכניסים את האמת ככלי לבחינת איכות, נוצרת בעיה.

"אלה שני צדדים של אותו מטבע. ברגע שאלגוריתם מתחיל לקבל שיקולים ערכיים, מתחילה הטיה. אז או שיש לנו בעיה שכל אחד סגור בבועה שלו והאלגוריתם מראה לך דברים שהוא חושב שתאהב, או שכולם סגורים בתוך אותה בועה שהאלגוריתם קובע לנו מה נחפש ומה נמצא".

ואיפה עובר הגבול? בכל זאת, צריך גם צנזורה, לא?

"ברור שצריך גבול. אני חושב שהוא צריך להיות מאוד שמרני ופשוט. יש מקומות שבהם ברור שזה שחור, ואם זה אפור אז זה לבן. היום החברות הגדולות נוקטות גישה הפוכה. אתה אשם עד שלא הוכחה חפותך. כלומר אם זה אפור, זה שחור".

ח"כית לשעבר סיפרה לי שאי אפשר לקדם בפייסבוק מודעות ממומנות עם המילה דמוקרטיה.

"אני לא מתפלא. כשאתה מנסה להגן ולהגן אתה מרחיב את ההגדרה של מה פוגעני, ומגיע למצב שדמוקרטיה היא מילה שאי אפשר להשתמש בה, כי אולי מישהו יעשה בה שימוש לא נכון. זה בדיוק מה שאני חרד ממנו. אני מבין את החשש מההמון, אבל הרבה יותר חושש מהכתבה של מיעוט שעושה שימוש בכוח שלו. לא חסמו כעת רק את טראמפ, אלא השתיקו עשרות מיליונים בכך שחסמו את 'פארלר', רשת חברתית שלמה שיש לה עשרות מיליוני משתמשים. יום אחד גוגל קמה ואמרה אני מוחקת אותה מחנות האפליקציות, ואפל הלכה בעקבותיה. על סמך זה שנגיד שיש אדם שגורם נזק היסטורי לאומה האמריקנית – השתיקו מיליונים. לקחו את ההצדקה הזאת והפכו אותה לעונש קולקטיבי. זו השתקה כפולה".

"חסימה של נשיא מכהן היא מדרון חלקלק", סבור גם ברק רודובסקי, הבעלים של B.MY Digital, שעוסקת בקידום עסקים ברשתות החברתיות. "הדמוקרטיה של ארה"ב מושתתת במידה רבה על החופש להגיד מה שאתה רוצה. בלי חופש ביטוי אין דמוקרטיה. הטלת הגבלות על חופש הביטוי צריכה להתרחש רק במקרים קיצוניים ומובהקים של הסתה מפורשת לאלימות. וטראמפ, שאין לו שום מעצור בלשון, אף פעם לא אמר 'צאו ותפגעו באנשים'".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/ברק-רודובסקי.-צילום-באדיבות-המצולם-1--750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בעיני רודובסקי, לחסימה של טראמפ יהיה אפקט הפוך. "קרה מקרה איום, מצביעים קיצוניים של טראמפ נכנסו לקפיטול ופרצו את הדלתות בזמן אישור הבחירה של ביידן. עכשיו במקום להתמקד בזה, כל העולם עסוק בחסימות של טראמפ. בכך מנכ"לי התאגידים הגשימו לו את החלום – להשיג את כל תשומת הלב. 'הנה, צדקתי! שנים טענתי שיש תרבות השתקה באמריקה, ותראו מה עושים לי'. הם נתנו גושפנקה לכל מצביעי טראמפ, הנשיא שלכם צדק לכל אורך הדרך".

מעבר לימין ולשמאל

שוורץ־אלטשולר רואה את הדברים באופן שונה: "אני יודעת שיש רבים שרואים במהלכים האחרונים מהלכים פוליטיים, ואומרים 'יושבים בעמק הסיליקון שמאלנים שרוצים להשתיק אותנו', אבל לתפיסתי זה לא העניין. בסוף מדובר בחברות מסחריות שמה שמעניין אותן הוא שורת הרווח. הן יסירו תוכן רק כשיחששו שהביזנס בסכנה. לכן חמינאי והאיראנים לא מעניינים אותן ושיהיו מיליוני מכחישי שואה, אבל טראמפ מרגיז אותן. מהומות ברחוב זה לא טוב. טראמפ משפיע על היציבות בארה"ב, ואם אין יציבות שורת הרווח נפגעת, והמגזר העסקי סופג".

בלהט האירועים האחרונים קל לשכוח כי האנשים שנאבקו בשנים האחרונות ברשתות החברתיות וטענו שיש להטיל פיקוח על המתרחש בהן, הגיעו דווקא מהמחנה הליברלי־דמוקרטי. הסנטורית אליזבת' וורן למשל, מהמתמודדות הדמוקרטיות לנשיאות, הודיעה במפורש שהיא מתכוונת לפרק את פייסבוק. מארק צוקרברג לא נשאר חייב והצהיר כי וורן "מהווה איום קיומי על פייסבוק", אמירה מדהימה מצד בעל עסק פרטי כלפי פוליטיקאית. "כבר לפני הבחירות ב־2016 הודלף שצוקרברג אמר שאם פייסבוק הייתה רוצה למנוע את בחירת טראמפ, היא הייתה יכולה לעשות זאת", מזכירה שוורץ־אלטשולר. "כלומר, צוקרברג אומר שיש לו היכולת לשחק בתודעה של האנשים ולקבוע מי יהיה נשיא ארה"ב, אבל הוא לא עושה את זה ומאפשר לתהליך הדמוקרטי להתקיים.

"לספר את הסיפור הזה כך, 'צוקרברג תומך בדמוקרטים ולכן סותם את הפה לטראמפ', זה דל מדי. זה לכפות נקודת מבט מקומית על סיפור הרבה יותר גדול מימין ושמאל", טוענת שוורץ־אלטשולר, ומעריכה כי לאירועים האחרונים תהיה השפעה מאיצה על תהליכים שהחלו זה מכבר. "אם חשבתי שספינת הרגולציה תנוע לאט לאט, בדיוק כמו שנעים תהליכים רגולטוריים, בעקבות הפריצה לגבעת הקפיטול הספינה תנוע הרבה יותר מהר. הדמוקרטים שונאים את פייסבוק יותר מטראמפ, והם ימשיכו בניסיון להקטין את הכוח שלה באמצעות הגבלים עסקיים, חוקי מיסוי, חוקי בחירות וחקיקות פרטיות".

סיפורן של הרשתות החברתיות בשנה החולפת לא יהיה שלם בלי הזווית של הקורונה. המגפה יצרה לחץ משלה שלא לאפשר למכחישי קורונה וקונספירטורים להפיץ את דעותיהם, כי עכשיו זה באמת עניין של חיים ומוות. ואז, הלחץ שלא לאפשר לטראמפ להפיץ את הפייק ניוז שלו בענייני זיופים וגניבת הבחירות נפל על קרקע פורייה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01/AFP_8YL4CF-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

שוורץ־אלטשולר: "באוקטובר האחרון הודיעה פייסבוק שהיא תתחיל להסיר תכנים שיש בהם תיאוריות קונספירציה. היא מסמנת את QANON (תיאוריית קונספירציה המאשימה את הילרי קלינטון ובכירים דמוקרטים בניהול רשת פדופיליה, ב"ק), טענות על דיפ־סטייט, מכחישי קורונה ומכחישי שואה. מכאן נסללת הדרך לסימון הציוצים על זיופי הבחירות מצד טראמפ, שהתריע על גנבת הבחירות כבר ביולי (!), עוד בטרם ידע מה יהיו התוצאות".

אז מי אחראי למה שקורה ברשתות החברתיות? מי אחראי לאמת? מי אחראי להפצת שנאה ותכנים קונספירטיביים? במשך שנים טענו תאגידי הטכנולוגיה שוב ושוב שהם "רק פלטפורמות". כשעימתו את צוקרברג עם האחריות של חברת הענק שלו להפצת שקרים של פוליטיקאים, ואף עם האפשרות של הפצת מודעות שקריות באמצעות תשלום, הוא ענה: "איננו בוררי האמת".

זהו אחד האתגרים הגדולים ביותר של התקופה. הדמוקרטיות המערביות צריכות לפצח את האתגר: כיצד הן מפסיקות לשלם את המחיר היקר שהן משלמות על עוצמת היתר של ענקיות הטכנולוגיה, ואיך הן משלמות מנגד את המחיר הנמוך ביותר על התערבות ממשלתית שאין מנוס ממנה.

כדי להמשיך לקיים כלי תקשורת ושיח ציבורי שנותנים קול להמון ולא נקבעים על פי עיתונות הגמונית ואחידה, ומנגד גם לא רק על פי צוקרברג וחבריו – חובה לחשוב מהי האלטרנטיבה ולייצר אותה. נראה כעת שכל מדינה צפויה לקבוע לעצמה את החוקים. כי בדיוק כפי שאמרה לאחרונה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שהביעה התנגדות להחלטת טוויטר ופייסבוק לחסום את חשבונותיו של טראמפ, המחוקקים הם שצריכים לקבוע את כללי הפיקוח על חופש הביטוי, לא חברות טכנולוגיה פרטיות.

The post פוסט אחד יותר מדי: למה התעוררו הרשתות החברתיות appeared first on מקור ראשון.