חייו של יוסף, "בעל החלומות", נעים דרך שלוש מערכות של חלומות. מערכה ראשונה של חלומות יוסף ואחיו; מערכה שנייה של חלומות שר המשקים ושר האופים; ומערכה שלישית של חלומות פרעה. במערכה הראשונה יוסף חולם, אך אינו מציע פתרון. הנמענים הבינו על מה מדובר, אולם האחריות על פתרון החלום נופלת על כתפיהם: "וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה".

במערכה השנייה, המתוארת בפירוט רב, יוסף נמצא במעמד פותר החלום של אחרים, ופתרונו מתממש במציאות: "וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה. וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף". במערכה השלישית יוסף פותר את חלומות פרעה אך גם מתמנה לאיש האחראי למימושן בפועל. אם כן, יוסף חולם, פותר ומגשים.

התיאור המקראי אינו מותיר מקום לספק. רצונותיו, מעשיו, תקוותיו והצלחותיו של יוסף נישאים על כנפי חלומותיו:

יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום, שנאמר "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ", ולא מלך אלא על ידי חלום, שנאמר "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם" (תנחומא וישב, ט).

סדר אירועים זה יכול להשיב על אחת מן השאלות המפורסמות באשר לחלומות פרעה: מדוע בחר פרעה בפתרונו של יוסף, וכיצד ידע שפתרונו נכון? חכמים מוסיפים ומתארים כיצד הוצעו לפרעה גם פתרונות אחרים:

ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: פותרים היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באזניו. שבע הפרות הטובות – שבע בנות את[ה] מוליד; שבע הרעות – שבע בנות את קובר. שבע השיבלים הטובות – שבע אפרכיות [מחוזות] את מכבש; שבע הרעות – שבע אפרכיות מורדות בך.

התשובה לתמיהתנו מקופלת לדעתי בדברי המדרש: "שלא היה קולן נכנס לאוזניו". יוסף כפותר חלומות מגיע עם "קבלות", והוא עומד במבחן התוצאה. המקרא מאריך בפרטי החלומות של שר המשקים ושר האופים ופתרונם שהתגשם, כדי ללמדנו בדיוק נקודה זו. ריבוי הפרטים והאריכות בתיאור הם הראיות הרבות "מן השטח", שיאפשרו לפרעה בהמשך לחקור את העניין ולבסוף להיות קשוב דווקא לפתרונו של יוסף. פרעה הכיר את המערכה השנייה והשלישית, ואילו אנחנו מכירים גם את הראשונה. חיבור הידיעות מכל המערכות מצביע על היותו של יוסף חולם, פותר ומגשים.

סגירת מעגל בשכם

מדוע נבחר סיפורו של יוסף להיות החוליה הראשונה בשכבת המשפחות והשבטים? במה תורמת עובדת היותו משנה למלך פרעה ליסודות היווצרותו של עם ישראל ב"רחם המצרית"?

לדעתי, גדולתו של יוסף והשפעתו הדרמטית על כל תושבי העולם העתיק מתכתבות עם הפסוק הבא מפרשת נח: "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן". מי שקולל בפרשת נח עקב מעשהו הוא חם וצאצאיו; ברם, יסודותיו של עם ישראל, המגיע מן העם העברי, נמשכים מן הגזע השמי. כיצד ייתכן אפוא שמצרים, מבניו של חם, מעביד את ישראל בפרך? על פי פסוקי המקרא המצב היה צריך להיות הפוך בתכלית!

כאשר משה מכנס את זקני ישראל ומבשר להם על הגאולה הצפויה, יכולים הם לטעון שלעם של עבדים אין כל סיכוי להשתחרר. כדי להפריך טענה זו בא סיפורו של יוסף. בתגובה, משה היה יכול לטעון נגדם שעם ישראל מעולם לא היה עם של עבדים. העבדות אינה גנטית וגם לא גזירת גורל. עובדה היא שזמן לא רב לפני כן הציל אחד מבני ישראל, יוסף שמו, את העם המצרי, ושלט בו ללא עוררין. תקופת שלטונו, סיפוריו ועצמותיו של יוסף הם עדות חיה להיות עם ישראל עם של בני חורין, שרק רוע גזרותיו של פרעה הוריד אותם לעבדות נוראית ולמ"ט שערי טומאה.

המודעות של יוסף לעניין הגאולה ולתפקידו בה מובהרת במפורש על ידי המקרא:

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵא־לֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱ־לֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה.

עם צאתם ממצרים לקחו בני ישראל את עצמות יוסף עימם וקברוהו בשכם. המעגל שהתחיל בחלום בשכם, נסגר באותו מקום עם קבורתו.

התמונה הגדולה

העברי הראשון שזכה להיות שליט באימפריה המצרית הוא יוסף הצדיק. האירוע שבגינו זכה לכך הוא פתרון חלומות פרעה. נכון יותר לומר: קבלת אחריות על מימוש הפתרון שהוא עצמו פתר לפרעה (ומאז ועד היום יש ליהודים יכולת לממש את חלומותיהם של הגויים).

בל נשכח כי חלומותיו של יוסף היו מן הסיבות הישירות לירידת בני ישראל למצרים, אבל במצרים נעשינו לעם ובכך התקיימו דברי האל לאברהם: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". במבט־על, האל בחר את החלום מתוך ארגז הכלים האינסופי שלו ככלי מרכזי במציאות האנושית המסובכת, שבעזרתו הוציא לפועל את תוכניתו.

כאז כן עתה, בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים. בכל שנות הגלות הדוויה חלמנו על ממשלה יהודית, צבא יהודי ומדינה יהודית. כשזכינו לכך נהיינו כחולמים, עסוקים בבעיות הקטנות של הקיום האישי והלאומי, ואין אנו מתפנים לראות את התמונה הגדולה. כמו בני יעקב, אנו מתקשים לקבל את הגשמתו של החלום הגדול בתולדות עמנו.

The post פרשת מקץ: יוסף לא רק חולם אלא מגשים את חזיונותיו במציאות appeared first on מקור ראשון.