באולפנת אמי"ת נגה בבית שמש, החל מכיתה ט' התלמידות נשארות בבית ביום לימודים אחד בכל שבוע. הן לא מקבלות ימי חופש באמצע השבוע, אלא לומדות מרחוק. האם יש כאן מעין שרידים של הקורונה? מרים קורן, מנהלת האולפנה בצוותא עם איריס אליהו, מסבירה: "יום הלמידה הזה בשבוע מהבית הוא חלק מהתפיסה החדשנית שאנחנו מנסות להחיל אצלנו. במסגרת התפיסה הזו של שבירת היררכיות וניסיון לפרוץ פרדיגמות חינוך שיתאימו למאה ה־21, אנחנו גם יושבות כמנהלות במרחב פתוח ושקוף ולא בחדר סגור כפי שהיה מקובל".

• שופטי בית המשפט העליון משתפים בחויות ורשמים אישיים מהשואה


• אחרי הביקורת, בסביבת שר החוץ מבהירים: השיחה עם לברוב – בידיעת האמריקנים


• כרגיל: בן גביר עולה, הפלסטינים מאיימים, אבל השקט בהר הבית נשמר

מה למעשה עומד מאחורי יום הלמידה הזה מהבית?

"התפיסה היא להעביר את הלמידה לתלמידות", עונה קורן, "לא עוד מורה שעומד אקטיבי והתלמידים פסיביים, אלא התלמידים אקטיביים. כשאני מסתכלת על כיתה בתור מנהלת, פחות מעניין אותי מה המורה עושה ויותר מה התלמידות עושות. אם הן לומדות, חוקרות, מתעניינות ומסתקרנות – מבחינתי זו למידה. אם המורה עומד ומלמד, בדרך כלל זה אומר שהתלמידים לא איתו. יש מעט מאוד מורים ומורות שופעי כריזמה שאפשר לשמוע אותם דקות ארוכות, ורובנו לא כאלה. העניין הזה מתחבר להיברידיות, כי ביום למידה מהבית האחריות ללמידה עוברת אליהן. בבית הספר תלמידה יושבת בכיתה באופן פסיבי, אבל בבית האחריות שלה – מהדלקת המסך ועד השתתפות בלמידה וביצוע התרגילים. הן מפתחות כך מיומנויות של למידה עצמאית וגם של אחריות, ניהול זמן וניהול עצמי. אלה יכולות שמכינות אותן לעולם שבחוץ".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ck_1818609428-360x180.jpg 360w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ck_1818609428-750x375.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

זו תפיסה מבוססת טכנולוגיה ואוריינות טכנולוגית. היא לא מגדילה פערים בין בנות חזקות לבנות חלשות מבחינה סוציו־אקונומית?

"כיוון שאנחנו בית ספר לא ממיין בבית שמש, יש לנו פערים כאלה בבית הספר. כבר כשהתחילה הקורונה הבנו את המצב ומִחשבנו את כל הבנות. איתרנו תקציבים, והתלמידות רכשו מחשבים מעולים במחירים זולים מאוד. בדקנו גם שלכולן יש תשתיות. מעבר לכך, לדעתי טכנולוגיה דווקא סוגרת פערים מבחינה פדגוגית. יש מיומנויות בכיתה שבהן החזקה שורדת: מי שמשתתפת, מי שמרימה אצבע, מי שמדברת. רוב הכיתה לא כזו, וקצת נדחקת לאחור. הבית נותן דווקא שוויון הזדמנויות שאינו בולט כל כך במרחב הפיזי. והכי חשוב – מרחב דיגיטלי לא מחליף מרחב אנושי. מה שלמדנו בקורונה הוא שילד צריך לגדול בקבוצת השווים שלו ולא להיות לבד. אני מחזיקה בית ספר שבאים אליו ארבעה ימים בשבוע, אבל היום האחד הזה מהבית נותן הזדמנות לבנות לא מעטות שחסרות את ההזדמנות הזו בכיתה".

היום הזה מחזיר את התלמידות לתקופת הסגרים?

"מתחילים אצלנו ללמוד מהבית רק בכיתה ט'. בכיתות ז'־ח' עדיין אין מיומנויות ללמידה כזו, ואני לא רוצה שזה ייתפס כיום חופש. אכן, יש אחוז מסוים שקצת יותר קשה לו ללמוד מהבית, בעיקר בנות שגרות במושבים שבהם יש רק תלמידה אחת מהכיתה, וקשה לה להישאר וללמוד בבית, כי אין סביבה חברות. יש גם כאלה שמבחינה פדגוגית יותר מתאים להן ללמוד בבית הספר. אבל כמובן יש גם מקרים הפוכים, ולכן שילוב ואיזון הוא המעשה הנכון – סוגי למידה שונים לסוגי תלמידים שונים".

ואיך לדעתך תיראה הלמידה מהבית בעתיד?

"כרגע, יום אחד בבית נראה לי המינון הנכון. אבל לדעתי השאלה היא לא הכמות אלא האיכות, כלומר איך לומדים. המוקד צריך להיות ידע, מיומנויות, יצירה וחקר – וצריך להודות שמערכת החינוך עדיין מנסה למצוא את הדרך לאופן הלמידה הזה. אנחנו מצידנו עושות את המאמץ לדייק עד כמה שאפשר במסגרת החקירה הכללית".

לא לייבש

יונתן מוניץ מוביל את מגמת ההיסטוריה הרשתית ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא. אני מבקש ממנו להסביר תחילה מהי מגמה רשתית: "בכל מוסד יש מגמות לימוד", הוא אומר, "במוסדות מסוימים אין מספיק תלמידים שנרשמו למגמה מסוימת או שלא מוצאים מורה למקצוע מסוים, ואי אפשר לפתוח מגמה עצמאית. כאן נכנסות המגמות הרשתיות. אולפנות שאין בהן מגמה כמו היסטוריה למשל, יכולות ללמוד אותה באופן רשתי ומרחוק. בממוצע יש לי שתיים־שלוש תלמידות מכל אולפנה. זה נכון גם למקצועות אחרים שמעט יחסית רוצים ורוצות ללמוד, כמו ערבית למשל".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 851-Converted-750x513.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מדובר במגמה לכל דבר ועניין?

"כרגע המגמה הרשתית מוגדרת כמגמה נוספת, אקסטרה. לחלק מהבנות זו מגמה שלישית ורביעית. יש לנו שני מפגשים בשבוע – מפגש אחד אחר הצהריים והשני בשמונה או תשע בערב, כי לסנכרן לו"ז של כמות מוסדות גדולה זה דבר כמעט בלתי אפשרי. ואז, או שקובעים שעה שכולם יסתדרו לפיה וזהו, או שמראש מכוונים למשבצות זמן פנויות יותר".

כלומר, זו יותר העשרה ממגמה אמיתית.

"זו מגמה רגילה מצד זה שהן עושות את כל המטלות, ניגשות לבחינה ויש להן בגרות במקצוע. היה לנו חשש שאכן התממש, שהפורמט לא מתאים לכל אחת כי הוא תובעני וקשוח, ומחייב הקדשת משאבים מעבר לשעות הלימודים. בהתחלה באמת הייתה נשירה גדולה מאוד עד שהתבססנו על קבוצה יציבה שרצה יפה יחד. מכיוון שידענו שזה יקרה, לא רצינו לקחת סיכון שתלמידה תישאר בלי מגמה, ולכן ההנחיה הייתה שזו לא תהיה מגמה יחידה אלא למצב אותה כמגמת העשרה".

ועכשיו כשיש קבוצה יציבה, יש מחשבות להפוך מגמה בלימוד מרחוק למגמה ראשית?

"אישית, אני חושב שהמיקום של ההעשרה נכון. אין תחליף לקשר אישי פנים אל פנים ולשיחות מסדרון, על אף שאנחנו עובדים על הקשר גם במגמה מרחוק. טוב שזו מגמת העשרה משום שזו לא משימה קלה ולא כל אחת תצליח לעמוד במחויבות כזו, שנמשכת שנתיים־שלוש. כרגע זו העוצמה של המגמה, שהיא אקסטרה".

מתמטיקה תוכל להיות מגמה שמלמדים אותה מרחוק?

"זה אפשרי. ראינו שבקורונה היו תלמידים חזקים שפרחו. אבל בהחלט לא כל התלמידים יכולים, ומגמות מקוונות יכולות להותיר תלמידים רבים מאחור. מצד שני, האפשרות לקיים מגמה בבית ספר באופן כזה פותחת המון אפשרויות. גם למשרד החינוך יש קורסים שדרכם אפשר לגשת לבגרות ברמה של 5 יחידות לימוד, בפיזיקה לדוגמה. או בתי ספר שמקימים יחד מגמת אומנות, משהו שלבית ספר קטן קשה מאוד להקים. האם אנחנו בדרך לתיכון וירטואלי מלא? אני לא חושב. לבתי הספר יש הרבה מה להציע, ובשנים הקרובות אני מאמין שיהיו רק בודדים ובודדות שילמדו לבגרות מלאה במנותק מבית הספר הפיזי".

אתה מבחין בהתנגדות לעצם הלמידה בזום?

"החבר'ה שבוחרים במגמה הם תיכוניסטים, נערים בוגרים. הנחת המוצא שלנו היא שיהיו במגמה רק בנות שמסוגלות להתחייב, וזה עובד. אנחנו גם משקיעים ומוצאים דרכים להימנע מזום רצוף של שעה וחצי. מתחלקים לקבוצות ועובדים, או נוקטים בשיטות אחרות של עבודה. המפגשים עם המורה קצרים יותר, ממוקדים ולא מייבשים. לא ריאלי בעיניי לצפות מתלמיד תיכון שיקשיב למורה במשך שעה וחצי".

איך מחברים חברתית בין בת שגרה בעפולה ובת שגרה באשדוד, שלומדות באותה מגמה, אבל  לא מכירות זו את זו?

"הווטסאפ הוא כלי חשוב. יש קבוצה איתי וקבוצה שלהן וזה עובד מצוין. הקשר נבנה גם באמצעות כמה מפגשים פרונטליים במהלך השנה. היו מפגשים מיוחדים מאוד שעשינו במסגרת המגמה,  ואפילו שבת שלמה שעשינו כולם יחד".

בסוף נדמה שכולם מחפשים את נקודת האיזון בין הלימוד הפרונטלי לווירטואלי.

"לא לקחת את היכולות שקיבלנו בקורונה, בעיניי זו טעות. הן נרכשו במחיר גבוה, אבל מבחינות רבות זינקנו 10־20 שנה קדימה. מצד שני, לחזור אחורה למרץ 2020 יהיה חבל. אסור להתמכר להוראה המקוונת ולחשוב שהיא מחליפה דברם אחרים. כל מורה יגיד לך כמה חשוב לראות את הפנים של התלמידים. זה קריטי להצלחת המהלך החינוכי, אנחנו לא האוניברסיטה הפתוחה. אבל יש אופציות נפלאות לאיגום משאבים או לחיזוקים שנותנת הלמידה מרחוק, כמו זום ערב לפני מבחן. הדבר הנכון הוא לקחת מדרך הלמידה הזו את הדברים הטובים, שלמדנו באופן שנכפה עלינו".

תוכנית טבעית

שני קרן ודינה הנדלר מנהלות יחד את "הגוֹגייה ההיברדית" ברשת אמי"ת. בשיחת זום משותפת פותחת שני ואומרת: "מה שאתה חווה בשיחה עכשיו, זו סביבת העבודה שלנו. פעמיים בשבוע אנחנו נוסעות לבתי ספר ונפגשות עם מי שצריך, אבל כל פגישות העבודה עם הצוותים מתנהלת במרחב מקוון. ההזדמנויות במרחב הזה הן יעילות, פשוטות להפעלה ומאפשרות עבודה מהירה – גם אם הוא לא מחליף את המפגשים פנים אל פנים עם הצוותים, המנהלים והתלמידים".

מרים קורן: "כשאני מסתכלת על כיתה בתור מנהלת, פחות מעניין אותי מה המורה עושה ויותר מה התלמידות עושות.

אם הן לומדות, חוקרות, מתעניינות ומסתקרנות – מבחינתי זו למידה"

דינה: "יש לנו היום 190 קורסים מקוונים שבהם 5,700 לומדים ולומדות, חלקם לומדים יותר מקורס אחד, מכיתה ז' עד כיתה י"ב, ממגוון בתי הספר של הרשת, מבאר שבע עד חצור הגלילית. כארבעים בתי ספר וכ־85 מורים שנמצאים גם בבתי הספר והם גם חלק מהצוות ההיברידי".

שני: "שואלים אותנו לא פעם איך קורה שברשת שלנו כל כך הרבה תלמידים מצטרפים לקורסים האלה. קודם כול, יש טווח מאוד קצר בין צורך שמעלה מנהל ברשת, למענה שאנחנו נותנים. אנחנו לא מבקשות לחזק יכולות של למידה דיגיטלית, אלא לפתח הבנה טבעית שמיומנויות דיגיטליות הן חלק מהחיים".

דינה: "אנחנו כל הזמן בציר בין למידה שתלויה במורה ללמידה עצמאית. יש למשל קורס בשם 'מדברים אנגלית באינסטגרם', שבו כל המשימות והלימוד קורים בסביבה סגורה באינסטגרם והציון של התלמידים מורכב מהגשת המשימות באנגלית וכן על שיתופיות ועזרה הדדית. אנחנו מחנכים לא רק שהם לכך שהתלמידים ידאגו לעצמם אלא שיפתחו מיומנויות חברתיות".

שני: "יש מחסור אדיר במורים למדעים, גם בתיכון וגם בחטיבה. יש יחידה מדעית שכל תלמיד מחויב לעשות, והתלמידים לא אוהבים את הלמידה הזו, הם לא בחרו מדעים מראש. אז בעקבות המחסור יצרנו ארבעה קורסים היברידיים, ופשוט לא להאמין לאילו תוצרים הילדים מגיעים שם. למה שילדים ירצו לשבת וללמוד בזום? – אני שומעת את השאלה הזו ממנהלים רבים. וזה עובד אצלנו כי ההיברידיות היא לאו דווקא השילוב בין זום לבית הספר, אלא הגיוון הפדגוגי שיש לתלמיד כשהוא בלמידה. הגיוון משתנה בין קורס לקורס – פנים אל פנים, עבודה בקבוצות, עבודה א־סינכרונית ועוד – וכל מורה יכול לבחור את המינון ביניהם. בכל מקרה אין לנו קורס שבו מורה עומד מול כיתה ומדבר".

דינה: "זה מאפשר התאמה מיטבית של חוויית למידה מצד התלמידים, אבל גם אצל המורה, הדרך הזו יוצרת אצלו הנאה ורצון ללמד. הם מקבלים חזרה את המקום שבו הם אלה שבונים את הלימוד, לא משהו שמוכתב להם מלמעלה, כזה ראה וקדש".

שני קרן: "אין לנו שום יומרה להחליף את בתי הספר. זו לא תוכנית חיצונית לבתי הספר, אלא כזו שיושבת בתוכם והם

מציעים את ההיברידיות בתור עוד אפשרות למידה. ומבחינת התלמידים זו לא תוכנית רחוקה, אלא טבעית מאוד, הם

צילום: טרלן בן אביחיים את העולם הטכנולוגי"

שני: "אין לנו שום יומרה להחליף את בתי הספר. זו לא תוכנית חיצונית לבתי הספר, אלא כזו שיושבת בתוכם והם מציעים את ההיברידיות בתור עוד אפשרות למידה. ומבחינת התלמידים זו לא תוכנית רחוקה, אלא טבעית מאוד, הם חיים את העולם הטכנולוגי".

דינה: "נקודת ההנחה היא שהקורסים האלה קורים כשהתלמידים בבית. רובם אחר הצהריים, והדבר מראה על האחריות שלהם. הם הרי יכלו לומר שהם לא רוצים עוד משהו אחרי הלימודים. יש בתי ספר שמקיימים יום היברידי, ואז התכנים משולבים ביום הזה. הלמידה מרחוק לא קורית בזמן הלימודים עצמם, בעיקר בגלל אתגר של מחסור בתשתיות. צריך מרחב אישי לכל אחד ואני מקווה שזה יתאפשר בהמשך".

איך ההורים מקבלים את הלמידה מרחוק?

"ההורים מרוצים מאוד", אומרת דינה. "יוצא לנו להיות במפגשי הורים להצגת המערכת, ואנחנו מקבלות הרבה התעניינות וחיזוקים. אנשים רוצים עוד ועוד. מבחינתנו הזום הוא אמצעי ולא מטרה".

כיצד נראה בעיניכן עתיד החינוך?

"שבכל בתי הספר של אמי"ת ישלבו למידה היברידית", אומרת שני. "זה יכול להיות בעזרת קורסים שלנו, או שבתי הספר יפתחו למידה היברידית משל עצמם, מתוך הבנה שזה העולם עכשיו. אנחנו מאוד אופטימיות לגבי הכוחות השמרניים החזקים שפועלים נגד המגמה. המנהלים אצלנו משוחררים מהשמרנות הזו. הם כן רוצים, אבל צריך לדעת שאין קיצורי דרך. ובנושא הזה צריך לציין לטובה את ד"ר אמנון אלדר, מנכ"ל הרשת, שלא שם לנו שום חסמים ומשקיע רבות בפיתוחים ובדברים אחרים, שכולם יקרים מאוד".

ומה תגידו על הטענה שאתן דוחפות את הילדים לעוד שעות מסך, כולל אינסטגרם?

"אין לנו דרך להתנגד לטענה הזו", מודה שני, "אבל שווה לכל אחד שמתנגד לברר קודם מה הילדים לומדים ומה הם רוכשים שם. אנחנו לא נבהלות כי אין אף בית ספר בארץ שיכול להנגיש למידה מקוונת להמונים. אין תשתיות וציוד קצה, לצערנו. כל הורה יחליט אם להילחם בזה או לא, אבל עובדה ש־150 תלמידים ותלמידות לומדים אנגלית דרך האינסטגרם".

יונתן מוניץ: "לא לקחת את היכולות שקיבלנו בקורונה, בעיניי זו טעות. הן נרכשו במחיר גבוה, אבל מבחינות

רבות זינקנו 10־20 שנה קדימה. מצד שני, אסור לחשוב שההוראה המקוונת מחליפה דברם אחרים. כל מורה יגיד לך

כמה חשוב לראות את הפנים של התלמידים"

"אנחנו נזהרות", אומרת דינה. "זו סביבה סגורה, מי שבנתה את הסביבה היא אשת מקצוע ויש מורה מלווה".

שני מחזקת את דבריה. "זו ממש לא סביבה נטולת גבולות. יש פיקוח מאוד ברור של הצוות ויש הקפדה על הגבולות שבתוכם אפשר לעשות הרבה דברים. השילוב הזה הוא בדיוק סוד ההצלחה של הפרויקט הזה". #

מרים קורן: "כשאני מסתכלת על כיתה בתור מנהלת, פחות מעניין אותי מה המורה עושה ויותר מה התלמידות עושות. אם הן לומדות, חוקרות, מתעניינות ומסתקרנות – מבחינתי זו למידה"

יונתן מוניץ: "לא לקחת את היכולות שקיבלנו בקורונה, בעיניי זו טעות. הן נרכשו במחיר גבוה, אבל מבחינות רבות זינקנו 10־20 שנה קדימה. מצד שני, אסור לחשוב שההוראה המקוונת מחליפה דברם אחרים. כל מורה יגיד לך כמה חשוב לראות את הפנים של התלמידים"

שני קרן: "אין לנו שום יומרה להחליף את בתי הספר. זו לא תוכנית חיצונית לבתי הספר, אלא כזו שיושבת בתוכם והם מציעים את ההיברידיות בתור עוד אפשרות למידה. ומבחינת התלמידים זו לא תוכנית רחוקה, אלא טבעית מאוד, הם חיים את העולם הטכנולוגי".

עשה ולא תעשה בחינוך היברידי

יונתן מוניץ, אחראי מגמת ההיסטוריה הרשתית ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא

לא לעשות זום של שעה וחצי

גם במציאות הרצאות פרונטליות ארוכות אינן מומלצות, אבל במסך מרצד במלבן קטן זה כבר ממש בלתי נסבל. במקרים כאלה, תמיד צריך לשלב עם הלימוד הפרונטלי גם למידה עצמית, חלוקה לקבוצות למידה ודרכי למידה אחרות.

להשקיע גם בפן החברתי

כמה דקות בשיעור “מתבזבזות“ על עדכונים, שיתופים ודיבורים? ובכן, זה לא בזבוז – זו השקעה לטווח ארוך. גם בלמידה מרחוק יש חשיבות ליצירת קבוצה וחשוב להשקיע בה זמן. אף אחת לא רוצה ללמוד במקום שהיא לא נהנית בו או לא מרגישה בו בנוח.

ליצור מרחב כיתתי מאורגן

לא משנה איזו פלטפורמה בחרתם – חשוב שיהיה מקום אחד שמרוכזים בו חומרים, הקלטות, קישורים, והנחיות לשיעורים. קשה לבנות למידה משמעותית לאורך זמן מהודעות בווטסאפ. גם במרחב האינטרנטי צריך שתהיה “כיתה“.

נסו “כיתה הפוכה“

למידה מרחוק היא הזדמנות מצוינת לנסות לתת משימה קצרה של חיפוש או קריאה עצמית, ואחריה המפגש עשוי להיות מעמיק הרבה יותר.

וידוא הבנה

נתתם משימה ללמידה עצמית? העברתם שיעור נפלא בזום? יופי! אבל לא בטוח שהתלמידים הבינו את מה שרציתם להעביר. זה נכון לכל שיעור, ונכון שבעתיים ללמידה מרחוק. חשוב לעבור שוב יחד, או לעשות מבדק להבנה. באופן כללי חשוב שתהיה פעילות של הגשה (אפילו בלי ציון) שתוכלו לוודא מי איתכם ומי פחות.

זמן למיומנויות

בלמידה מרחוק כולנו מול המחשבים. זו הזדמנות מצוינת להראות ולהדגים איך משתמשים באתרים, איך מחפשים מידע וכדומה. אם נשאלת שאלה מעניינת או מוזכר מושג צדדי – לא לוותר עליו ולעבור הלאה. שווה להראות על המסך איך אפשר למצוא תשובה לשאלה, או לשלוח את התלמידים לחפש. תמיד יהיו תוצאות מעניינות.

למידה עצמית ושיתופית

למידה מרחוק היא גם הזדמנות לזוז קצת הצידה. העבירו את האחריות ללמידה אל הכיתה, תנו משימות חיפוש וקריאה, ארגנו עבודות שיתופיות ואספו את הדברים יחד. פעמים רבות תרוויחו הרבה יותר מעוד הרצאה רגילה.

גמישות ורגישות

כל מורה יודע שכל תלמיד בכיתה צריך טיפול אחר, אבל למידה מרחוק מחייבת לדעת גם לשחרר לפעמים. כמובן לדרוש, אבל גם לתת את המרחב הנדרש להשלמות וחזרה לכיתה. זה אתגר גדול לכולם, והמרחק מקשה על מעקב יומיומי וראיית מכלול החיים של התלמיד. לכן חשוב לחפות על כך בהתעניינות רבה, בשיח ובהרבה הכלה וסבלנות.

The post הלימודים ההיברידיים הזניקו את ישראל 20 שנה קדימה appeared first on מקור ראשון.