רבים מאיתנו יופתעו לשמוע שבישראל, המשרד בעל התקציב הגבוה ביותר מבין משרדי הממשלה השונים אינו משרד הביטחון, כפי שנהוג לחשוב. אומנם מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה תמידי ומתקיימת תחת איומים עקביים מצד שכנותיה, ואך טבעי שמשרד הביטחון יקבל את הנתח הגדול ביותר מתקציב המדינה. אלא שבישראל, החינוך הוא מעל הכול. תקציב משרד החינוך לשנים 2021־2022 עומד על יותר מ־67.5 מיליארד שקלים. משרד הביטחון תוקצב בכ־59.7 מליארד שקלים, והפער בין שני המשרדים אף גדל בשלושה אחוזים מהתקציב האחרון לשנת 2019.

אך למרות התקציב הגדול ומאות אלפי העובדים במערכת החינוך, מדינת ישראל עדיין נאבקת בפערים הישגיים מול מדינות העולם. פרופסור חיים שקד הוא פרופסור לחינוך בתחום מנהל החינוך ונשיא המכללה האקדמית חמדת. לדבריו, התשובה לכך נעוצה בשני קשיים עיקריים; רמת ההישגים של תלמידי ישראל והפערים בין תלמידים חלשים לחזקים יותר.

• יותר ויותר בנות חרדיות נושרות מבתי הספר, אך משרד החינוך הפסיק את התמיכה


• משימתו של שר החינוך החדש: לטפל בדלות הרוח של התלמידים


• סנדוויץ’ לכל ילד – שוויון הזדמנויות בחינוך

"עד לפני 20־25 שנה, לא ידענו להשוות בין מערכות חינוך שונות בעולם, מפני שבכל מדינה המערכת בנויה אחרת. בעשורים האחרונים, פותחו מבחנים בינלאומיים שמספקים נתונים ברורים. אם בעבר היינו בטוחים שיש לנו, העם היהודי שהחינוך בראש מעייניו, מערכת חינוך נפלאה, התברר שאנחנו במקום לא מספיק טוב. יש כמה מחקרים בינלאומיים שכוללים מבחני הישגים שישראל משתתפת בהם", אומר שקד, "אחד הבולטים בהם הוא מבחן פיז"ה המשווה בין 78 מדינות החברות ב־OECD. ביניהן, ישראל ממוקמת פחות או יותר באמצע; בקריאה אנחנו במקום ה־37, במתמטיקה במקום ה־41 ובמדעים במקום ה־42. זה לא מספיק טוב, שכל המדינות שהיינו רוצים להיות כמותן נמצאות מעלינו".

לדברי שקד, מאז שהתחילו המבחנים הבינלאומיים, יש מדינות שהבינו מהר מאוד כיצד לשפר את מקומן בטבלה עם יישום תהליכי שיפור, "ובמדינת ישראל זה לא קרה מספיק. בגלל המבחנים, יש איזשהו מרוץ של שיפור מערכות חינוך ואנחנו יחסית נשארים במקום. יש שיפור מסוים בקריאה, אבל לא במתמטיקה ובמדעים". מבחני פיז"ה נערכים לתלמידים בגיל 15 ומטרתם לנבא מוכנות לחיים הבוגרים ולשוק העבודה. "ההישגים הנמוכים מצביעים על כך שהצעירים הישראלים לא מוכנים להתמודד עם חייהם הבוגרים כשהכוונה היא למוכנות לרכישת השכלה גבוהה, למציאת תעסוקה משתלמת ולהשגת משכורת נאותה. זה חבל בשביל הצעירים באופן אישי, אך גם בשביל מדינת ישראל".

איך זה מסתדר עם היותה של ישראל מדינת הסטארט־אפ?

"זה קשור לבעייה השנייה של מערכת החינוך, והיא פערי ענק בין תלמידים חלשים לתלמידים חזקים. יש פלח לא גדול במדינה שלומד ברמה גבוהה ומגיע להישגים, והם למעשה הופכים את ישראל למדינת סטארט־אפ. זו נחלתה של קבוצה קטנה בלבד. אנחנו במקום ה־40 במבחנים, אבל זה לא אומר שכל התלמידים שלנו במקום הזה; יש קבוצה שנמצאת במקום הרבה יותר גבוה ובדברים מסוימים הם ממוקמים בעשירייה הראשונה בעולם. במבחני פיז"ה אנחנו במקום הראשון בעולם בפער בין תלמידים חלשים לחזקים. לשם ההשוואה, איטליה ואוקראינה הן מדינות שההישגים שלהם לא רחוקים משלנו אך הפערים שלהם נמוכים. הן מצליחות לדחוף את כולם למקום שבו הן ממוקמות ולא רק את כוח החלוץ שמעלה את הממוצע".

איים של הצלחה

פרופסור שקד גדל במושב רמת מגשימים שברמת הגולן. במהלך שנותיו המקצועיות בעולם החינוך הוא שימש מנהל בית ספר במשך 17 שנים, בישיבה התיכונית בית־שאן, בבית ספר היסודי גולן בחיספין ובבית ספר תחכמוני בטבריה. במכללה האקדמית חמדת הוא משמש מרצה ובשלוש וחצי השנים האחרונות הוא נשיא המכללה, ולאחרונה גם יו"ר פורום נשיאות ונשיאי המכללות החינוך בישראל (רמ"א).

"המילה הראשונה שקופצת לי לראש היא דאגה", הוא אומר כשאני שואלת לתפיסתו את עולם החינוך הישראלי כיום. "אני חושב שבסה"כ יש לנו מערכת חינוך איכותית ויש במה להתגאות, אבל יש גם כמה בעיות עמוקות למדי, שמצריכות מחשבה ולדעתי צריכות גם להטריד את מי שמופקד על המערכת.

"בהרבה מקומות עבודה יש פינת קפה מכבדת. בחדר מורים בישראל המורים משלמים על הקפה והסוכר שלהם. זו דוגמה קטנה לבעיה גדולה יותר"

"במערכת החינוך הישראלית יש נשות ואנשי חינוך מסורים מאוד. כל אחד מאיתנו שמכיר מקרוב את הגננות והגננים, המורות והמורים של ילדינו האישיים, כמעט תמיד מתמלא הערכה כלפיהם. הם עושים עבודה טובה ומנהלי בתי הספר שלנו מסורים ומחויבים מאוד", הוא עומד על הטוב שבמערכת החינוך. "ברמה הפרטנית, כשמסתכלים על המיקרו של הכיתה של הילדים שלנו, אנו רואים שם בדרך כלל אנשים מקצועיים וזו נקודת חוזק אחת. מדינת ישראל כיום אחראית על החינוך מגיל לידה ועד 18, ועברנו ממצב שבו תלמידים למדו הרבה פחות מכך למצב הפוך בזמן קצר יחסית; הימים שבהם תלמידים יצאו לעבוד בסוף כיתה ח' אינם רחוקים כל כך". במקום חיובי גבוה אחד ישראל בכל זאת נמצאת, לדבריו. "מבחינת ביקור סדיר והגעת תלמידים לבית הספר ונוכחות, אנחנו מהגבוהים בעולם. יש גם שיח ערכי משמעותי ורחב במערכת החינוך בישראל, יש איים של הצלחה לימודית והישגית. אבל התמונה הכללית, על אף אנשי המערכת שאנו מוקירים, לא מספיקה".

עד כמה מערכת החינוך בישראל חדשנית ועד כמה יש לחדשנות מקום לתרום לשיפור רמת ההישגים?

"חדשנות חינוכית היא לאו דווקא חדשנות טכנולוגית. אם מסתכלים בהיבט ישיר על שילוב טכנולוגיות בהוראה אז התמונה היא שבמהלך הקורונה צפינו כניסה רחבה מאוד של אמצעים טכנולוגיים למערכת החינוך. היום אנחנו יודעים לומר שלא נשאר מזה מספיק".

מה היה צריך להישאר ולא נשאר?

"למשל, הקורונה הכניסה למערכת מנגנונים של לומד עצמאי, והילדים היו צריכים לנהל את הלמידה בעצמם. לצערי, חזרנו אחורה לדפוסים המוכרים של למידה מבוססת מורה".

חלש בפער

פרופסור שקד מתמקד בחדשנות טכנולוגית, אך גם בחדשנות פדגוגית. "למשל עקרון הפרסונליות. בעבר, הגישה הייתה שכל התלמידים לומדים באותה צורה, באותה המתודה ושל חינוך סדרתי להמונים. היום ההבנה היא שצריך חינוך מותאם אישית. כל תלמיד לומד בדרכים אחרות. עיקרון נוסף הוא השיתופיות שנמצא בכל מיני תחומים. הרעיון הוא של שיתופי פעולה בהיבט של רכישת מיומנויות, שיאפשרו להביא עוד כוחות שיעזרו בתוך מערכת החינוך. למשל, בתי ספר כיום עובדים בתור משק כלכלי סגור ומשתמשים במשאבים שלהם ללמד את הילדים ללא שיתופי פעולה משמעותיים עם גופים חיצוניים לבית הספר. בית ספר שנמצא בעיר, יש מסביבו פארקים ומוזיאונים וחברות תעשייתיות ועולם שלם של גופים ומשאבים שאפשר ליצור איתם שיתופי פעולה שמצליחים להעשיר את האפשרויות לילדים שלנו".

באיזה אופן קיימים פערים בחדשנות הפדגוגית מסוג זה, בין המגזרים השונים?

"נכון להיום שני הפערים הבולטים בין תלמידים חזקים לחלשים בישראל, הם בין המגזר היהודי למגזר הערבי ובין המרכז לפריפריה. אלו פערים גדולים מאוד. האחוזון שבו נמצאים תלמידים בפריפריה לעומת תלמידים במרכז הארץ מלמד על פער של עד 40 נקודות בממוצע הציונים. זה משהו שצריך להטריד אותנו מאוד. במדינה עם מערכת חינוך מושלמת, לכל ילד בגיל 18 יש מפתחות טובים להמשך החיים שלו. לא משנה אם הוא גדל ברמת השרון, בחצור־הגלילית, בבני־ברק או באום אל־פאחם. היום הסיטואציה היא שלפי נתוני הפתיחה של ילד, אפשר לצפות באופן סטטיסטי את המשך חייו – את ההישגים שלו במיצ"ב בכיתה ב', את הציונים בתעודת הבגרות, אם תהיה לו, איזה שירות צבאי יעשה, אם יהיה לו תואר אקדמאי וכן הלאה. כמובן יש ילדים שפורצים את הסטטיסטיקה, אך באופן כללי, אם אתה נולד למשפחה מבוססת ביישוב מבוסס, הדרך שלך תיראה שונה מדרכו של ילד שנולד בפריפריה. תפקידנו במערכת החינוך הוא לשנות את זה, ועד כה אנחנו לא מצליחים".

איזו חדשנות חינוכית הייתה יכולה לתרום למערכת החינוך בישראל להתקדם במדד המדינות המפותחות?

"בעבר הידע היה מתחדש לאט יותר, כיום הידע מתחדש מיום ליום בקצב מסחרר. צריך לפתח יכולת עבודה בסביבות מגוונות ולעבד הרבה יותר מידע. בתחום הזה אנחנו לא מספיק חדשניים כיוון שאנחנו עדיין לא יודעים איך ללמד מיומנויות למידה. למשל, איתור מידע והערכת איכות של מידע, הם דברים שיזדקקו להם בעולם הבוגרים העתידי".

כיצד המורים ואנשי החינוך יכולים לתרום לכך?

"מורים יכולים לטפח לומד עצמאי, יצירתי וסקרן, ויכולים לטפח למידה שיתופית ויכולת שיתוף פעולה בצוות. במובן זה יש להם תפקיד חשוב מאוד. אבל מה שקורה במדינת ישראל כיום הוא שאנחנו לא מצליחים להביא מספיק צעירים וצעירות מוכשרים לעבוד כמורים, והדבר יוצר משבר במערכת החינוך".

הסכם השכר שנחתם עם הסתדרות המורים אמור לפתור את המשבר, לא כך?

"הסכם השכר חשוב, אבל הוא לא מספיק", קובע שקד. "אחת הבעיות העיקריות במנגנוני השכר היא שבתחילת דרכו המקצועית של מורה, השכר נמוך מאוד וכשצעירים מתלבטים אם ללמוד חינוך, הם לא חושבים מה יהיה השכר שלהם בעוד 15 שנה בתור מורים ותיקים. ההסכם שנחתם עם ההסתדרות משפר נקודה זו כי הוא נתן עדיפות למורים בראשית דרכם. אבל גם אחרי שנחתם ההסכם, השכר היום למורה בישראל הוא לא גבוה. מה נקרא 'גבוה'? יש דרכים רבות למדוד כמה שכר 'מגיע' למורה. ניתן לערוך השוואות בין מורים בישראל לבין מורים בעולם או ביניהם לבין אקדמאים אחרים, אבל יש מבחן יותר פשוט – האם בשכר שאנחנו מציעים אנו מצליחים להביא למערכת החינוך את מי שאנחנו רוצים לראות שם? אם בשכר המוצע היום לא מצליחים להביא למערכת את סוג המורים שהיינו רוצים שיאיישו אותה, כנראה לא מציעים מספיק.

"היה לנו ברור שאם לא נמסור את הנפש על החינוך, לא יהיה המשך לעם ישראל. בעקבות הקמת המדינה עברנו למקום שלא רואה בחינוך ערך עליון. בשדה הפוליטי זה בולט מאוד, אף אחד לא רב על תיק החינוך"

"הבעיה היא רחבה יותר", ממשיך שקד, "הדימוי והמעמד של לימודי חינוך והוראה נבנה לא רק על ידי גובה השכר. נכון להיום, לימודי חינוך והוראה וגם העבודה במערכת החינוך אינם אטרקטיביים. במקומות עבודה רבים יש פינת קפה מכבדת. בחדר מורים בישראל המורים משלמים על הקפה והסוכר שלהם. זו דוגמה קטנה לבעיה גדולה יותר, והיא שהדימוי הציבורי של מורה בישראל כיום הוא לא יוקרתי. פעם בעם ישראל החינוך היה נחשב לשם דבר. מי שהיה איש חינוך היה זוכה להערכה רבה. כיום אנחנו לא שם".

לשאלתי מה התהליכים שגרמו לכך, אומר שקד שהדבר הוא תוצאה של כמה דברים. "בעבר עם ישראל הבין שהחינוך הוא מרכיב קריטי בשימור הזהות שלו. היה לנו ברור שאם לא נמסור את הנפש על החינוך, לא יהיה המשך לעם ישראל. עם הקמת המדינה עברנו למקום שלא רואה בחינוך ערך עליון. בשדה הפוליטי זה בולט מאוד – אומנם התקציב הגדול ביותר הוא של משרד החינוך, אבל אף אחד לא רב על תיק החינוך".

אולי זה קשור גם באיכות ירודה של מורים שנכנסו למערכת ועשו לה שם רע?

"זה ביצה ותרנגולת. ככל שאנחנו – כל אחד מאיתנו ובייחוד אנשי הציבור – נייקר יותר את המורים והמורות, נדבר בשבחם ונשמור על כבודם, יהיו לנו אנשי חינוך טובים יותר. אחרת, הזילות תגבר. המורים נעשים לשק החבטות של החברה הישראלית והדבר גורם לכך שיהיה עוד יותר חוסר בעתיד. אנחנו חייבים לפרוץ את המעגל הזה".

אחד הדברים שבהם "חובטים" במורים הוא התאמת ימי החופשה של ההורים לאלה של התלמידים.

"המורים נדחקו לפינה כזו שימי החופשה הוא כל מה שנותר להם מכבודם האבוד. כשאת אומרת בואו תוותרו על השארית של היוקרה של המקצוע, הם נלחמים על ההכרה בקושי של העבודה שלהם. אפשר להסכים שהשיח בין הציבור הישראלי לציבור המורים בישראל צריך להשתנות כדי שהמקצוע יהפוך ליוקרתי יותר, וכך יבואו אנשים איכותיים יותר. צריך ליצור מעגל חיובי עולה של שיח יוקרה, שיביא אנשים עוד טובים יותר. הדבר יבטיח מערכת חינוך שמשיגה מטרות רבות יותר, גם ערכיות וגם לימודיות".

The post הפרופ' שמאמין שמדינת ישראל יכולה לשבור את טבלת מבחני הפיז"ה appeared first on מקור ראשון.