עם הקמת הממשלה החדשה, וכמקובל בחילופי שרים, לקראת סוף השבוע החלו להצטבר ההודעות על מינוי מנכ"לים חדשים ברבים ממשרדי הממשלה.

מאחר שמנכ"ל הוא משרת אמון, חילופי מנכ"לים סמוך לחילופי שרים הם אירוע מקובל, ובמקרים רבים המנכ"ל היוצא אף מקדים להתפטר, מחוסר רצון לעבוד עם השר הנכנס. בדרך כלל מקובל למנות למנכ"לים מי שהגיעו מתחום עיסוקו של המשרד, או בעלי ניסיון ניהולי רב מאוד. למרות זאת, חלק ניכר מהמינויים החדשים מאז השבעת הממשלה הם של פעילים פוליטיים, ולאו דווקא מי שכישוריהם מתאימים באופן טבעי לניהול משרד ממשלתי.

הדוגמה הבולטת ביותר היא מועמדה של שרת התחבורה הנכנסת מירי רגב למנכ"ל משרדה: מקורבה משה בן־זקן, כיום מנכ"ל הקרן לעידוד הבנייה של התאחדות הקבלנים. מינוי בן־זקן נפסל בוועדת המינויים. למרות זאת, הודיעה רגב כי תביא את המינוי לאישור הממשלה.

במקרים אחרים מינויי מקורבים דווקא צלחו את הוועדה. כך, למשל, אישרה הוועדה את מינויו של איתמר דוננפלד למנכ"ל משרד המשפטים. דוננפלד היה עוזרו של שר המשפטים החדש יריב לוין בתפקידיו כשר התיירות, כיו"ר הכנסת וכחבר הכנסת באופוזיציה. באופן חריג, לראשונה בתולדות המדינה, המנכ"ל החדש איננו עורך דין ואף לא עסק בעבר בניהול מערכות גדולות.

שר השיכון יצחק גולדקנופף תכנן למנות למשרדו מנכ"ל מקצועי מתחום הנדל"ן, ואף החל לראיין מועמדים מתאימים. אולם אז הוא שינה את תוכניתו, ובהנחיית האדמו"ר מגור החליט למנות למנכ"ל את יהודה מורגנשטרן, צעיר נמרץ משורות החסידות, כיום ממלא מקום מנכ"ל החברה הכלכלית בני־ברק. מורגנשטרן אומנם אוחז בניסיון ניהולי מסוים, אך זיקתו לחסידות הייתה זו שהכריעה לטובת מינויו.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס הודיע השבוע שימנה למנכ"לית משרדו את ח"כ לשעבר אסנת מארק מהליכוד. מארק היא משפטנית בעלת ניסיון, אך נעדרת ניסיון רלוונטי בתחומי המדע, הטכנולוגיה והחדשנות, ודאי בהשוואה למנכ"לית היוצאת ד"ר הילה חדד־חמלניק – מהנדסת חלל ואווירונאוטיקה מהטכניון שגם עבדה בשירות הציבורי ושימשה כסמנכ"לית חדשנות ואסטרטגיה בנתיבי ישראל.

המינוי המוזר מכולם, נדמה, הוא של מנכ"ל משרד החינוך. מועמדו של השר הנכנס יואב קיש לתפקיד הוא תא"ל אסף צלאל, רח"ט התקיפה בצה"ל, שלצורך המינוי יפרוש מיידית מצה"ל – אך ימשיך להוביל בלחימה את מכלול התקיפה המטכ"לי שהקים בשנים האחרונות. בהודעה על המינוי נמסר כי קיש וצלאל שירתו יחד בצה"ל ו"לאחר שנים ארוכות וטובות של טיסה קרבית משותפת יובילו כעת את האתגר החינוכי הממלכתי בישראל".

אגב, במשרד החינוך עוד זוכרים את הפעם האחרונה שקצין מילואים בדרגת תא"ל כיהן כמנכ"ל המשרד: תא"ל במיל' יגאל סלוביק מונה בידי השרה יפעת שאשא־ביטון ב־2021 – ופוטר כחצי שנה לאחר שנכנס לתפקידו.

יש גם מנכ"לים חדשים שהמקצועיות הדריכה את מינוים: שר הבריאות אריה דרעי, לדוגמה, הודיע שבכוונתו למנות למנכ"ל משרדו את משה בר־סימן־טוב, שניהל את המשרד בעיצומה של התקופה הקשה והמורכבת של פרוץ מגפת הקורונה בישראל לפני שלוש שנים.

* * *

בימין יש מי שמתוסכלים מאוד מהמצב שנוצר, אך מעדיפים לא להתבטא בפומבי מחשש שיסומנו כמי שאינם תומכים בממשלה החדשה. בכיר לשעבר במערכת הציבורית שהיה מנכ"ל באחד המשרדים ציין בשיחה עם מקור ראשון שלדעתו חלק מהשרים הממנים יצטערו בעתיד על שלא מינו לתפקידי מנכ"ל אנשי מקצוע בעלי יכולת מוכחת.

"מנכ"ל הוא תפקיד בעל שתי פנים", אומר הבכיר. "מצד אחד הוא מי שאמור לנהל את המשרד ולהוביל את העשייה בכל התחומים שהוא ממונה עליהם, ומנגד הוא איש אמונו של השר וצריך לדאוג שהמשרד כולו מגויס לקידום סדר היום של העומד בראשו. בין שני התפקידים האלו יש מידה מסוימת של מתח שאי אפשר להתעלם ממנה.

"לעיתים לשר אין סדר יום אידיאולוגי. הוא בסך הכול רוצה שהמשרד יעבוד היטב, ואז עליו למצוא איש מקצוע טוב ולתת לו לעבוד. אבל בחלק גדול ממשרדי הממשלה, השר בא עם סדר יום אידיאולוגי – וטבעי שהוא ירצה שהמנכ"ל יזדהה עם סדר היום הזה.

"מצד שני, אם הוא לא יהיה איש מקצוע בקיא בתחום, עם ניסיון ניהולי ניכר, הוא אולי ידע לאן השר רוצה להוביל את המשרד ויזדהה עם מטרותיו, אך לא יצליח לפעול. צריך לזכור שניהול במגזר הציבורי הוא עסק מאתגר, משום שלרוב העובדים יש קביעות במשרתם, והתרבות הארגונית קשה".

הבכיר לשעבר מציין שלעיתים יש פיתוי לעשות במשרה הזו שימוש פוליטי, אך גם מכך כדאי לשר להיזהר. "עניין המינויים הפוליטיים הוא מורכב. התופעה הזו לא נעלמה מהעולם, אבל האפשרויות מצומצמות מבעבר. מאחר שמשרת המנכ"ל היא משרת אמון והשר אינו חייב לאיש דין וחשבון על בחירתו, הפיתוי להשתמש במשרה כצ'ופר למקורב פוליטי הוא גדול. אבל במקרה כזה השר עלול לגלות שהמקורב מנצל את המשרה הבכירה לא כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים של השר אלא כדי לקדם את עצמו במערכת הפוליטית. וזה במקרה הטוב שיש לו כישורי ניהול. במקרים רבים זה לא כך. המנכ"ל אמור לעבוד אצל השר, לא אצל עצמו".

* * *

מנגד, סבור מנכ"ל פורום קהלת עו"ד מאיר רובין שהשרים ייבחנו בסופו של דבר לפי התוצאות, ולא לפי השאלה כיצד רואה הציבור מינוי כזה או אחר ברגע הראשון. "הממשלה קבעה לפני כ־14 שנה תנאי סף למינוי מנכ"לים למשרדי הממשלה. כשמישהו עומד בתנאי הסף האלו יש לאפשר את המינוי", הוא קובע. "בסופו של דבר שר נמדד לפי תוצאות עבודתו. קח לדוגמה את הקדנציה של בצלאל סמוטריץ' במשרד התחבורה. הקדנציה הזו הייתה קצרה, בזמן ממשלת מעבר. למרות זאת היא בנתה את המעמד הציבורי שלו באופן משמעותי. גם הקדנציה הלא ארוכה של יועז הנדל במשרד התקשורת עוררה כלפיו הערכה רבה.

"לעומת זאת יש שרים שבזבזו זמן במשרד שלהם, והציבור בהחלט שם לב לכך. הסיכוי שהם יקבלו משרד חשוב בעתיד ירד פלאים. גם הביטחון העצמי שלהם בכך שהם מסוגלים לנהל משרד כזה ירד. לכן צריך לתת לשר את היכולת לעבוד באופן שהוא מבין.

"לפעמים גם יש מסורות שלא בטוח שהן נחוצות. במשרד הבריאות היה נהוג לאורך שנים רבות שמנכ"לי המשרד הם רופאים. כאשר השר ליצמן הגיע למשרד הוא הביא את משה בר־סימן־טוב, ונתן לו לנהל את המשרד. בר־סימן־טוב אינו רופא, ואף שהניסיון שלו בתחום נבע מכך שהוא היה הרפרנט של מערכת הבריאות באגף התקציבים, הוא היה מנכ"ל מצוין".

רובין לא רואה מועמדים חריגים במיוחד במינויים שפורסמו השבוע. "בסופו של דבר צריך לתת לשרים לעבוד", הוא טוען. "המנכ"ל צריך להיות איש ניהול מוכשר, הוא לא חייב להכיר את תחומי הפעילות של משרדו. אומנם יש חריגים כמו משרד הביטחון, ששם מובן שנחוץ מנכ"ל בעל רקע ביטחוני עשיר. אבל בנוגע לבר־סימן־טוב, למשל, השר ליצמן חשב שעדיף לקחת מנכ"ל שידע להביא למשרד תקציבים ולתת לאנשי המקצוע לעבוד עם התקציבים האלה, מאשר מנכ"ל שמבין ברפואה, וההחלטה התבררה כמוצלחת. לכן טוב שיש ועדה, טוב שיש תנאי סף, וטוב שהמינויים נבדקים. במינוי מנכ"לים יש גם מסננת נוספת, משום שגם הממשלה במליאתה חייבת לאשר את המינוי של כל מנכ"ל. אבל מינוי שעבר את כל המסננות הללו הוא לגיטימי והשר הוא זה שנבחן עליו".

רובין מציין שגם הביקורת הציבורית על המינויים לגיטימית: "זה בסדר שיש ביקורת. אם השר צודק והמינוי מצוין, ממילא הביקורת תיעלם והשר יקבל קרדיט על פעולותיו הטובות של המשרד. שר כמו משה כחלון, שעשה רפורמה מוצלחת, תוגמל עליה בעשרה מנדטים של מצביעים בבחירות שבאו אחריה. אם לעומת זאת המשרד לא מתפקד כמו שצריך, השר ישלם על כך מחיר פוליטי. למשל שרי מרצ שעשו עבודה לא טובה במשרדים שלהם והמפלגה שלהם שילמה את המחיר ונמחקה.

"ביקורת ציבורית היא דבר מצוין, ואם שר לא עושה את תפקידו כראוי הוא ישלם את המחיר. למרבה הצער אצל שופטים ויועצים משפטיים זה לא כך. כששופטים ויועצים משפטיים טועים ונכשלים בתפקידם הם לא משלמים על כך שום מחיר".

The post העדפת פעילים פוליטיים על פני אנשי מקצוע הפכה למגמה בממשלה החדשה appeared first on מקור ראשון.