עוד לפני שנפגשנו הודיעה לי שקד ברנע: קל יותר להתראיין תוך כדי בישול. לא התנגדתי. וכך, כשהיא פורסת פטריית ארינג'י בחדר האוכל הסמוך לחוות הגידול שלה והחמאה מתפצפצת במחבת, התחיל הריאיון. הוא נמשך כשאחרי כמה דקות היא הגישה לנו, על צלחת, את גרסת הפטריות ל"קוקי סן ז'אק". ברנע מתייחסת לפטריות שלה כמעט כמו בשר, ומציבה אותן במרכז כל מנה. "זו פטרייה בשרנית מאוד, שנותנת תחושה של ביס", היא מסבירה, "אבל יש גם מי שמשווים אותה לגבינת מוצרלה. היא כמובן לא מכילה את אותה כמות חלבונים כמו בשר, אבל יש לה סגולות תזונתיות אחרות".

במשק המשפחתי שלה, בחוות אוצרות היער שבמושב בצת, מגדלים זה יותר משבע שנים פטריות בוטיק מהרמה הגבוהה ביותר. אלה לא פטריות השמפיניון הפשוטות שאתם קונים בחבילות פלסטיק בסופרמרקט הסמוך לביתכם, אלא מינים שנחשבים לאקזוטיים במטבח הישראלי הביתי – ארינג'י, שיטאקה, מאיטקה, הריסיום, נמקו ועוד. החלום נרקם כשאחותה ובעלה ביקרו בחוות פטריות אקזוטיות במקסיקו, ובשנת 2016 החליט אביה להגשים אותו ולהתחיל לייצר פטריות איכות כחול לבן.

בניגוד למה שאפשר לדמיין, הפטריות לא צומחות בשדות יער פתוחים ומוריקים אלא בחדרי קירור מבוקרים וסטריליים. ברנע מסכימה להדריך אותי ביניהם, תוך אזהרות שלא אגע בפטריות בידיים חשופות. שם ראיתי אותן מבצבצות מתוך מצעי גידול אטומים בשקיות, כמו רקפות שפורצות מתוך הסלע, ענקיות וצמודות זו לזו, כמו זרי פרחים גדולים.

"כדי לגדל פטריות צריך ליצור סטרס", היא מסבירה. "הפטרייה עצמה היא התפטיר (הקורים המתפשטים בתוך הקרקע – רמ"ב), ומה שאנחנו אוכלים הוא למעשה גופי הפרי שלה. כמו שקורה ברוב מחלקות הטבע, ברגע שיוצרים לחץ הפטריות ירגישו צורך להתפרץ ולייצר את הדור הבא, ואז אנחנו מספקים להן תנאים אידיאליים כדי לגדל גופי פרי".

"יום אחד הייתה פריקת מכולה שהייתי צריכה להתגבר עליה, ואחרי שזה הושלם אבא כתב לי הודעה: 'עכשיו את כבר יודעת הכול'. למחרת, כשהגיע לבדוק משהו בחווה, הקונסטרוקציה של המדפים התרסקה עליו והוא נהרג"

היא בת 36, נשואה (ללי־דור, הייטקיסט) ואם לשניים (עיטם ולוטם). "גדלתי במשפחה של חקלאים", היא מספרת. "בעבר גרנו במושב טל־שחר. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ליד המשתלה המשפחתית. ילדים נורמליים קמו בעשר בבוקר בחופש, אבל אנחנו היינו קמים בשש בבוקר והולכים למשתלה כדי לטפל בצמחים. למדנו במוסדות קיבוציים של השומר הצעיר, ובכל פעם שלא היו לימודים הייתי עובדת במשתלה – מעשבת, שותלת ומכינה ייחורים".

אחרי התיכון שירתה בגרעין "עודד" של בני המושבים, ובהמשך התגייסה למחלקת כוח אדם בצה"ל. באוניברסיטה למדה גיאוגרפיה עם התמקדות בעולם הממוחשב, אבל אז עשתה הסבה מקצועית לצורפות. "פתחתי סטודיו קטן בירושלים, במחסן של סבתא שלי, הכנתי תכשיטים ומכרתי אותם באינטרנט", היא נזכרת. "בהמשך המשפחה עברה למושב בצת, וחשבתי לפתוח סטודיו לצורפות ולאמנות שימושית בבית האריזה שלנו. אבא שלי עבד בחווה, והיה צריך עזרה עם איזה בלגן שנשאר לו אחרי הקטיף. הוא ביקש שאעזור לו לנקות, ופשוט נשארתי בעסק.

"בהתחלה עשיתי עבודות פשוטות – קטפתי, ארזתי. היו זקוקים שם לידיים. ואז גיליתי שאני די נהנית מזה. יש משהו מאוד מדיטטיבי בקטיף פטריות. את עושה את אותה הפעולה החוזרת על עצמה, וזה דורש המון סבלנות כי את לא רואה מתי זה נגמר. אבל אני נהניתי מזה".

אחרי כמעט שנה של עבודה עם אביה הוא החל להעביר לה עוד ועוד סמכויות. "היינו עובדים כתף אל כתף, הוא היה שואל אותי שאלות ואני הייתי עונה. מה להכניס, איך לגדל. התעניינתי במבנה הגנטי של הפטריות. התחלתי לנהל את צוות העובדים ואת האריזות. לקחתי הזמנות". אט־אט נוספו לה עוד ועוד תחומי אחריות. "יום אחד הייתה איזו פריקת מכולה שהייתי צריכה להתגבר עליה, ואחרי שזה הושלם אבא כתב לי הודעה: 'עכשיו את כבר יודעת הכול'. עניתי לו ש'אם רחקתי לראות, הרי שעמדתי על כתפי נפילים'. זה ציטוט של ניוטון. הוא צחק, ולמחרת, ביום שבת, כשהגיע לבדוק איזה משהו בחווה שלא נראה לו תקין, כל הקונסטרוקציה של המדפים התרסקה עליו והוא נהרג".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _202316_13_36-750x499.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לא להתאהב בהזיה

התגובה של ברנע למותו של אביה בטרם עת הייתה שונה ממה שאפשר לדמיין שתהיה בנסיבות כאלה. "פטריות הן לא משהו שאפשר לומר לו 'עצרו רגע, אנחנו בשבעה'", היא מספרת. "כבר באותו ערב החלטתי שחייבים לתפקד, וביום ראשון יצאו המשלוחים כסדרם והכול התנהל לפי הלו"ז. זאת לא הייתה בריחה, אבל זאת הייתה הדרך שלי להכיל את המוות הפתאומי שלו. לקח לי הרבה מאוד זמן להתאבל".

מאז, כבר שלוש שנים וחצי ברנע מתפעלת בעצמה חווה של אישה אחת. היא מגדלת בה פטריות מזנים ייחודיים, שכולן פטריות מאכל אבל גם בעלות סגולות מרפא: להורדת כולסטרול, למשל, או לטיפול בסרטן, באנמיה, במחלות עצבים ומוח ואפילו בהפרעות קשב וריכוז. "הפטריות מכילות מינרלים וויטמינים שנחוצים לנו, ויש בהן חלבונים, חומצות אמינו, אשלגן, מגנזיום, נוגדי חמצון", היא מסבירה. "יש נגזרות מסוימות שמכילות גם פוליסכרידים, שנמצאו כנוגדי גידולים סרטניים. הכי בריא לאכול פטריות שבושלו במים. מרק פטריות, למשל, הוא אידיאלי".

עם זאת, היא מדגישה, היא עוסקת בקולינריה ולא ברפואה. "הפטריות גדלות על מצע מצוין, אנחנו מגדלים אותן על שבבי עצים שעוברים תהליך של עיקור, ויש להן אחלה גנטיקה – אבל הן לא מיועדות לשוק הפארמה אלא בעיקר לשיווק סיטונאי. רוב הלקוחות שלי הם שפים ומסעדות שיודעים להעריך את האיכות הזו. אני לא בודקת את החומרים הפעילים שיש אצלנו. בשוק הפארמה בודקים רמה של חומרים פעילים, ולוקחים את הפטריות האלו בתצורה של קפסולות, אחרי שעברו ייבוש ומיצוי. מה שכן, אם יש חברה שרוצה לגדל פטריות למטרה רפואית אני מסייעת לה בכל התחום שקשור לגידול עצמו".

"יש מי שמשווים את הפטריות לקנאביס, אבל הן לא עובדות כמו קנאביס. המחקר בתחום עוד לא מספיק מפותח, וממילא זה גם לא חוקי. לא עורכים סתם ניסויים בבני אדם, ואני אומרת – אל תהפכו את עצמכם לשפני ניסיונות, כי כבר קרו מקרים שאנשים לקחו גם מינונים קטנים, מיקרודוז, ונפגעו"

ארוחת הפטריות ממשיכה: ברנע מדברת תוך כדי חיתוך נמרץ של פטריות יער שהיא תכניס לתוך טורטייה. השיחה נודדת לעניין שהעולם מתחיל לגלות לאחרונה בפטריות, בייחוד אלה מהסוג הפסיכואקטיבי כגורם מבטיח לטיפול בפוסט טראומה ובעיות נפשיות אחרות. ברנע אומרת ("בזהירות") שרוב המחקרים בנושא מגמתיים. "מי שרוצה להלל ולשבח את פטריות ההזיה יעשה מחקרים ויוביל אותם לשם, אבל בסוף אלו פטריות שההשפעה שלהן לא ידועה לנו עד הסוף", היא מסבירה. "לחלק זה יכול לעשות פלאים, אבל זה יכול להיות גם מסוכן. אנשים מתאהבים ברעיון ושוכחים שפעם גם הרואין נמכר כתרופה. עברו כמה שנים טובות עד שהבינו שהוא סם ממכר ומסוכן.

"יש מי שמשווים את הפטריות לקנאביס, אבל הן לא עובדות כמו קנאביס. המחקר בתחום עוד לא מספיק מפותח, וממילא זה גם לא חוקי. לא עורכים סתם ניסויים בבני אדם, ואני אומרת – אל תהפכו את עצמכם לשפני ניסיונות, כי כבר קרו מקרים שאנשים לקחו גם מינונים קטנים, מיקרודוז, ונפגעו. תנו למחקר לעשות את שלו. גם לקנאביס לקח קרוב לעשור עד שאישרו להשתמש בו ובדקו אותו מכל הכיוונים. אי אפשר להגיד שהפטריות לא משפיעות, אבל להתחיל לקחת אותן זה פשוט לא אחראי".

אף שהיא לא עוסקת בפארמה, מדי פעם היא תורמת פרטי מידע על התועלת הרפואית של מה שהיא מגדלת. "זאת פטרייה מגניבה למשל", היא אומרת כשהיא בונה את הצִלחוּת. "החומרים הפעילים שלה מסייעים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, דמנציה ופרקינסון".

תיאורטית, אפשר להחליף את הריטלין בפטריות?

"תיאורטית, כן. גם מעשית. אני לא מומחית לרפואה ולא מומחית לטיפול, אבל כשאנחנו רוצים לטפל בבעיה אקוטית כמו הפרעת קשב וריכוז, צריך להסתכל במבט רחב יותר על הילד או המבוגר עם הפרעות הקשב. צריך לבדוק מה הוא אוכל, איך הוא ישן, מה הוא עושה במהלך היום. ילד שנמצא כל הזמן עם מסך טלוויזיה, מגיל אפס, המוח שלו מושפע מזה. אם הוא לא ישן בלילה כמו שצריך, זה משפיע. אם לא אוכלים כמו שצריך ורק צורכים ג'אנק פוד ופחמימות ריקות, סביר להניח שיהיו חוסרים. בפטרייה כזאת יש חומרים פעילים שמשפיעים על המוח, ולא במובן הפסיכואקטיבי. אבל בשביל זה צריך חברות פארמה שמתעסקות עם חומרים פעילים בפטריות ומוציאות אותם בתצורות של קפסולות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _202316_13_19-750x499.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

סולידריות חקלאית

על עבודתה זכתה ברנע לאחרונה בפרס החקלאים הצעירים המבטיחים, שהוענק לה בוועידת ישראל לחקלאות. אני שואלת אם היא הופתעה מכך. "מאוד", היא עונה. "גם הובכתי, כי אני בסופו של דבר אדם די פרטי ואני לא אוהבת ששמים עליי פוקוס. תשומת לב מביכה אותי. אני עושה חקלאות לשם חקלאות. אף אחד לא עושה חקלאות כי הוא חושב שהוא יקבל פרס. אבל אני כן יודעת שאני ייחודית במה שאני עושה, אין הרבה אנשים בתחום הזה, ואני עושה את הרוב לבד. אני מנהלת את החווה, אני האיש הטכני, אני קוטפת ועושה משלוחים. בעבר הייתי מתקשרת לטכנאי על כל תקלה, אבל היום, את רוב הבעיות הטכניות אני כבר יודעת לפתור לבד.

"יש נשים שזה מפחיד אותן. פעם שאלתי את אבא שלי מה אעשה עם כל המקצועות שלמדתי ובסוף אני לא משתמשת בהם, והוא אמר לי: 'את תגלי בסוף ששום דבר שלמדת לא מיותר'. וזה באמת נכון. הצורפות לימדה אותי לא לפחד לעבוד עם כלים, כי עובדים בה עם אש ועם מקדחות וכל מיני כלים מסובכים. אני מגלה שכל ידע שרכשתי בחיי משמש אותי.

"אחד מהדברים שמשכו אותי ספציפית לפטריות הוא שזהו תחום שמכריח אותך להשתמש בהרבה ידע. אני לא מתעסקת רק במשהו אחד, אלא נעה על טווח רחב של כישורים, וזה חלק מהקסם של התחום הזה. אני יכולה גם להתעסק בשיווק ובלקוחות קצה, להגיע לשפים ולחנויות לדבר עם עמיתים מחו"ל על גידול של הפטריות ולהחכים דרכם".

ועדיין, זה לא טריוויאלי להיות אישה חקלאית.

"יש עוד נשים בתחום שלי, אבל הן בעיקר בגידולי שמפיניון. אני בוודאות הכי צעירה, ואני אוהבת להיות חקלאית. התפתחו לי אחלה שרירים. בדרך כלל החקלאים הם גברים, בגלל הדרישות הפיזיות שכרוכות בענפי החקלאות, אבל אני בחרתי תחום שמתאים מהבחינה הזו יותר לנשים. ועדיין, אני מוצאת את עצמי עובדת לפעמים על המלגזה ופותרת בעיות טכניות – החלפת גז במזגן או כל מיני תקלות אחרות".

כשאני שואלת אותה אם רווחי בכלל לגדל פטריות מיוחדות כל כך בארץ, היא מודה שזה מאתגר. "יקר לגדל אותן היום יותר ממה שעלה לפני כמה שנים, ולא העליתי את המחירים. השוק לא מאפשר לי. אז למה להמשיך לעשות את זה? אולי יש בי אופטימיות שיום אחד המצב יהיה יותר טוב". באופן כללי, היא אומרת, רוב החקלאים עובדים עם שולי רווח מאוד נמוכים: "אין היום הרבה חקלאים צעירים, כי זה לא תחום כלכלי. רוב החקלאים שאני מכירה מתעסקים בעוד תחומים במקביל. חבילת פטריות עולה לצרכן בסביבות עשרים שקל, אבל אני לא אחראית לעליית המחירים הזאת.

"קודם כול, המים יקרים מאוד. אנחנו משתמשים במים איכותיים כדי לטפל בפטריות. במדינות אחרות זה מסובסד, אבל אנחנו משלמים. גם העבודה יקרה. אני משלמת לתאילנדי שלי פנסיה לצד שכר מינימום. אנחנו משלמים אגרות ומיסים מפה ועד להודעה חדשה, והצרכן מגיע אחרי שהמוצר עבר דרך המשווק ובעל החנות, שגם הם גוזרים את הקופון שלהם. בואי נגיד שלא נתקלתי בחקלאים עשירים".

אז איך את מסבירה את המרמור?

"זה לא בגללנו. פורום קהלת הפנה את תשומת הלב אלינו בשנים האחרונות, כשהתחילו לדבר על ייבוא. נוח להיטפל למי שחלש ונוח להיתפס למי שאינו מאורגן, והלובי שלנו רק נשחק עם השנים. בעבר עוד היו בכנסת נציגים של תנועת בני המושבים, אבל היום כבר אין כאלה כמעט. קל לשים את הזרקור על החקלאי ולקרוא לנו גנבי קרקעות, ומכעיס אותי לשמוע את זה. אף אחד לא מתעשר מחמישים דונם אבוקדו. בחקלאות אי אפשר לגדל מטר על מטר. צריך קרקע וצריך מסה של תוצרת כדי שזה יהיה רווחי. במרכז הארץ יש כל מיני קרקעות חקלאיות שעברו שינויי ייעוד, אבל אף אחד לא העריך שזה יקרה. אני גרה בפריפריה, שאף אחד לא רצה להתיישב בה, ועובדת 24 שעות ביממה, אין רגע בלי עבודה. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה יצאתי לחופש".

לפי הפרסומים, סמוטריץ' ממש לא מתכוון לעצור את רפורמת היבוא למרות לחצי החקלאים.

"מדינה לא יכולה להסתמך רק על יבוא. יבוא מיועד להשלמה של חוסרים קיימים, או אם קשה לגדל פרי מסוים בעונות מסוימות. אבל גידול הוא גם ידע, והוא מצריך מקצוענות. דיברתי פעם עם מישהי שמגדלת חסה, והיא סיפרה שפעם היא גידלה גם מלפפונים ועגבניות ופלפלים ובסוף החליטה שהיא מתמקדת רק בחסה. 'עכשיו אני יכולה להגיד שאני מומחית לחסה', היא אמרה לי, 'כשמופיעה על החסה שלי נקודה, אני יודעת בדיוק מה חסר לה'.

"אז אם אנשים לא יעסקו בחקלאות, הידע הזה יתחיל ללכת לאיבוד. מספיק שקורה משהו בעולם והכול מתערער. אוקראינה במקרה מחזיקה ב־30 אחוז משוק החיטה העולמי, והמלחמה שם הקפיצה את מחירי החיטה בן רגע. פתאום המוצר הכי בסיסי רושם חוסר. אם אין למדינה גיבוי למצבים כאלה, והיא תלויה באחרים, היא עלולה למצוא את עצמה בבעיה. גם משבר האקלים בלתי צפוי. תארי לעצמך שייווצר פתאום מחסור בפירות. להשמיד עצים לוקח שנייה, אבל לגדל אותם לוקח שנים. מה נעשה, נתחיל לנטוע עצים? נצטרך לחכות כמה שנים עד שזה יתחדש, ואוכל זה לא משהו שאפשר לחכות איתו כמה שנים. אז נכון שאפשר לייבא, אבל אנחנו מפסידים המון דברים בדרך. אנחנו מפסידים את הטריוּת, את הביטחון הכלכלי, את הריאה הירוקה, את החמצן. יש גם ערך גדול בשמירה על הקרקע ובשימוש החוזר במי קולחין".

ברנע פונה לרסק לנו תירס שיהפוך לפולנטה נימוחה עם שכבת פטריות מטוגנות מעליה. אחת מהם היא פטריית הנמקו, זן יקר במיוחד בגלל משך גידולו הממושך וחיי המדף הקצרים שלו. פטרייה אחרת, "רעמת האריה", נוספת גם היא למחבת. "יש לי המון תשוקה ואהבה לתחום שאני עוסקת בו", היא אומרת בגבה אליי, כשריחות של תירס מבושל ממלאים את האוויר. "אי אפשר לגדל את הפטריות אחרת. זה דורש המון הקרבה. אומנם ניהול החווה עבר אליי בצורה טרגית, אבל אני לא עושה את זה בגלל הגורל. זו הייתה בחירה מודעת. לפני שאבא שלי נפטר הייתי ילדה, והוא היה בית הספר שלי. היום אני כבר לא ילדה. אני מסתכלת על מה שקרה לי כמנוף לצמיחה, ובכל יום אני בוחרת את העבודה הזאת מחדש".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

The post "כדי לגדל פטריות צריך לעורר בהן מתח" appeared first on מקור ראשון.