כשאני נכנסת ללשכתו של הרב יוסף צבי רימון במרכז האקדמי לב, צמוד לשכונת גבעת־מרדכי בירושלים, מסתיימת שם פגישה הנוגעת לפרויקט "שגרירים בלב". מטרת המיזם הזה, שמצטרף לרשימה אינסופית של מפעלים תורניים וחברתיים  בהובלתו של הרב רימון, היא לתת פתרון מעשי לרווקים ולרווקות שנמצאים במסע חיפוש הזוגיות זמן ממושך, ממושך מדי. וכמו בכל משימה שהוא לוקח על עצמו, גם נושא רגיש ואישי כל כך זוכה אצלו לניתוח ולתכנון מפורט, עם מצגות, דו"חות ובניית אסטרטגיה.

"יש לי יותר מדי עניינים בראש, אבל זה אחד הדברים הכי 'חמים' בלו"ז שלי", הוא משתף. "השדכנים עושים עבודה יפה, אבל כמה שדכן יכול להצליח? לכן יצרנו את הווייז של השדכנים. כל אחד ממתנדבי הארגון משמש שדכן לרווקים ולרווקות שנרשמים למאגר. הוא מראיין אותם, מדייק את הנתונים, מזין אותם למחשב, ואז בלחיצת כפתור הוא מקבל עשרים אפשרויות שידוך שתוכנת הבינה המלאכותית מאתרת למענו. אם שני הצדדים ירצו להתקדם, השגרירים־שדכנים יקבלו הכוונה כיצד לעזור להם".

חמישה שדכנים היו בארגון הזה כשהקים אותו אלי ניניו; היום יש בו 1,500. "אני רוצה שכל אחד בציונות הדתית – חרד"לי, דתי־לאומי, לייט או דתל"ש – יחשוב כל הזמן איך הוא יכול למצוא שידוך למי שצריך", אומר הרב רימון. "לא נרפה עד שכולם יתחתנו. אנשים חושבים על זה, אבל לא מספיק. צריך לתת להם כלים למצוא שידוכים טובים".

"אני רוצה שהתורה תוביל, לא רק תגיב. בשר מתורבת בחלב לא נאכל, וגם בשר חזיר מתורבת לא יהיה אצלנו. האם יהיה מותר לאכול גלידה חלבית אחרי ארוחה בשרית? על זה יש מה לדבר. אני לא אומר עכשיו אם כן או לא"

גם אני שרויה בניסיון הזה, ולפעמים נדמה שאנחנו, ציבור הרווקים והרווקות, הפכנו למוצר או לפלטפורמה עסקית ליזמות. המצוקה שלנו הפכה למקור פרנסה לאחרים.

"אני שמח על כל ארגון ויוזמה ועל כל הצלחה שיש, אבל אני רואה את המספרים ומבין שזה עדיין רחוק מפתרון. יש לנו בערך 60 אלף רווקים בציונות הדתית", אומר הרב רימון. "כשרואים רווקה בגיל מסוים, אפשר לפעמים להתבלבל ולתייג אותה כ'מישהי עם בעיה'. צריך לזכור שאלה אנשים שיכולים להצליח בכל תחום, אבל משהו בנושא הזה תקוע. ואם זה קורה במספרים כאלה, המסקנה היא שזו אחריות של הציבור".

הרב רימון אף כתב תפילת "מי שבירך" לרווקים ורווקות, וביקש לשבץ אותה בתפילת יום הכיפורים בבתי הכנסת. את רגש האחריות הציבורי הוא מבקש לעורר בעיתות רצון נוספות: "כשאני עורך חופות, אני מדבר על הרווקים, על כך שאנחנו עדיין לא שלמים, ואני מבקש שכל אחד בדרך הביתה יחשוב על מישהי או מישהו להציע להם שידוך. שמהחתונה הזו יצאו עוד הרבה חתונות".

מה "תקוע" לדעתך?

"לפעמים אלה בעיות של מחסור בהצעות שצריך לפתור אותה. אבל יש גם דברים אחרים. למשל, מישהו שיוצא עם מישהי כמה חודשים, זה נראה לא רע, ופתאום הוא מקבל פיק ברכיים. אני שואל אותו מה קרה, וכשאני מנתח את התשובה אני רואה שהוא חושב שאם יחכה עוד קצת, הוא יקבל מישהי טובה יותר. זה דור שגדל בשפע, ולכן תמיד מחכים למשהו עוד יותר טוב. אבל אדם לא צריך לשאול את עצמו 'האם יכולה להיות לי מישהי טובה יותר', אלא 'האם אני יכול לבנות עם האישה הזאת בית טוב'. כך התשובות שלו יהיו הרבה יותר אמיתיות, והוא יגלה שאם יש להם כיוונים כלליים טובים, וטוב להם יחד, ויש להם על מה לדבר – הוא יכול למצוא איתה את האושר הכי גדול, יותר מאשר עם כל אחת אחרת".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 19184726952579-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 9184726952579-350x250.jpg 350w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 9184726952579-750x534.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

התחושה שלי היא שאנחנו הנשים עושות השתדלות גדולה, משקיעות בעבודה פנימית, ואילו הגברים במקרים רבים לא מוכנים להכיר בכך שיש עבודה לעשות.

"לצערי, את צודקת במאה אחוז. בנים עפים על עצמם. צריך גם לחנך את הבנים – קודם כול, שכולם יקבלו בכיתה י"ב הדרכה למציאת זוגיות. אם אדם לא עבר חינוך כזה, וחולפות שנים, הדבר הכי מעשי שאני יכול להגיד לו או לה הוא – לכו ליועצת בענייני זוגיות, שתעזור לכם במסע הזה. צריך ללכת כמה פעמים, להשקיע. אני מאמין שאם מוצאים יועצת טובה ונעזרים בה למשך זמן, זה מגדיל ב־80 אחוז את הסיכויים למצוא זיווג".

אבל בשביל זה צריך רצון.

"דרוש כאן סוויץ'. שהבנים יבינו שהם לא עושים את זה בשביל הבנות אלא בשביל עצמם, ושהם צריכים את זה. אני מכיר הרבה רווקים בנים מבוגרים שאילו היה להם ליווי טוב, הכול היה נראה אחרת. צריך לעבוד על הרצון של כל אחד".

המתחרים של חב"ד

לו הייתה אפשרות להמציא שעה נוספת ביום, הרב יוסף צבי רימון היה כנראה עומד בראש צוות הפיתוח, ותוך כדי כך כותב חוות דעת הלכתית באשר להשפעתה של השעה ה־25 על זמני התפילות וכניסת השבת. רשימת העיסוקים שלו הולכת ומתארכת בקצב הרעיונות המבצבצים במוחו הקודח; מפעל ספרי "הלכה ממקורה" פרי עטו, עמותת החינוך "סולמות" שהוא מוביל ברחבי הארץ והעולם, בית המדרש במרכז האקדמי לב שהוא עומד בראשו, תפקיד הרב של המועצה האזורית גוש עציון, ומתן מענה הלכתי יומיומי לרבנים, לרופאים, לחיילים וליועצות הלכה. לכל העשייה התורנית הזו צריך להוסיף גם את היוזמה הוותיקה ביותר שלו – ארגון "לאופק", שקם כגוף הסיוע "תעסוקטיף" למגורשי ההתנתקות, וכיום פונה לאפיקים חברתיים נוספים.

"אני רוצה שכל אחד בציונות הדתית – חרד"לי, דתי־לאומי, לייט או דתל"ש – יחשוב כל הזמן איך הוא יכול למצוא שידוך למי שצריך. לא נרפה עד שכולם יתחתנו. יש לנו בערך 60 אלף רווקים בציונות הדתית, ואם זה קורה במספרים כאלה, המסקנה היא שזו אחריות של הציבור"

אפשר כבר להגדיר את הרב רימון כמנהיג בהתהוות בציבור הדתי־לאומי, אבל אם הוא ילך ברחוב מחוץ לגוש עציון, סביר להניח שהראשונים לזהות אותו לא יהיו מבוגרים, אלא ילד או ילדה בגיל 5 עד 15. סדרת "רצים למשנה" שיצר יחד עם הרב אביעד ברטוב ואלעד איזבוצקי הפכה אותו לכוכב ילדים ונוער. עד כה, עמותת "סולמות" הפיקה והעלתה לרשת חמש עונות בנות 15־25 פרקים כל אחת. במקביל להתקדמות העלילה, המשתתפים והצופים לומדים משניות ומתרגמים אותן לתרשים זרימה צבעוני בשיטה שפיתחו הרב רימון והרב מאיר פכלר, שיטת "כאמד"ט" – ראשי תיבות של כותרת, אומר, מקרה, דין וטעם. בעקבות הצלחת "רצים למשנה" הופקו שתי סדרות נוספות – "רצים לגמרא" ו"רצים לקטנטנים".

המטרה, אומר הרב רימון, היא לא רק ללמד אלא גם להאהיב את לימוד התורה, להראות כיצד הוא מתחבר לחיים ולהעצים דרכו את הילדים. "צריך לתת תשומת לב והשקעה מיוחדת לילדים ולנוער, בהיותם העתיד שלנו. אנחנו נמצאים בדור מאתגר. שאל אותי ילד אחד: 'הרב, כשאתה היית ילד לא היה אינטרנט? אז מה עשית כל היום?'. מצד שני זה דור עם נשמות גדולות, דורות אחרים לא היו מצליחים לשרוד במציאות הזו. אנחנו צריכים לזהות את הכוחות של הילדים ולנסות גם לשדר עומק, וגם לדבר בשפה של הדור. ואת זה עשינו ב'רצים למשנה'".

את הסדרות האלה הוא יוצר עם צוות הפקה נרחב, שכולל אנשי קולנוע וטלוויזיה ותיקים כמו הבמאי והתסריטאי יריב הורוביץ. "אנחנו משקיעים בזה המון, מיליונים", אומר הרב רימון. "ברוך השם, 200 אלף ילדים ובני נוער צופים בסדרה. זו מהפכה. נתתי שיעור ברעננה למבוגרים, ובקהל ישבו עשרים ילדים. זה קורה לי בכל שיעור", הוא מעיר, מודע למעמדו בשכבות הגיל הצעירות. "בסוף השיעור ניגש אליי ילד בן 14 וסיפר לי שעד גיל 11 הוא לא סבל ללמוד משנה: 'התחלתי לראות רצים למשנה וניסיתי לא להקשיב להסבר המשנה, אבל ראיתי שבלעדיו אני לא מבין את הפרק. אז התחלתי להקשיב גם לחלק הזה. אחרי שראיתי את כל העונה, היה לי חשק לנסות 'לכאמד"ט' משנה בעצמי', כך הוא סיפר לי. בבר מצווה שלו הוא כבר סיים ש"ס משניות".

איך אתה מסביר את ההצלחה של הסדרה?

"אדם אוהב דברים שהוא מצליח בהם, ואנחנו מראים איך תצליח בתורה, נותנים כלים להצליח".

הצילומים של עונה שלמה נמשכים כמה חודשים, אך בשלב הזה הרב רימון מקדיש רק יום או יומיים לסצנות שהוא מסביר בהן לילדים את הטקסט התלמודי. "אין לי יכולת לתת מעבר לזה", הוא מחייך.

הפקה מושקעת נוספת מבית "סולמות", שעלתה לאתר ynet, מוקדשת לפרשת השבוע. הרב רימון חבר בצוות החשיבה של הסדרה, ורעייתו שרון שותפה בכתיבת התוכן – "היא מומחית בתנ"ך, בטח הרבה יותר ממני". השחקנים, ובהם גם ציפי שביט, אינם דתיים. "זוהי סדרה קומית שמתארת את קורותיה של משפחה שנתקעת בכל שבוע במקום אחר בארץ, ופרשת השבוע מצילה אותה", מסביר הרב רימון, משל היה עומד כעת בפיץ' מול קרן לקולנוע.

עמותת סולמות, שהוא ייסד לפני 15 שנים, עוסקת בקידומם ובשכלולם של תכנים יהודיים דרך עולם החינוך ובאמצעים חווייתיים. הרב רימון וצוותו עוסקים בכתיבת תוכן הלכתי, ביצירת חומרי לימוד למערכות החינוך ובחיזוק הקשר עם קהילות יהודיות ברחבי העולם. "יש לנו צוות מדהים של יותר מחמישים עובדים, שמאפשר לי להיות יוסף בעל החלומות. יחד איתי נמצא הרב אלי טרגין, מנכ"ל העמותה, שעוזר לי לחלום ולהוביל. הרעיון שלנו הוא ליצור מהפכת לימוד. אנחנו מגיעים להמוני אנשים, מהבחינה הזו אנחנו מספר 2 בעולם, אחרי חב"ד. היקף הפעילות שלנו בחו"ל הוא אדיר, אנחנו נמצאים במאות קהילות. כמעט כל קהילה בדרום אמריקה – אנחנו שם, ויש גם פעילות בארה"ב, באוסטרליה, בצרפת, ברוסיה ועוד". לכל מדינה מותאמים התכנים במיוחד, הוא מסביר, אבל תמיד יינתן דגש על ציונות, על הקשר לישראל, "וכמובן להחזיק אותם שיישארו במסגרת היהדות". העמותה מובילה גם את מיזם "תורה־נוער", שפועל בכל מוצאי שבת בארבעים סניפים ברחבי הארץ. "במקום ללכת לבלות, באים ללמוד תורה. אנחנו נותנים לנוער לארגן את זה, ולכן הוא גם מגיע".

אפשר להגיד שאתה מעין סטארטאפיסט.

"אני חושב כל הזמן מה עוד לעשות, היכן אפשר לעזור", הוא אומר. "במשך עשרים שנה כל מה שעשיתי היה לשבת וללמוד, לא זזתי מהספרים ביום ובלילה, ישבתי וכתבתי. אשתי עזרה לי מאוד בעניין הזה. ואז הייתה העקירה מגוש קטיף. לא הפסקתי ללמוד תורה בכל יום, אבל פתאום משהו גרם לי לצאת החוצה ולחשוב איך לעזור לאנשים האלה למצוא עבודה. כך הקמתי את 'תעסוקטיף', כדי לסייע למגורשים למצוא עבודה. הצלחנו לעזור ל־3,000 איש, עזרנו בהקמת 280 עסקים, והבאנו את שיעור האבטלה בקרב אנשי גוש קטיף לממוצע הארצי".

על הפעילות של תעסוקטיף קיבל הרב רימון את "אות הנשיא למתנדב" משמעון פרס, וגם את פרס מוסקוביץ' לציונות. גלגולו הנוכחי של הארגון, שנקרא היום "לאופק", כולל גם סיוע לחיילים ממשפחות מצוקה במסלול "תעסוחיל"; וכן מסלול "אחותנו", שמיועד ליוצאי אתיופיה ומציע תוכנית לימודי תואר ראשון בסיעוד באוניברסיטה העברית. "בתעסוקטיף פגשתי אנשים מדהימים שמצאו עצמם במצב נורא. בשלב מסוים אמרתי – אני מצליח לעזור לאנשים לחלום וגם לממש את החלום. עשינו את זה כאן, עכשיו נראה איך עושים את זה עם חיילים, ובקרב האוכלוסייה האתיופית. כל פרויקט הזין את הפרויקט הבא. אתה נכנס לראש של לחשוב על כלל ישראל, לצאת קצת מעצמך, ואז כל הזמן מופיעים עוד דברים.

"הייתי מעדיף, אילו זה היה אפשרי, שלילדים ולנוער לא יהיו כמעט טלפונים. גם לימודית זה היה טוב יותר. הציבור החרדי צודק בנושא הזה, אבל אנחנו לא מחליטים אם ליצור או לא ליצור את ההתפתחות הזו. הקב"ה מחליט, הטכנולוגיה קיימת, וצריך לחפש איך משתמשים בה"

"יש לנו הרבה סייעתא דשמיא בפעילות. אלה דברים שאי אפשר היה לדעת או להאמין שנצליח בהם. זה עדיין קשה ועדיין מאתגר, וצריך להשיג כספים לפעילות שמתרחבת כל הזמן. אני מתפלל שלוש פעמים ביום על ההצלחה של הדברים".

ההשראה של זלדה

במהלך הריאיון, הטלפון של הרב רימון צובר עשרות שיחות שלא נענו. הוא מראה לי את מצב הוואטסאפ: 1,586 הודעות שלא נקראו, כולן מקבוצות ייעודיות לשאלות הלכתיות והתייעצויות.

איך אפשר לחלוש על כל זה?

"אדם צריך לסמן לעצמו מה הדבר הכי חשוב בחיים שלו, ועל זה לא לוותר. בשאר הזמן הוא יוכל להוביל ולעשות. יש שני דברים מרכזיים בחיים שלי: המשפחה שלי ולימוד התורה. אני מקפיד ללמוד תורה ברצינות בכל יום, מקפיד להיות בשביל המשפחה כשהיא צריכה אותי, ואחרי זה יש לי זמן לעשייה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1675326092698-750x356.png 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1675326092698-768x364.png 768w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 3/02/5-e1675326092698.png 978w" sizes="(max-width: 380px) 100vw, 380px" />

שמונה בנות יש לרב רימון ולרעייתו. שלוש מהן כבר התחתנו, ואחת נעזרה לשם כך ב"שגרירים בלב". "ברוך השם, שלושתן מצאו שידוך בצורה טובה, אבל חלק מהן עברו מסעות לא פשוטים", הוא משתף כשאני שואלת אם "ניסיון הרווקות" הורגש גם אצלו בבית.

מה אתה באופן אישי למדת מהחיים בבית נשי כל כך?

"אני חושב שלנשים יש עוצמות אדירות, וכוח העבודה הגברי לא תמיד מכיר בזה. יש להן יכולת לחשוב לעומק, לפתח המון דברים שגברים אולי לא יכולים. הדור שלנו צריך להכיר ביכולות הגבוהות שלהן. אחד האתגרים בימינו הוא שלנשים יש משימה כפולה. מצד אחד הן פעילות בחוץ הרבה יותר מבעבר, ומצד שני בסופו של דבר הן אלה שיהיו בהיריון, יניקו את הילדים ויגדלו אותם. גם גברים צריכים כמובן לדעת שהבית הוא המרכז, אבל זה לא ישתווה לרמת האתגר של האישה. חלק גדול מהבית קיים באחריותן, וכשנשים מצליחות היום גם לנהל את הבית וגם לצאת החוצה ולפעול שם, צריך לתת להן קודם כול את ההערכה ואחר כך את הדרך איך להשתמש בכל היכולות האלה".

ההרכב המשפחתי בביתך השפיע גם על ההשקפה התורנית שלך?

"אני לא יודע. אני אוהב את הבנות שלי ואת החתנים שלי. באופן טבעי אתה מביא לידי ביטוי דברים שאתה רואה בבית".

הרב רימון, 55, גדל במרכז תל־אביב, גורדון פינת דיזנגוף. אמו ריטה (שרה רבקה) הייתה ילידת אנגליה שעלתה לארץ "בימים שהיה קשה לעשות זאת", אביו דוד היה סופר, פעיל "ההגנה" וממייסדי המשטרה הצבאית. לבנם הצעיר הם קראו על שם הסב, המשורר יוסף צבי רימון. "אף שסבא נפטר לפני שנולדתי, הוא היה אורח קבוע על שולחננו: לא הייתה שבת שלא קראו שיר שלו. את כל שיריו אני מכיר על פה. אחד האהובים עליי הוא 'אָגוז נזרי'. אגוז מלשון לחתוך – את הנזר, את הכתר, או אולי את השיער הארוך", הוא מסביר, ומצטט בערגה את מילותיו של הסב: "אגוז נזרי, פאר ראשי, ואומר לא־לוהיי: / לא אבוא עוד בהרים, / לא אעלה על שיאיהם, / בקש הודך שמה. / מערות סתרים לא אחקור / בקש את פעמיך, / כי שפכת הוד גם על שדות קרובים, / על כל עץ פורח. / אין הוד בלי הודך".

הסב, יליד פולין, עלה ארצה בתחילת המאה הקודמת. הוא למד בישיבתו של הרב קוק ביפו, ואחר כך עלה לירושלים. "סבא נפצע מידי פורעים ערבים כאן בארץ. כסף לא היה לו, וכשאבא שלי היה בר מצווה, הוא קיבל מאביו במתנה שיר", מספר הרב רימון. השיר הזה תלוי בלשכתו, לצד תמונה גדולה של סבו. "לאחר שאבי נפטר עשיתי סדר בבית, ומצאתי את כתב היד. התרגשתי מאוד".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 9CP2QV-e1675326158950.jpg 591w" sizes="(max-width: 300px) 100vw, 300px" />

הדמות שלו השפיעה עליך?

"הוא דמות מרכזית מאוד בחיים שלי. הרב קוק כתב עליו שהוא גדול המשוררים במאות האחרונות, זלדה אמרה שאת ההשראה לשירה היא קיבלה ממנו. הוא היה ראש וראשון לכל משוררי הציונות הדתית פה בארץ, ומהמשוררים העבריים הבולטים ביותר. כשכולם כתבו בחרוזים, הוא היה מראשוני המורדים בחרוזים. והוא גם דמות שכולה קודש".

אתה כותב שירה?

"מעט מאוד, אבל קיבלתי מסבא שלי ומאבא שלי כישרון כתיבה אחר. לכאורה אני יכול לכתוב על גמרא והלכה באופן שיכניס את הכול למעין כלא, או שאני יכול לכתוב בצורה נעימה ומאירה. אני חושב שקיבלתי את זה מהם".

את שנות התיכון עשה בישיבת נתיב מאיר, ומשם המשיך לישיבת ההסדר הר עציון. היה ברור לו אז שאחרי כמה שנות לימוד תורה הוא יירשם לאחת הפקולטות לרפואה. "מבחינת אבא שלי זה היה ודאי במאה אחוז, לא הייתה שאלה בכלל. אגב, אחרי שעבר התקף לב בגיל 54, הוא התחיל לעשות פעילות גופנית בניגוד לכל מה שהרופאים אמרו אז, בארבע בבוקר הוא היה רץ עשרה קילומטרים על שפת הים בתל־אביב, כל יום במשך שלושים שנה. אחד האחים שלי הוא רופא מומחה בגריאטריה, והיה הרופא של הרב מרדכי אליהו, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אהרן שטיינמן והרב שמואל וואזנר. וגם אני, כשהגעתי לישיבת הר עציון, ידעתי שבהמשך אהיה רופא".

אבל האדם מתכנן ואלוקים צוחק. "מורי ורבי הרב אהרן ליכטנשטיין קרא לי יום אחד לחדרו, ודיבר במשך רבע שעה על כמה חשוב להיות רופא. הוא הסביר שרפואה היא מקצוע של חסד. התרגשתי מכך שהרב מחזק אותי, ואז הוא אמר, 'אבל'", הרב רימון משתהה על המילה בחיוך. "'במקרה שלך, אתה צריך להישאר בתורה'. במשך שעה הוא הסביר לי למה אני צריך לעסוק בתורה ובחינוך, וזה מה שיצר אצלי את השינוי".

הוא נשאר בישיבה, נעשה שם לר"מ ועמד בראש כולל לימוד ההלכה. במקביל הקדיש שעות רבות לכתיבה תורנית־הלכתית. בימים אלה הוא מציין עשרים שנה לספר הראשון בסדרת "הלכה במקורה", שאחריו ראו אור עוד 25 ספרים פרי עטו – הלכות שבת, שביעית וחגים, שו"תים ועוד. לאחרונה יצא ספר נוסף בסדרה, "עת זקנה", שמוקדש למגוון היבטים הלכתיים הנוגעים לגיל השלישי – עובדים זרים, שבת, כשרות, צניעות, קיום מצוות ועוד.

"זה ספר של הדור הנוכחי", אומר הרב רימון. "יש שאלות שעולות בשנים האחרונות, למשל – אם אבא לא רוצה טיפול רפואי, והילדים מבינים שהוא חייב לקבל טיפול, מה עושים? איך נכנסת כאן מצוות כיבוד אב ואם? בספר מופיעות גם הוראות כיצד לכתוב צוואה על פי ההלכה, וכללים בעניין חולה הנוטה למות. הוספנו בסוף כמה עמודים באנגלית שמיועדים לעובד הזר, שידע מה הכללים של בית יהודי".

ספרי ההלכה שלו, שזכו לפופולריות רבה, מובילים את הקורא לאורך כל תהליך הפסיקה. "כשאדם רוצה ללמוד הלכה, אם הוא רואה רק את השורה התחתונה הוא יודע מה לעשות, אבל זה לא מרומם אותו", מסביר הרב את משנתו. "אנשים היום אוהבים לדעת. מצד שני, אם צורת הכתיבה תהיה ישיבתית, יהיו הרבה שלא ילמדו מהספר. אני מנסה להביא את הדברים מהמקורות עד ההלכה למעשה, להוסיף עומק ולמדנות ברמה שמתאימה לספר כזה, ולעשות הכול בצורה הכי ידידותית שאפשר. שההלכה תהיה רצינית, בלי פשרות, ויחד עם זה היא תהיה מחוברת לחיים ולמציאות של הלומד".

"בוט יכול להיות כלי מעולה שנותן לרבנים את היסודות כדי לענות, אבל בסופו של דבר הלכה היא לא רובוטים, הלכה היא בני אדם. חלק גדול מהשאלות שהופנו אליי בתחום טהרת המשפחה היו מקבלות תשובה לחומרה אם המענה היה ממוחשב. לבוט אין רגישות אנושית, הוא לא רואה מי נמצא לפניו, אין לו אינטואיציה"

מיהו הלומד שניצב לנגד עיניך כשאתה כותב?

"זה בדיוק מה ששאלו אותי כשכתבתי הגדה של פסח עבור מוסד הרב קוק. אמרתי להם, אני כותב את זה לכל אדם חכם. 'רב? איש? אישה? נוער?' – אמרתי להם שאין הבדל. כל אדם חכם, אם אכתוב לו בצורה ידידותית, זה יחבר אותו. אני חושב שככל שאנשים יבינו הלכה, וירגישו חיבור בעומק ובנעימות, כך הציבור שלנו יהיה חזק יותר מבחינה דתית, אמונית והלכתית".

וזו השאיפה שלך.

"נכון. יחד עם זאת, הרעיון הוא לא רק לגרום לאנשים להיות מחוברים לתורה: מי שמחובר רוצה לעשות טוב. כשאני לומד סוגיה בגמרא, איך אני יודע שלמדתי ממש טוב? אם אחר כך אני חייב לעשות חסד. התוצאה של לימוד תורה רציני היא גם לקיים הלכה עד הסוף, וגם לקבל אנרגיות של תורה. אין על אנרגיות של תורה. וכשאדם עסוק בלעשות טוב, הוא פחות עסוק בלפגוע באחרים".

שעתיים של דיווחים חיוביים

כדי להגיע למשרדו של הרב רימון יש להיכנס למסדרון צידי שמסתעף ממבואת בית המדרש של המרכז האקדמי לב. קירות המבואה מחופים עץ ומעלים ניחוח של בתי מדרשות ותיקים שידעו תלמידים הרבה. באחת התמונות על השולחן במשרד מצולם הרב רימון יחד עם חמיו, הרב אליהו בלומנצויג, ראש ישיבת ההסדר בירוחם. "אני חושב שהעוצמה הרוחנית והאנושית של הרב בלומנצויג, והיכולת שלו להביא את הלמדנות לעוד שלב שיחבר את ההבנות לעומק אנושי, השפיעו עליי המון", אומר הרב רימון. "החיים שלי היו נראים אחרת אם לא הייתי חתנו".

לפני כשנה וחצי נבחר הרב רימון לרב המועצה האזורית גוש עציון. כשאני מציינת שאוכלוסיית היישובים מזוהה לעיתים עם ליברליות דתית, הוא ממהר לסייג: "אני לא חושב שליברליות זו המילה. בגוש עציון יש אנשים בסגנונות שונים מאוד, ויש המון תורה ולמדנות, לפעמים ברמה גבוהה יותר משאפשר למצוא ברוב הארץ".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _202314_03_22-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אף שצמח בישיבת הר עציון, הוא מספר שיש לו חיבור מיוחד לישיבת מרכז הרב, שמייצגת זרם שונה בציבור הדתי־לאומי. גם לרבנים בעולם החרדי הוא מקושר; תמונה נוספת על שולחנו מראה אותו יחד עם הרב חיים קנייבסקי. "ההורים שלי לימדו אותי להיות מחובר לסוגים שונים של אנשים. כבר בתור נער הלכתי לסטייפלר (הרב יעקב ישראל קנייבסקי, אביו של הרב חיים קנייבסקי – א"כ), ולרב אלישיב, לרב שך, לרב שלמה גורן, לרב עובדיה יוסף, לרב אליעזר וולדנברג, לרב מרדכי אליהו ולרב שלמה זלמן אוירבך. תמיד אהבתי להיות מחובר לגדולי הדור, ולא משנה מאיזה ציבור הם".

איך זה מתבטא בתפקיד שלך היום?

"בהנהגה ציבורית יש לך מצד אחד קו, יש דרך, ומצד שני אתה צריך למצוא בכל אחד כוחות ואור ודברים מדהימים שקיימים רק בו. אני חושב שזה גם התפקיד של הרבנות בכלל ושל הרב הראשי לישראל בפרט – שכולם ירגישו שהוא אוהב אותם, שהוא יודע להעריך את נקודות החוזק בהם. הדברים האלה יכולים ליצור קשר אמיתי, ולאפשר לרב או למנהיגי ציבור אחרים לתת כוחות לאנשים".

שמו של הרב רימון עלה בשנים האחרונות כמתמודד אפשרי על תפקיד הרב הראשי לישראל, והוא עצמו התבטא כמה פעמים בעניין ואמר שיש לו שאיפה כזו. עם זאת, אף שהוא יכול לגייס תמיכה רחבה, בפרט כשהמחנה הציוני־דתי נהנה מעוצמה פוליטית שלא הייתה לו בשנים האחרונות, הרב רימון נמנע לעת עתה מלהציב את מועמדותו. "כשביקשו ממני לרוץ, אמרתי – בואו בעוד עשר שנים. עכשיו אני עסוק, ברוך השם. אני מתכנן לכתוב עוד עשרים ספרים בעשור הקרוב, ויש לי רשימה ארוכה של עיסוקים שמשפיעים על מאות אלפי יהודים".

אי אפשר לעשות את זה תוך כדי כהונה ברבנות הראשית?

"ללכת עכשיו למקום כזה, פירושו לעצור את כל הדברים שאני כבר עושה".

אמרת שרב ראשי צריך לשדר אהבה וחיבור לציבור. זה משהו שחסר היום ברבנות הראשית?

"אני לא יודע אם זה חסר או לא, אבל אני חושב שתמיד יכול להיות יותר. אני חושב שרב ראשי צריך מצד אחד להיות אדם רציני בהלכה ובתורה, ומצד שני לגרום לרבנות להיות הכי ידידותית. הוא צריך לדאוג שעובדי הרבנות יעברו הדרכות וילמדו לקבל אנשים בצורה נעימה. הוא צריך לוודא שכל המערכות, אם זה בתי הדין ואם זה מערך הגיור, יעבדו בצורה היעילה, הנוחה והיפה ביותר".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02/h_50944169-750x519.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

וזה אומר גם לגלות גמישות הלכתית?

"לא תמיד זה קשור לגמישות, הרבה פעמים זה עניין של יחס. יש דברים שכבר נעשים, אבל אני רוצה שכל אדם שנתקל ברבנות ירגיש שיש כאן מאור. הייתי רוצה שהרב הראשי ייתן פעם בשבוע הרצאת טד בטלוויזיה על חינוך ילדים, על זוגיות, על אהבה. כדי שכל אחד מעם ישראל, גם אם הוא בכלל לא בכיוון הדתי, יסתכל ויגיד – 'יש המון דברים שהתורה, או הרב הראשי שמייצג אותה, יכולים להאיר גם לי'".

גם אם אותו אדם ילך להתחתן בקפריסין?

"אני מאמין שבסוף הוא גם לא ירצה להתחתן בקפריסין. אולי אורח החיים שלו יישאר לא דתי, אבל הוא ירגיש שיש משהו מדהים בתורה וברבנות. הייתי רוצה שהרב הראשי יטפל לא רק בהלכות שבת וכשרות, אלא גם בנושאים שפחות רגילים לטפל בהם. למשל, שהוא יפנה לרשתות השידור השונות ויציע להן שבתשעה באב יקיימו מבצע: במשך שעתיים כולם אומרים רק דברים חיוביים. זה לא קל, אבל זה כיוון שאני מנסה לעשות בעצמי: להוביל את החברה בישראל לראות טוב ולדבר טוב, להתמקד במכנה המשותף".

בלי שבת נהיה רובוטים

על פרק ידו של הרב רימון מתנוסס שעון חכם, לא פריט נפוץ במיוחד אצל רבנים. במקרה שלו, אפשר לראות בכך רמז למוטיב נוסף בפעילותו: כתיבה נרחבת על הממשק בין תורה לקדמה טכנולוגית. "לרוב אנחנו מחכים שהטכנולוגיה תתפתח, ורק אז אנחנו שואלים מה יש לתורה להגיד על זה. אני רוצה שהתורה תוביל, לא רק תגיב. לכן הקמנו כאן את בית המדרש 'מדע תורתך', שמשותף לסולמות ולמרכז האקדמי לב. הרעיון הוא לעסוק בנושאים כמו בינה מלאכותית ובשר מתורבת, להיות מעורבים, לתת תשובות ולהוביל.

"השבוע הייתי במפעל בארץ שמייצר בשר עוף מתורבת. הם לוקחים תאי גזע ומפיקים רקמות עם די־אן־איי כמו של עוף רגיל, אלא שהכול מיוצר במעבדה. איך עושים את זה באופן כשר? האם זה בשרי או פרווה? יש הרבה שאלות בתחומים האלה". לביקור במפעל הוא צירף אליו את הרב אשר וייס, מגדולי הפוסקים של הציבור החרדי בארץ, ואת הרב צבי שכטר, מחשובי הרבנים בארה"ב. "רציתי שיראו מה עושים שם, ואילו הנחיות כשרות צריך לתת. היה מרגש לראות אותם יושבים, עוקבים אחרי תהליך ההפקה ומנסים לתת תשובות".

יכול להיות שנאכל צ'יזבורגר מבשר שגדל במעבדה?

"בשר מתורבת בחלב לא נאכל", הוא נחרץ. "גם בשר חזיר מתורבת לא יהיה אצלנו. האם יהיה מותר לאכול גלידה חלבית אחרי ארוחה בשרית? על זה יש מה לדבר. אני לא אומר עכשיו אם כן או לא".

אתה מתעניין בגאדג'טים טכנולוגיים?

"אני לא מחפש דברים חדשים, אני צריך דברים שיעזרו לי. מה שעוזר לי ללימוד תורה ולעשיית חסד, אני לוקח. לפעמים אנשים שעוסקים בהלכה רואים משהו טכנולוגי ונכנסים ללחץ. אני אומר בדיוק את ההפך: עולמו של הקב"ה לא הולך ומתקלקל, הוא הולך ומשתכלל. כל הכוחות הגדולים האלה יכולים גם להרוס עולם, אבל אנחנו צריכים לכוון אותם באמצעות התורה כדי לבנות את העולם.

"הסמארטפונים גובים מחיר יקר מהנוער וגם מהמבוגרים. כל אחד צריך לדאוג שיהיה לו סינון טוב, צריך להרגיל את הילדים מה כן ומה לא, וזה לא פשוט. אני הייתי מעדיף, אילו זה היה אפשרי, שלילדים ולנוער לא יהיו כמעט טלפונים. גם לימודית זה היה טוב יותר. הציבור החרדי צודק בנושא הזה, יש בעיה קשה, אבל אנחנו לא מחליטים אם ליצור או לא ליצור את ההתפתחות הזו. הקב"ה מחליט, ואני מאמין שההתפתחות שהוא יוצר, יש בה הרבה דברים טובים. הטכנולוגיה קיימת, וצריך לחפש איך משתמשים בה בצורה נכונה".

מתי יהיה לנו סמארטפון־שבת?

"היו אצלי השבת אנשים לא דתיים שהתארחו באלון־שבות. שאלתי אותם בסוף: מה הכי דיבר אליכם בשבת? הם ענו: סעודות שבת זה דבר לא ייאמן, יושבים יחד כל כך הרבה זמן, מדברים ושרים. שאלתי אותם: אם היה לנו טלפון בשבת, זה היה עובד? כולם השיבו בשלילה. לאנשים קשה בלי טלפון, ואף אחד לא אוהב שמגבילים אותו, אבל צריך לדעת שבעולם ההלכה גם ההגבלות־כביכול נותנות לנו דברים חדשים שלא היו בלעדיהן. השבת מאפשרת לנו להתנתק מהחוץ ולהתחבר לעצמנו ולמשפחה ולקב"ה. ככל שהטכנולוגיה תתקדם, נצטרך עוד יותר את השבת הזו. ואם לא תהיה לנו שבת, נהפוך לרובוטים בעצמנו".

אז אתה אומר שזה גבול שלא נחצה אותו, גם אם יימצא פתרון הלכתי?

"ברור שלא. השבת שומרת עלינו מעבר להלכה. לא נעשה זאת, ויש לכך סימוכין בדברי הרמב"ן".

ונסיעה ברכב אוטונומי בשבת?

"אותו הדבר".

קריאת עיתון מתוך אייפד בשבת?

"זה יהיה הסוף של מקור ראשון, לכם זה לא כדאי", הוא צוחק. "גם זה קו שלא נחצה. עוד מעט הבינה המלאכותית תאפשר לנו לעשות כל כך הרבה דברים, אבל השבת עלולה להיעלם לנו. אנחנו צריכים לשמור על השבת".

איך תיראה השבת ב־2033?

"דומה מאוד לשבת שלנו היום. אני מקווה שהילדים יהיו שותפים עוד יותר לדברי תורה ולשירי שבת, כי יימאס להם מדברים טכנולוגיים. יהיו בוודאי שינויים קטנים, אבל לא משמעותיים".

האם נוכל בעתיד הלא רחוק לפנות לבוט במקום לרב, ולבקש מענה לשאלות הלכתיות?

"בוט יכול להיות כלי מעולה שנותן לרבנים את היסודות כדי לענות, אבל בסופו של דבר הלכה זה לא רובוטים, הלכה זה בני אדם. חלק גדול מהשאלות שהופנו אליי בתחום טהרת המשפחה למשל, היו מקבלות תשובה לחומרה אם המענה היה ממוחשב. לבוט אין רגישות אנושית, הוא לא רואה מי נמצא לפניו, אין לו אינטואיציה".

עם כל המפעלים והיוזמות שכבר רשומים על שמך, איזה חלום אתה עדיין רוצה להגשים?

"יש לי תמיד חלומות בתורה ובחסד, זה הולך ביחד. מכל הדברים שאני עושה היום, הפרויקט המשמעותי ביותר בעיניי הוא כתיבת הספרים. הם מגיעים למספר אדיר של אנשים, ואני מקווה שזה ישפיע עוד שנים קדימה. זו שליחות שאני רוצה להמשיך ולהצליח בה. אם יש לי רגע הפסקה, ואני לבד, אני לומד תורה. זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות, וזה מה שנותן לי הכי הרבה שמחה. לימוד תורה הוא הפסגה".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

The post "בוט יכול להיות כלי מעולה לרבנים, אבל בסופו של דבר הלכה היא בני אדם" appeared first on מקור ראשון.