אין דבר נוסטלגי יותר מלצפות כהורה בתוכנית שהייתה הפסקול של ימי ילדותך. בניגוד למה שדמיינתי, הגרסה העדכנית לפרפר נחמד, שעונתה השנייה עלתה לאחרונה בערוץ "כאן חינוכית", אינה שונה בהרבה ממה שהכרנו. אומנם נעשו בה התאמות לילדי המילניום החדש כמו פינה בשם "פלסטלינוש", וצוות מנחים צעיר ורענן לוהק למשימה, אך מעבר לכך – הבץ אותו בץ, הפורמט אותו פורמט, בכל תוכנית יש שיר ובכל פרק יש עלילה שמתמקדת בשאלת עומק. כמו למשל פרק המכולת, שעוסק בפחד של ילדים לשאול משהו כשהם לא יודעים ("ברור שאני יודע מה זה חנווני!"), או הפרק על עץ התות שעומד בסכנת עקירה וצוות האולפן נלחם כדי לשמור עליו.

ובכל זאת, אם תשאלו את אורי בנאי, ממנחי התוכנית, הוא יגיד שיש גם הרבה שונה. "הרשי לי לחלוק עלייך. אני לא חושב שזה לגמרי אותו פורמט. נכון שיש את העניין של הבובות שנשארו והאינטראקציה שלהן עם המבוגרים המנחים, אבל הפינות השתנו, ויש פינות אנימציה חדשות וצילומי חוץ שאנחנו עושים, בדרך כלל על חיות".

אבל עדיין ניכר ששמרתם על המבנה הנוסטלגי, וזה דווקא טוב. נראה שנתתם קרדיט לילדים.

"תראי, אנחנו לא רוצים להתיישר עם הקו הרדוד של הטיקטוק. אנחנו רוצים לנסות להרים את הילדים, והם מספיק חכמים לדעת מתי יש להם את הזמן לתוכן מנצנץ אבל ריק ומתי חשוב לראות דברים אחרים. הם כמהים לראות דברים כאלה. יש לנו עיבודים לשירים של דתיה בן־דור, אבל הם חדשים. השיר 'מי שלא מביט מפסיד', והפרק שמדבר על העניין של לעשות מהלימון לימונדה, איזה רעיון זה לדבר עם ילדים על הרגעים האלה בחיים כשאתה מנסה אבל שום דבר לא הולך.

"כמובן שיש גם דברים שהשתנו", הוא אומר, "למשל נושאים כמו איכות הסביבה וקיימות – אני לא חושב שזה היה נוכח כל כך בזמנו. וגם הנושא של קבלת האחר, שמנסים להתעסק בו יותר. כל ההשוואה הזו לפרפר נחמד המקורי, אולי זה מתבקש, אבל לא יודע, לא חייבים לעשות את זה. יש לנו פה את הבובות, שללא ספק חמודות מאוד ומייצגות את הילדים – אחד שובב ואחת נחבאת אל הכלים. במקום לתקשר עם הילדים בצורה דידקטית, אנחנו מתקשרים בצורה הומוריסטית וחביבה".

חששתם שהסדרה לא תתקבל טוב אצל ילדים?

"בינתיים התגובות נהדרות, והסדרה זכתה לאחרונה בפרס האקדמיה לסדרה הטובה ביותר לגיל הרך. אני חושב שזה כיף שיש משהו ישראלי שהוא לגמרי שלנו ובאיכות גבוהה".

פרפר נחמד של היום מתאימה את עצמה לרוח התקופה. אפשר לראות את זה למשל בליהוק צוות המנחים, שמורכב מאסתר ראדה, בן יוסיפוביץ', משי קליינשטיין ובנאי.

התחושה היא שהקאסט עונה להגדרות של הפוליטיקלי קורקט. הקפידו שיהיה נציג מכל מוצא. זה היה מכוון?

"את השאלה הזאת את צריכה להפנות ליוצרי התוכנית. קשה לי לענות עליה בתור אחד המנחים. בקטע של הליהוק קטונתי מלדעת. אין עוררין על היכולות של המנחים האלה, ואם עושים סדרה כזאת, אז למה באמת לא לפזר את המנחים, שיגיעו מכמה מקומות?"

אורי בנאי הוא נצר למשפחת בנאי המפורסמת, בנו של גברי בנאי מנישואיו הראשונים לאורנה שק ואח של הזמר בועז בנאי, מאביו. לדבריו, את אחת התכונות החיוניות להשתתפות בפרפר נחמד הוא רכש בגיל צעיר.

"אני חושב שאי אפשר לעשות את התוכנית הזאת אם אתה לא אוהב ילדים, ואני מאוד אוהב ילדים. יש לנו מופע שרץ עכשיו, 'אלה הם בנאי', שמספר איך הכול התחיל במשפחה שלנו. ויש שם קטע שמוקרן על מסך ובו דוד שלי יוסי בנאי מספר על הילדות שלו, ואיך המורה שלו כעס עליו, ואז הוא מבצע את 'אני וסימון ומואיז הקטן'. והוא אומר שם שכל בן אדם, אפילו אם תיתן לו אלף שנים לחיות, בסוף תמיד יישאר ילד. קשה מאוד למצוא את הילד הזה לפעמים, הרבה אנשים היו רוצים להתחבר לילד שבהם, אבל ביומיום קשה לעשות את זה. פרפר נחמד עוזרת לי למצוא את הילד שבתוכי".

אם בילדות עסקינן, נראה שבנאי הצעיר המשיך את הקו של הדוד. "הייתי ילד שובב מאוד", הוא נזכר, "תמיד הסתבכתי בכל מיני פרשיות. הלכתי מכות, עשיתי מעשי קונדס, הייתי גם חוצפן".

הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') מגזין מוצש

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-20.37.27-750x875.jpeg 750w" sizes="(max-width: 823px) 100vw, 823px" />

The post "לא רוצים להתיישר עם הקו הרדוד של הטיקטוק. אנחנו רוצים לנסות להרים את הילדים" appeared first on מקור ראשון.