נבחרת הבייסבול של ישראל עשתה היסטוריה במשחקי טוקיו 2021 כשהפכה לאחת משש הנבחרות שהעפילו לטורניר, שהוחזר לאולימפיאדה באופן חד־פעמי לבקשת המארחים. ההישג ההוא היה המשך ישיר לפריחתה של הנבחרת הישראלית, לאחר שב־2017 סיימה שישית באליפות העולם וב־2019 סיימה רביעית באליפות אירופה. זמן קצר לאחר מכן רשמה הנבחרת הישג נוסף, כשהעפילה לגמר אליפות אירופה וזכתה במדליית הכסף. הכוח היוזם מאחורי ההתעוררות בענף הוא נשיא האגודה לבייסבול בישראל פיטר קורץ, שהצליח לאתר סוללה של יהודים אמריקנים, חלקם שחקנים ברמות הגבוהות ביותר, שהסכימו לשחק עבור ישראל. ומי שצפוי לייצג את הדור החדש של הנבחרת הישראלית הוא השחקן הצעיר אריק רייזלמן, שבקיץ שעבר נבחר בדראפט של ליגת הבייסבול המקצועית (MLB) בידי הניו־יורק יאנקיז, הקבוצה המצליחה ביותר בכל הזמנים.

"אחד החלומות הגדולים שלי הוא לשחק בנבחרת ישראל ואני מקווה מאוד להגשים אותו בשנים הקרובות", מספר רייזלמן. "האמת היא שקיוויתי כבר להשתתף בטורניר הבייסבול הבינלאומי שיתקיים במיאמי בחודש הקרוב, אבל אני מחלים מכמה פציעות קטנות ולא מוכן מבחינה גופנית. פיטר קורץ עושה עבודה נהדרת, יש להם צוות מצוין ושחקנים נהדרים והם בהחלט בכיוון הנכון".

הוא מספר שעד היום הוא ביקר בישראל רק פעם אחת, אך מקווה שזה ישתנה בקרוב. "כשהייתי בן 17 ביקרתי עם המשפחה שלי ופשוט אהבתי כל רגע. היינו שבועיים בארץ, גרנו בתל־אביב אבל טיילנו בהמון מקומות והיה מדהים. אני מקווה למצוא את הזמן לחזור ולהצטרף לטיול של 'תגלית'. השנה אני מקווה להגיע שוב".

"אני משוגע בכל מה שנוגע לבייסבול, לרגע לא חשבתי להפסיק או לפרוש. אני מרגיש שזה מה שאני אמור לעשות בחיים האלה. במגרש אני מרגיש הכי בטוח והכי אני. קשה לי לדמיין את עצמי בלי המשחק"

רייזלמן הוא מגיש (Pitcher), השחקן המרכזי בקבוצה שתפקידו לזרוק את הכדור כך ששחקן ההתקפה החובט יחמיץ אותו או יכה את הכדור באופן שייטיב עם ההגנה. קיים מגוון רחב של זריקות שונות, ומגישים שונים מתמחים בסוגים שונים בהתאם ליכולות ולנטיות שלהם, מהזריקה המהירה הקלאסית (Fastball), ועד לזריקה שמטרתה לעקל את מסלולו של הכדור כשהוא באוויר (Curveball) ועוד. ביולי הוא רשם את רגע השיא בקריירה שלו עד כה, עם בחירה יוקרתית בדראפט שגם הבטיחה לו חוזה בסך 340 אלף דולר.

"אחרי שפגשתי כמה קבוצות בשנה האחרונה, הבנתי שיש עניין סביבי ושיש לי סיכוי להיבחר בדראפט", אומר רייזלמן. "בקיץ השתתפתי במחנה קיץ במסצ'וסטס, שהרעיון שלו הוא לתת לך הזדמנות להציג את היכולת שלך מול מגלי הכישרונות השונים, ומשם חזרתי הביתה לצפות עם משפחה וחברים בדראפט עצמו".

רייזלמן בחר לקיים את האירוע בפיצרייה של ילדותו, הסמוכה למקום מגוריו. "המשפחה שלי ידועה כמאחרת כרונית לכל מקום וכשהדראפט החל, רק אחי הקטן איתן ואני היינו שם. זה היה יכול להיות משעשע אם היו בוחרים בי לפני שהם הגיעו", הוא צוחק. "הסוכן שלי אמר שיש סיכוי שאבחר בסיבוב הרביעי, אבל זה לא קרה. ואז הוא התקשר ואמר שיש סיכוי גדול שהיאנקיז יבחרו בי בסיבוב החמישי. בחבורה סביבי היה גם מאמן מבוגר שאימן אותי בעבר. חוץ מזה שהוא אוהב לדעת הכול ראשון, הוא גם חזק מאוד בטוויטר, ושם הוא גילה שנבחרתי 15 שניות לפני שהודיעו בשידור. הוא התחיל לטלטל אותי בשמחה ואף אחד לא באמת הבין מה קורה, עד שפתאום שמענו את השם שלי. זה היה פשוט משוגע, רגע מטורף שאזכור כל החיים. העובדה שזה קרה בסוף, ועוד עם מועדון הבייסבול הטוב בעולם, זו חוויה מדהימה עבורי ועבור המשפחה שלי".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... es-1331731740-750x489.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

שלושה ימים לאחר מכן כבר ארז רייזלמן מזוודות ויצא להרפתקה החדשה בחייו, במתקן האימונים של היאנקיז בטמפה, פלורידה. "זה מתקן מדהים שכולל צוות בלתי נגמר של מאמנים ומטפלים, הרבה טכנולוגיה וכל מה שצריך. הייתי בהלם בהתחלה ואני עדיין מרגיש בר־מזל שאני חלק מכל זה", הוא משתף. "באופן טבעי גם רמת החששות עלתה ברגע שהגעתי. כמגיש, יש עליי הרבה מאוד אחריות ולחץ במהלך המשחק, אבל אני מנסה להישאר רגוע כמה שאפשר. אני אדם נחוש, וכשאני ממוקד במשהו ואני יודע מה אני רוצה להשיג כל מה שמסביב פחות משנה לי".

לצד ה־MLB פועלות בארה"ב ליגות מקצועיות בדרגות נמוכות יותר, וקבוצות הליגה הבכירה שולחות לשם שחקנים צעירים ואחרים שלא מתקבלים אך מראים מספיק פוטנציאל כדי להתאמן, להשתפר ולקבל הזדמנות להפגין את יכולות המשחק שלהם.

זמן קצר לאחר שהגיע למתחם האימונים, הוא צורף לאחת מקבוצות־הבת של היאנקיז בדרגה הנמוכה ביותר. "לכל קבוצת בייסבול מקצוענית יש מגוון של קבוצות בליגות השונות", הוא מסביר. "הקבוצה הבכירה של היאנקיז משחקת בשכונת הברונקס בניו־יורק, ותחתיה יש למועדון קבוצות שהמטרה שלהן היא לפתח את הכישרונות הצעירים. אתה מתחיל הכי נמוך שיש וככל שאתה עובד קשה יותר ומציג יכולת טובה יותר, אתה עולה בשרשרת המזון וברמת הליגות. כדי להגיע למועדון, חייבים לעבור דרך כל הקבוצות האלה. יש המון צעירים מוכשרים כאן, אז התהליך מתמשך".

איפה תשחק בעונה הקרובה?

"עוד לא שיבצו אותי, ואני עדיין בתהליך החלמה מפציעות. אני מתאמן כאן מיולי, אבל אימוני האביב הרשמיים יחלו בעוד מספר שבועות. הליגות הנמוכות מתחילות לשחק בסוף אפריל ואני מאמין שאקבל שיבוץ בסיום המחנה".

"גדלנו תחת חינוך סובייטי שהבהיר לנו שלא נשיג כלום אלא אם נשקיע את כל הזמן והתשוקה שלנו. אם הגעתי מבית ספר עם תוצאה פחות ממושלמת במבחן, לא הייתי יוצא לטורניר הבייסבול בסוף שבוע"

רייזלמן (21) נולד וגדל בסן־רמון, קליפורניה, לוויקטוריה שהיגרה עם משפחתה מאוקראינה, ואלכס שהיגר ממולדובה בילדותו. שני הוריו רופאים ויש לו שני אחים, איתן ודיוויד. בזכות ההורים, הוא דובר רוסית שוטפת.

"אבא שלי הגיע לאמריקה כבר בגיל שמונה, אמא הגיעה בגיל מבוגר יותר. היא הייתה צריכה לעצור לשנה ברומא בדרכה לכאן. הם עברו הרבה מאוד קשיים בדרך וההתאקלמות שלהם הייתה לא פשוטה", מספר רייזלמן. "האחים שלי ואני גדלנו תחת חינוך סובייטי שהבהיר לנו שלא נשיג כלום אלא אם נשקיע את כל הזמן והתשוקה שלנו. ההורים שלי תמיד תמכו בכל מה שרציתי לעשות, כל עוד למדתי כמו שצריך. ואם הגעתי מבית ספר עם תוצאה פחות ממושלמת במבחן, לא הייתי יוצא לטורניר הבייסבול באותו סוף שבוע. היום אני אסיר תודה על החינוך הזה, שגרם לי להבין את הצורך בעבודה קשה ואיך לעשות את הדברים בצורה נכונה".

לדבריו, הוא לא הספורטאי היחיד במשפחה. "ההורים שלי מאוד אתלטיים וכשהם הגיעו לכאן הם הכירו הרבה ענפי ספורט שלא היו חלק מהחיים שלהם לפני כן. אבא שלי התחבר כילד לבייסבול, פוטבול וכדורסל, הוא שיחק עם חברים אבל אף פעם לא בצורה מאורגנת או כחלק מקבוצה. אחי הגדול שיחק במגוון ענפים, הוא קיבל כמה הצעות למלגות ובחר לשחק פוטבול בקולג'. אני לא הייתי אתלטי מספיק כילד, סבלתי מאסטמה ולא יכולתי לרוץ על המגרש והדבר היחיד שאיכשהו הצלחתי לשחק בגילים הצעירים היה בייסבול".

רייזלמן החל לשחק בליגה מקומית כבר כשהיה בן שש. "בתור ילד שיחקתי בתפקידים שונים אבל תמיד הייתה לי זרוע זריזה וחזקה, והתברר שתפקיד הפיצ'ר הוא המתאים והטוב ביותר מבחינתי ומבחינת הקבוצה. הבנתי שאם אמשיך לעבוד על הזריקה שלי, אצליח להגיע רחוק".

בשנים האחרונות ממוצע הזריקות שלו מגיע למהירויות מרשימות של עד 160 קילומטר לשעה. "תמיד זרקתי חזק יותר מכולם, אבל הבעיה הייתה שבגילים הצעירים לא היה לי מושג לאן הזריקה תלך. עם השנים זה הלך והשתנה בזכות הרבה עבודה, והיום אני שולט בדברים הרבה יותר טוב מבחינה טכנית. היום אני יודע לאן אני זורק, אם כי אני עדיין מחטיא לא מעט וממשיך לעבוד על השליטה. בחודשים האחרונים אני עובד על טכניקות זריקה חדשות ומקווה מאוד שבעונה הקרובה אצליח להמשיך לזרוק בעוצמות דומות".

מי קובע בזמן המשחק איזו זריקה תבצע?

"לפני כל זריקה אני מתקשר עם התופס (שחקן הגנה שכורע מאחורי החובט, ד"מ) בעזרת סימנים שהוא מעביר לי. לפעמים הוא מחליט, לפעמים הוא מעביר הוראה של המאמן. בשורה התחתונה זו החלטה שלי. אבל ברוב המקרים אני הולך איתם, כי הם מבינים מצוין מה הם רוצים לעשות".

לאחר כמה שנים בליגות מקומיות בילדותו הצטרף רייזלמן לקבוצת הבייסבול של התיכון שלו, דה־לה־סאל בסן־פרנסיסקו, שם הציג יכולת נהדרת וזכה עם הקבוצה בארבעה תארים בליגה המקומית, בארבע אליפויות החוף הצפוני ובשנתו האחרונה שם דורגה קבוצתו במקום השני בארה"ב כולה. היכולת הזו הובילה לכמה הצעות למלגות לימודים מאוניברסיטאות שונות, ובסוף הוא בחר להצטרף לאוניברסיטת סן־פרנסיסקו.

"ההתחלה שלי בקולג' הייתה טובה, הרגשתי שאני משתפר מקצועית. אבל רגע לפני שפרץ משבר הקורונה נפצעתי במרפק, בפציעה שהיא מאוד אופיינית למגישים, וזה הוביל לניתוח שדרש שנה של החלמה. למעשה עברו שנתיים עד שהרגשתי שממש חזרתי לעצמי", הוא מספר. "אני משוגע בכל מה שנוגע לבייסבול, לרגע לא חשבתי להפסיק או לפרוש. אני מרגיש שזה מה שאני אמור לעשות בחיים האלה. במגרש אני מרגיש הכי בטוח והכי אני. זה הדבר שתמיד רציתי לעבוד קשה כדי להיות בו הכי טוב. קשה לי לדמיין את עצמי בלי המשחק".

הפציעה וההתאוששות הארוכה הפכו את רייזלמן לנחוש וחדור מטרה עוד יותר. "הצפייה במשחקים במשך שנה בלי שיכולתי להשתתף ולהתחרות בהם עשתה לי תחושה מבאסת אבל גם נתנה לי פרספקטיבה חדשה לחיים, שכללה הבנה שאני מתכוון לעשות כל מה שאני יכול ולעבוד הכי קשה שיש כדי לחזור לעצמי. במקביל להחלמה המשכתי להתפתח גופנית ולגבוה. נכנסתי לקולג' בגובה 1.65 מטר, היום אני כבר 1.92 מטר ואני חושב שאני עדיין ממשיך לצמוח".

גם אחרי שהחלים התקשה רייזלמן לשחזר את היכולת הקודמת שלו. "הבעיה הייתה שחזרתי מוקדם מדי, דחפתי את עצמי כי רציתי לחזור אבל לא הרגשתי טוב עם עצמי", הוא מספר. "בסוף אותה עונה עצרתי כדי לחשוב מה לעשות. בקיץ שייפתי את הזריקה שלי והבנתי מי אני בתור מגיש, וזו התבררה כתקופה חשובה מאוד בשבילי כי העונה שאחריה כבר נראתה אחרת לגמרי".

ועדיין, בתום העונה השלישית בסן־פרנסיסקו, החליט רייזלמן לעבור למקום אחר. "לא הייתי מרוצה בקולג' והחלטתי לעבור, אבל לא ידעתי לאן. אז הלכתי למחנה אימונים בקיץ כדי לקבל חשיפה, ולמזלי בחודש שם הצגתי יכולת זריקה ברמה אחרת וזכיתי לקבל זימון מאוניברסיטת לואיזיאנה סטייט, שיש לה את תוכנית הבייסבול הכי טובה ויוקרתית בארה"ב", הוא מספר בגאווה. "מבחינתי זה היה מטורף לחלוטין. מדובר בקבוצת קולג' שצפיתי בה בקביעות בתור ילד ובחיים לא האמנתי שאצליח לשחק שם. זה עורר אצלי הבנה נוספת, שיש לי סיכוי אמיתי להפוך למקצוען, וזה גרם לי לעבוד עוד יותר קשה כי ברגע שנפתחה לי הדלת, הבנתי שאעשה הכול כדי לוודא שהיא לא תיסגר. משם הדברים התקדמו במהירות".

מדוע לדעתך אין הרבה שחקני בייסבול יהודים?

"אני חושב שזו מגמה שמשתנה עכשיו. שמחתי מאוד לשמוע על הסיפור של ג'ייקוב שטיינמץ (מגיש בקבוצת ה־MLB של אריזונה והיהודי הדתי הראשון שאי פעם נבחר בדראפט, ד"מ) שמצליח לשלב בין הדת לעולם המקצועני. זה נותן לי הרבה השראה. גם השותף שלי לחדר, האריסון כהן, הוא יהודי שגויס השנה לקבוצה, ושנינו בקשר בית חב"ד המקומי בטמפה ומאוד אוהבים את האווירה המשפחתית. יש הרבה שחקנים יהודים מוכשרים ואני מאמין שעוד יפרצו בקרוב".

על מה אתה חולם?

"אני רוצה לעלות ליאנקיז, לפתח קריירה ארוכה בליגה הבכירה ולתת השראה לספורטאים יהודים אחרים, להוכיח שיש לנו מקום כאתלטים. הופתעתי מכמה אני מרגיש גאה להיות יהודי במצב שאני נמצא בו, ואני מקווה שרבים יצטרפו אליי".

יש לכם משפחה באוקראינה?

"כן. סבתא ודוד של אמא שלי שם. מעולם לא פגשתי אותם או ביקרתי שם, אבל אמא שלי בקשר רציף איתם. יש להם מאפייה והיא מנסה לעזור כמה שאפשר. אנחנו לא מדברים הרבה על המלחמה בבית, זה לא נושא פשוט בשבילנו. אני מקווה שהדברים ישתפרו בקרוב".

איך נראה הזמן הפנוי שלך?

"אני מכור לסרטים, בעיקר מסדרת גיבורי־העל של מארוול, הארי פוטר והסרטים של אדם סנדלר. אני אוהב ללכת לים, לשחק קלפים בזמני המנוחה שלנו בין האימונים הארוכים, וכשאני בבית אני מנגן בפסנתר. לאחרונה שמעתי את אחי הקטן מנגן נהדר אז עכשיו אני מרגיש שאני צריך שוב לחזור להתאמן".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?

"מבחינתי יש הבדל גדול בין שמחה לבין להיות אסיר תודה על הסיטואציה שבה אני נמצא ועל המשפחה הנהדרת שלי והחברים. שמחה ואושר תלויים במטרות שלי ואני עדיין לא נמצא איפה שאני רוצה כי יש לי עוד הרבה על מה לעבוד ולאן להגיע. אני שמח לקום כל בוקר לעשות כל מה שבשליטתי כדי להתקדם,  אבל מבין שארגע באמת רק כשאגיע למקומות שאליהם אני שואף. אז אני בין שלוש לארבע".

The post אריק רייזלמן הוא נציג נבחרת ישראל בקבוצת הבייסבול המצליחה ביותר בכל הזמנים appeared first on מקור ראשון.