"הוא היה בשבילי חלון הצצה לרבנות אירופית שעסוקה כל ימיה ובכל כוחותיה באהבת השלום, ברדיפת השלום ובאהבת הבריות", כך ספד השבוע הרב בני לאו לרבה הראשי לשעבר של צרפת, הרב רנה־שמואל סירא, שנפטר ביום שישי האחרון. מאז עלייתו ארצה היה הרב סירא ממתפלליו הקבועים של בית הכנסת רמב"ן בירושלים, ושם הכיר אותו הרב לאו.

הרב סירא נולד ב־1930 בעיר הנמל האלג'יראית ענאבה, שנקראה אז בון, למשפחה דלת אמצעים. המדינה הייתה נתונה עדיין לשליטה צרפתית, והקהילה היהודית המקומית שילבה בין מסורת שורשית לחינוך הרפובליקני הצרפתי. הרב סירא סיפר תמיד על האחדות והעזרה ההדדית שאפיינו את הקהילה, מסר שליווה אותו כל ימיו. אביו השתתף כחייל במלחמת העולם הראשונה, ולחם גם בקרב ורדן. הזוועות שראה שם נחקקו בו, והוא העביר גם לבנו את המסר כמה מלחמה יכולה להיות נוראה.

רב הקהילה בבון, הרב רחמים נאהורי, עמל על פיתוח חינוך יהודי ונאבק בהתבוללות הגוברת בחסות החינוך החילוני־צרפתי. הוא ייסד "תלמודי תורה", בתי ספר שפעלו בימים שבהם התלמידים היו בחופשה. כדי לדרבן את התלמידים היה הרב נאהורי מעניק כרטיסי קולנוע למצטיינים. רנה־שמואל התקרב אליו מגיל צעיר והושפע מחינוכו. הוא היה חלק מחבורה שמנתה שלושה תלמידים מובהקים של הרב, שעם השנים הפכו לרבנים ולמובילי קהילות בעצמם: חתנו של הרב נאהורי, הרב עמנואל שושנה; בנו הרב שלום נאהורי, והרב סירא.

ב־1940, עם עלייתו של משטר וישי, כל הילדים והמורים היהודים באלג'יריה סולקו מבתי הספר הממלכתיים. רק ילדים שאבותיהם נלחמו במלחמת העולם הראשונה הורשו להישאר. רנה־שמואל וארבעה תלמידים יהודים נוספים המשיכו ללמוד באווירה קשה ואנטישמית. כמה מחבריו המוסלמים הלכו אז סביבו והגנו עליו, ילד בן עשר, מאבנים שהושלכו לעברו. עד סוף ימיו היה הרב סירא מספר בהתרגשות על הרגע הזה ועל האחווה שמצא אצל המוסלמים.

בתום המלחמה, בשנת 1946, שלח הרב נאהורי את תלמידיו ללימודים בצרפת. רנה־שמואל בן ה־16 הגיע ל"בית המדרש הרבני של צרפת" ברחוב ווקלן ברובע החמישי של פריז. במקביל החל בלימודי בלשנות ועברית במכון הלאומי לשפות ולאומי המזרח (INALCO), אוניברסיטה עתיקה שנוסדה עוד ב־1669.

אחרי שנים של הכשרה קיבל הרב סירא סמיכה ויצא לתפקידו הראשון כרב קהילה ב־1952. הוא החל את דרכו בקהילות קטנות בצרפת ועם הזמן הגיע לפריז. יהדות צרפת עברה בשנים אלו תמורות עמוקות עם בנייתה מחדש של הקהילה לאחר השואה, לצד הגעתם של עשרות אלפי יהודים צפון אפריקאים, שהרבנים והקהילות מילאו תפקיד מרכזי בקליטתם.

במקביל לתפקידי הרבנות השלים הרב סירא דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים והרצה כפרופסור לעברית בבית הספר הגבוה לשפות "אינלקו" בפריז. אנשים רבים זוכרים אותו דווקא בתפקיד זה, כמורה האגדי שלימד אותם שעות ממושכות על תפקיד ה"דגש" בעברית. בזכות אישיותו ומאמציו התרבה מספר הסטודנטים לעברית באינלקו. הוא החל שם עם 13 תלמידים, ולאחר שלושים שנה יצא לפנסיה עם כ־900 תלמידים. בעקבות מאמציו משרד החינוך הצרפתי אף הכיר בעברית כשפה זרה שכל תלמיד יכול ללמוד במסגרת תוכנית הלימוד הממלכתית, והכשיר מורים לעברית. הצעד הזה אפשר לאלפי יהודים שלא זכו ללמוד בבתי ספר יהודיים, להתחבר למורשתם העתיקה.

ליווה את גל ההתחזקות

ב־1980 נבחר הרב סירא לרב הראשי של צרפת, והחליף את הרב יעקב קפלן שכיהן בתפקיד מאז 1955. הרב הראשי נחשב לדמות הבכירה והמייצגת של יהודי צרפת, והמוסדות הרשמיים של הרפובליקה פונים אליו בכל נושא חשוב הנוגע לקהילה. לעיתים לא רחוקות גם הנשיא נפגש עימו.

כשהרב סירא נבחר לתפקיד הוא היה צעיר יחסית, בן חמישים, והביא איתו רוח רעננה ורעיונות חדשים. הוא היה הרב הראשי הצרפתי הראשון ממוצא צפון־אפריקאי, והייתה לכך משמעות. אם עד אז הרבנות בצרפת הייתה מוכנה לפשרות הלכתיות שונות, הרב סירא נקט גישה מקפידה יותר, תוך שהוא פועל ברגישות ועדינות רבה כדי לשמור על אחדות הקהילה. תחת הנהגתו, למשל, נעלמו המיקרופונים מבתי הכנסת בשבת, אף שבכל מקרה הם הופעלו בידי נוכרי. בעקבות מלחמת ששת הימים עברה יהדות צרפת, כמו קהילות אחרות בעולם, גל של חזרה בתשובה ושיבה למסורת. מנהיגותו של הרב סירא הייתה חלק מהשינוי.

כרב ראשי המשיך הרב סירא בדרכו של רבו הרב נאהורי והתמקד בנושא החינוך היהודי. הוא החליט לחזק באופן שיטתי את ה"תלמודי תורה", אותם בתי ספר של ימי ראשון השוכנים בבתי כנסת ברחבי צרפת, ושבהם תלמידים הלומדים בבתי ספר לא־יהודיים יכולים ללמוד לימודי קודש ולהתחבר ליהדותם. לצד זאת היה תומך נלהב בהתפתחות בתי הספר היהודיים, מוסד שהיה נדיר בצרפת בראשית שנות השמונים.

במשך שבע שנות כהונתו התרוצץ הרב סירא בין הקהילות הצרפתיות כדי לחזק אותן, לתמוך במיזמים חינוכיים שונים ולהעמיק את הזהות היהודית. ב־1987 החליט לא להתמודד על התפקיד שוב, ועבר להתמקד בתחום הדיאלוג הבין־דתי בין יהודים, נוצרים ומוסלמים. מתוך אותו רצון להיטיב לעמו, הבין עד כמה חשוב בצרפת לחזק את הקשרים בין הדתות.

בשנת 1984 פרץ המשבר סביב מנזר הכרמליטים באושוויץ: קבוצה של נזירים כרמליטים פולנים ביקשו להקים מנזר בתוך מחנה אושוויץ כדי להתפלל לזכר הנרצחים. העניין טלטל את העולם היהודי, והרב סירא פעל רבות כדי לבטל את הקמת המנזר. כשהגיע למשא ומתן עם אנשי הכנסייה בז'נבה ראה שהם לא מוכנים לשמוע דבר. הוא פנה לאחד הקרדינלים ואמר לו: "בתורה יש מושג של עיר הנידחת. זו עיר שעבדו בה עבודה זרה, ואסור לבנות אותה מחדש. אושוויץ היא כמו עיר הנידחת. אסור לבנות במקום הזה שום דבר חדש. הדרך היחידה שלנו לכבד את המקום היא להתנהג כמו שנאמר בתהילים, 'לך דומיה תהילה'". מילותיו של הרב סירא נכנסו עמוק ללב הקרדינל, והמנזר הוקם מחוץ למחנה.

קשריו עם העולם הנוצרי נמשכו לאורך השנים, ובמסגרתם נפגש הרב סירא כמה פעמים עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני. הקרבה ביניהם הביאה לכך שהרב סירא נבחר לקבל את פני האפיפיור בביקורו ההיסטורי בכותל בשנת 2000. הוא הכיר היטב גם את יורשו בתפקיד, בנדיקטוס ה־16, שכקרדינל היה אחראי לדיאלוג הבין־דתי. ב־2018 נסע הרב סירא לוותיקן, והתקבל לשיחה אישית עם האפיפיור הנוכחי, פרנציסקוס.

לא רק שיח בין־דתי העסיק את הרב סירא, אלא גם השלום העולמי והאחווה בין העמים. היו מי שהופתעו מכך ולא הבינו מדוע רב צריך לטרוח בנושאים אלה. כאשר שאלתי אותו על כך בהזדמנות, הוא סיפר לי כיצד אחיו הגדול, ברוך, נרצח על ידי לאומנים אלג'יראים בפיגוע בבית כנסת ב־1962. הופתעתי לגלות את המידע הזה. בדרך כלל אנשים עם סיפור אישי כזה היו בוחרים שלא להאמין בשלום, ורואים באחר אויב. שאלתי אותו כיצד דווקא המקרה הזה גרם לו להיות שוחר שלום. הוא לא הבין את השאלה. "הפוך אליענה, הפוך", אמר לי, "איך אפשר להמשיך לשנוא כשרואים מה שנאה יכולה לעשות?"

מעבר לכל תפקידיו החשובים של הרב סירא, מכיריו יזכרו לפני הכול את האנושיות העמוקה שלו. הוא היה אדם של אכפתיות ואמפתיה עמוקה לאחר, שהופגנה כלפי כל אדם שפגש בדרכו, בין אם היה זה יהודי ובין אם לא.

אליענה גורפינקיאל היא מפיקה ומגישה בסטודיו קעליטה, כותבת ב־Actualité juive, ובעלת ההסכת בשפה הצרפתית Ma Qoré

The post הרב רנה-שמואל סירא היה הרב הראשי הראשון בצרפת שהגיע ממוצא צפון אפריקאי appeared first on מקור ראשון.