מחסומי ברזל מהודקים זה לזה ושורה של שוטרי משמר הגבול חוצצים בין מה שנדמה כשני צדדים של אותו מטבע. מהעבר האחד – הקהל האותנטי הרב שהתאסף בכיכר אגרנט, כמה מאות מטרים ממשכן הכנסת, לקראת ההצבעה בקריאה ראשונה על חוקי הרפורמה המשפטית. מהעבר האחר – הבמה והאזור הסטרילי שמאחוריה, השמור לח"כים לשעבר, נואמים ומארגנים. גם כמה עיתונאים, ענודי סרט ורוד על פרק היד, מסתובבים כאן בין מכל המים הקרים לעמדת הקפה, ומראיינים את מובילי המחאה.

זהו השבוע השמיני למאבק נגד הרפורמה המשפטית. ההפגנה הראשונה התקיימה במלאת שבוע וחצי בלבד להשבעת הממשלה, מיד לאחר ששר המשפטים החדש יריב לוין כינס מסיבת עיתונאים והכריז על תוכניתו. בתוך שלושה ימים התארגנה ברחבת כיכר הבימה עצרת שאחד מהדוברים בה היה יו"ר חד"ש איימן עודה. שבוע אחר כך, ב־14 בינואר, נערכה תחת גשם שוטף ההפגנה שזכתה לכינוי "הפגנת המטריות". מאז נוצרה שגרה של הפגנות מוצ"ש ברחוב קפלן בתל־אביב, ואליה הצטרפו צעדות ימי שני בירושלים, ולמתקדמים – הפגנות בימי חמישי ברחוב עזה בבירה, מול בית משפחת נתניהו.

המחאה נגד הרפורמה המשפטית היא כמובן התארגנות טרייה יחסית, אבל כשמתבוננים בארגונים שמניעים אותה ובאישים שהוגים, יוזמים, מנהלים ומדבררים אותה – מתברר שהשמות האלה מוכרים לנו מזה תקופה לא קצרה. חלקם הגיעו לתודעה הציבורית בימי מחאת בלפור או כיכר גורן, פרצופים אחרים מלווים אותנו עוד מתקופת מחאת "שוד הגז" או קודם לכן, ממקבצי האוהלים שצצו בקיץ ההוא של 2011. השלטים מתחלפים, הסיסמאות מתחדשות, מוקדי ההפגנות נעים מרוטשילד לקפלן ומבית ראש הממשלה למשכן הכנסת, אבל הדי־ג'יי שמרקיד את המסיבה הזו עומד בפינתו כבר עשור ויותר. גם היעד, כשמסירים ממנו את האדרת המשתנה, נותר זהה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2/AFP_339N2VY-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

למרגלות הבמה, נדב גלאון מחלק את הסרטים הוורודים לכתבים ולצלמים. הוא פונה לכיוון ההגברה לוודא שהכול מסודר, ומשוחח עם רועי נוימן על לוח הזמנים. עוד כתבים מבקשים ממנו את הסרטים המיוחלים, אך אלה שבידיו אזלו והוא מחכה למפיקה שתחדש את המלאי.

מאחורי הבמה מסתובב משה (בוגי) יעלון, לוגם קפה ומנהל סמול־טוק עם יוצאי המערכת הפוליטית שנקבצו כאן. ברקע מתנגן שוב ושוב השיר "זה הזמן להתעורר, הבית מתפורר" של להקת הדג נחש, שהפכה גם היא שותפה למחאת הרפורמה המשפטית, ועוד קודם לכן להפגנות בלפור ולמאבק נגד חוק הלאום. הקהל מניף שלטים – "הממשלה היא לא מוסד לשיקום עבריינים", "כשהממשלה נגד העם, העם נגד הממשלה", "ירדנו מהפסים" ו"די למשטר הרבנים".

"מי עולה ראשון?", שואלת שקמה ברסלר את רועי נוימן. הוא בתגובה מצביע לכיוונו של דן מרידור, שר המשפטים לשעבר וחבר הליכוד לשעבר. ברסלר קוטעת את שיחתו של מרידור עם ציפי לבני – שנושאת באותם תוארי "לשעבר" – ואז עולה לבמה כדי לפתוח את ההפגנה. מישהו בקהל שהביא מגאפון משלו קורא לעברה: "סליחה, אפשר להגיד משהו?". "לא", עונה ברסלר קצרות. הבחור שב ומנסה: "דמוקרטיה, לא?". "פחות", היא חותכת אותו. בהמשך היא תבקש מהקהל לשיר את ההמנון הלאומי ולפרוש עותק ענק של מגילת העצמאות.

המיקרופון עובר לידיו של ישי הדס, שלבוש חולצת "קריים מיניסטר". הוא נותן למפגינים הנחיות לקראת הצעדה שתתקיים בהמשך מסביב לכנסת, ומתנצל שהוא "מציק" לשומעים. שבוע קודם לכן, במהלך צעדה דומה, נשמעו צעקות "לפרוץ את הגדרות" והתגלעו עימותים בין המפגינים לשוטרים. הפעם המשטרה לא לוקחת סיכונים, ומחליפה את גדרות ההפרדה הרגילות במודל חדש – מחיצות גבוהות ומסיביות שימנעו כל חדירה לשטח החסין של הכנסת.

מיהם האנשים שהצליחו להביא לירושלים שוב ושוב רבבות מפגינים, ולקבוע ללא עוררין את סדר היום התקשורתי? האם זו התאגדות ספונטנית של עשרות מחאות קטנות ואותנטיות, או שיש יד נעלמה למחצה, בעלת ניסיון רב, שמכוונת ומתדלקת את הפעולות השונות? והאומנם "זה לא עניין של ימין ושמאל", כפי שהמארגנים מרבים לטעון, או שקיים חוט בעל גוון פוליטי מובהק הקושר הכול יחד? בעמודים הללו אנחנו מנסים לתת תמונה ברורה ומסודרת של הכוחות הפועלים בשטח ומאחורי הקלעים, ולשרטט את הרקע המחאתי שלהם, שנוצר עוד הרבה לפני שתוכנית רוטמן־לוין באה לעולם.

הרכז: נדב גלאון (41)

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ya-Diamant-16-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"לא מפריע לך שהיא שמאלנית כל כך?", שואל חנוך דאום את נדב גלאון באחד מפרקי הסדרה הדוקומנטרית־קומית "המתנחל", ערב בחירות 2015. "כולנו כאלה", משיב נדב, בנה של זהבה גלאון. והוא בהחלט כזה. המחאה בתל־אביב ובירושלים בשבועות האחרונים מצטרפת לשורה ארוכה של הפגנות, מיזמים וארגונים שהוא מלווה בשנים האחרונות, כשהמשותף להם הוא מיקומם באגף השמאלי של המפה הפוליטית.

במשך שנתיים שימש גלאון כיועץ התקשורת של אבישי ברוורמן, כשהיה השר לענייני מיעוטים מטעם מפלגת העבודה. ב־2011 עמד בראש הקמפיין קצר הימים של ח"כ אראל מרגלית לראשות העבודה, ולקראת בחירות 2013 ניהל את הקמפיין המוצלח של אמו לראשות מרצ. לאחר מכן נשכר להוביל את הקמפיין של המפלגה כולה בבחירות לכנסת. לפני כשנה הגיש תביעה נגד עו"ד כנרת בראשי, לאחר שכתבה בטוויטר ש"במשך שנים הוא נהנה ממשכורות על חשבון משלם המיסים באמצעות אמא שלו". תחילה דרש גלאון מבראשי להתנצל, ומשזו לא חזרה בה, הגיש נגדה תביעה על סך 144 אלף שקלים. מי שמייצג אותו בתיק הוא עו"ד גונן בן־יצחק – שלצד פעילותו הבולטת בארגון "הדגלים השחורים", מספק גם סיוע משפטי לעצורי המחאה.

גם בשיא המחאה נגד הרפורמה מדלג גלאון בין שלל לקוחותיו. מוציא הודעה על השלב הבא בפעילות, משגר תגובה מטעם ארגון השמאל "שלום עכשיו" להחלטת הממשלה להכשיר תשעה יישובים ביהודה ושומרון, מפיץ הודעות של תנועת "צו 8 אזרחי להצלת הדמוקרטיה" בראשות יעלון ותא"ל במיל' אסף אגמון, ומיחצ"ן את קבוצת "מבצר הדמוקרטיה" ועו"ד דפנה הולץ־לכנר (לשעבר היועצת המשפטית של מרצ), שעתרו לבג"ץ נגד ראש הממשלה נתניהו בטענה לניגוד עניינים.

בעוד המארגנים האחרים לובשים חולצות של קריים מיניסטר ושאר ארגוני מחאה, גלאון הגיע לזירת ההפגנה בירושלים בחולצת סריג שחורה, נטולת זהות. ויש עוד הבדל בינו ובין עמיתיו: כשגונן בן־יצחק, שקמה ברסלר ואחרים מתייצבים לראיונות מול המצלמות, הוא מעדיף להצטנע מאחורי המילים המודפסות, ומשוחח באריכות דווקא עם כתב ידיעות אחרונות.

"אני רק החייל פה", אומר לנו גלאון למרגלות הבמה שמול הכנסת, רגע לפני פתיחת ההפגנה. אחרים מציגים תמונה שונה: "אליו הכול מגיע וממנו הכול יוצא", כך מגדירים את תפקידו. בנה של מנהיגת מרצ הוא הדוחף הראשי של המחאה נגד הרפורמה המשפטית, הוא מתכלל את שורת הארגונים החברים בה, אליו מגיעים כל הסרטונים והתמונות, והוא זה שמשגר לכלי התקשורת את החומרים המצולמים ואת ההודעות לעיתונות. בשבועות האחרונים שיגר הודעות על מכתב השריונרים, מחאת הסטודנטים והמרצים, מחאת הרופאים ("החלוקים הלבנים"), מוזיקאים למען הדמוקרטיה וצעדת הצעירים למען הדמוקרטיה. גלאון גם פרסם את רשימת חברות ההיי־טק שאפשרו את "השבתת האזהרה", ואת המכתב מטעם חתני פרס ביטחון ישראל. מתברר שכולם יודעים שאם אתה רוצה שהארגון או הצעדה שלך יזכו לתשומת לב כלשהי בתקשורת, כדאי לך לעמוד בקשר עם נדב. אחרת תוכל רק לקוות שמישהו יבחין בשלט שלך בין שלל הסיסמאות והמיצגים.

הרוח החיה: שקמה ברסלר (42)

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ya-Diamant-32-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ברסלר מוכרת לציבור הרחב מתוקף היותה המנחה של ההפגנות נגד הרפורמה. זה לא תפקיד טכני בלבד: היא חתומה על הקריאות הקצובות "ד־מוק־רט־יה" שנעשו מזוהות עם המחאה, והפאתוס שלה הוא כלי מרכזי בשלהוב ההמון. באזרחות היא פיזיקאית, חברת סגל במכון ויצמן ועובדת במאיץ החלקיקים בז'נבה. גם הרזומה הזה תורגם לשפת המאבק, כשברסלר נטלה את הובלת "מחאת האקדמאים".

החיבור העיקרי של ברסלר למחאה נגד נתניהו החל לפני שלוש שנים, כשהקימה את ארגון "הדגלים השחורים". כששאלו אותה באתר "המקום הכי חם בגיהינום" מהיכן מגיע המימון למחאה, היא כעסה על השאלה והסתפקה באמירה "אנשים רבים הצטרפו, תמכו ותרמו". באשר למשכורתו של רועי נוימן, דובר הארגון, ברסלר טענה שאינה יודעת מהיכן היא משולמת. אחיה, אייל שוורצמן, אמר שמקור הכספים הוא תרומות של אנשים פרטיים וכמה תרומות גדולות ממשפחות בעלות ממון.

גם הפנייה שלנו אל ברסלר נתקלת בתגובה זועפת. "את מנסה לכתוב כתבה בלי היתכנות אמיתית", היא טוענת בשיחת טלפון השבוע. "יש פה מחאה אותנטית של קבוצות שונות, וכל אחת מארגנת על פי הבנתה ותפיסת עולמה, לפי מה שכואב לה ומי שהיא יודעת לייצג. אצלנו זה התחיל כשהאחים שלי ואני ישבנו בבית ודיברנו בינינו מה יהיה השלב הבא".

בזירת הטוויטר מצליחה ברסלר לעורר סערות על בסיס יומיומי, ולעיתים היא סופגת ביקורת גם מתוך המחנה שלה. כך למשל היה כשצייצה "אני לא יודעת אם תהיה פה מלחמת אזרחים/אחים. אם תהיה זה יהיה נורא, אבל אנחנו ננצח". רבים ביקשו ממנה שתמחק את הדברים האלה, אך היא סירבה.

ברסלר גם מרוצה מההחלטה לצרף לפרסומי המחאה סמל שיש בו רמז לאלימות – איור של אגרוף קפוץ. "אני לא יודעת איך לספר לך, דיקטטורה היא דבר אלים גם כשעושים אותו במתק שפתיים", היא אומרת לי. "הם קוראים לזה רפורמה, אבל גם בהונגריה ובטורקיה קראו לזה רפורמה. הם רוצים לעשות משהו סופר־אלים, והם עושים את זה תוך כדי יריקה בפרצוף של נשיא המדינה. מול דבר כוחני כזה צריך להעמיד אגרוף".

ומהו היעד הסופי? "העברת החוקים בקריאה ראשונה פירושה שהקואליציה לא רק הצמידה אקדח לרקה, אלא גם הכניסה כדור לקנה ושחררה נצרה. המחאה תיגמר ברגע שיבלמו את כל תהליכי החקיקה".

המפיק: רועי נוימן (39)

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ya-Diamant-17-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

נוימן הוא בוגר מחאות ותיק ומנוסה. הוא נמנה עם הדמויות הבולטות במחאה החברתית של 2011, ושבע שנים אחר כך היה ממארגני המחאה של קהילת הלהט"ב. במשך השנים עבד כדובר של פוליטיקאים ממפלגות השמאל – ציפי לבני, מיכל רוזין, סתיו שפיר ועוד – והיה חלק מדוברות "המחנה הדמוקרטי" של אהוד ברק. תקופה קצרה דברר גם את מפלגת תל"ם של בוגי יעלון, ובבחירות האחרונות שימש יועץ אסטרטגי למפלגת מרצ, שכשלה בבחירות ונותרה מתחת לאחוז החסימה.

בשנתיים האחרונות נוימן הוא דובר "הדגלים השחורים", אחד הארגונים המרכזיים במחאת בלפור. הוא מדברר גם את מיזם "צו חירום" של זהבה גלאון, שבמסגרתו ח"כים לשעבר מגיעים לכנסת להשתתף בדיוני ועדת החוקה. ואם כבר גלאון, נוימן מלווה גם את מכון "זולת" שבראשותה.

בסדרת ההפגנות הנוכחית אחראי נוימן בין השאר על שיבוץ הדוברים והעלאתם לבמה. אם יאיר לפיד מחכה למטה כשבוגי יעלון מוזמן לנאום, או אם עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון מביע את מורת רוחו על הזמן שהוקצב לו – נוימן הוא שקבע שהדברים יתנהלו כך ולא אחרת. בשיחה איתנו, רגע אחרי שסיים עוד ריאיון לערוץ 12, מספר נוימן כי ניהול המחאה מתקיים במרחב הווירטואלי: "הכול בקבוצות ואטסאפ, אנחנו נפגשים רק בהפגנות". לטענתו, הוא לא מפיץ דף מסרים לארגונים. "אין אצלנו אחידות במסרים. הדבר היחיד שמדברים עליו הוא ההפיכה המשטרית, לא לתת להפוך את ישראל לדיקטטורה. יש חמישים הפגנות ברחבי הארץ, ואנחנו מנהלים את התוכן של קפלן, אבל לא נוגעים בתוכן של אף אחת מההפגנות האחרות".

לשאלה מי מארגן למעשה את המחאה משיב נוימן: "האירוע הזה לא מנוהל. בדרך כלל במחאות יש קבוצה שמובילה ונותנת את הטון, ויש עוד קבוצות שמושכות לכל מיני כיוונים. כאן מדובר באירוע מבוזר, כל קבוצה עושה פעילות משלה, אבל הרכבנו את זה לקורת גג תקשורתית אחת. כשמבקשים מאיתנו עזרה בתקשורת אנחנו מוציאים משם תמונות וטקסט".

נוימן אומר שככל שזה תלוי בו ובשותפיו, המאבק לא יסתיים עד ש"קואליציית הדיקטטורה תודיע שהיא מסירה לחלוטין את האיום להרוס את הציונות והדמוקרטיה". אבל סיכול הרפורמה הוא רק שלב אחד בדרך להפלת הממשלה כולה. "ימיה של הממשלה הזאת ספורים, יתחילו לריב מעכשיו על המנדטים", צייץ נוימן בסוף השבוע ל־10,500 עוקביו. כדי להשיג את היעדים, הוא דוגל במהלכים קיצוניים מאלה שראינו עד כה. ב"הארץ" צוטטו דבריו על תרחישי הכאוס שרקם: "נבנתה תוכנית כללית שהיעד שלה הוא שמדינת ישראל תעצור לחלוטין בימים שלפני הבאת החוקים להצבעה. הכוונה היא להשבתה כללית של המשק ועצירת התנועה בישראל, בכבישים ובדרכים האחרות". בימים האחרונים הוא פרסם ברשתות החברתיות את מספר הטלפון של ח"כ שמחה רוטמן וביקש להפציץ אותו בהודעות מחאה. בציוץ אחר הכתיר כ"גיבורות וגיבורים" את המפגינים שצרו על דירתה של חברת הכנסת טלי גוטליב ומנעו ממנה לצאת משם עם בתה, צעירה בעלת צרכים מיוחדים. לאחר שצוות חדשות 13 הותקף בשכונת נווה־יעקב, כתב נוימן על שרי הממשלה: "הדם ישירות על הידיים של המטורפים האלו".

הפוליטיקאי: משה (בוגי) יעלון (72)

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... aya-Diamant-4-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הרמטכ"ל לשעבר לא נתפס אומנם כחלק מהחבורה הצעירה והתקשורתית שמובילה את המאבק, אבל מאחורי הקלעים מייחסים לו משקל רב. לפי מארגני ההפגנה, הוא זה שטבע את המושג "הפיכה משטרית", והוא שיזם את ההכרזה על שביתה נרחבת בשבוע שעבר. "יעלון מעורב מאוד בכל הקבוצות, דומיננטי מאוד, עוזר הרבה בכל מה שצריך", מעיד נוימן. גורם אחר בהנהגת המחאה מספר שיעלון מגייס למענם כספים רבים במסגרת "צו 8 אזרחי", העמותה שהקים. "הוא נהיה המנהיג של המחאה, המפגין מספר אחת נגד הרפורמה המשפטית", אומרים עליו.

יעלון כזכור הפך לאופוזיציונר ב־2016, כשנתניהו החליט להעביר את תפקיד שר הביטחון לאביגדור ליברמן. בדצמבר 2017 השתתף בהפגנה שארגן יועז הנדל נגד נתניהו בשל חקירות המשטרה שנפתחו, ולאחר מכן הגיע גם להפגנות בבלפור. "השחיתות גורמת לתחושת אי צדק אצל האזרח. זו סכנה גדולה יותר מהאיום האיראני, חזבאללה, חמאס או דאעש", אמר אז.

גונן בן־יצחק, איש השב"כ לשעבר המזוהה היטב עם מחאת בלפור, חבר ליעלון לקראת הבחירות לכנסת ה־24 והוצב ברשימת תל"ם. "בוגי שותף למחאה, אני רואה בו מנהיג שראוי לעמוד בראש ממשלת ישראל", אמר אז בן־יצחק. בסופו של דבר החליט יעלון לפרוש מהמרוץ, לאחר שהבין שאפסו סיכוייו לעבור את אחוז החסימה.

בחזית הטוויטר התבלט יעלון לאחרונה כשהגיב בחריפות להנחיה של השר איתמר בן־גביר להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות ולבצע מעצרים גם באירועי מחאה של השמאל, ולא רק באלה של הימין המתנחלי. "מפכ"ל משטרת ישראל, ראינו את השוטרים במלוא תפארתם, מאפשרים מחאה… כיאה במדינה דמוקרטית", צייץ הרמטכ"ל לשעבר. "זכור שיש פקודות שדגל שחור מתנוסס מעליהן. אינך אשם שהציבו מעליך שר שהוא עבריין מורשע. הגן על שוטריך מפני פקודותיו".

העותר: אליעד שרגא (64)

כבר יותר מ־33 שנה אליעד שרגא מוביל הפגנות ומאבקים, בין השאר במאות עתירותיו בשם "התנועה לאיכות השלטון" שייסד. בשלוש השנים האחרונות מלווה אותו יועץ התקשורת והאסטרטגיה איציק אלרוב, ממובילי מחאת הקוטג' ב־2011 ופעיל מאחורי הקלעים במחאה הנוכחית.

בהפגנות הוא נתפס לעיתים כקוריוז, אך בזירה המשפטית רשם שרגא לא מעט הישגים. הלכת דרעי־פנחסי רשומה על שמו, וכן ביטול חוק טל. בג"ץ גם דחה על הסף רבות מעתירותיו – למשל נגד מינויו של אביחי מנדלבליט לתפקיד היועמ"ש, נגד כהונת נתניהו כראש הממשלה ונגד השריון של עידית סילמן בליכוד. לצד ההליכים המשפטיים שרגא גם משגר אינספור פניות שמשגעות את משרדי הממשלה, היועצים המשפטיים, נשיא המדינה, פרקליט המדינה ועוד. הוא מרבה להופיע בוועדות הכנסת, ודמותו הג'ינג'ית נראית לא פעם על מסכי הטלוויזיה.

התנועה לאיכות השלטון הוקמה בעקבות "התרגיל המסריח" של שמעון פרס, שמשך אליו ב־1990 עריקי ליכוד כדי להקים ממשלת שמאל. מהתבטאויותיו הפוליטיות של שרגא עולה כי הוא נוטה שמאלה, אבל אין ראש ממשלה בשלושים השנים האחרונות שלא חטף ממנו. כבר 14 שנה, בפרט מאז פרוץ מחאת בלפור, נתניהו הוא יעד מרכזי לפעילות התנועה. במרץ 2020, בגל הראשון של הקורונה, השתתף שרגא בהפגנה וירטואלית ודרש את חידוש המחאה בבלפור: "הקורונה היא רק מגפה שתחלוף", אמר. "היא תיעלם כמו שבאה, אבל השחיתות תישאר, והיא עלולה להרוס את יסודות המשטר בארצנו". כמה חודשים אחר כך קשר את עצמו לעמוד בתל־אביב, כדי למנוע מפקחי העירייה לפנותו ממאהל מחאה שהקים.

הרטוריקה שלו בוטה: "טיטוס", "אספסיינוס", "נירון קיסר", "חורבן בית שלישי". בסבב המחאה הנוכחי נוצרו חיכוכים בינו ובין מובילי ההפגנות, למשל כשהתנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ בדרישה לאפשר הפגנה, בזמן שהמארגנים כבר היו בקשר עם המשטרה. בנוסף, נציגי התנועה לא זכו למקום מרכזי מספיק, לשיטתם, ברשימת הנואמים. שרגא גם הטיל וטו על מתן במה לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהורשע כידוע בעבירות שחיתות.

The post קבוצת אקטיביסיטים מנסה כבר עשור לשכנע שהלכה המדינה. הפעם הם כנראה הצליחו appeared first on מקור ראשון.