שתי הצעות חוק שאישרה הכנסת בקריאה טרומית לפני כשבוע וחצי, במטרה לאפשר לבתי הדין הרבניים לדון כבוררים בסכסוכים ממוניים בין אזרחים, מעוררות סערה זוטא. לטענת ארגונים שונים, ובהם ארגוני הנשים, ההצעה עלולה לחזק את מגמת הפגיעה בנשים בבתי הדין הרבניים. הרקע לכל ההצעות הוא פסק דין שניתן בבג"ץ בשנת 2006 (המכונה: בג"ץ סימה אמיר), וקבע כי הנוהג רב השנים לפיו בתי הדין דנו בעניינים ממוניים בהסכמת הצדדים, בהתאם לחוק הבוררות, איננו חוקי. מאז אותו יום חדלו בתי הדין הרבניים הרשמיים של מדינת ישראל לדון בנושאים אלו, מלבד במקרים חריגים הקשורים בסכסוכי גירושין. פסק הדין עורר אמנם מיד לאחר שניתן כעס רב בקרב דייני בתי הדין הרבניים, אך בפועל כולם נאלצו לנהוג על פיו. כעת מבקשות הצעות החוק לשנות את המצב.

ההצעה הנוכחית מהווה המשך לשורה של הצעות חוק דומות, שהונחו על שולחן הכנסת מאז שנת 2009 וחלקן אף אושרו בטרומית, אך אף אחת מהן לא צלחה את כל תהליך החקיקה. הרב יעקב יקיר ממכון "תורת המדינה", שעסק בקידום הצעת החוק גם בשנים עברו, מברך על אישור ההצעות בקריאה טרומית, ומקווה שהפעם הן תצלחנה בשלום את כל התהליך. לדבריו, סמכותם של בתי הדין הרבניים לשמש כבוררים בדיני ממונות הייתה ברורה עוד מימי המנדט הבריטי ואיש לא ערער עליה משך שנים. "בשנת 2006 בא בג"ץ וקבע פתאום שמאז חקיקת חוק שיפוט בתי דין רבניים בשנת 1953 בתי הדין לא מוסמכים לדון בדיני ממונות כבוררים, כי הדבר לא נכתב בחוק במפורש. בג"ץ אפילו אומר בפסק הדין הזה במפורש שאם המחוקק מעוניין להסדיר את הסמכות הזו בחוק הוא יכול לעשות זאת".

לטענת הרב יקיר, הרטוריקה של בג"ץ באותו פסק דין הייתה פורמלית מאוד, אך אסור ללכת אחריה שבי, ומדובר בצעד מכוון, אחד מני רבים שעשה בית המשפט העליון לאורך שנים, לצמצום כוחם של בתי הדין, "במחקר שלנו הראינו שיש פה משהו מאוד שיטתי. זה לא שבג"ץ 'עלה' פתאום על איזו בעיה פורמלית-פרוצדורלית שצריך לתקן אותה. הדברים נאמרו בצורה מפורשת כבר לפני שנים על ידי שופט בית המשפט העליון דאז, צבי ברנזון. לדבריו, מערכת בתי הדין הרבניים היא מערכת חיצונית לבתי המשפט וזה מצב בעייתי מאוד, לכן צריך לצמצם את הסמכויות שלה כמה שאפשר. כל מקום שבו ניתן לפרש את הסמכויות בצורה מצומצמת צריך לפרש זאת כך, גם אם לא ברור שזו כוונת המחוקק. בג"ץ סימה אמיר בשנת 2006 הוא היה בסך הכל עוד שלב בתהליך הזה שבו בג"ץ מצמצם את סמכויות בתי הדין הרבניים. התוצאה של הדבר הזה שכרכי פסקי הדין הרבניים שהתפרסמו עד אז בדיני ממונות, וההתפתחות של משפט התורה במציאות המודרנית, נעצרו. וכמו שכבר כתב הרמב"ם, במקום שבו לא נותנים לדון לא יודעים לדון. כשאין סמכות – העסק מתנוון".

הרב יקיר מציין כי משפטנים בכירים מאוד, ובהם גם שופט בית המשפט העליון צבי טל ז"ל, סברו שפסק הדין שניתן בבג"ץ שגוי, וכי מאז 2006 היו ניסיונות רבים לתקן את המצב ולהחזיר את הסמכות לבתי הדין. ההצעה שעברה השבוע בקריאה טרומית היא לדבריו הגרסה המרוככת של החוק, שרק מכבדת את האוטונומיה של אזרחי ישראל להישפט על פי דין תורה בהסכמה. אפיק אחר, שקודם בהצעות חוק אחרות לאורך השנים ונזנח הפעם, הוא האפשרות להעניק לבתי הדין סמכות שיפוט של ממש, רק בהסכמה. "הגרסה שלא אושרה, מבקשת להכיר באופן רשמי במשפט התורה במדינת ישראל כאשר שני הצדדים מעוניינים בכך. אבל כנגד הדבר הזה יש יותר התנגדות, מכיוון שזה לכאורה צעד לקראת אוטונומיה של משפט התורה במדינת ישראל. יש מעלות לכל אחת מהאפשרויות אבל ההצעה שנבחרה היא ההצעה שאמורה לעורר הכי פחות התנגדות. אם תחפש ברשת תוכל למצוא נייר עמדה שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה, וחובר על ידי ידידי פרופ' בני פורת ועל ידי פרופ' ידידיה שטרן, אשר תומך בהצעה הזו. לדעתי אפשר לגבש סביבה הסכמה רחבה".

לסיכום קובע הרב יקיר, "בג"ץ ברגל גסה השתדל לנוון את משפט התורה במדינת ישראל, ועם השוד הזה שבג"ץ עשה בשנת 2006, כביכול בעילה טכנית של סמכות בחוק, אסור להשלים".

The post "בג"ץ פעל ברגל גסה לנוון את משפט התורה" appeared first on מקור ראשון.