https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/מילה-וגלגולה-750x234.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

עצמי ובשרי

באחד מסיפוריה היפים של הסופרת רבקה אליצור (וכולם יפים), היא מספרת על יעל שהלכה לאיבוד בחגיגות יום העצמאות לישראל, לאחר שהתעקשה שלא לתת יד להוריה, וללכת לבדה, בעצמה. לפני השינה מתנצלת יעל על שאמרה "אני בעצמי" – ואביה אומר לה: "זה דווקא טוב. היום יום העצמאות. היום שאמרה המדינה 'אני בעצמי'".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "טוויטר הפך לפוסק האחרון"

– מחפשים עבודה? הארגונים והעסקים האלה זקוקים לעובדים | 19.7

– "את מתלבטת במי לטפל, בילד שהוכה או בנפגעת תקיפה מינית"

ואכן, המילה עצמאות חודשה על ידי איתמר בן אב"י, ומקורה במילים כגון בעצמו או לעצמו בלשון חכמים. מובנה הראשוני של המילה עֶצֶם הוא העצמות שבגוף, כמו בבקשת יוסף מאחיו שיעלו את עצמותיו ארצה – אך כבר במקרא המילה אינה מתייחסת רק לעצמות שבגופנו אלא גם לגוף הדבר, לממשותו. 17 פעמים בתנ"ך למשל מופיע הצירוף "בעצם היום הזה", כלומר ביום הזה בעצמו; וכן ישנו בתנ"ך הצירוף "עצמי ובשרי" המבטא קרבה גדולה ושורש משותף, כפי שאומר למשל דוד לבני שבטו: "אַחַי אַתֶּם, עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתֶּם" – כלומר קרובים אתם לי כעצמותיי וכבשרי.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 07/AFP_1V099A-750x499.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

עם זאת, בתנ"ך איננו מוצאים שימושי לשון כמו "אני בעצמי" וכדומה. כשרוצים להביע בתנ"ך את המשמעות הזו, משתמשים דרך כלל במילה "נפש" והטיותיה. למשל, המלאכים המאיצים בלוט לברוח מסדום אומרים לו "המלט על נפשך", ולא, נאמר, "הצל את עצמך"; ועל אשת יפת תואר שנלקחת בשבי נאמר: "וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ", כלומר תשחררנה לעצמה.

בלשון חז"ל כבר משמשת המילה עצם במשמעות הזו (בדומה לשימושי self באנגלית), והיא רווחת מאוד. בתחילת מסכת ברכות לדוגמה מספר רבי טרפון שהוא קרא קריאת שמע בהטייה, כדעת בית שמאי, "וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים". והשיבו לו חבריו: "כדיי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל".

המילה "עצם" בלשון חכמים התרחקה אפוא רבות מן העצם הממשית שבגוף, וכך הוא גם במשפט המפורסם שבו קובעים חז"ל שלשון המקרא שונה מהותית מלשון חכמים: "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן".

חגיגות יום הבדדה?

לפני כ-120 שנה, נדרשה מילה עברית תמורת independence הלועזית, שפירושה המילולי הוא היות בלתי תלוי. מדינות הלכו ונעשו עצמאיות, והתעורר צורך לקרוא שם עברי לתופעה. אליעזר בן יהודה חידש לשם כך את המילה בְּדָדָה, מלשון בָּדָד. כך הסביר בעיתונו הצבי בשנת תרנ"ו (1896): "השתמשנו בשני גליוננו הקודמים בהשם בדדה למושג חירות וההויה ברשות עצמו ולא תליה בדעת אחרים". בן יהודה מביא כי השורש בדד משותף לעברית ולערבית בהוראת הבדלה והפרשה (ומכאן כמובן אף הבידוד המוכר לנו בימים אלו); ובערבית משתמשים בו גם במשמע "היה בן חורים, ברשות עצמו". בן יהודה הסתייע רבות בערבית בחידושיו (כך למשל הגיעו אלינו מילים כמו רצינות, או אהדה), וכך נהג גם בחידוש מילה זו.

ברם, כפי שקרה למילים לא מעטות שחידש – המילה בדדה לא שרדה. לעומתה, חידושו של בנו איתמר, עצמאות, נקלט ללא תחרות. מן העצמאות נגזר גם שם התואר עצמאי, מי שעושה דברים בכוחות עצמו. בַּהמשך שם התואר הפך גם לשם עצם – אף המונח הדקדוקי שם עצם נגזר כמובן מן המילה עצם שמקורה הראשוני בעצמות הגוף – ובמקום לומר "עובדים עצמאים" (שם תואר) אומרים  "העצמאים הפגינו". בבלשנות קוראים לשם תואר המשמש גם כשם עצם  שם תואר מועצם, ובמקרה זה הוא בהחלט מועצם, שכן בשורש עצ"ם עסקינן.

מן העצם, הנותנת לגוף את חוזקו, נגזרה גם המשמעות של עצמה וכוח, ונאחל אפוא לעצמאים שיתעצמו ויתחזקו, וישובו לעשות חיל בכוחות עצמם.

The post גלגולה של עצמאות appeared first on מקור ראשון.