הוא ממקד את העניין: "אני רואה את הצורך של אנשים לבוא ולהכיר ולצרוך תכנים. זה צורך שאינו מטופל דיו. לאנשים נשואים יש קהילה משלהם, מסגרות משלהם, יש להם מערכת חברתית מסודרת, וכשאתה רווק אין לך איך להשתייך למעגלים חברתיים כאלה. יש לך את המעגלים המצומצמים, ויש אנשים שאין להם גם את זה. הם נמצאים בקשר עם המשפחה, וזה המעגל החברתי המרכזי שלהם. הניסיון שלנו הוא ליצור קהילה שנותנת חשיפה חברתית שגם תשבור את המעגלים ותגדיל את האפשרות להכיר בני זוג. אני חושב שלהרבה אנשים יש צורך גדול במקום שבו הם יכולים לצאת מהמרחב הטבעי שלהם ולהכיר אנשים חדשים. וככל שעוברות השנים ומספר הרווקים גדל, הצורך הזה מתרחב. בעשר השנים האחרונות הרווקים הפכו לציבור. ציבור שלא הופנם שהוא קיים, אבל הוא ציבור".

יוסי מזהה את עצמו בתוך הציבור הזה. "ברמה האישית אני מחפש בת זוג, וברמה הכללית אני מנסה ליצור מערכת חברתית שתיתן לאנשים אפשרות להכיר ולצרוך תרבות עם קבוצת השווים שלהם. אני לא מרגיש בנוח ללכת למקומות שזוגות צעירים הולכים אליהם. אני מעדיף ללכת למקומות עם אנשים שדומים לי, שיש להם אותן התמודדויות. כשהנושאים שמדברים עליהם לא קשורים לחיים שלי, כמו מתי להחליף חיתול ואיך לחנך את הילדים, אני לא מרגיש חלק מהסיטואציה". יחד עם זאת, הוא מדגיש שהמפגשים שלהם לא עסוקים ברווקות. "יש שיעורים על אמונה, על פרשת שבוע, על NLP, מסיבת ראש חודש, הרבה דברים שלא קשורים לרווקות עצמה. אנשים רוצים לבוא לאירוע עם אנשים שדומים להם אבל שזו לאו דווקא תהיה הכותרת של המפגש".

לטענתו, הדרך להתמודדות עם הרווקות כתופעה עוברת דרך מוסדות המדינה. "אני חושב שהמדינה צריכה להתייחס לנושא הזה ולאוכלוסייה שלצערי הולכת וגדלה, והיא צריכה לתת פתרונות. גם פרקטית איך להכיר עוד אנשים, גם ליווי וייעוץ וגם לייצר מפגשים שהם לאו דווקא לצורך היכרויות".

השיחה איתו היא חוויה מעניינת. לאט־לאט אני מתרגלת למעברים המהירים שלו מהעמדה הפרטית לאחריות על הכלל, לרגע הוא מדבר איתי מבפנים ומיד אחר כך עובר לתיאור מבחוץ. הוא נע בנינוחות בין המיקומים השונים. בשאלתי על חיי השגרה שלו, הוא עונה: "היומיום שלי דומה פחות או יותר לאנשים אחרים, הוא לא בדיוק אותו דבר כי אין לי את הילדים בערב. יש אנשים שיגידו שזה יתרון כי בסוף אתה חי את החיים שלך ואתה נהנה מהחיים. כלפי חוץ אולי יש את הצד הנוצץ שאין לך מחויבות, אבל בסוף לכולם ישנה השאיפה להתחתן והצורך הוא צורך אמיתי, נפשי ופיזי. החופש הוא חופש מדומה. לפעמים זה כלוב של זהב".

יוסי מדגיש שאינו רוצה להעביר תחושה של מסכנות אבל "זו לא סיטואציה טבעית והיא לא נכונה לאיך שתכננו את החיים שלנו, אף אחד לא חשב שהוא יהיה רווק בגיל כזה. ככה החיים התגלגלו ואנחנו מנסים להוציא את הטוב ביותר מהמציאות".