בטקס מעורר מחלוקת ביום ראשון שעבר החזיר ד"ר יאיר ברק למנהל הווקף הירדני עזאם אל־חטיב את מפתח שער המוגרבים (כיום שער הלל) שנטל בזמן כיבוש ההר. ברק, תושב רמת־גן, הוא עמית מחקר במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל־אביב, ומתמחה בתולדות המדיניות הכלכלית של ישראל.

ב־1967, הוא מספר, שירת בגדוד 71, של הצנחנים, בפלוגה ג'. "היינו אמורים לצנוח באל עריש אבל אלוף ישראל טל היה זריז מאיתנו והצניחה התייתרה. כשהחלה הלחימה בירושלים נלקחנו לשם. לפנות בוקר היום השני למלחמה, הפלוגה שלי הייתה הראשונה להיכנס למזרח ירושלים. הגענו לוואדי ג'וז וספגנו שם אש מצלפים ירדנים. חבר שלי, בן הקיבוץ שגדלתי בו, נהרג. התמקמנו בבית הגבוה ביותר בוואדי ג'וז.

"למחרת נכנסנו לעיר העתיקה. לא היינו הפלוגה הראשונה שנכנסה. את הכבוד קיבל יורם זמוש, בן קיבוץ יבנה. נכנסתי בשער האריות, לוויה דולורוזה, להר הבית, ומשם פניתי לשער המוגרבים. מצד שמאל הונח מפתח גדול שמצא חן בעיניי. לקחתי אותו. השער היה פתוח אבל רציתי לבדוק אם המפתח שייך לשער, סובבתי את המפתח בחור המנעול והלשונית יצאה. ירדתי לכותל וכעבור עשר דקות הגיע הרב גורן. הגיעה חבורה שלמה מהרבנות הצבאית. הם תקעו בשופר ונעצו פתקים. לא הכרתי את המנהג הזה".

זמוש מספר על ערבי שהגיע והושיט לו את מפתח השער.

"הארכיאולוג מאיר בן־דב העריך באוזניי בעבר שקיים יותר ממפתח אחד. עיתונאי הארץ ניר חסון גילה שכעבור כמה ימים המדינה החרימה את כל המפתחות, מלבד זה שלי. כשהחזרתי את המפתח בשבוע שעבר, הוא כבר לא התאים לחור המנעול הנוכחי אף על פי שהדלת עצמה לא הוחלפה מאז המלחמה".

למה ראית לנכון להחזיר לווקף את המפתח?

"כי הוא לא שלי".

למה לא החזרת אותו למדינת ישראל?

"למדינת ישראל אין שום בעלות על המפתח הזה".

מוטה גור הכריז כבר במלחמה ש"הר הבית בידינו".

"הוא אמר – אז מה? הבעלות על הר הבית היא של הווקף".

אינך מכיר בזה ששם עמדו שני בתי המקדש ויהודים התפללו אלפיים שנים לחזור לשם?

"אז מה? למה זה נוגע לי? אם תתפלל שהבית שלי יהיה שייך לך, הבעלות עליו תעבור אליך? המוסלמים הם הבעלים המוכחים והברורים שם מהמאה השביעית. כולם מכירים בזה".

הר הבית עבר ידיים 38 פעמים מאז ימי דוד המלך. למה דווקא כשאנחנו כאן זה לא קביל בעיניך?

"הביטוי 'אנחנו' לא מקובל עליי. אתה אינך הבעלים, נקודה. הכיבוש האחרון הוא של הווקף, והירדנים הם הבעלים. האם אתה רשאי להיכנס לשגרירות האמריקנית סתם כך כי אתה רוצה? לא, זו אקס־טריטוריה. אתה במדינת ישראל אבל בפועל זו ארה"ב".

הירדנים שלטו בהר הבית 19 שנים. מאז חלפו כבר 56.

"אתה רוצה להתווכח איתי? אתה צריך להבין שיש אנשים שאינם מדברים בשם 'אנחנו'. אתם אינכם הבעלים. אתם רק טוענים לבעלות. הבעלות על הגדה המערבית, על הר הבית ועל ירושלים המזרחית היא של הערבים. זו הבעלות הנוכחית. אפילו ישראל מכירה בירדן. הנה, כשרציתי להחזיר את המפתח נדרש אישור מירדן. כשיש בעיות בהר הבית נתניהו רץ מוכה אמוק לעבדאללה. כל ההסדרים הם על דעת ירדן".

גם הכותל המערבי איננו שייך לנו לשיטתך?

"ההשתלטות על הכותל היא פוליטית. הייתי שם בזמן אמת וראיתי בעיניי שזו הייתה סמטה ברוחב חמישה מטרים. גילחו את כל השטח כעבור שלושה ימים. מי? המפא"יניקים. דווקא המפד"ל התנגדו לשליטה בהר הבית.

"יש כל מיני מקומות קדושים לכל מיני דתות. זיהוי הקדושה איננו מחייב בעלות פוליטית. אם יש לך אתר קדוש בוורשה, כשפולין תכיר בקדושתו תוכל לבוא לשם באין מפריע ולנהל שם את הפולחן שלך. קיימים בתי כנסת בכל העולם וקדושתם מכובדת ואינך דורש בעלות עליהם. מה יהיה מבחינה פוליטית? אני לא נותן לזה פתרון, אבל לא רק בעיניי ירושלים המזרחית היא שטח כבוש. גבולות אינם נקבעים לפי מה שאתה רוצה אלא בהסכם בין מדינות ובהכרה בינלאומית. לכן הגבול עם מצרים הוא סופי למרות שבצליחה במלחמת יום הכיפורים השתתפתי בכיבוש ארץ גושן. החלטה 242 של האו"ם אינה מכירה בשליטת ישראל בשטחים".

המציאות בהר הבית כיום היא שיהודי שמתפלל שם נעצר. בלי קשר לשאלת הבעלות, זו מציאות תקינה בעיניך?

"כן, כי זו תפילה פוליטית. זו לא תפילה מעומק הלב. אם אתה יהודי מאמין, תדבק באמירה של הבעל שם טוב ש'לית אתר פנוי מיניה' – בכל מקום אפשר לעבוד את א־לוהים. לא צריך את הר הבית כדי להתפלל. רוב היהודים הדתיים כלל לא חיים בארץ, ומתפללים בכל יום במקומם. אני מתנגד לזה שיהודי ייכנס לכנסיה ויקרא שם קריאת שמע, ואני מתנגד לכך שנוצרי ייכנס לבית כנסת וינהל שם מיסה. אותו הדבר בדיוק נכון בהר הבית".

אבל הר הבית איננו כנסייה, אני מבין שלטענתך הוא גם איננו בית כנסת. אז הוא מסגד?

"הוא קדוש למוסלמים. גם הכותל המערבי איננו בית כנסת והוא קדוש ליהדות".

גם הר הבית קדוש ליהדות.

"אבל הוא איננו בבעלותנו".

אז אתה מתחרט על חלקך בכיבוש מזרח ירושלים?

"לא. הייתי חייל בנח"ל המוצנח ובהכרה מלאה שירתי בחטיבת המילואים 55 עד גיל חמישים. נלחמתי גם במלחמת ההתשה וב־73' ובמלחמת לבנון הראשונה. המרחק ביני לבין המוות היה לא פעם בערך חמישה סנטימטרים. אני אזרח תורם, וגם אם הממשלה שלי טועה ושולחת אותי למות – מקומי שם. מתחתי ביקורת על מדיניות ישראל כלפי מדינות ערב מגיל עשרים, ואמרתי שהביקורת שלי תושמע מעמדה של לוחם ולא מעמדה של ג'ובניק. לא מהקריה".

The post "אם תתפלל שהבית שלי יהיה שייך לך, הבעלות עליו תעבור אליך?" appeared first on מקור ראשון.