קצת עליי //

נולדתי בעיר בת־ים לשני הורים חירשים ניצולי שואה. אבא נולד חירש בפולין ואימא שנולדה בצרפת הפכה לחירשת בגיל שנתיים. יש לי עוד אח שגדול ממני ואחות קטנה. כולם שומעים. כילד לא אהבתי ללמוד. מה שעניין אותי היה ספורט ובהמשך, נמשכתי לשני דברים שאני אוהב עד היום: ספרים ומוזיקה. מתחת לביתי קיים מרתף שבו שוכנת הממלכה שלי: כ־2500 ספרים ואלפי תקליטים ודיסקים בסגנונות ג'אז, רוק, רוק פרוגרסיב, אלטרנטיבי ועוד. הסופרים האהובים עליי הם שטפן צוויג ואהרן אפלפלד.

בשנה הבאה אציין 30 שנות הוראת היסטוריה במערכת החינוך. לימדתי 22 שנים בתיכון רבין בקריית־גת, ואני מלמד זו השנה הרביעית בתיכון אמית ע"ש רון ארד ברחובות. את אשתי התומכת והמקסימה אורלי הכרתי בקריית־גת. יש לנו שני ילדים: אמתי בן 23 ואמרי בן 17. חוץ מזה יש בבית עוד שני כלבים ושלושה חתולים שאחת ללא רגל ואחד ללא יד. אני מאחל לכל מורה צוות ניהול כמו זה שאני עובד תחתיו. שלוש המדהימות הן קרן שחל המנהלת הראשית, רויטל ברג־ברייטר סגנית המנהלת, ואורית דורון מנהלת חטיבת הביניים.

בחרתי להצטלם //

בחדר העבודה שלי שנמצא במרתף מתחת לביתי. זו הממלכה שמכילה בתוכה את שני התחומים שאני מאד אוהב: מוזיקה בפורמט של תקליטים וספרים. יש לי גם מאות ספרים בנושא נאציזם ושואה.

להיות מורה //

הייתי תלמיד גרוע והרגשתי שלא מאמינים בי. היה לי מורה שנהג לכנות אותי בשם 'כלומניצקי' (על משקל שם משפחתי). מורה אחרת לקחה את התיק שלי כסוג של ענישה על ששכחתי ציוד (בתגובה לקחתי את התיק שלה והשלכתי את הסיגריות שלה לעיני הכיתה). האירועים האלו הותירו בי צלקות. היו לי מחשבות איך אני הייתי מתמודד עם תלמידים כמוני. המחשבות האלה קרמו עור וגידים לאחר הצבא (הייתי לוחם בנח"ל) והשאר היסטוריה.

התלמיד שלא אשכח //

היה לי תלמיד שלא הסתדר איתי וזה הגיע למצב שהיה שיעור אחד שהוא התעמת איתי ויצא בזעם מהשיעור ורץ למנהלת להתלונן עליי. בהמשך לא רק שיושרו ההדורים, הוא לא מצא את עצמו במגמות השונות והגיע למגמה שלי – היסטוריה מורחב 5 יחידות. הוא סיים את המגמה בהצטיינות בשנה שעברה בציון מעל 90. אחיו הצעיר הלך בעקבותיו ולומד אצלי כעת במגמה.

דמות להשראה //

דוד בן־גוריון. מנהיג מוביל ואמיץ שנטל סיכון והחליט להכריז על הקמת המדינה למרות כל הסיכונים שהיו בהחלטה הזו. חסרים לנו מנהיגים מסוגו בימינו.

המורה שהשפיעה עליי //

נעמי אביר ז"ל. היא הייתה המדריכה הפדגוגית שלי בסמינר הקיבוצים וגם לימדה אותי להכיר בחוזקות שטמונים בי.

המוטו שלי //

לטעות זה אנושי ולסלוח זה א־לוהי. אני לא מתבייש להודות בפני תלמידי כשטעיתי. אני גם לא נוטר טינה לאלו שפגעו בי. אני נוטה לשכוח ולסלוח.

The post "לטעות זה אנושי, אני לא מתבייש להודות בפני תלמידי כשטעיתי" appeared first on מקור ראשון.