רבים אינם מבינים מה גורם לאנשים להפוך לאוהדי ספורט, להקדיש את זמנם לצפייה באנשים שרודפים אחרי כדור, מנסים לקלוע אותו לסל, קופצים, רצים, זורקים או שוחים. לרבים אחרים לעומת זאת, אהדת קבוצת ספורט היא חלק מרכזי בחיים. יש כאלה שנולדים למציאות שבה המשפחה אוהדת קבוצה מסוימת והולכים עם אבא למשחקים מגיל קטן, יש כאלה שמתאהבים במהלך הדרך, בעקבות זכייה של קבוצה מסוימת בתואר או חיבור לשחקן יוצא דופן כמו מסי. האהדה הזאת מכניסה רבים גם לתוך קהילה של אנשים כמותם, מה שהופך גם לייחוס החברתי שלהם במסגרת מועדון ספורט זה או אחר.

לאחר מתקפת הטרור האכזרית של מחבלי חמאס התעוררה ציפייה גדולה בקרב אוהדי הספורט המושבעים לשמוע גינויים חד־משמעיים מקבוצות ומליגות שהם אוהדים בעולם ושאחריהן הם עוקבים באדיקות. חלק מהאוהדים קיבלו את מבוקשם במהירות עם פרסום הודעות תמיכה, קיום טקסים, דקות דומיה והנפת דגלי ישראל בליגות האמריקניות ה־NBA ,NFL ,NHL בנוסף לפיב"א וליורוליג, שגם קיימו דקת דומיה בפתיחת המשחקים במפעלים האירופיים השונים. בגרמניה עמדו לדקת דומיה לזכר החללים בישראל בשתי ליגות הכדורגל הבכירות, ודורטמונד הגדילה לעשות עם טקס מצמרר לזכר הנפגעים הישראלים, וקבוצת מיינץ שחררה את הקשר המרוקני אנואר אל־ע'אזי, לאחר שהביע תמיכה במעשי החמאס. בנוסף, דמויות מובילות כגון לברון ג'יימס וטום בריידי הביעו תמיכה בנו, והמתאגרף האגדי פלויד מיווות'ר הגדיל לעשות כאשר שלח מטוס סיוע לתושבי העוטף.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... es-1752442316-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מנגד, צורמת השתיקה של גופים גדולים כגון אופ"א, הגוף המנהל של הכדורגל האירופי, ששלח מכתב תמיכה פחדני להתאחדות לכדורגל, ושל הפרמייר ליג, ליגת הכדורגל האנגלית האיכותית, שלה אוהדים רבים בישראל, שהסתפקה בהודעה כללית שמגנה את האלימות והאכזריות נגד חפים מפשע משני הצדדים.

בשנים האחרונות נכנס הרבה מאוד כסף מהעולם הערבי לכדורגל האנגלי, בזכויות שידור ובדרכים אחרות. ניוקאסל נקנתה בידי הסעודים, מנצ'סטר סיטי שייכת למשקיעים מאבו דאבי, שהפכו אותה למועדון העשיר בעולם, ולאחרונה דובר על כך שאמיר קטאר מבקש להשתלט על מנצ'סטר יונייטד, בנוסף לקבוצת הפאר הצרפתית פריז סן־ז'רמן, שקנה לפני שנים אחדות. במקרים כאלה ברור שאין לצפות להודעות תמיכה בישראל, אבל כאשר גם מועדון כמו טוטנהאם הלונדוני, שנחשב למועדון היהודי ביותר באנגליה עם יושב ראש יהודי, דניאל לוי, נאלם דום, אינו מגנה את פעולות חמאס ואוסר אפילו הנפת דגל ישראל באצטדיון, נשאלת השאלה מה קורה כאן בעצם. "לא ציפיתי לשום דבר טוב יותר מההתאחדות אבל מהמועדון שלנו ציפיתי, לא רק בגלל הקשר העמוק של המועדון עם הקהילה היהודית, אלא בשל אפס הסובלנות שיש לי כלפי אלה שלא מסוגלים לגנות את הטבח החייתי כנגד יהודים", כתב במכתב ההתפטרות שלו ג'ונתן אדלמן – שעמד בראש ארגון צדקה שדאג לשחקני עבר של טוטנהאם – ימים לאחר תחילת המלחמה ופנה אל דניאל לוי, "לנוכח כישלונך הקטסטרופלי וחוסר הבהירות המוסרית הכרונית שהפגנת, אין ביכולתי לשרת יותר את הקבוצה".

יונתן בן־גל: "ברגע שקלטתי עד כמה המועדון הזה אנטישמי ובעיקר צבוע, ולא מסוגל להראות אפילו טיפה של אמפתיה כלפי מה שעובר עלינו, משהו התנפץ אצלי ונכבה לתמיד"

מי ששיחק שלוש עונות מוצלחות במדי טוטנהאם, כיכב קודם לכן בליברפול וחי עדיין בלונדון, הוא שחקן העבר הבינלאומי רוני רוזנטל, שעובד היום כסוכן שחקנים וסקאוטר. "הפריימר ליג וגם טוטנהאם במקרה הזה, חושבים קודם כול על כסף ועל זכויות שידור. טוטנהאם הוא מועדון עם אוהדים בכל רחבי העולם, ואני מניח שזו אחת הסיבות להתנהלות הזו, כמה שזה נראה לא טוב", מסביר רוזנטל, "אני מגיע באופן תדיר למשחקי הקבוצה ויכול לומר בוודאות שרוב הקהל של הקבוצה מזדהה עם ישראל, אבל הם לא קובעים את החוקים שמגיעים מלמעלה, שנראים מתואמים היטב בין הנהלת הליגה והקבוצות. כשאני קורא כתבות ברשת, בתגובות בסוף רואים שהרוב כאן מזדהה עם ישראל, ומי שמשתתף במחאות נגד ישראל הם אחוז קטן מהאוכלוסייה".

*

"האהבה לקבוצת כדורגל יכולה להיות פנאטיות של ממש, זה ממש זורם בדם זה כמו דת", מסביר יונתן בן־גל, מורה לחשיבה יצירתית ומנחה סדנאות, שקבוצת ליברפול האנגלית הפכה עבור משפחתו לאובססיה מילדות, "זה להכיר את כל השחקנים, לעקוב אחרי כל דבר קטן שקורה, לתכנן את השבוע כך שלא אפסיד דקה ממשחק. זה חיבור רגשי יוצא דופן, עם תחושה קשה מאוד שמפסידים ותחושת התעלות כשמשהו טוב קורה. התאהבנו בליברפול אחרי שאבי כהן ז"ל עבר לשחק בקבוצה בסוף שנות ה־70, ולאט־לאט הקשר הלך והתחזק. 30 שנה בלי תואר הלכנו איתם במדבר, עברנו חוויות קשות, עצובות, שמחות וחזקות והבנו איזו קהילה מיוחדת של אוהדים יש לקבוצה הזאת, כאלה שבאמת לא תמצא בקבוצות בעולם. אוהדים שתמיד יהיו שם למען הקבוצה ולעולם לא ילכו הביתה באמצע משחק, גם אם יהיו בפיגור 0:5".

עמוס מיתר: "השייכות והזהות של אוהד לקבוצה הן עמוקות. מצב כזה, שבו הקבוצה מסרבת לגנות הרג של תינוקות או חטיפה של אזרחים חפים מפשע, זה דבר שהוא בלתי נסלח"

אבל ליברפול האגדית, שבארץ כמות האוהדים שלה אדירה, יישרה קו באופן מאכזב עם הגישה של ראשי הליגה האנגלית. השיא היה כשהמועדון החרים מקבוצת אוהדים ישראלית ביציע דגל, ללא כל סממן פוליטי, שביקשו להנציח בו ארבעה מאוהדי הקבוצה שנרצחו בפיגוע הטרור. "אני לא אדם שנוהג לערב פוליטיקה וספורט אבל במקרה הזה הגבתי אחרת לחלוטין, כי ברגע שקלטתי עד כמה המועדון הזה אנטישמי ובעיקר צבוע, ולא מסוגל להראות אפילו טיפה של אמפתיה כלפי מה שעובר עלינו, בשנייה משהו התנפץ אצלי ונכבה לתמיד", מספר בן־גל, "ההרגשה היא שקיבלתי סטירה מהארגון שאני הכי אוהב ומעריץ כל כך הרבה שנים. ליברפול באופן מסורתי זה מועדון שמביע תמיכה בנפגעי אסונות שהיו אוהדי הקבוצה או בפעילות למען זכויות אדם, כמו התמיכה לפני מספר שנים בתנועת "חיי שחורים נחשבים" לאחר הרצח של ג'ורג' פלויד בידי שוטר אמריקני, תמיכה שחלק ממנה הייתה כריעת ברך של כל השחקנים לפני שריקת הפתיחה של משחקים באותה תקופה. אחרי שראיתי את ההתנהלות במקרה שלנו, מיד הבנתי שהסיפור עבורי כאן נגמר, מחקתי את העמודים במדיה החברתית, לא צפיתי באף משחק מאז והאמת שזה לא מפריע לי בכלל. לפחות עכשיו התפנו לי סופי השבוע להיות יותר עם הילדים, לקרוא ספרים או לראות סרטים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -f871cf3a0c62-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מי שמסביר את הסערה שעוברת על בן־ גל ואת הצורך של אוהדים לקבל תמיכה מגופי ספורט, שלא קשורים לפוליטיקה ונמצאים הרחק מישראל, הוא פסיכולוג הספורט עמוס מיתר. "הצורך לקבל נחמה, אהדה, חיבוק וליטוף עלה פי מאה עכשיו אצל רבים מתושבי ישראל. אנשים פוגשים חוסר אונים וחוסר תקווה, וככל שהתקווה יורדת, עולה הפחד ואז אתה צריך לקבל אהדה מאנשים שאתה מכיר, או מזרים מוחלטים, שיגידו שהם משתתפים בצערך ועצובים בעקבות מה שקרה, שתרגיש שאתה לא לבד. ההשתייכות של אוהד לקבוצה היא כמו דת, קבוצה שאתה מכור אליה היא לא סתם תחביב. מדובר כאן באוהדים שרופים, שהקבוצה עבורם קודמת לכל דבר וזה משפיע על חיי היומיום שלהם. השייכות והזהות של אוהד לקבוצה הן עמוקות, ובמצב כזה, שבו הקבוצה מסרבת לגנות הרג של תינוקות או חטיפה של אזרחים חפים מפשע, שמסרבת להיות אנושית, זה דבר שהוא בלתי נסלח וממש סוג של בגידה, של התעללות. בישראל יש רעידת אדמה עכשיו ובסיטואציה כזו אתה יכול להחליף זהות, גם של קבוצת כדורגל. זה מובן לחלוטין שקשה להמשיך לאהוד מועדון אחרי סיטואציה כזו, כי אנשים מרגישים שהם צריכים להציל את עצמם".

מי שמנסה לגשר כרגע בין המועדון ששוכן במחוז מרזיסייד בצפון־מערב אנגליה הוא סער כהן, מנהל תוכן בן 31 מגבעתיים ויושב ראש חוג האוהדים של ליברפול בארץ. "במועדון האוהדים שלנו בארץ רשומים 6,500 חברים, בנוסף לאלפי אוהדים נוספים, ויש לנו קהילה תוססת שכוללת מפגשים חברתיים, מפגשי צפייה וטיסות משותפות למשחקים באירופה", אומר כהן, "עם השנים נוצרו הרבה חברויות בין האנשים אצלנו, הפכנו לסוג של משפחה ואנחנו חווים יחד את ההצלחות והכישלונות".

כהן, כמו רבים בארץ, מכיר אנשים שקיפחו את חייהם במתקפת הטרור, בהם רועי מונדר, שהיה אוהד מסור של הקבוצה, ומצא את מותו בקיבוץ ניר־עוז. "רועי היה בקשר איתנו בקבוצת הוואטסאפ, במהלך הבוקר כשהאסון הזה החל, הוא כתב לנו על ההתקפה, בשלב מסוים איבדנו איתו קשר ומאוחר יותר גילינו שהוא נרצח. זה אירוע שקשה מאוד לעכל", הוא משתף, "השבר בקרב האוהדים החל כבר בהודעה שפרסמו בפרמייר ליג, וכשהסירו את הדגל מהיציע רבים מהאוהדים הביעו בקבוצות הרבה כאב וכעס ואנשים שאני אוהב נפגעו מאוד, ואני בהחלט מבין אותם, זו סיטואציה קשה".

סער כהן: "רועי (מונדר ז"ל) היה בקשר איתנו בקבוצת הוואטסאפ בבוקר כשהאסון הזה החל. הוא כתב לנו על ההתקפה, בשלב מסוים איבדנו איתו קשר ומאוחר יותר גילינו שהוא נרצח"

ליברפול מנהלת קשר ישיר ורציף עם קבוצות האוהדים שלה ברחבי העולם. "המועדון מכיר בנו רשמית והקשר מולו מתקיים כבר שנים ארוכות, באופן יומיומי, בדרך כלל מול מי שאחראית על מועדוני אוהדים באזור שלנו בעולם, ולאחרונה בגלל כל מה שקרה, עם נציגים בדרגות גבוהות יותר במועדון. שלחתי את ההודעה הראשונה למועדון יום אחרי שהאסון הזה קרה, עם שאלה לגבי האפשרות שהמועדון יציין בדרך כלשהי את מה שקרה. הבעיה שהם לא פועלים בסופי שבוע, ואת התשובה קיבלתי רק ביום שני, יום אחרי המשחק מול ברייטון. התגובה הראשונה מהם הייתה אמפתיה וסימפטיה אבל הם לא נתנו לנו כלום מעבר לכך".

הסרת הדגל לזכר הנרצחים העלתה את דרגת העימות בין האוהדים למועדון, והוא גלש גם לתקשורת העולמית. "רותם זמורה, שהוא חבר ואוהד, הצליח דרך הטוויטר ודרך העיתונים הגדולים באירופה, ליצור הרבה רעש וחשיפה לסיפור הזה שהצליח לבטא את הכאב הגדול של כולנו. מבחינתנו לא היה שום דבר פוליטי בדגל הזה, אלא משהו אנושי שמנציח אוהדי כדורגל חפים מפשע", קובע כהן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 3/11/10941777-750x483.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אחד מכוכבי ליברפול הוא החלוץ המצרי המצוין מוחמד סאלח שהתבטא בעבר פעמים רבות נגד ישראל. כמה ימים לאחר מתקפת הטרור פרסם סאלח הודעת תמיכה בתושבי עזה, בנוסף לתרומה כלכלית שהעביר למענם ומוערכת במיליוני דולרים. ההודעה שלו זכתה לתמיכה משחקנים נוספים מסגל הקבוצה. "אני לא מתומכיו הגדולים של סאלח ואחרי הסרטון הזה ההערכה שלי אליו ירדה אפילו יותר". אומר כהן, "ועדיין, אם תשווה את ההתבטאויות שלו לפני ואחרי שהצטרף לליברפול, תראה שהיום הוא מתבטא בצורה ניטרלית יותר, והתחושה היא שהוא התחבר ומעדיף יותר את התרבות האירופית מאשר את זו שממנה הוא בא. התחושה שלי שבשיחה פרטית, אוף רקורד, הוא גם משמיע דעות אישיות אחרות, ברור שזו מכה לאוהדים, שרואים ששחקנים אחרים גם תומכים בו, אבל חשוב לזכור שמעורבת כאן גם הרבה בורות, ואם שחקנים בני 20 עושים לייק לפוסט באינסטגרם, זה עדיין לא אומר שהם מבינים במה מדובר".

הרעש שנוצר סביב התנהלות המועדון הוביל לפנייה של המועדון לכהן ולקבוצת האוהדים בארץ. "יצר איתי קשר מי שאחראי על כל ארגוני האוהדים של ליברפול בעולם, וביקש לקיים פגישת זום בהשתתפות גורם בכיר נוסף במועדון. בפגישה הם היו אדיבים ומקסימים ובאמת באו גם לשמוע. הם אמרו שהם מבינים אותנו, מרגישים את הכאב ומצטערים על מה שקרה עם הדגל, והסבירו שאסור להם לתת בזמן הזה שום ביטוי לשום סממן שקשור לקונפליקט הזה, לא משנה מאיזה צד הוא מגיע. הם גם סיפרו לנו שאוהד שצעק קריאות בעד פלסטין נזרק מהמגרש", משחזר כהן, "בסיום השיחה הבנתי קצת יותר את הצד שלהם, מה שלא הוריד את רמת האכזבה והכעס שלי והמטרה שלי כרגע הוא ליישר את ההדורים, כמה שאפשר, בין המועדון לבין האוהדים בארץ, שמאוד נפגעו. ברור שלאנשי הקבוצה קשה להבין את מה שאנחנו עוברים פה, ואני מאחל להם שלא יצטרכו לעבור את זה בעצמם. אנחנו ממשיכים להיות בקשר יומיומי, הם שולחים לנו הרבה הודעות והתחושה היא שהם מבקשים לעשות צעדים כדי לאחות את השברים".

למרות ניסיונות הפיוס נראה שמאות ואולי יותר אוהדים בארץ החליטו להתנתק מהמועדון האדום. "אני יודע שיש רבים שבחרו להפסיק לאהוד את הקבוצה. אני מבחינתי כיושב ראש הארגון לא הרגשתי שאני יכול לומר דבר כזה, כי למרות המשבר והכאב הגדול, אני לא מרגיש את הצורך לנטוש את הספינה הזו", מודה כהן, "קשה להסביר אהבה כזאת לקבוצה. גם אמא שלי לא הבינה במשך שנים מה כל המהומה, אבל יום אחד כשהיא באה איתי למפגש עם 150 איש היא הבינה. היא ראתה את החיבור, את התשוקה לדבר. מה שקשה הוא שבמשך שנים כדורגל עבורי היה מקום של בריחה, ועכשיו כשהאופציה הזו לא קיימת, הקושי גדול הרבה יותר".

The post כשליברפול הפנתה כתף קרה לישראל, האוהדים כאן לא נשארו חייבים appeared first on מקור ראשון.