חצי שנה לפני שבנו, מסעב חסן, שכונה על ידי השב"כ "הנסיך הירוק", נמלט בעור שיניו מרמאללה צלצל אליו מכלאו אביו, האימאם יוסף חסן, וסיפר לו שחלם בלילה שביתם עלה באש. בחלום, האב נכנס הביתה ומצא את בנו צלוב באמצע הסלון. "ולא יכולתי לעזור לך", אמר לו האב בתוגה.

מסעב נותר המום לשמע החלום הנבואי של אביו השייח', ממייסדי ומבכירי חמאס ביהודה ושומרון, שישב במצטבר 17 שנים בכלא הישראלי. הרי אביו לא ידע שהוא עובד כמודיע של השב"כ ושהוא בקשר טוב עם קבוצות נוצריות. "זו הייתה דרכו לומר שדמי מותר… אם אתם חושבים שהוא חב לכם חוב של דם, לכו ותגבו את החוב. אני לא אמנע בעדכם. אבל הניחו למשפחתי", כותב מסעב.

לאחר חלום האזהרה הזה החליט מסעב חסן לעשות הכול כדי לחמוק מן הצליבה, להפסיק לעבוד עם השב"כ, שממילא החל לחשוד בו שלא בצדק שהוא סוכן כפול, ולהימלט לארצות הברית. בדרך נס המשימה צלחה בידו, ולאחר קשיים מרובים הוא אף השיג אזרחות אמריקנית.

הצעיר שהיה מבוקש פעם על ידי ישראל והפך למשת"פ, היה באמריקה לידוען מבוקש. נעשה עליו סרט בשם "הנסיך הירוק" (2014), הוא פרסם רב מכר בשם "בן החמאס" (2010), ולאחריו פרסם בשנה החולפת ספר המשך בשם "בן החמאס 2 – המסע אל החופש". ספר שבחלקו מרחיב את היריעה ומאיר צדדים נוספים ובלתי ידועים, ובחלקו האחר מותח אותה כמו מסטיק לעוס.

תלוי על עמוד תאורה

מסעב חסן היה מחשובי הסוכנים ששירות הביטחון הכללי הצליח לגייס. הוא היה יד ימינו של אביו האימאם, ואף החליף אותו מעת לעת במסגד. הוא גם נעצר בעוון אחזקת נשק ורצון לפגוע בישראל ונשלח פעמיים לכלא. אבל דווקא שם, כאשר נוכח עד כמה מנגנון הביטחון של החמאס מתעלל באנשיו ומנסה לחלץ מהם הודאות שווא שהם משת"פים של ישראל, החליט להתנער מן האסלאם הרדיקלי ומדרך הטרור, לשנות את תפיסת עולמו ולדגול בדיאלוג עם ישראל. הוא התקרב בחשאי לנצרות ודמותו של ישו קסמה לו, הרבה בזכות המסר "אהוב את אויבך".

גיוסו כמשת"פ היה הישג גדול לשב"כ. מסעב נחשב כנכס בגלל היותו בנו של בכיר. המידע הרגיש והאמין שסיפק מנע פיגועי טרור והתאבדות ואף הוביל למעצרם של מבוקשים.

חסן מותח ביקורת חריפה על האסלאם ("ההלכה האסלאמית מעצבת מנטליות של טרוריסטים") ועל מנהיגיו "בגלל הצביעות, השחצנות והצדקנות שלהם, שנועדו להגן על כוחם ומעמדם", וכן על ארגון החמאס כמי שבוגד במטרה הפלסטינית, מענה את חבריו, "ולעולם לא יכבד שום הסכם של הפסקת אש עם ישראל". את החברה הפלסטינית הוא מתאר כשסועה, אלימה מאוד ורוויית שנאה. "קשה לחשוב על יום בילדותי שלא חטפתי מכות ממישהו", הוא כותב. "אבא, מורה, חיילי צה"ל, מתנחלים, חברים ללימודים, יריבים מתנועת הפת"ח… מענים של השב"כ". ואם לא די בכך שהיה קורבן לאלימות, בגיל שמונה הוא היה קורבן לאונס.

חסן הגיע למסקנה שהמחבלים המתאבדים הם תוצר של חברה אלימה הסובלת מדיכוי מיני. "גן עדן המבטיח 72 בתולות ודאי עדיף על צחנת מחנה הפליטים עם עשרה אנשים המצטופפים בחדר קטן", הוא כותב באירוניה. "עַרבבו דיכוי מיני, דת, לאומנות, עוני… ותקבלו מרקחת רעילה המובילה למבוי סתום ולטרגדיה נואלת".

בעוד שאביו סבל מעינויים של השב"כ ולא נשבר, בנו החליט לוותר על התענוג לאחר כמה עינויים, ובמשך יותר משמונה שנים שיתף פעולה וסיפק מידע שלא יסולא בפז. אלא שאז האדמה החלה לרעוד מתחת לרגליו. הוא חשש שייתפס ושגם היותו בנו הבכור של האימאם לא תציל אותו מאשמת בגידה ומהוצאה להורג.

עד כמה מסעב חסן סיכן את חייו מעידה הסצנה הדרמטית שהוא נקלע אליה פעם ברמאללה, כשהשתתף בעצרת המונית של חמאס בכיכר אל־מנרה, שהתקיימה לאחר פיגוע שבו נרצחו 30 ישראלים. מסעב רצה לאסוף שם מידע "חם" על פיגועים מתוכננים נוספים, אך הכיכר כותרה על ידי כוחות צה"ל, טנקים טיווחו את בניין מפקדת החמאס, ומסעב כבר היה משוכנע שהוא ימצא שם את מותו. הסיכוי היחיד שלו לשרוד היה להתקשר בסלולר למפעיל שלו, "קפטן לואי", אבל אם מישהו ישמע אותו, דינו ייחרץ. מן החלון הוא ראה גופה של משתף פעולה תלויה במהופך על עמוד תאורה, מוארת לסירוגין בהבזקי התפוצצויות. טעות אחת קטנה שלו, חשב, והוא עלול למצוא עצמו תלוי שם כמותו. לבסוף התרחש עוד נס בשרשרת הניסים שפקדו אותו. הוא הצליח להתקשר, וקפטן לואי הנחה אותו כיצד לחמוק משם.

ייתכן שחסן היה ממשיך לסכן את חייו הלאה למען השב"כ, אלא שהמפעיל שלו, שאיתו היה מיודד מאוד, עזב את השב"כ, ומי שהחליף אותו נהג בו בזרות ובהתנשאות. לשיאם הגיעו הדברים כשהוא נחקר בשתי חקירות מתישות בידי השב"כ בחשד שווא שהוא התהפך ("תמיד הייתי בעיניהם איום פוטנציאלי להתהפכות… אחרי הכול, אני בנו של מנהיג חמאס"). בתום החקירה השנייה חסן קץ בכול. הוא הרגיש פגוע ומושפל ולא השיב עוד לפניות השב"כ אליו. המקרה שלו צריך היה להדליק נורה אדומה בשב"כ על היחס למשת"פים.

משהבין שהוא חי על זמן שאול – גם חמאס וגם שב"כ החלו לחשוד בו במקביל – המוצא היחיד שנשאר לו היה להימלט לארה"ב בתירוץ שהוא יוצא לחופשה לצורך טיפול רפואי. לאחר שנחת בארצות הברית ביקש חסן מקלט כפליט נרדף שנשקפת סכנה לחייו. אך מספרו אפשר להתרשם שחסן הוא טיפוס שמחפש את הסכנות, שכמדומה מעניקות לו אנדרנלין.

בגדתי בו והצלתי אותו

חלקו הראשון של הספר עוסק בקשריו המסועפים של חסן עם שב"כ ובשיטות הפעולות המתוחכמות שלו ("אני לא מעריץ של השב"כ, אבל אפשר בהחלט להתפעל מהמשאבים, החשיבה המעמיקה… ומהניסיון העשיר"), יחסיו המורכבים עם חמאס ויחסי האהבה־שנאה שלו עם אביו האימאם. אפשר לומר שמעבר לכל דבר אחר, הסכמתו של חסן לשתף פעולה נובעת ממרד של בן באביו. "היינו מאוד מאוד קרובים… בגדתי בו והצלתי אותו בו־זמנית".

חסן התנה את הסכמתו לסייע לשב"כ בכך שאביו לא ייפגע ולא יחוסל, כמו שקרה למנהיגים אחרים של התנועה. בשב"כ קיבלו את התנאי ונמנעו מלפגוע בו. אלא שהשב"כ התריע בפני הבן שאביו, שנחשב כנואם בחסד היודע להלהיט את הרוחות, אינו נוקט אמצעי זהירות ואינו מסתובב עם שומרי ראש, מה שעלול לגרום לתמיהה ברחוב הפלסטיני על כך שהוא טרם חוסל בעוד שאחרים כן, ולחשד ש"הוא עובד עם הישראלים". הבן דאג למצוא דירות מסתור לאביו, וכל זאת בידיעת השב"כ ומבלי שהאב ידע שבנו משחק איתו משחק כפול. היה זה שחמט מורכב מאוד, שכל טעות קטנה בו הייתה עלולה לגרום להצרחה או למט.

"המטרה העליונה שלי הייתה לשמור על אבי בחיים", כותב חסן, ומוסיף: "כיצד אוכל למתוח עליו ביקורת, אפילו שאני חלוק עליו מן היסוד? תפיסות המציאות שלנו שונות לגמרי". והתפיסות השונות האלה הציבו את האב ובנו משני עברי המתרס.

חלקו השני של הספר עוסק בקשיי התאקלמותו של חסן בארה"ב, בימים שבהם היה חסר בית, בפקודת הגירוש שהוצאה נגדו והמתינה רק לשימוע, ובהפיכתו בהמשך למרצה מבוקש על הטרור והאסלאם בזכות ספריו. בהרצאותיו חזר חסן וטען בפני שומעיו ש"אילו הם גדלו עם אותה התניה אידאולוגית, ייתכן שגם הם היו נעשים טרוריסטים".

עוד עוסק חלק זה במהפכים הרבים שעבר חסן, בחייו הכפולים ואף המשולשים בין האסלאם, הנצרות והיהודים שמהם קיבל תמיכה, וכן בקשריו עם המפעיל שלו לשעבר, קפטן לואי, שחשף את זהותו (מדובר בעורך הדין ופעיל המחאה גונן בן־יצחק) כדי להסיר את ענן החשדות מעל אישיותו הבלתי מפוענחת של האיש מרובה הזהויות, וכך עד שהעננה הוסרה וחסן קיבל מקלט ובהמשך גם אזרחות.

יוגה באי מרוחק

מסעב מתאר את מסעו לחירות ולחופש האמריקני שכה רצה בו, אבל לבסוף מאס, כמדומה, גם בו. הטרוריסט לשעבר הפך ליוגיסט; אדם המתאמץ לחיות חיים רוחניים מתחת למפלס התקשורת, באי מרוחק שזהותו, מטבע הדברים, אינה מוזכרת, מחשש להתנקשות בחייו על ידי פונדמנטליסט מוסלמי.

צריך להיות אדם עשוי ללא חת כדי להתייצב באומץ מול כל הסכנות שמולן התייצב מסעב חסן, ואף לפרסמן ברבים בספר ובסרט שזכו להצלחה רבה. הספר הנוכחי, שנכתב יחד עם ג'יימס בקט, מצדיק את עצמו בעיקר בחלקו הראשון. בכמה מפרקי החלק השני מדובר בסוג של מִחזור ושאריות שנשארו משולחן העבודה של ספרו הראשון. בסופו של דבר זהו ספר ארכני מאוד ועמוס ביותר מדי סצנות וניסוחים מעט אדולסצנטיים (למשל, התיאורים הנהנתניים של ההומלס לשעבר שנוהג בפורשה וארוחות הפאר בהוליווד), שמוטב היה לנכש בעריכה.

The post הנסיך הירוק: "חמאס לעולם לא יכבד הסכם הפסקת אש עם ישראל" appeared first on מקור ראשון.