https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/מילה-וגלגולה-750x234.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לאחרונה מתרבות ההפגנות שבהן נערכים עימותים בין המפגינים לבין כוחות המשטרה. על המילה הפגנה ומקורה כבר כתבנו כאן בעבר, וכעת נעסוק בעימות. מאין הגיעה המילה עימות? מילה קרובה שעולה על הדעת היא עמית – אך עמית הוא חבר ורֵעַ, ומדוע שיוולד ממנו העימות – שבו נפגשים דרך כלל שני יריבים שדווקא אינם רֵעים ואהובים?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– מה באמת קרה על גג בית הכנסת בכפר דרום?

– מחכים לבג"ץ: שכניו של רה"מ מיואשים מההפגנות

– הכוחנות של מיקי זוהר מעידה על היחלשות נתניהו

התשובה היא שהעימות לא הגיע מן העמית, אלא ממילת היחס לעומת. במקרא מופיעה מילה זו למעלה מ-30 פעמים, ומשמעותה היא "מול", "נוכח". כך למשל נאמר לנביא יחזקאל, שהתמודד עם אלו שלא הקשיבו לדבריו: "הִנֵּה נָתַתִּי אֶת פָּנֶיךָ חֲזָקִים לְעֻמַּת פְּנֵיהֶם, וְאֶת מִצְחֲךָ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /F200722OF314-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

המילה עימות נולדה בעברית החדשה, לפני כשבעים שנה – כחלופה למילה קונפרונטציה. מילת הלעז קונפרונטציה פירושה לעמוד זה מול פני זה, זה לעומת זה (הקידומת קונ- פירושה "עם, יחד", כמו במילים קונצרן וקונצרט, ופרונט פירושו פנים, חזית); וכשרצו להמירה במילה עברית גזרו מילה חדשה ממילת היחס "לעומת".

יחד עם שם הפעולה עימות נולדו גם הפעלים הקשורים, לעמת ולהתעמת, במשמע להציב זה לעומת זה, להשוות ולהקביל. הרעיון לחדש פועל ממילת היחס "לעומת" אינו המצאה של העברית החדשה. כבר בפיוטים קדומים, שנכתבו לפני למעלה מאלף שנה, אנו מוצאים שימוש דומה. כך למשל פייט רב סעדיה גאון בפיוט לחג השבועות את הדיבר השלישי שבעשרת הדיברות – איסור נשיאת שם ה' לשווא : "לא תישא גְּאון שמי לשווא פן אותך אצמית / גם בַּכֹּל אין כערכו לְהַעֲמִית". כלומר, בְּכל הנמצאים אין משהו שאפשר להקבילו ולהשוותו לשם ה'.

הלועזית בסוגריים

נקפוץ בחזרה אל העברית החדשה, ושם  נראה שבתחילה השתמשו העיתונים העבריים במילת הלעז הנזכרת קונפרונטציה, למשל כשהתבצע עימות משפטי בין עד לנאשם; כעבור זמן משמשת המילה החדשה עימות כשלצידה מילת הלעז בסוגריים, וכעבור זמן נוסף עומדת לה המילה העברית לבדה, ללא צורך להזדקק לסיוע זר.

הנה דוגמאות קצרות (ותודה לאתר הנפלא "עיתונות יהודית היסטורית"). בשנת 1904 מדווח עיתון "הצפירה" על משפט כנגד שני פולנים שהכו יהודים. וכך מדווח הפרוטוקול: "נכנס העד יהושע האניג. קונפרונטציה עם פאליטשוק (אחד החשודים). העד אינו מכיר אותו אם הוא המכה".

בשנת 1950, בעיתון "דבר", כבר מובאת לצד הקונפרונטציה המילה המחודשת עימות. כך נכתב בביקורת תיאטרון על המחזה אותלו לשקספיר: "מסוכן במקצת להביא לידי עימות (קונפרונטציה) את מושגי המוסר של אותלו עם מושגי זמננו".

וכעבור זמן לא רב כבר עומד העימות לבדו. כך למשל בסקירת אומנות בעיתון "הבוקר" משנת 1957: "רושם רב עושות עלינו התמונות 'כנרת' ו'ליד השולחן' על ידי העימות של צבעים חזקים בתנופות מכחול רחבות".

ניכוח?

המילה עימות רגילה היום על לשוננו ונשמעת טבעית בעברית, אך כאמור מדובר במילה חדשה למדי. חלופה אחרת שהוצעה לקונפרונטציה היא נִכּוּחַ – גם היא מילה הגזורה ממילת יחס שפירושה 'מול' – המילה נוכַח. בתנ"ך "נֹכַח" משמשת בתפקיד דומה לזה של "לעומת". כך למשל בפסוק כמו "ויחנו אלה נוכח אלה שבעת ימים" (מלכים א' פרק כ'). "אלה נוכח אלה" פירושו אלו מול אלו, אלו לעומת אלו.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01616_16_16-5-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

גם מהמילה נוכח נגזרו פעלים, והם נוכחים בשפה לא מעט. הגוף השני בדקדוק נקרא נוכֵחַ, כיוון שמדובר באדם הנמצא מולנו, נִכְחֵנוּ, ומן המשמעות הזו התפתח גם המשמע להיות במקום כלשהו או בזמן כלשהו. כך למשל במשפט כמו "עשרים אנשים נכחו בשיעור", או "המצב הנוכחי הוא הטוב ביותר בתולדותינו". לאחרונה החלו להשתמש בשורש זה גם בבניינים נוספים, כמו להנכיח או להיות מונכח. על פי הדקדוק, במקרים כאלו יש להדגיש את הכ"ף ולומר להנכּיח ומונכּח (בג"ד כפ"ת אחר שווא נח), אך בגלל שהשימוש הרגיל בשורש זה הוא בצורות נוכֵחַ ונוכְחִים, כשהכ"ף רפה, הדוברים רגילים להרפות את הכ"ף אף בצורות כמו ינכיח וכדומה. כך או כך, בעימות שבין עימות לניכוח העימות בוודאי ניצח, וכך כיום אנו מעמתים ומתעמתים, ומי ייתן שלמרות כל זאת נישאר תמיד עמיתים.

The post מהמקרא ועד בלפור: איפה באמת התחיל העימות? appeared first on מקור ראשון.